יש להצטער על כך כי המשיבה לא הגישה תגובה מטעמה.

יחד עם זאת, ולאחר ששקלתי את הבקשה לא מצאתי מקום להיעתר לה, חרף אי הגשת תגובה.

גזר הדין שניתן ביום 3.2.2019 הוא ברור ומדבר בעד עצמו. בסע' 4 לרכיבי הענישה נקבע כי על המבקש להפקיד את רישיונו מיד עם שחרורו ממאסר על מנת להתחיל את מניין הפסילה.

בהתייחס לטענה כי המבקש מסר במועד הדיון בו ניתן גזר הדין כי אין בידו רישיון להפקדה, הרי שכבר בהחלטתי מיום 25.1.2023 דחיתי את הטענה.

מעבר לכך, גם אם לא היה בידי המבקש רישיון להפקדה במועד הקבוע להפקדה, היה עליו להגיש תצהיר מתאים חלף ההפקדה או לבקש תיקון הפרוטוקול בסמוך לשחרורו ולכל הפחות להגיש בקשה מתאימה לקבלת הנחיות. בפועל, הנאשם לא פעל בהתאם להוראה שבגזר הדין לעניין הפקדת רישיון הנהיגה ולא פעל באחת מהדרכים שציינתי.

בנסיבות העניין, אין מקום להיעתר למבוקש ואני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.