1

1.     בפניי בקשה לחילוט ערבויותיהם של המשיב שהוא גם הנאשם בתיק זה, והמשיב 2 שערב להתייצבותו למשפטו.

2.     ביום 14.1.20 הוגש כנגד המשיב, המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית כתב אישום האוחז 2 אישומים והמייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ו-2 עבירות של גניבת רכב .

2

3.     בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב 1 (הנאשם) עד תום ההליכים נגדו וכפי שנסתבר בהמשך, שוחרר המשיב 1 (הנאשם) ממעצרו בכפוף להפקדה בסך 15,000 ₪ ולערבויות (עצמית וצד ג' של המשיב 2 מר תאמר אבו האני ת.ז. 208898049) בסך 15,000 ₪ כל אחת.

4.     כמפורט בהרחבה בהחלטתי מיום 23.7.20 הוריתי על התליית ההליכים כנגד המשיב 1 (הנאשם בתיק) משעלה כי זה אינו מתייצב לדיונים וכי לא ניתן לאכוף את התייצבותו באמצעות צווי הבאה שהוצאו קודם לכן וחודשו שוב ושוב.

5.     בקצה המזלג יצוין כי בעודו עצור נכח המשיב 1 (הנאשם בתיק) נכח בדיונים שהתקיימו ביום 21.1.20, 25.2.20 ו-9.3.20 ואולם מאז שחרורו ממעצרו נמנע מלהתייצב לדיונים נוספים. לדיון מיום 4.5.20 לא התייצבו לא המשיב 1 (הנאשם) ולא בא כוחו, בהמשך לדיון מיום 12.5.20 לא התייצב המשיב 1 (הנאשם) ובא כוחו טען כי המשיב 1 (הנאשם) יודע על הדיון אך לא הותרה כניסתו לישראל בשל התפרצות נגיף הקורונה. דיון מיום 27.5.20 נדחה לבקשת בא כוחו ליום 2.6.20 תוך שהובהר כי באחריות בא כוחו להודיע לנאשם על השינוי במועד הדיון. לדיון מיום 2.6.20 לא התייצבו המשיב 1 (הנאשם) ובא כוחו. בא כוחו הגיש בקשה באותו יום בא ציין כי נאלץ לעזוב את ההיכל בשל נסיבות אישיות וביקש לדחות את הדיון תוך שטען כי המשיב 1 (הנאשם) ידע על הדיון אך כניסתו לישראל סורבה. באותו דיון ביקשה המאשימה כי יוזמנו גם הערבים וכי יוצא צו הבאה. בהיעדר אסמכתא כי כניסתו של הנאשם לישראל אכן סורבה, הוצא צו הבאה כנגד המשיב 1 (הנאשם) ובנוסף זומן המשיב 2 (הערב) לדיון הנדחה.

6.     לדיון שהתקיים ביום 23.7.20 לא התייצבו לא המשיב 1 (הנאשם) ולא המשיב 2 (הערב). בא כוח המשיב 1 (הנאשם) התייצב, ציין כי הקשר עם המשיב 1 (הנאשם) נותק וביקש להשתחרר מהייצוג.

7.     לתיק האלקטרוני נסרק אישור מסירה ממנו עולה, כי בוצעה המצאת הזמנה לדיון למשיב 2 (הערב) ועל גבי אישור המסירה נרשם כי זה: "סירב לקבל - הודבק" תוך שלצד האמור מופיעה על גבי אישור המסירה גם חתימה הנושאת את הכיתוב: "תאמר".

3

8.     בדיון מיום 23.7.20, ביקשה המבקשת/המאשימה את חילוט הערבויות, ובהחלטה שניתנה בסיפא של אותו דיון, לאחר שעמדתי על כך שצווי הבאה שהוצאו כנגד המשיב 1 (הנאשם) לא הועילו להבטיח את ההתייצבות, הוריתי על התליית הליכים כנגד המשיב 1 (הנאשם) משנמצא כי בית המשפט נוכח כי לא ניתן להביאו להמשך משפטו, וזאת לצד חידוש צו ההבאה התלוי ועומד כנגדו.

9.     באותה החלטה (מששוב לא התייצב ב"כ המשיב 1 (הנאשם)) הוריתי ביחס לבקשה לחילוט ערבויות כי: "דוחה לעיון ולמתן החלטה ביחס לבקשה לחילוט הערבויות. לפנים משורת הדין, ככל שהנאשם יחדש את הקשר עם בא כוחו יוכל להגיש טיעונים בכתב ביחס לבקשת המאשימה לחלט את הערבויות בתוך ע ד 30 ימים מהיום...".

10.                        עד עתה, הגם שחלפו למעלה מחודשיים נוספים מהמועד הנ"ל לא הוגש דבר מטעם המשיב 1 (הנאשם).

11.                        באשר למשיב 2 (הערב) סעיף 51 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו-1996, קובע: "בקשה לחילוט ערבות שניתנה על ידי ערב, לא תידון אלא אם כן ניתנה לערב הזדמנות להשמיע את טענותיו". המשיב 2 זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 23.7.20 על מנת שיתן טעם מדוע לא יחולטו ערבויותיו, אך נמנע מלהתייצב ומשכך יש לראותו כמי שניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו והוא נמנע מכך.

12.                        בנסיבות אלו, ובדלית ברירה, אין מנוס אלא מלהכריע בבקשת המבקשת (המאשימה) לחילוט הערבויות, מבלי שניצבות בפניי טענות המשיבים. מיותר לציין, כי משמדובר בעתירה לחילוט ערבויות לטובת המדינה (מקום בו אין מניעה מלהחזיר סכומים שיחולטו ככל שיעלה צורך בכך), הרי שככל ובהמשך יוברר כי אלו נמנעו מלעשות כן עד עתה בשל טעמים מוצדקים, ניתן יהא לעיין מחדש בהחלטה זו, לבחון את אותם טעמים ולהידרש למשמעותם.

דיון והכרעה:

13.                        התנאי הראשון והבסיסי בתנאי השחרור נוגע להבטחת ההתייצבות, ובמקרה דנן, משהמשיב 1 (הנאשם) שוחרר בערובה לשטחי הרשות הפלסטינית המטרה היחידה שנועדו הבטוחות הכספיות בדמות ההפקדה והערבויות להבטיח היא התייצבות המשיב 1 (הנאשם) להליכים המשפטיים כנגדו.

4

14.                        מאז שחרורו לא התייצב המשיב 1 (הנאשם) ולוּ לדיון אחד מהדיונים שהתקיימו בתיקו, עד שלא נותר מנוס אלא מלהורות על התליית ההליכים, לאחר שלא היה בצווי ההבאה שהוצאו או בזימונו באמצעות הערב ואף בזימון הערב עצמו בכדי להבטיח את ההתייצבות.

15.                        המשיב 2 (הערב) לא עמד בהתחייבותו להבטיח את התייצבות המשיב 1 (הנאשם) הגם שערב כספית לכך בסכום של 15,000 ₪.

16.                        משהמשיב 1 (הנאשם) לא התייצב לאיזה מהדיונים כנגדו, ומשההליך הותלה בשל העדר יכולת לאכוף את ההתייצבות על המשיב 1, ומשמטרת הערבויות הייתה להבטיח את ההתייצבות, סבורני כי הדין הוא להורות על חילוט הערבויות.

17.                        לאור האמור לעיל אני מורה על חילוט מלוא סכום ההפקדה שהפקיד המשיב 1 (הנאשם) בתיק המעצר הקשור בתיק זה להבטחת התייצבותו לדיונים בתיק דנן (15,000 ₪).

18.                        אני מורה על חילוט מלוא סכום הערבות העצמית והערבות צד ג' של שני המשיבים בסך 15,000 ₪ כל אחת.

19.                        סכומי הערבויות (הערבות העצמית של המשיב 1 והערבות צד ג' של המשיב 2 (הערב)) ישולמו בתוך 90 ימים מהיום, ובאם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

20.                        המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשני המשיבים (למשיב 1 בהתאם לכתובתו בכתב האישום ולמשיב 2 על פי הכתובת המופיעה ברישא של ההחלטה ואשר מופיעה על גבי כתב הערובה שהוגש).

5

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.