1

בפניי בקשה למתן צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: החסד"פ).

רקע כללי:

כנגד המבקשת וכנגד אחר, הוגש ביום 15.6.16 כתב אישום במסגרתו יוחסה לה עבירת תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

בקצרה יצויין, כי במרכזו של כתב האישום ניצב אירוע אשר התרחש ביום 4.4.16 בשעה 15:15, או בסמוך לכך, בחניית השופרסל בצפת (להלן: המקום).

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, במועד ובמקום הנזכר לעיל העמיד הנאשם 1 את מוניתו, אשר באותה העת שהתה בה אף הנאשמת 2, בחניית הנכים אשר במקום.

2

במועד זה הגיע למקום ברכבו כאשר בנו עמו, המתלונן, מר אברהם טובלי, וביקש מן הנאשם 1 להזיז את המונית.

מעובדות כתב אישום עולה, כי בין המתלונן לבין הנאשם 1 והמבקשת דנן החל ויכוח על רקע תפיסת החניה וחששם של הנאשם 1 והמבקשת כי המתלונן צילם אותם באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו ובמהלכו החלו הצדדים להטיח קללות הדדיות.

כן נטען, כי בשלב כלשהו יצא המתלונן מרכבו והחל לצעוד לכיוון הסופר בעוד הנאשם 1 והמבקשת רודפים אחריו, צועקים לעברו ומקללים אותו ותוך כדי זה ירקו לעברו ופגעו בחולצתו.

הבקשה:

במסגרת בקשתו דנן, אשר הוגשה כאמור מכוח הוראות סעיף 108 לחוק עתר הסנגור למשיבה להמציא לידיו את הנתונים הבאים:

1. פירוט מספר המקרים של תקיפה באמצעות יריקה שנחקרו במהלך 7 השנים האחרונות.

2. בכמה מתוך תיקים אלה הוגש כתב אישום.

3. כמה מתוך תיקים אלה נסגרו מחוסר עניין לציבור.

מן הבקשה עולה, כי מסמכים אלה נדרשים לצורך ביסוס קיומה של הגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית.

התגובה לבקשה:

במסגרת תגובתה מיום 1.2.17 הביעה המשיבה את התנגדותה לבקשה.

בקצרה ייאמר, כי לטענת המשיבה הנתונים המבוקשים על ידי הסנגור אינם חומר חקירה וכן, כי לא ברורה הרלוונטיות של מספר התיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור במצב דברים בו נסיבותיו של כל תיק שונות זה מזה.

כמו כן ציינה המשיבה, כי העתרות לבקשת הסנגור תחייב הקצאת משאבים רבים המהווים הטלת נטל בלתי סביר עליה.

בהקשר זה ציינה המשיבה, כי בעת פתיחת תיק בגין עבירת תקיפה אין קטלוג לפי אופי התקיפה ואף מטעם זה המדובר בבקשה בלתי מידתית.

3

בכל אופן, כך לטענת המשיבה, אף אם יופקו נתונים אלה לא יהיה בכך כדי לסייע לסנגור שכן אין בשיקולים אשר נשקלו בכל תיק ותיק כדי להשליך על ההחלטות אשר התקבלו ביחס לתיק דנן.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה על כל רבדיה לדחייה וזאת, מן הטעמים הבאים.

בבסיס הבקשה, כאמור, ניצבת כוונתה של המבקשת להעלות טענה לפיה עומדת לה הגנה מן הצדק בגין קיומה של אכיפה בררנית.

ייאמר כבר כעת, כי במצב דברים זה הרי שהמסלול בו בחר הסנגור לצעוד, היינו, הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, הינו המסלול הנכון בהתאם לקביעת בית המשפט העליון במסגרת עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' פרופ' הלל וייס [פורסם במאגרים המשפטיים].

יחד עם זאת, אין המדובר בזכות קנויה ויש לבחון כל מקרה לגופו תוך בחינת קיומו של בסיס ראשוני לקיומו של חשד לאכיפה סלקטיבית וכן, כי אין המדובר בבקשה המצריכה הקצאת משאבים וזמן בלתי סבירים אשר יהוו נטל כבד על המשיבה.

באשר לדרישת קיומו של מסד ראייתי ראשוני, מצאתי להפנות לדבריה של כב' השופטת ברק ארז שנאמרו במסגרת עע"מ 1786/12 אברהים ג'ולאני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) כלדקמן:

"מקום בו הטעם לקבלת מידע מתיקי חקירה הוא הרצון להוכיח אכיפה בררנית, הרי שמשקלו של האינטרס הלגיטימי יגבר ככל שהמבקש יוכל להצביע על בסיס ראשוני לקיומו של חשד בדבר סלקטיביות באכיפה".

ייאמר כבר כעת, כי המבקשת לא הצביעה על בסיס, ולו ראשוני, לקיומו של חשד בדבר קיומה של אכיפה בררנית ולמעשה, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

אין לקבל מצב דברים בו בכל תיק ותיק יגיש נאשם בקשה לקבלת נתונים מן המשיבה וזאת, מבלי שיהיה ברשותו ולו חשד ראשוני כאמור לקיומה של אכיפה בררנית כלפיו.

ברי, כי מצב דברים זה מעלה חשד לניסיון לערוך "מסע דיג" תוך סרבול הליכים ובזבוז משאבים יקרים.

4

ואולם, אף אם היה בידי המבקשת להצביע על קיומו של בסיס ראשוני לקיומו של חשד כאמור, אזי לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי זו.

כאמור, במסגרת הבקשה עותר הסנגור לקבלת רשימת תיקים בהם יוחסה לנאשמים עבירת תקיפה סתם וזאת בנסיבות מיוחדות של ביצוע יריקה בלבד.

מתגובת המשיבה עולה, כי אין ברשותה קטלוג של עבירה זו לפי נסיבות ביצועה ומשכך, היענות לבקשה תצריך הקצאת משאבים רבים והשתת נטל כבד על המשיבה.

לאור כל האמור לעיל, כך לגישתי, היעתרות לבקשה יהיה בה כדי להטיל על המשיבה נטל כבד ובלתי סביר וזאת, מבלי שכאמור הוצג כל בסיס לכאורי לקיומו של חשד לאכיפה בררנית מצד המשיבה.

סוף דבר

הנני דוחה את הבקשה על כל רבדיה.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ז, 01 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.