1

 

 

 

 

 

כללי

 

1.         על פי האמור בכתב האישום, ביום 18.8.13 בשעה 01:00 לערך, ברחוב דב הוז 60 בחולון, החזיק הנאשם באופניים החשודים כגנובים.          

 

על יסוד האמור לעיל, ייחסה התביעה לנאשם עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

 

טענת ההגנה המרכזית היא כי בדרך הפעולה של השוטר אשר עיכב ועצר את הנאשם נפלו פגמים היורדים לשורשו של הליך ראוי והוגן, ואלה מצדיקים את פסילת הודעת הנאשם וכן את פירותיה של אותה חקירה פסולה - הם האופניים, מלשמש כראיה קבילה בהליך פלילי.

 

הראיות

 

2.         השוטר אלעד כהן מטרב (להלן - השוטר), אשר היה בסיור שגרתי ברחוב דב הוז בחולון, פירט בדוח הפעולה ת/1 את השתלשלות האירועים שהובילו לעיכובו של הנאשם:

 

"במהלך משמרת הבחנו באדם הרוכב על אופניים "תל - אופן" אשר מוצעים להשכרה על ידי עיריית תל אביב ומיועדים לשימוש ברחבי העיר תל אביב, עצרנו את החשוד לאחר שנראה לחוץ ונראה עם תיק גדול על גבו...הודענו לחשוד כי הוא עצור על אחזקת רכוש חשוד כגנוב, ביצענו חיפוש לא נתפס דבר נוסף..."

 

2

מהאמור לעיל עולה כי השוטר, שהיה בסיור בעיר חולון, הבחין באופניים המושכרות לנסיעה בעיר תל אביב, כאשר בנוסף, הנאשם נשא על גבו תיק גב גדול ונראה לחוץ. על יסוד נתונים אלה, עיכב השוטר את הנאשם והחל לתחקרו. במהלך התחקור מסר הנאשם כי קיבל את האופניים מחבר, אך הוא אינו יודע מהיכן אותו חבר השכיר את האופניים. השוטר ערך בדיקה במוקד "תל-אופן" ולאחר שהוברר כי האופניים נגנבו ולא הושכרו, עצר את הנאשם והובילו לתחנה להמשך חקירה.

 

יצוין כי דוח הפעולה הוגש בהסכמה מבלי שהסניגורית ביקשה לחקור את השוטר (ואם למקד - תוך התנגדות של הסניגורית לבקשת התביעה להעדת השוטר).

 

3.         בחקירתו במשטרה (ת/6) מסר הנאשם כי באותו יום, בהיותו באיזור התחנה המרכזית בתל אביב, הזריק לעצמו חגיגת, הרגיש ב"פרנויה" ולכן רצה ללכת להתאשפז בבית החולים אברבנאל. לגרסתו, פגש אדם שאינו מכיר, אשר נתן לו את האופניים תמורת 50 ₪, וסוכם כי הוא (אותו אדם לא מוכר) יבוא לקחת את האופניים מבית החולים אברבנאל.

 

4.         בעדותו הראשית בבית המשפט ציין הנאשם כי קיבל את האופניים מאדם (שלא ציין את שמו) תמורת 30 שקלים ותכנן לנסוע לטייל, אולם בדרך חש לא בטוב, ואז החליט לנסוע לבית החולים אברבנאל ונעצר על ידי המשטרה. בחקירתו הנגדית, ציין הנאשם כי אינו בטוח באשר לסכום ששולם, והוא נע בין 30 ₪ ל - 50 ₪.

 

טענות ב"כ הצדדים

 

5.         לשיטת התביעה, הנאשם נעצר משום שנתפס עם רכוש שלא היה במקומו הנכון והטבעי, ולא משום שהיה נראה לחוץ או מוכר למישהו. משכך, ושעה שהתקיים חשד סביר, לא נפל פגם בעיכוב וממילא אין כל עילה בגינה יש לפסול את הראיה החפצית. באשר לגרסאותיו של הנאשם - נטען כי מדובר בגרסאות משתנות אשר אינן סבירות.

 

6.         ההגנה פירטה בסיכומיה מספר טענות הקשורות לתקינות פעולת השוטר: (א) העדרו של חשד סביר אשר הצדיק את עיכובו של הנאשם - בהקשר זה נטען כי הנאשם לא התנהל בצורה מחשידה, לא ניסה לברוח, כך שהעובדה שהיה עם תיק גדול על הגב ותואר כמי ש"נראה לחוץ" אינה יכולה להוות עילה לעיכובו; (ב) היעדר הודעה על עיכוב; (ג) אי תקינותו של התשאול ברחוב; (ד) היעדר הצדקה למעצרו של הנאשם.

 

דיון והכרעה

 

7.         המסגרת החוקית הרלוונטית לפעילות השוטר ולעיכובו של אדם לצורך תישאולו קבועה בסעיפים 66 ו-67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו -1996 (להלן - חוק המעצרים).

 

3

 

 

 

"עיכוב" מוגדר בסעיף 66 לחוק המעצרים באופן הבא:

 

"הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה".

 

            סעיף 67(א) לחוק המעצרים קובע כי: "היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו".

 

            עיכובו של אדם נכנס תחת אותה קטגוריה של "הגבלת חירות", ועל כן, הציב המחוקק שלושה תנאים בסיסיים לעיכוב:

 

הראשון - העיכוב מותנה בקיומו של חשד סביר כי האדם עבר עבירה או כי הוא עומד לעבור עבירה;

 

השני - העיכוב מותנה בקיומה של תכלית (בירור זהות, בירור מען, חקירה, או מסירת מסמכים);

 

השלישי - העיכוב מוגבל בזמן (זמן סביר בנסיבות המקרה, אך לא יותר מ-3 שעות, אותן יכול להאריך קצין ממונה ב-3 שעות נוספים מנימוקים שיירשמו).

 

            מעבר לקיומם של שלושת תנאי הבסיס לעיכוב, ובהתאם להוראות סעיף 72 ו-24(ג) לחוק המעצרים, חובתו של מבצע העיכוב להודיע למעוכב את סיבת העיכוב, והדבר יהא בבחינת תנאי לחוקיות העיכוב.

 

8.         נקבע בפסיקה כי מבחן החשד הסביר (או ה"יסוד להניח") הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי, שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש.

 

4

בחינת המקרה שלפניי מלמדת כי הנסיבות בהן נראה הנאשם על ידי השוטר, היו כאלה אשר הקימו את דרישת החשד הסביר. קביעתי זאת מתבססת על העובדה כי הנאשם נראה בעיר חולון, כשהוא רוכב על אופניים המושכרות בתחומי העיר תל אביב. לטעמי, ובנסיבות אלה, עיכובו של הנאשם (אז - חשוד) לצורך בירור קצר הקשור להחזקת האופניים, כפי שהדבר נעשה על ידי השוטר, הוא אקט מידתי, המתיישב עם תכליתו של חוק המעצרים. אמנם, הסניגורית טענה כי מדובר בגבול חולון-תל אביב, וכי אין כל הגבלה לרכב על האופניים מחוץ לגבולות תל אביב, אולם אינני סבור כי יש בכך כדי לשנות את מסקנתי לפיה הסבירות הנמוכה שאופני "תל-אופן" ישמשו לרכיבה מחוץ לתחומה של העיר תל אביב, מעוררת חשד אשר יכול להצדיק עיכוב לצורך בירור קצר בהקשר זה, כפי שאכן קרה.

 

מסקנתי הינה אפוא כי דרישת החשד הסביר התקיימה, וחשד זה איפשר את עיכובו של הנאשם.

 

9.         נטען על ידי הסניגורית כי השוטר לא הודיע לנאשם על סיבת העיכוב ומכאן שיש לפסול את תוצריו.

 

אין בידי לקבל את הטענה.

 

מדוח הפעולה עולה כי מיד עם עיכובו תושאל הנאשם אך ורק ביחס להחזקת האופניים, וכאשר נתון זה מצטרף לעובדה כי ההגנה בחרה שלא לשאול את הנאשם באופן מפורש האם הובהרה לו סיבת עיכובו (הגם שברור היה מעדותו - כי הבין היטב מהי הסיבה בגינה עוכב), דומני כי לא הונחה בפניי תשתית עובדתית המצדיקה קביעה לפיה סיבת העיכוב לא הובהרה לנאשם, גם בהיעדר אמירה פוזיטיבית בדוח הפעולה. אעיר כי אף אם הייתי מקבל את טענת הגנה לפיה השוטר לא הודיע לנאשם מפורשות את סיבת העיכוב, הרי שעולה מהדוח כי סיבת העיכוב הייתה ידועה לנאשם שכן התישאול התמקד אך ורק בנושא האופניים ונסיבות החזקתם, כך שבנסיבות אלה, ולאור הוראות סעיף 24(ב)(1) לחוק המעצרים, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו הנוגע לנקודה זאת.

 

10.       בהתייחס לטענות ההגנה בדבר חוקיות התישאול אומר כך: דיון בחוקיות התישאול אינו אמור להיות תיאורטי אלא כזה אשר נערך בהקשר לבקשה לפסילת תוצריו (ובהקשר זה - תשובותיו של הנאשם), אך שעה שהנאשם חזר ומסר גרסה דומה לפיה קיבל את האופניים מ"חבר" גם לאחר מכן (בחקירתו בתחנה שהתקיימה לאחר שהוזהר, ובהמשך - בעדותו בבית המשפט), הופכת בקשת ההגנה לפסילת תוצרי התישאול לבלתי רלוונטית שאין בדיון בה כדי לקדם את ההכרעה באופן זה או אחר.

 

11.       באופן דומה אני מתייחס גם לטענת ההגנה לפיה מעצרו של הנאשם לאחר עיכובו ותישאולו היה בלתי מידתי, ואף אם יתכן כי ניתן היה להסתפק בעיכוב, אינני סבור כי יש באקט המעצר, בנסיבותיו של המקרה דנן, כדי לשנות את התמונה.

 

12.       כעת יש לבחון האם ההסבר שסיפק הנאשם להחזקת האופניים הוא כזה המקים ספק בדבר אשמתו, ודומני כי לא כך הם פני הדברים. ההסבר בבסיסו היה קלוש, לא נמסר שמו של אותו "אדם" ממנו לכאורה, השכיר הנאשם את האופניים, ותיאוריו באשר לסיבה בגינה "השכיר" את האופניים עברו שינויים, כך שלא ניתן לתת בהם אמון. כך לדוגמא, הנאשם ציין בהודעתו במשטרה כי החליט מראש לרכב לבית החולים אברבאנל וסיכם מראש עם אותו אדם כי הוא (אותו אדם) יבוא לקחת את האופניים משם, אלא שגרסה זו עברה שינוי משמעותי בבית המשפט שם טען כי תכנן לטייל, ורק בדרך חש לא בטוב ואז שינה את יעד הרכיבה. גם "המחיר" הנטען ששילם עבור "השכרת" האופניים עבר שינוי (30 ₪ או 50 ₪).

5

 

 

 

 

סיכום

 

13.       לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, ומאחר וקבעתי כי במקרה דנן - התקיים יסוד סביר לחשד שהצדיק את עיכובו ותישאולו של הנאשם, והגרסה שנמסרה ביחס לנסיבות החזקת האופניים הייתה בלתי אמינה, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - החזקת נכס חשוד, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

 

 

ניתנה היום, 06 אפריל 2014, במעמד הצדדים.