בפני

כבוד השופטת נורית הרצמן אבי-יצחק

המאשימה

מדינת ישראל - משרד החקלאות

ע"י ב"כ עו"ד אסף תומר

נגד

הנאשם

 מחמוד זלפי

פסק דין

רקע עובדתי

1.       נגד הנאשם הוגש כתב אישום (בעקבות בקשתו להישפט) המייחס לו עבירה של דיג והחזקה של דג מסוג דקר (לוקוס) בגודל קטן מן המותר - עבירה על סעיף 6(א) ביחד עם סעיף 9(א)(7) לתקנות הדיג, 1937 (להלן: "תקנות הדיג").

2.       מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 13.2.19 בשעה 22:55 או במועד סמוך לכך, דג הנאשם בים התיכון מול חוף עכו, דג מסוג דקר שגודלו קטן מ- 40 ס"מ (להלן: "הדג") באמצעות רובה דיג תת ימי.

3.       לדיון ההקראה שהתקיים ביום 2.6.22 הנאשם לא התייצב, כאשר בתיק מצוי אישור מסירה שבוצעה בדרך של הדבקה. בנסיבות אלה ולפנים משורת הדין, הדיון נדחה על מנת ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להישפט בנוכחותו.

4.       אף במועד הנדחה, ביום 14.7.22, הנאשם לא התייצב לדיון וב"כ המאשימה הציג תיעוד בדבר הזמנתו באמצעות דואר רשום, שלא נדרש על ידו (ת/1).

5.       בנסיבות אלה, כאשר הנאשם זומן כדין (פעמיים), לא התייצב לתחילת משפטו ולא התייצב סניגור מטעמו, מצאתי לשפוט אותו בהעדרו. על פי הוראת סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ניתן היה לראות בנאשם כמי שהודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ולהרשיעו בדין. עם זאת, לאור מהות כתב האישום המייחס לו עבירת דייג של דג בודד מתחת לגודל המותר, ללא כל עבירות נוספות, מצאתי לנכון לבחון את חומר הראיות ולשמוע את טיעוני המאשימה באשר לאופי העבירה ונסיבותיה, בטרם הכרעה בדין.

טענות המאשימה וחומר הראיות

6.       בתגובת המאשימה להערת בית המשפט לגבי האפשרות שמדובר בזוטי דברים, טענה המאשימה כי על פי הפסיקה (ע"פ 807/99 ו-ע"פ 7829-03) יש להתייחס בזהירות רבה לטענה של זוטי דברים כדי שהסייג לא ירוקן מתוכן את כוונת המחוקק.

7.       ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי במקרה דנן מדובר בעבירת דייג של דג בגודל קטן מזה שנקבע בתקנות, כאשר הרציונל הוא שצריך לאפשר לדגים לגדול בים ולא לדוג אותם כשהם צעירים וקטנים על מנת לאפשר לדג להיות חלק מהמערכת האקולוגית, לאפשר רבייה ואולי בהמשך להפוך למשאב דגה לדיג מקצועי. שיקולים אלו מצריכים הקפדה באכיפת האיסור.

8.       לעניין העובדה שבמקרה זה מדובר בדג אחד בלבד, טען ב"כ המאשימה כי נסיבה זו אינה מקימה טענה של זוטי דברים מאחר שלשון החוק מתייחסת לפגיעה בדג אחד ולא בקבוצת דגים, כך שלכאורה אילו היה מדובר בשני דגים, ניתן היה להטיל שני קנסות נפרדים בגין כל דג, שכן הפגיעה באינטרס המוגן מתייחסת לשני דגים ולא לעצם נוכחות הדייג במים. ב"כ המאשימה הוסיף וציין כי מדובר בדייג ספורטיבי, בעל רישיון דייג, שדג באמצעות רובה ולכן מלכתחילה "הנחת העבודה" היא שלא ייצא עם שלל דגים משמעותי. לאור כל האמור, העובדה שמדובר בדג אחד אינה מצדיקה לשיטתו פטור מלתת את הדין על העבירה שבוצעה, אשר מלכתחילה נאכפה על ידי המאשימה בדרך של קנס מנהלי ולא הליך פלילי.

9.       ב"כ המאשימה התייחס בטיעוניו לעניין גודל הדג - שגודלו היה 29 ס"מ, קרי חריגה של למעלה מ-25%, שבערכים מוחלטים אולי היתה יכולה להיחשב זוטי דברים, אך הדייגים המנוסים ובעלי הרישיונות, שהנאשם נמנה עליהם, יודעים מה מותר ומה אסור ומהו סוג הדג העומד בפניהם, והנאשם היה צריך להימנע מלירות את החץ לעבר דג בגודל זה.

10.   בדו"ח הפעולה ת/1 ציין הפקח מנור גורי כי הנאשם נתפס יחד עם שני דייגים נוספים שדגו במקום (שלושתם בעלי רישיון דיג); פרט לדג מושא כתב האישום, שאר הדגים שתפסו הנאשם וחבריו היו בגדלים תקינים; ובסיום האירוע הפקח שיחרר את דג הלוקוס בחזרה למים כשהוא עדיין בחיים.

11.   בחקירתו ת/5 שנגבתה בזמן ובמקום האירוע, הודה הנאשם בכך שירה בלוקוס שאורכו 30 ס"מ וציין כי ברשותו רישיון דיג מסוף שנת 2018 וחידש אותו גם השנה (2019). לשאלה האם ידוע לו שגודל מינימום לדקר זה 40 ס"מ, השיב הנאשם "עכשיו אני יודע. לא ידעתי קודם."

12.   בתמונה שב-ת/3 נראה הדג לצד סרגל מדידה המעיד שאורכו הוא כ- 29 ס"מ.

דיון והכרעה

13.   לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני המאשימה, מצאתי כי העבירה המיוחסת לנאשם הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים. הנאשם נתפס בכף כשהוא דג באמצעות רובה דייג, הוא הודה בכך שדג את הדג שנמדד ונמצא שגודלו כ-30 ס"מ וטען כי לא ידע על האיסור לדוג דגי דקר (לוקוס) שגודלם פחות מ-40 ס"מ.

14.   בהתחשב בעיקרון היסודי שחזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית (סעיף 34ה לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין") וכשמדובר בנאשם שנמנע מלהתייצב למשפטו ולפיכך לא העלה כל טענה בדבר קיומו של סייג לאחריותו הפלילית, אין מקום לדון באפשרות שמתקיים סייג לאחריות פלילית בעניינו. עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אזכיר כי אי ידיעת הדין או טעות במצב משפטי אינה פוטרת מאחריות בפלילים, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר (סעיף 34יט לחוק העונשין).

15.   באשר לאפשרות התקיימות הסייג של זוטי דברים, לפיו "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך" (סעיף 34יז לחוק העונשין), בע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747 (1999) נפסק כי הגנת "זוטי דברים" תתקבל רק באותם מקרים שבהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. בע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, פ"ד ס(2) 120 (2005), הבהיר בית המשפט העליון כי אף על פי שהסייג בדבר "זוטי דברים" אינו מונה רשימה של מקרים הבאים בגדרו, יש להחילו בזהירות תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, והנחה כי "בבואו לבחון מעשה שנתמלאו בו כל יסודות העבירה ישאל בית המשפט את עצמו אם מעשה העבירה הצמיח מידה מזערית של סכנה לציבור".

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה, מהות האינטרס המוגן, לשון התקנות - הקובעות לצד העבירה של דייג או החזקת דג (בודד) בגודל קטן מהמותר, עונש מקסימלי של 6 חודשי מאסר או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין (תקנה 9(א)(7) יחד עם תקנה 6(א) לתקנות הדיג, 1937) לאורה של ההלכה הפסוקה, מצאתי כי הצדק עם ב"כ המאשימה ואין יסוד לקבוע במקרה דנן התקיימותו של סייג זוטי דברים, אף אילו הייתה טענה כזו מועלית על ידי הנאשם.

16.   לאור כל המפורט לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לעניין העונש

17.   לשאלת בית המשפט, הביע ב"כ המאשימה את עמדתו העונשית (ככל שהנאשם יורשע) וציין כי הגם שבדרך כלל המאשימה נוהגת לעתור להטלת כפל קנס, במקרה זה לפנים משורת הדין ובאופן חריג, תבקש להסתפק בקנס המקורי, העומד על סך 1,500 ₪.

18.   סעיף 14 לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985, קובע:

ביקש אדם להישפט לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב) והורשע, לא יפחת הקנס, אם הוא העונש היחידי, מהאמור להלן:

(1)  לענין קנס מינהלי קצוב - מסכום הקנס או משיעורו;

(2)  לענין קנס מינהלי שאינו קצוב ואשר קבוע לו סכום או שיעור מזערי - מהסכום או מהשיעור המזערי הקבוע לעבירה,

ואולם בית המשפט רשאי מנימוקים שיירשמו להפחית את הקנס אם ראה נסיבות מיוחדות המצדיקות את הפחתתו.

לאור העובדה שמדובר בעבירת דיג של דג אחד בגודל כ-30 ס"מ - קרי 10 ס"מ פחות מהגודל המותר; בהתחשב בעובדה שהדג שוחרר בחזרה למים על ידי הפקחים כשהוא עדיין בחיים ומכאן הפחתה במידת הפגיעה באינטרס המוגן; וכן בשים לב דברי הנאשם בחקירתו מהם עולה שקיבל לראשונה רישיון דיג אך חודשים ספורים לפני כן (בסוף שנת 2018) ובעת האירוע לא היה מודע לגודל המינימלי המותר, אני מוצאת כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ומבלי שיהיה בכך כדי להוות תקדים למקרים אחרים, יש מקום להפחית במידה מסוימת מגובה הקנס מהסכום המקורי, כך שהקנס יעמוד על סך של 1,000 ₪.

הקנס ישולם בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים (לנאשם באמצעות דואר רשום).