1

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין- בעניינו של נאשם 1

1.    הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים בניגוד להוראות סעיפים 334 + 335, 380, 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

2

2.    כעולה מכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם ביום 11.10.15 לאחר אירוח במסעדה ניטש ויכוח לגבי תשלום יתרת החשבון. בשלב הראשון הנאשם 1 איים על המתלונן א ועל אדם אחר כי יפגע בהם. הוא אחז בכוס זכוכית והשליך אותה בפניו של א וגרם לו חתך בשפה העליונה, שבר בשן העליונה, רגישות בשיניים וכאבים.           
בשלב השני של הקטטה, בחניה אחז הנאשם בבקבוק והחל להתקרב למתלונן א ולזרוק אבנים לעבר המתלוננים.    
הנאשם היכה באמצעות בקבוק בידו של ד והפילו ארצה והיכה אותו ברגליו, בצלעות ובראש. לד נגרמו חבלות בדמות שבר באצבע, חתך ביד ימין, חתך בגב בצד שמאל ומתחת לצוואר, שפשוף ורגישות באצבע והוא נזקק ל- 10 תפרים. יצוין כי הנאשם עצמו נחבל באותו אירוע.  
בתחנת המשטרה גידף הנאשם את השוטרים ואיים עליהם.     

3.    בדיון ביום 27.1.16 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו כתב האישום תוקן והנאשם הודה והורשע בכתב אישום המתוקן והצדדים הודיעו כי יטענו במשותף לעונש של מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות ובנוסף למאסר על תנאי, קנס ופיצוי לשיקול דעת בימ"ש.

4.    מדובר אמנם בנאשם צעיר ללא כל עבר פלילי, אולם לא ניתן להקל ראש בעבירות שביצע הנאשם.

5.    מדובר בשרשרת של עבירות חמורות אשר מתחילה באיומים ובהשלכת כוס על המתלונן א ונמשכת לאחר מכן במגרש החניה במכות קשות שהטיח הנאשם במתלונן ד.

6.    בתי המשפט קבעו לא אחת כי חובה לשרש את עבירות האלימות אשר הפכו לחיזיון נפרץ במקומותינו. בעיקר הדברים נכונים כאשר מדובר באורחי מסעדות, מועדונים ובמקומות מעין אלה אשר שותים לשוכרה וכאשר הם בגילופין מתנהגים באלימות חסרת רסן וגורמים לחבלות קשות לעובדים בעסק.

7.    רק לנוכח העובדה שמדובר בהסדר טיעון כאשר מצוות הפסיקה היא בדרך כלל לכבד את הסדר הטיעון, וכן שמדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי אשר הביע חרטה על המעשים - ניתן לכבד הסדר טיעון באשר לעונש המאסר בעבודות שירות, שהוא עונש קל למדיי ביחס לחומרה היתרה של העבירות שביצע הנאשם שוב ושוב כלפי שני המתלוננים ואל החבלות הקשות שגרם להם.

8.    אחד המתלוננים, המתלונן ד ר, ביקש טרם גזר הדין להביע את עמדתו בהתאם לזכותו כאמור בחוק לזכויות נפגעי עבירה ולסעיף 187 לחסד"פ. במכתב הוא מציין את האירוע כיצד הוא וחברו ניסו להרגיע את הנאשם ושותפו ללא הצלחה, כיצד הדבר הפך לאיומים והשלכת הכוס לעבר א והשלכת אבנים ולאחר מכן במכות הקשות שהיכה הנאשם בד, כאשר הפיל אותו על הרצפה והמשיך להכותו וגרם לו חבלות קשות. המתלונן מציין כי בעקבות האירוע לא היה מסוגל לעבוד בתקופה של שבועיים וכי גם בהמשך הוא חווה חרדה ופחד כתוצאה ממעשיו הרעים של הנאשם.

3

9.    המחלוקת בין הצדדים נגעה בעיקרה באשר לפיצוי ולקנס. הסניגור טען, כי הפציעה הינה בעלת דרגה נמוכה על סף עבירה של חבלה של ממש, ואילו לגבי המתלונן ד מדובר רק בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כאשר ד הוא זה שהגיע לחניה שדבר שאולי לא היה צריך לעשות. עוד טען הסניגור, כי הנאשם הוא אמנם בן 26 אולם מדובר באדם צעיר על סף הקטינות ויש להתייחס אליו כ"בגיר - צעיר". הוא מפרנס יחיד למשפחה עם שני ילדים כאשר אשתו הרה ללדת ולכן עונש כלכלי חייב להיות מינורי בהתחשב בנסיבותיו. הסניגור גם הגיש שורה של פס"ד בהם נפסקו פיצויים של 1,000 ₪, 1,500 ₪ ועד 5,000 ₪ בנסיבות שמדובר היה בחבלות חמורות יותר.

10.  מנגד, התביעה טענה כי לנוכח הנזקים החמורים שנגרמו לשני המתלוננים, שומה להטיל פיצוי בעל משמעות שיהא בו כדי להרתיע את הנאשם מביצוע עבירות מעין אלה, קל וחומר לאחר שהעונש העיקרי הוא רק מאסר בעבודות שירות.

11.  ההלכה הפסוקה התקדמה באופן משמעותי ביחס לזכויותיהם של נפגעי עבירה. אם בעבר היו נפגעי עבירה מעין "סרח עודף" של ההליך הפלילי, כאשר פיצויים עד לשנות ה- 90 ננקטו במקרים בודדים בלבד ואף זאת רק בסכומים מינוריים, הרי מאז כניסתו של החוק נפגעי עבירה ואולי עוד קודם לכן, הוכרה החשיבות בקבלת עמדתו של נפגע עבירה בשורה של שלבים במהלך ההליך, וכן בפסיקת פיצוי למרות שמדובר בהליך פלילי כמו המדינה היא המאשימה והנאשם עומד מולה ולא הקורבן.

12.  בענייננו מדובר בחבלות שנגרמו לשני מתלוננים שונים. למתלונן א נגרם חתך בשפה, שבר בשן העליונה, רגישות וכאבים ואילו למתלונן ד נגרמו חבלות רבות של שבר באצבע, חתך ביד ימין, חתך בגב, מתחת לצוואר, והוא נזקק לטיפול רפואי משמעותי שכלל 10 תפרים.

13.  המתלונן ד פירט במכתבו את נזקי הלוואי הנפשיים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי הנאשם.

14.  באשר לעונש המאסר בעבודות שירות, הגם שהממונה הציע כי העבודה תחל בעוד כשבועיים ביקש הסניגור כי תינתן לנאשם ארכה לביצוע עבודות השירות על מנת להתארגן לקראת תקופה זו. המאשימה הסכימה לדחיה של חודש ואילו הסניגור ביקש דחיה של שלושה חודשים.

15.  לאחר שאני שוקל את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא ועל רקע הסדר הטיעון בין הצדדים, אני מוצא לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.       6 חודשי מאסר בפועל אותם ישא הנאשם בהתאם לחוות הדעת הממונה על עבודות השירות באגודה למען העיוור בגדרה. הנאשם יתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 20.2.17 עד השעה 08.00 במשרדי הממונה על עבודות השירות שליד כלא ב"ש. הנאשם מוזהר כי עליו למלא אחר כל הוראות הממונה והמפקח הישיר וכי אם לא יעמוד בהנחיות שיקבל אפשר המאסר ירוצה בפועל ממש.

4

ב.        10 חודשי מאסר וזאת על תנאי לתקופה של 3 שנים בהתאם להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

ג.        5 חודשי מאסר וזאת על תנאי לתקופה של 3 שנים בהתאם להוראות סעיף 52(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון שאיננה פשע או עבירת איומים.

ד.        הנאשם יפצה כל אחד מהמתלוננים עדי תביעה 3 ו - 4 בסך 6,000 ₪ ובסה"כ 12,000 ₪ אשר יופקדו בקופת בימ"ש ב- 6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.1.17. על המאשימה להמציא למזכירות את פרטי חשבונות הבנק של שני המתלוננים.

ה.       קנס כספי בסך 1,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 10.7.17.

16.  המזכירות תעביר העתק הפרוט' לממונה על עבודות השירות.

17.  בהסכמת הנאשם כספים שנמצאים בתיק מ"י 16218-10-15 ובתיק מ"ת 29431-10-15 יועברו לקופת בית המשפט על חשבון הפיצוי שנקבע בסעיף ד' לעיל.

18.  מכשיר די.וי. אר שנתפס בתיק החקירה - יושב לבעליו.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום לבימ"ש המחוזי.

הוקלדעלידייהודיתמנצור