1

ביום 17.3.19, במסגרת הליך מקדמי לקידום ההליך הפלילי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אשר ייתר את שמיעת העדים.

בהתאמה, בו ביום, הורה המותב לפניו התקיימה הישיבה המקדמית, על ביטול ישיבת ההוכחות שנקבעה לפניי ליום 11.4.19, וחייב את התביעה להודיע על כך לעדיה, אשר הוזמנו לישיבה זו מבעוד מועד.

חרף הוראת בית המשפט, ביום 11.4.19, התייצבו העדים בבית המשפט, והופתעו לשמוע כי הדיון בוטל. העדים שהתייצבו הם המתלוננת, שהיא עדת התביעה מס' 4, וכן שני בני משפחתה, עדי התביעה 1 ו-2.

לו הודיעה המאשימה לעדים על ביטול הדיון, סביר להניח שהיתה חוסכת מהם כמעט חודש שלם של התחבטויות, פחדים וחששות נוכח עדותם הממשמשת ובאה. לא ניתן להמעיט ממשקלן של תחושות אלה של עדים, אזרחים מן השורה, אשר מזומנים למסירת עדות בבית המשפט.

2

בנוסף, אני סבורה כי התנהגות המאשימה מלמדת על זלזול בזמנם היקר של האזרחים, אשר טרחו, ביטלו או שינו את תכניותיהם, והגיעו לבית המשפט, רק כדי לגלות שעשו כן לשווא.

ברי כי על התביעה להודיע לעדיה על ביטול ישיבת הוכחות, מייד עם ביטולה, ומבלי שיהיה כל צורך בהחלטה נפרדת בעניין זה.

בענייננו, טרח המותב שדן בהליך המקדמי והורה מפורשות לתביעה לבטל את זימונם, אך התביעה לא קיימה את הוראת בית המשפט.

ביום 11.4.19, הוריתי למאשימה לנמק, עד ליום 18.4.19, מדוע לא תחוייב בתשלום הוצאות העדים.

עד למועד כתיבת החלטה זו, לא הגישה המאשימה את תגובתה.

על יסוד האמור, אני סבורה כי ראוי שהמאשימה תשא בתשלום הוצאותיהם של העדים שהתייצבו, בסך 200 ש"ח כל אחד.

המאשימה תעביר את הסכום הכולל, בסך 600 ש"ח, לקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.