כתב האישום המתוקן

1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה; חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

2.      מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 11.3.2020 בשעת בוקר נהג הנאשם ברכבו בילדיו הקטינים עמו בהם, כשאינם חגורים. הנאשם נהג במהירות ובלם בפתאומיות ובכך עורר את חשדם של עוברי אורח. בשלב זה ניסה המתלונן י"ב לחסום את הנאשם ברכבו מספר פעמים, אך הנאשם חמק ממנו תוך שפגע בפגוש האחורי של רכבו. מספר דקות לאחר מכן חזר הנאשם רגלית למקום כאשר י"ב ואדם נוסף, י"ש, מנסים להניא אותו מלהמשיך לנהוג. הנאשם, אשר ריח אלכוהול נדף מפיו, דחה את בקשות השניים תוך אמירות גזעניות הנוגעות למוצאם של השניים. בה בעת, הנאשם פנה לי"ש והחל להכותו באגרופים ובבעיטות עד שהבחין כי י"ב מסריט אותו. בעקבות זאת ניגש לרכבו של י"ב, ניסה להזיזו באמצעות שחרור מוט ההילוכים. אז נכנס גם י"ב לרכבו ובתגובה נשך הנאשם את י"ב בכתפו. כמו כן אחז בחולצתו וחנק אותו, עד להגעת ניידת למקום.

מהלך הדיון

3.      הצדדים הגיעו להסדר שכלל את תיקון כתב האישום, אך לא כלל הסכמה עונשית. הסניגור ביקש לשלוח את הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיבחן גם את שאלת ביטול ההרשעה.

תסקירי שירות המבחן

4.      בעניינו של הנאשם הוגשו שלושה תסקירים, כשהדיון נדחה מעת לעת לצורך ליווי הנאשם בתהליך טיפולי שעבר במסגרת שירות המבחן. מהתסקירים עולה, כי הנאשם נשוי בשנית, אב לארבעה ילדים מנישואיו הקודמים. כיום הוא עובד באגף למערכות מידע במשרד ראש הממשלה, בעל תארים אקדמיים בתחום. הנאשם גדל בקולומביה, שם סיים לימודי תיכון ועבד כקצין משטרה במשך שנים רבות. לאחר מכן היגר עם משפחתו לארצות הברית, והמשיך לעבוד תוך שהחל בתהליך חזרה תשובה. הוא עלה לישראל עם משפחתו כשהוריו ואחיו ואחיותיו נותרו בקולומביה. הנאשם שלל בעיות התמכרות לחומרים משני תודעה לרבות אלכוהול, וקיבל אחריות למעשיו שבוצעו, לדבריו, בשעה שעבר תהליך גירושין קשה מאשתו הראשונה. באותה תקופה היה נתון בלחצים וחשש לשלום ילדיו. בנוסף, האירוע התרחש בפורים, ולדבריו אכן שתה משקה אלכוהולי ששיבש את התנהגותו. הנאשם התבייש במעשיו והיכה על חטא. שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי בעל יכולות תפקוד גבוהות. הנאשם השתלב בהסכמתו בקבוצה טיפולית ייעודית, ונתרם ממנה ואף נטל חלק מרכזי בפעילותה. שירות המבחן התרשם בסופו של יום, מאדם חיובי, שקיבל אחריות מלאה למעשים, נרתם בהצלחה לטיפול, ומתפקד באופן נורמטיבי בממדי חייו השונים. נוכח זאת ונוכח עיסוקו הומלץ על ביטול הרשעתו מחשש לפגיעה במקור פרנסתו, וכן הומלץ על הטלת של"ץ בהיקף 150 שעות וצו מבחן למשך שנה, שיבטיח מעקב והמשך טיפול נוסף לזה שעבר הנאשם.

ראיות לעונש

5.      במסגרת הראיות לעונש שמעתי שני עדים העובדים עם הנאשם במשרד ראש הממשלה, אחד מהם קיבל אותו לעבודה, והאחר עובד ככפוף לו. שניהם תיארו אדם ערכי ונורמטיבי המחזיק בתפקיד רגיש במשרד ממשלתי רגיש במיוחד - משרד ראש הממשלה, ושניהם טענו באופן חד משמעי, כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע בעבודת הנאשם במשרד ראש הממשלה ותביא לסיום עבודתו. בנוסף, הציג הסניגור מכתבי המלצה על אודות הנאשם הן ממשרד ראש הממשלה, הן ממשרד המשפטים בו עבד וכן מכתבים נוספים, המעידים גם על תרומתו של הנאשם לקהילה.

טיעונים לעונש

6.      ב"כ המאשימה עתר למתחם ענישה המתחיל במאסר קצר ומגיע עד 18 חודשי מאסר ועתר להטיל עליו 3 חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות וענישה נלווית. התובע סבר כי הנאשם אינו עומד בתנאי הפסיקה המאפשרים ביטול הרשעה, ולכן התנגד לתוצאה זו. מנגד, הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן על שני חלקיה.

קביעת מתחם הענישה

7.      מתחם הענישה צריך להתייחס לעקרון ההלימה, הנוגע ליחס לערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, נסיבות ביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם, ומדיניות הענישה.

8.      אשר לערך המוגן, העבירות אותן עבר הנאשם פוגעות בערך המוגן של שלום הציבור, ביטחונו, ביטחון המשתמשים בדרך, ושלום גופו ונפשו של האדם וזכותו לשלמות רכושו, כל זאת במידה בינונית.

9.      אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לשקול את אלה, לעניין קביעת המתחם: אלמלא העובדה המוסכמת, לפיה הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול, קשה היה למצוא היגיון באירוע, שהתפתח באופן אקראי בעקבות נהיגתו המסוכנת של הנאשם וניסיון המתלוננים להניאו מהמשך הנהיגה בכביש וסיכון המשתמשים בדרך. נוכח חוסר הרציונליות של התנהגות הנאשם, האלימות שהפעיל והעובדה שלא הירפה עד לבוא השוטרים, ניתן לומר כי פעל תחת השפעת אלכוהול באופן שהסיר עכבות, באופן שאינו מאפיין אותו. בפועל הוא גרם נזק לרכבו של אחד המתלוננים ונזק גופני מינורי לשני המתלוננים גם יחד. פוטנציאל הנזק עלול היה להיות משמעותי יותר. הנאשם אחראי למעשיו, שכן אסור היה עליו להיכנס למצב מסוכן שכזה, לעצמו, לילדיו ולזולת.

10.  אשר למדיניות הענישה הנוהגת, מנעד הענישה נרחב בהתאם לנסיבות המעשה והעושה.

                    א.        רע"פ 4642/22 אל שיך נ' מ"י (מיום 10.7.2022) - הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר על בסיס מתחם שבין 8 ל-18 חודשים משום שדרס אדם בכוונה, גרם לו חבלות ועזב את המקום.

                     ב.         רע"פ 4963/22 מנשירוב נ' מ"י (מיום 21.7.2022) - נאשם שתקף עם אחיו את המתלונן שאף הוא היה אלים, תוך שימוש בנשק גר וגרימת פצע דירה בחזה. אושר מתחם שבין 3 ל-15 חודשי מאסר ועונש של 3 חודשי עבודות שירות.

                      ג.         רע"פ 3681/19 שבתאי נ' מ"י (מיום 13.6.2019) - הנאשם תקף את חברו באגרופים בחדר כושר וגרם לו למכאוב. הוא נדון לחודש עבודות שירות, על בסיס מתחם שבין מאסר מותנה ו/או של"ץ ועד מספר חודשי מאסר.

                     ד.         רע"פ 4321/09 ליטביננקו נ' מ"י (מיום 26.7.2009) - נאשם שתקף שניים על רקע ויכוח כספי, נגח בראשם, השתמש במקל ואיים בסכינים וכן גרם נזק לרכב. הוא נדון ל-9 חודשי מאסר בפועל.

11.  מתחם הענישה - לפיכך, מתחם הענישה צריך לעמוד על מאסר קצר ועד 8 חודשי מאסר.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה והסטיה מהמתחם נוכח שיקולי שיקום

12.  ניתן לתת משקל לנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם: הנאשם בשנות הארבעים לחייו, אב לארבעה, עלה לישראל לפני למעלה מעשור ועובד כיום בתפקיד במשרד ממשלתי משמעותי. אין לנאשם עבר פלילי, הוא קיבל אחריות למעשים, שעל-פניו כלל אינם מאפיינים אותו ונבעו, במידה רבה, משימוש לרעה באלכוהול באותו מועד וממצב נפשי רגיש כפי שתיאר על רקע גירושיו. הנאשם התחרט על המעשים והשתלב בטיפול באופן מוצלח ונכון להמשיך טיפול על-פי המלצת שירות המבחן. בנסיבות אלו, יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם ולהסתפק בעונש המומלץ ע"י שירות המבחן, שכן הנאשם הוכיח במעשיו שיקום בפועל תוך קבלת אחריות מלאה, וכעולה מהתסקיר, הנאשם מבסס את התקווה כי השיקום אכן יהיה עקבי. אציין, כי המונח "שיקום" לאדם דוגמת הנאשם, נוגע לתיקון הנזקים שגרם לעצמו ולאחרים, כשמדובר בכשל חד פעמי שאינו מאפיינו, וכאשר הוא רכש כלים במסגרת הטיפול למנוע מצבים דומים בעתיד.

ביטול הרשעה

13.  בידוע, שעה שנמצא כי נאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, יש להרשיעו. זהו הכלל. אי-הרשעה הוא היוצא מן הכלל. בע"פ 2083/96 כתב נ' מ"י (מיום 21.8.1997) קבע בית המשפט העליון כי אי-הרשעה תיתכן בהינתן שני תנאים מצטברים: הראשון, כאשר טיב העבירה מאפשר אי-הרשעה מבחינת שיקולי הענישה ליחיד ולרבים; השני, כאשר הנזק העלול להיגרם לנאשם מעצם הרשעתו הוא קונקרטי ובלתי מידתי בנסיבות העניין. ראו בהקשר זה גם את ע"פ 5985/13 אבן נ' מ"י (מיום 2.4.2014) בפסקאות 6 ו-7. אשר לתנאי הראשון, סברתי כי נסיבות המקרה הגם שהן מכוערות, אינן מן החמורות, והמקרה אף אינו נמנה על מקרי הבריונות בכביש בו אנו חוזים בתדירות גוברת והולכת. מדובר במקרה חריג גם בנסיבותיו, והתיקון שבוצע בכתב האישום משמעותי ומפחית מאוד מעוצמתו השלילית של האירוע. הסניגור הרחיב על כך בטיעוניו ואני סבור שטיעוניו מוצדקים בהקשר זה. לפיכך, נסיבות המקרה הספציפי מאפשרות ביטול הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. אשר לתנאי השני, עבודה במשרד ראש הממשלה היא עבודה רגישה על-פי הגדרתה, בין אם בתפקיד זוטר ובין אם בתפקיד בכיר. הנאשם אינו זוטר בעבודתו, והוא אף ממונה על צוות עובדים ועובד על פרוייקטים מסווגים. שמעתי את הנאשם ושמעתי את עמיתיו, וסברתי שהוכח במידה הנדרשת כי ייגרם לו נזק קונקרטי וחמור אם תיוותר ההרשעה על כנה, בכך שיאבד את פרנסתו, והדבר יפגע בו ובסמוכים על שולחנו. לפיכך, אני מורה על ביטול ההרשעה.

גזירת הדין

14.  לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     250 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו לא לפני 8.10.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום;

ב.      צו מבחן לתקופה של 12 חודשים מהיום;

ג.       התחייבות בסך 5,000 ₪ שלא לעבור כל עבירת אלימות לרבות כלפי רכוש במשך שנה מהיום. הובהר לנאשם שמשמעות ההתחייבות היא, כי אם יעבור את העבירה בתוך התקופה שצוינה, בית המשפט שיגזור את הדין יהא חייב לחלט את ההתחייבות כקנס.

יש לשלוח לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ג, 09 יולי 2023, במעמד הצדדים.