בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 2808-05-14 מדינת ישראל נ' ב(אחר/נוסף)

בפני

כבוד השופטת שירלי רנר

התיק עיקרו אלימות בין בני זוג. במרכז המחלוקת שאלת המהימנות שניתן ליתן להודעות משטרתיות של המתלוננת מהן חזרה מאוחר יותר הן בהודעות שמסרה למשטרה והן בעדותה בבית המשפט.

כתב האישום

1. כתב האישום כולל שני אישומים.

על פי האישום הראשון ביום 6.3.14 איים הנאשם על גרושתו (להלן - המתלוננת) באומרו "היום אני אהרוג אותך"; "אני אתן מכות מול השוטרים".

המתלוננת הגישה תלונה בעניין למשטרה. בהמשך לכך, נחקר הנאשם על התלונה ושוחרר בתנאים כאשר אחד מתנאי השחרור היה הרחקה מהמתלוננת למשך 14 יום.

2. בתאריך 14.3.14 הפר הנאשם את תנאי שחרורו עת שהה ביחד עם המתלוננת ברכבו בסמוך לגשר המיתרים בירושלים.

בין בני הזוג התנהל ויכוח קולני במהלכו עזבה המתלוננת את הרכב ועמדה מחוצה לו. בשלב מסויים ביקשה המתלוננת להיכנס בחזרה לרכב. משהבחין הנאשם במתלוננת אוחזת בידית דלת הרכב בכוונה להיכנס לרכב החל בנסיעה תוך שהוא פוגע במתלוננת ומפיל אותה לעבר הקרקע. כתוצאה מפגיעת הרכב נגרם למתלוננת שבר בשורש כף יד שמאל והיא נזקקה לניתוח בו הושתלו פלטינות בידה. כמו כן, נגרמה למתלוננת חבלה באגן.

3. בהמשך לכך, ביום 16.3.14 הורה הנאשם למתלוננת לחזור בה מהתלונה שהגישה ביום 6.3.14. הנאשם הסיע את המתלוננת לתחנת המשטרה וזו כדי לרצותו, אכן ביקשה לבטל את התלונה.

4. בגין האמור מייחס כתב האישום לנאשם חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), איומים לפי סעיף 192 לחוק; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

5. על פי האישום השני ביום 23.4.14 שהה הנאשם יחד עם המתלוננת בביתם המשותף בגבעת זאב.

בין בני הזוג התפתח ויכוח. הנאשם התרגז על הערת המתלוננת והחל לגדפה, ולהפוך את ארון הבגדים. בנוסף לכך הרים הנאשם תנור חימום וזרק לעבר המתלוננת. בהמשך הנאשם אחז בחוזקה במתלוננת והפילה ארצה. בעודה שוכבת על הרצפה הנאשם הכה את המתלוננת בידיו תוך שמטיח אותה שוב ושוב בקיר וברצפה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות בשורש כף ימין, ודימום כתוצאה מחתך במרפק יד שמאל וחבלות בגב העליון.

6. בגין האמור מייחס כתב האישום לנאשם פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א1) לחוק.

התשובה לכתב האישום

7. בתשובה לכתב האישום לא חלק הנאשם על כך שהמתלוננת הגישה נגדו תלונה בגין איומים כאשר בעקבות זאת הוצא כנגדו צו הרחקה. עם זאת, הכחיש את עצם האיומים. הנאשם גם לא כפר בכך שביום 14.3.14 הפר את התנאים עת שהה עם המתלוננת ברכבו אלא שהיה זה לטענתו ביוזמתה של המתלוננת אשר הדיחה אותו לכך.

באשר לאירוע הרכב טען הנאשם כי המתלוננת נפגעה באקראי ובלי משים ממכוניתו עת ניסתה להיכנס לתוכה כשהוא כבר החל לנסוע. זאת לאחר שקודם לכן ירדה ממנה. לאחר שנפגעה הנאשם הוא זה אשר הסיע אותה לטיפול רפואי ושם סיפרה כי נפגעה בתאונת "פגע וברח". רק ביום 24.4.14 במהלך חקירתה תחת אזהרה כחשודה, טענה כי הפגיעה שנגרמה לה ביום 14.3.14 לא הייתה מרכב בלתי ידוע, אלא שהיה זה מעשה מכוון של הנאשם (ר' תשובה לכתב האישום מיום 26.5.14, והשלמה בהודעה מיום 7.10.14).

הנאשם הכחיש כי הורה למתלוננת לחזור בה מהתלונה שהגישה אך אישר כי הסיע אותה לתחנת המשטרה לבקשתה. יצויין כי באת כוחו הנוכחי של הנאשם טענה במהלך הסיכומים כי לאחר החלפת היצוג ביקש הנאשם לכפור בעובדת ההסעה (ר' עמ' 209; 219). עיון בהודעה שניתנה בעקבות החלפת היצוג אינו תומך בכך.

8. לגבי האישום השני נטען כי ביום 23.4.14 לא התרחש כל אירוע שכן בתאריך זה כלל לא שהה הנאשם בבית שבגבעת זאב. מכל מקום נטען כי אף אם יתוקן כתב האישום לעניין זה, כל סעיפי האישום השני מוכחשים.

לטענת הנאשם תלונותיה השונות של המתלוננת הינן שקריות וכוזבות. הנאשם והמתלוננת היו נשואים אך גם לאחר שהתגרשו המשיך להתקיים ביניהם קשר "בעייתי" וכל אימת שהמתלוננת חפצה - הגישה נגדו תלונה.

הראיות

הודעות המתלוננת

9. כתב האישום מבוסס בעיקרו על הודעות המתלוננת במשטרה, הודעות מהן חזרה המתלוננת מאוחר יותר הן בהודעות שמסרה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט. הודעות המתלוננת הוגשו בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

10. בהודעתה הראשונה מיום 6.3.14 מתארת המתלוננת כי היא והנאשם נסעו לתל-אביב כדי לקנות רכב חדש, כי בדרך חזרה החל הנאשם לקלל אותה והיא חייגה למשטרה שכן פחדה כי כשיגיעו הביתה הוא יצא מכלל שליטה. היא מתארת כיצד ראה אותה הנאשם מדברת בטלפון והחל לאיים עליה כי יתן לה מכות מול השוטרים ו"היום אהרוג אותך". בהמשך היא מתארת כי כשהגיעו הביתה החל הנאשם לארוז, אך לאחר שמסרה לו כי מסרה את פרטי הרכב למשטרה ויחפשו אותו נשאר בבית. כשהגיעה המשטרה עוכבו שניהם לחקירה. בהודעה זו מפרטת המתלוננת כי לא היו בעבר מקרי אלימות בינה ובין הנאשם אך היו תלונות הדדיות. כשנשאלת אם חשה סכנת חיים היא משיבה "ככה ככה, לא רוצה להקצין אבל אני מפחדת".

11. ביום 14.3.14 מוסרת המתלוננת הודעה על תאונת פגע וברח עת עברה במעבר חציה.

12. ביום 16.3.14 מוסרת המתלוננת הודעה נוספת בה היא מבקשת לחזור בה מתלונתה נגד הנאשם מיום 6.3.14, הגם שבתשובה לשאלה היא עונה כי מה שמסרה באותה הודעה הוא אמת. בהודעה זו היא מציינת כי הנאשם התחיל טיפול בכדורים לעצבים והיא מאמינה שיש סכוי לתקן את הכל. כשנשאלת האם מרגישה מאויימת היא משיבה "אני מקווה שהכל יסתדר. ההורים שלו סיפרו שהוא יותר רגוע". עוד היא מציינת בתשובה לשאלה כי אף אחד לא ביקש ממנה לבטל את התלונה או איים עליה לעניין זה.

13. ההודעה הבאה היא מיום 24.4.14 בעקבות האירוע נשוא האישום השני, שם היא נחקרת תחת אזהרה בחשד לתקיפת בן זוג ושימוש בסמים. היא מתארת כי הנאשם היה תחת השפעת נייס גאי, פרץ ביניהם ויכוח בשעות הלילה, הוא קילל אותה והם הלכו לישון בחדרים נפרדים. היא נעלה עצמה שכן פחדה ממנו ואף התקשרה למשטרה. על פי עדות זו בשעות הבוקר לאחר שקמו, ומאחר והנאשם טרם עישן סמים, הוא התחיל להתפרע בבית, זרק את התנור ואת כל הארון שלו, ולאחר שניסתה לעצור אותו מההתפרעות שלו בחדר שלו, "אז הוא התפרע עלי הוא הוזיז אותי בצוואר ושרט אותי באגודל של יד ימין ונפלתי על הרצפה וקיבלתי מכה ברגל ונפגעתי במרפק יד שמאל וכואב לי בשורש יד ימין" וכן איים עליה כי יעשה לה פלטינות בכל הגוף. בהערת חוקר נרשם כי הוא מבחין בסימנים אדומים בזרוע יד שמאל, מרפק יד שמאל, מתחת לברך שמאל, בשורש כף ימין ובשריטה באגודל יד ימין.

באותה הודעה מציינת המתלוננת לראשונה כי אירוע התאונהשאירע מעל חודש קודם לכן קשור לנאשם וכי הוא זה שדרס אותה ואף ביקש ממנה למסור שרכב פגע בה וברח וזה מה שעשתה שכן פחדה ממנו. ככל הנוגע לנסיבות התאונה היא מציינת כי הנאשם בא לקחת אותה לסידורים, לאחר שפרצה מריבה היא ירדה מהרכב ורצתה לחזור באוטובוס, לאחר שהנאשם צעק היא התקרבה לאוטו תפסה את הידית ואז הנאשם נתן פול גז ונסע והיא נפלה. היא מתארת כי אנשים רצו להזמין אמבולנס והוא לא הסכים ולקח אותה בעצמו. כשנשאלה ממה בדיוק נפלה השיבה כי תפסה את הידית והנאשם "ראה שאני תופסת את הדלת" ונתן גז. כשנשאלה לגבי התלונה הקודמת שרצתה לבטל השיבה "נכון אבל אני ניזונה ממנו. אני כמו בובה על חוטים שאומרים לה מעשה לעשות והיא עושה. זה אותו דבר".

14. בהודעה נוספת תחת אזהרה מיום 27.4.14 בחשד לשימוש בסמים, תקיפת בן זוג, איומים, היזק לרכוש ומסירת הודעה כוזבת היא מעומתת עם גירסת הנאשם כי היא זו שתקפה אותו ודוחה גירסה זו. מציינת כי לאחר המריבה הנאשם רצה להוציא דברים מהבית, היא ביקשה להזמין משטרה כדי למנוע זאת הוא התחיל להשתולל ולשבור את התנור. לעניין ההרחקה היא מציינת כי אינה זוכרת מי התקשר למי ראשון אך הוא הביא אותה למשטרה ואמר לה כי אם לא תבטל את הצו יהיה לה רע ומר. לשאלה למה לא דיווחה קודם על כך שהנאשם פגע בה בתאונה השיבה כי עברה ניתוח, מצבה היה לא טוב והיו לה כאבים. עוד היא מציינת כי פחדה מההשלכות שיהיו לכך עליו, שכן אמר לה כי אם תספר את האמת הוא ייכנס לבית סוהר.

15. בהודעה מיום 18.6.14 היא מגיעה כדי לבטל את התלונה שהגישה ומציינת שרוצה כי הנאשם יצא ממעצר בית וכי "הרחיקו לכת עם כל הסיפור הזה". לשאלה אם מה שמסרה נכון השיבה כי "כל מה שמסרתי נכון רק שזה קצת בהרחבה כי אחרי שהפרקליטה דברה איתי והסבירה לי על הרמת מסוכנות שלו אלו נראו לי דברים שלא שייכים לדקדל...".

16. בשתי הודעות מיום 4.11.14 חוזרת בה המתלוננת באופן מוחלט מהודעותיה הקודמות.

בהודעה הראשונה היא מפרטת כי החלו חיכוכים בינה לבין הנאשם בעקבות טיפולי פוריות שלא צלחו, היא היתה במצב רגשי קשה וכל שרצתה זה להיות לבד וכי לא יחזור לבית ולאחר הודעתה הראשונית גם חששה כי תואשם במסירת הודעה כוזבת. אשר לסימנים שתיעד החוקר על גופה ציינה כי היא זו שהשתוללה ונפלה ומכאן הפגיעות. בכל הנוגע לאירוע הדריסה ציינה כי ביקשה להיכנס לרכב, כי הנאשם לא הבחין בכך ונסע ולאחר שנפלה פינה אותה לבית החולים. באשר לשאלה למה החליטה לחזור בה מהודעותיה הקודמות ציינה כי פנתה למטפלת רגשית, יש לה יותר מודעות עצמית והיא יצאה ממשבר נורא בו היתה.

בהודעה נוספת הנגבית ממנה מאוחר יותר באותו היום בחשד למסירת הודעה כוזבת היא מציינת כי באירוע הראשון מיום 6.3.14 היו רק "צעקות סבירות" ולא איומים, וכי אמרה איומים מאחר והיתה בדיכאון ורצתה שיתרחק ממנה והיא רצתה להקצין את הדברים ולהוציא אותם מפרופורציה. עוד העידה כי ביום 18.6.14 הגם שביקשה לבטל את תלונתה, עדיין ציינה כי הדברים קרו בפועל מאחר וחששה כי תיעצר על מסירת הודעה כוזבת. כי הפסיקה לקחת כדורים ויש לה כיום מודעות עצמית ולכן מבקשת לספר את האמת.

17. במכתב שכתב המתלוננת לבית המשפט ביום 26.10.14 היא מציינת כי תלונותיה בנוגע לשני האישומים נבעו ממצב נפשי קשה, חוסר יכולת התמודדות וכדורים פסיכיאטריים אותה נטלה אותה עת. היא מבקשת בכל לשון לשחרר את הנאשם על מנת לשקם את מערכת היחסים ביניהם, מפרטת כי אירוע הדריסה היה בגדר תאונה שהנאשם לא הבחין כי היא מחזיקה בדלת כשהחל לנסוע ואילו באירוע השני היה רק ויכוח קולני כשהפגיעות נגרמו כתוצאה מהשתוללות שלה.

עדותה של המתלוננת בבית המשפט

18. בעדותה בבית המשפט העידה המתלוננת כי במהלך האירועים נשוא התלונות היתה במשבר כתוצאה מהגירושין מהנאשם וטיפולי פוריות שלא צלחו, וכי נטלה כדורים פסיכיאטריים והורמונים. כתוצאה מכך סבלה מהתקפי זעם. מאחר ורצתה להרחיק את הנאשם ממנה היא הקצינה דברים, הוציאה מפרופורציה ומהקשר ואף סיפרה דברים שלא התרחשו. לעדותה הנאשם מעולם לא הפעיל כלפיה אלימות פיסית, והיא לא חזרה בה באופן מוחלט בהודעותיה המאוחרות מיום 16.3.14 ומיום 18.6.14 מאחר וחששה כי תואשם במסירת עדות כוזבת ובשל לחצם של החוקרים. לעדותה כעת היא במערכת זוגית עם מישהוא אחר, מאוזנת מבחינה תרופתית ובאה להעיד את האמת.

עוד העידה כי הנאשם לא השמיע כלפיה כל איומים באירוע נשוא האישום הראשון אלא צעקות בלבד. היא זו שיזמה את הקשר עימו בתקופת צו ההרחקה, ואירוע התאונה התרחש לאחר שהנאשם לא הבחין כי היא מחזיקה בידית הדלת. לעדותה העידה תחילה כי מדובר בתאונת פגע וברח מאחר וחששה כי יאשימו בכך את הנאשם וגם כאשר סיפרה על מעורבותו לא אמרה כי פגע בה בכוונה.

בכל הנוגע לפגיעה בבית העידה כי היא החליקה ונפלה על הסטופר של הדלת ומכאן נפגעה וכשהוציאה דברים מהארון קיבלה מכה מהעץ, אך לא נפגעה בגבה. עוד העידה כי היא זו שזרקה על הרצפה את כל הבגדים של הנאשם, וכי התנור נשבר לאחר שהוא הזיז אותו.

היא חזרה והעידה כי סברה שכל התלונות יסתיימו בצו הרחקה ולא מעבר לכך, כי מעולם לא הופעלה אלימות כלפיה, כי החוקרים הפעילו עליה לחץ וכי פנתה מספר פעמים לפרקליטות כדי להעמיד דברים על דיוקם אך לא חזרו אליה.

השוטר בועז חן

19. בועז חן הוא השוטר שהגיע ביום האירוע נשוא האישום השני לבית המתלוננת והנאשם. הוא העיד כי המתלוננת היתה נסערת מאוד ובוכה וכי הבחין בסימני דם על מרפק יד שמאל (שם היה חתך) ועל הבגדים. הוא הבחין כי הארונות היו הפוכים וכל הביגוד על הרצפה וכן בתנור חימום שהיה שבור. על פי עדותו מסרה המתלוננת כי הגרוש שלה הכה אותה, הטיח אותה על הרצפה ונתן לה מכות בכל הגוף. הוא אישר כי על פי דו"ח פעולה שרשם מסרה לו המתלוננת כי הנאשם הטיח אותה שוב ושוב על הרצפה ועל הקיר.

ליאור מזרחי

20. ליאור מזרחי היה עד ראייה לאירוע הרכב והודיע על כך למשטרה בזמן אמת. לעדותו הוא שמע רעש, אולי ויכוח, אולי צעקות, אולי טריקת דלת, הסתובב וראה מישהי שהיתה על הכביש והיה לה משהו במרפק או ביד. אז יצא מישהו מהר מאוד מהרכב, בצעקות, הרים את האשה והם נסעו. מאחר וזה היה מוזר שהם נכנסו לרכב, הוא התקשר למשטרה ודווח על תאונת דרכים. מחקירתו עולה כי לא ראה בדיוק איך האשה נפלה שכן היה רכב שהסתיר ולמעשה אינו יודע לאמר מה בדיוק ראה.

ש ל

21. ש ל היא אחותה של המתלוננת. היא הגיעה בבוקר האירוע נשוא האישום השני אל הבית. לעדותה היה הבית הפוך, והיא ראתה את המתלוננת עם סימני דם על המכנסיים "כנראה שנפצע לה משהו באצבע אז היא נגבה את זה במכנסיים" (עמ' 137, ש' 29-28). היא העידה כי המתלוננת סיפרה לה שרבה עם הנאשם והיתה נסערת בעיקר מכך שהזעיקה את המשטרה בשעות הלילה וזו הגיעה רק בבוקר. לעניין התאונה נשוא האישום הראשון אישרה לאחר שעומתה עם ההודעה שמסרה במשטרה כי יתכן שהמתלוננת סיפרה לה שכשבאה לצאת מהרכב החל הנאשם ליסוע והיא עפה על הצד.

הגב' ל אשר הקליטה מספר פעמים מריבות בין המתלוננת לבין הנאשם (רק צעקות), ככל הנראה לבקשת המתלוננת, ואף העידה כי אחותה ביקשה להוציא צו הרחקה מהמתלונן וכי היתה שיחה ביניהן כי כדי להוציא צו הרחקה צריך להתלונן במשטרה, העידה כי נכחה פעם אחת באירוע בו היו דחיפות הדדיות בין המתלוננת לבין הנאשם וכי מעולם לא חששה כי הנאשם יפגע באחותה.

עדויות וראיות נוספות מטעם המאשימה

22. העידו בנוסף גובי ההודעות ומבצעי פעולות חקירה - השוטרים רן ישראלי, יניב אבגי, רושל אברמוב, ליבין ולדיסלבה וניר בן חיים.

הוגשו תעודות רפואיות הנוגעות לחבלה שנחבלה המתלוננת באירוע הרכב, תעודה רפואית מיום 27.3.14 בנוגע לדלקת גרון ודווח של אמבולנס מיום 28.4.14 לפיו סירבה המתלוננת להתפנות. בהערות נרשם כי לדבריה הוכתה על ידי הגרוש שלה באמצעות ידיו בלבד, וכי ניכרים סימני חבלות ושפשופים ועל המכנס כתמי דם קרוש.

הודעות הנאשם

23. בהודעה מיום 6.3.14 נחקר הנאשם בחשד לאיומים באירוע מאותו היום. הוא מציין כי היה ויכוח קולני בינו ובין המתלוננת, כי אולי קילל אותה אך לא איים עליה והוא שב וחוזר על כך גם כשנאמר לו, בניגוד למצב הקיים, כי השיחה הוקלטה על ידי השוטר שהיה על הקו. הוא מציין כי גרושתו המתלוננת "רוצה להשאיר אותי עם תחתונים בחוץ" וכי הגישה בעבר תלונות והיא תגיש בעתיד עוד הרבה. הוא מוסר כי מעולם לא נגע בה, וכי הם מטופלים בטיפולי פוריות על אף הגירושין והיא טוענת כי ברגע שיהיה ילד יהיה בסדר והוא עוזר לה, אך ברגע ש"היא מקבלת את הסעיף" היא מתקשרת למשטרה.

24. בהודעה מיום 24.4.14 הוא מציין ככל הנוגע לאירוע שהתרחש בבית כי המתלוננת היא שנעלה אותו, השתוללה והחלה לשבור דברים, ירקה עליו, קיללה אותו נתנה לו בוקסים בפנים ואיימה בהתאבדות. הוא אישר כי עישן בלילה נייס גיא אך לעדותו יחד עם המתלוננת, ציין כי הסימנים על גופה נגרמו כתוצאה ממה שעשתה לעצמה ומההשתוללות שלה. אשר לפגישתו עם המתלוננת בעת שהוצא צו ההרחקה ציין כי היא לא הפסיקה להתקשר אליו ואילו באשר לתאונה חזר על הגירסא כי מדובר היה בתאונת פגע וברח שהוא כלל לא היה קשור אליה.

25. בהודעה מיום 29.4.14 למעשה מסרב הנאשם לענות על שאלות ואומר לחוקר אשר לטענתו מנסה להפליל אדם חף מפשע כי יפנה לעורך הדין שלו.

עדותו של הנאשם בבית המשפט

26. הנאשם העיד כי מיום שהכיר את המתלוננת בגיל 30 חייו נהרסו. על פי עדותו היא התנהלה בקפריזיות כלפיו ועוררה מריבות על עניינים של מה בכך. כך כשהיה חוזר לאחר משמרת לילה ברכבת הקלה (שם עבד כחמש וחצי שנים) לעיתים לא פתחה לו את הדלת והוא נאלץ ללכת לישון אצל הוריו. המריבות החריפו לאחר שהחלו טיפולי הפוריות והקשיים שנלוו לכך, והן כללו תלונות בלתי פוסקות במשטרה ואיומים כי תגיד שעשה כך או אחרת.

לעניין האיומים נשוא האישום הראשון העיד כי לא היה כלום ו"היא כרגיל נדלקה והתחילה להשתולל באוטו" (עמ' 189, ש' 3). לעניין האירוע בבית העיד כי הכל היה בדיוק ההפך מגרסתה והיא זו שקמה בבוקר והחלה להשתולל. לעדותו מעולם לא הכה אותה והחבלות על גופה אלו דברים שהיא עשתה לעצמה.

לגבי אירוע הרכב העיד כי היא "קיבלה את הקריזות שלה" ויצאה מהאוטו. מאחר וידע שאין לה כסף לחזור הביתה ניסה לשכנע אותה לעלות לרכב. כשראה שזה לא הולך אמר לה שהוא נוסע ו"נתן גז" כדי להפחיד אותה כי לא באמת התכוון ליסוע. לעדותו לא ידע שהיא החזיקה בידית של דלת המכונית ואז ראה במראה שהיא נפלה. הוא עצר את הרכב ולקח אותה לבית חולים. הוא העיד כי במשטרה מסר גירסא אחרת שכן ריחם על המתלוננת אשר אמרה שמדובר בתאונת פגע וברח בגלל שרצתה להוציא כספים מהביטוח הלאומי.

הנאשם העיד כי מעולם לא לקח את המתלוננת לתחנת המשטרה על מנת שהיא תבטל את התלונה ואילו את תנאי השחרור הפר כי היא צלצלה אליו באמצע הלילה והתחננה שיבוא.

עיקר טענות הצדדים

טענות ב"כ המאשימה

27. לטענת ב"כ המאשימה בהודעות שמסרה המתלוננת במשטרה יש סדר והיגיון פנימי לעומת הדברים שמסרה בעדותה בבית המשפט ומעוררים בעייתיות. הטענה בדבר לחץ שהופעל עליה במשטרה אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהודעות שמסרה. לטענת ב"כ המאשימה הודעותיה הראשונות של המתלוננת במשטרה עולות בקנה אחד עם עדות השוטר שהגיע לבית לאחר האירוע השני ומתאר את שראה, ועם עדות אחותה של המתלוננת שהגיעה לבית לאחר אירוע זה. גם ככל הנוגע לאירוע הראשון מתיישבות הודעותיה הראשונות של המתלוננת עם עדותה של האחות על דברים שמסרה לה המתלוננת, עם עדותו של עד הראייה ועם עדות השוטר לגבי מה מסר להם עד הראייה. לנוכח האמור, התעודות הרפואיות שהוגשו בעניינה של המתלוננת והגירסאות שמסר הנאשם יש לטענתה להעדיף את הודעותיה הראשונות של המתלוננת במשטרה.

אשר לגירסת הנאשם טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם נמנע מלהביא עדים נוספים, בני משפחה או אחרים אשר יתמכו בגירסתו כי המתלוננת היא שנהגה לתקוף אותו ויש לזקוף זאת לחובתו. אשר לאירוע התאונה נטען כי הנאשם יכול היה מלכתחילה לספר ביחד עם המתלוננת על כך שאירעה תאונה לא מכוונת, אך הוא בחר שלא לעשות כן ואף בכך יש חיזוק לגירסת המתלוננת בהודעותיה הראשונות. גם בכל הנוגע לאיומים, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית ביקשה ב"כ המאשימה להעדיף את גירסתה הראשונית של המתלוננת במשטרה.

28. לטענת ב"כ המאשימה לא היו כל מחדלי חקירה בהתנהלות המשטרה אשר ניסתה לזמן לעדות כל עד רלוונטי אך נתקלה לעיתים בקשיים. אשר לכונן די.וי.אר. שנטען כי היה בו כדי לסייע לנאשם ולא נלקח בזמן על ידי המשטרה טוענת ב"כ המאשימה כי מבדיקת הכונן מתברר כי שומר רק שבועיים אחורה ואילו הנאשם היפנה לאותו אמצעי תיעוד לראשונה רק ביום 23.5.14 וזאת ככל הנוגע לאירוע שהתרחש ביום 23.4.14 ונמשך ביום 24.4.14.

טענות ב"כ הנאשם

29. לטענת ב"כ הנאשם חקירתה הראשונה של המתלוננת התנהלה במגמתיות ומתוך הנחה כי היא דוברת אמת, בלא ליתן משקל לכך שאף לעדות המתלוננת בינה ובין הנאשם מצוי סכסוך רכוש וכי מדובר במתלוננת מניפולטיבית וסדרתית. תלונתה בדבר איומים שהופנו כלפיה אינה עולה בקנה אחד עם דו"ח שוטר שניהל עימה שיחת טלפון, והמשטרה אף לא טרחה להשיג את השיחה אותה קיימה המתלוננת לדבריה עם מוקד 100 של המשטרה. זאת ועוד. המתלוננת עצמה לאחר ששוחרר הנאשם בתנאים ועוד בטרם יכלה לפגוש אותו ביקשה כי יבוטל תנאי כתב הערובה ויש בכך כדי להשליך על דמותה ומידת המהימנות שניתן לייחס לדבריה.

לטענת ב"כ הנאשם רצונה של המתלוננת לבטל את התלונה מאוחר יותר קשור לכך שרצתה להמשיך ולחיות עם הנאשם ואילו הסברה לכך שהנאשם החל טיפול בכדורים לעצבים מעולם לא נבדק ואינו מתקבל על הדעת. הנאשם מעולם לא נחקר תחת אזהרה על שיבוש מהלכי משפט והדחת עד בגין האמור בכתב האישום ולפיו הדיח את המתלוננת לחזור בה מתלונתה ויש בכך כדי ללמד כי אף המשטרה לא האמינה לכך.

30. הודעתה של המתלוננת מיום 24.4.14 בגין אירוע הבית נגבתה תחת אזהרה ולטענת ב"כ הנאשם ספק אם אלמלא כן היתה מגיעה תלונה נוספת. מכל מקום עדותה רווית סתירות ושקרים, ואינה תואמת את יתר הראיות. דווקא עדותה בבית המשפט יותר מתיישבת עם האמור בתיעוד הרפואי. גם הודעה נוספת שנגבתה מהמתלוננת ביום 27.4.14 תחת אזהרה אינה אמינה והמתלוננת מתאימה תשובותיה לשאלות. מתלונתה של המתלוננת ומהתלונה שהגישה לאת"ן ניתן ללמוד באיזו קלות ממציאה המתלוננת סיפורים.

31. לטענת ב"כ הנאשם יש לדחות את תזת "תסמונת האישה המוכה" בעניינה של המתלוננת ככל הנוגע לחזרותיה מההודעות באשר ההודעות יסודן ברצונה להרחיק את הנאשם מהבית. מדובר לטענתה במתלוננת אסרטיבית, כוחנית, שקרנית, מניפולטיבית ומתוחכמת שסיפקה הסברים למקרים בהם שיקרה, יזמה אף כתיבת מכתב לבית המשפט בו ביקשה לחזור בה מתלונותיה ובבית משפט העידה כי היא כיום עם בן זוג אחר.

לטענת ב"כ הנאשם לא ניתן "לגזור" שורות מהודעות המתלוננת וליתן אמון רק בהן, אלא יש לבחון את התמונה בכללותה. מהימנותו של הנאשם עולה בהרבה על זו של המתלוננת. אכן גיבה את המתלוננת שמסרה הודעה כוזבת בכל הנוגע לתאונה הראשונה, ואף הפר הוראה חוקית לאחר שהדיחה אותו לכך גם על פי הודאתה אך מדובר בזוטי דברים במקרה הנוכחי.

32. אשר לעדות אחותה של המתלוננת טוענת ב"כ הנאשם כי מדובר בעדות שמועה שאינה קבילה, וגם הקלטות שהמציאה האחות אינן קבילות על אף שלמעשה תוכנן תומך בגרסת הנאשם דווקא. מכל מקום מדובר לטענת ב"כ הנאשם באחות תאומה שהעידה כי תעשה כל מה שאחותה תאמר לה.

33. לטענת ב"כ הנאשם בתיק נפלו מחדלי חקירה רבים. לא אותרה השיחה שהיתה לכאורה בין המתלוננת למשטרה ביום 6.3.14. המשטרה נמנעה מלעשות מאמץ של ממש לזמן לחקירה את השכנה שיכולה היתה לתמוך בגרסת הנאשם. גם התנהלות המשטרה בכל הנוגע לכונן ה-די.וי.אר שאין ראיה לכך כי נמחק לאחר שבועיים, מהווה מחדל חקירתי חמור המצדיק זכויו של הנאשם. המאשימה גם נמנעה מליטול מהמתלוננת מסמכים רפואיים שיש בה כדי להעיד על מצבה הנפשי. לא נגבו עדויות שמתחייבות מראיות רבות שהצביעו על כך כי המתלוננת נוהגת כדבר שבשגרה להתלונן כנגד אנשים לרבות אביה ולא נלקחו מלוא ההקלטות שבוצעו מהטלפון של אחות המתלוננת על ידי השוטרים ומייד.

הכרעה

34. המתלוננת והנאשם היה נשואים כחמש שנים והאירועים נשוא כתב האישום אירעו לאחר שבני הזוג היה כבר גרושים. על אף גירושיהם המשיכו בני הזוג להתגורר ביחד, ואף עברו טיפולי פוריות במהלך אותה תקופה. המתלוננת הגישה תלונות כנגד הנאשם וחזרה בה מתלונות אלו בהודעות מאוחרות יותר שנתנה במשטרה. בעדותה בבית המשפט עמדה על כך כי הנאשם מעולם לא פגע בה ולא איים עליה, ולא הורה לה או ביקש ממנה לחזור מתלונות שנגדו. במרכז התיק השאלה האם ניתן ליתן אמון בהודעות המשטרתיות של המתלוננת מהן נגזר כתב האישום.

מעדויות המתלוננת והנאשם עולה מערכת יחסים לא פשוטה בין השניים בפרט במהלך התקופה שלאחר הגירושין. לעדות שניהם הגישה המתלוננת כנגד הנאשם תלונות גם בתקופה שקדמה לאירועים נשוא כתב האישום ולעדותו אף הורחק ממנה בעבר.

35. האם ביסוד תלונותיה של המתלוננת עמד אינטרס רכושי כטענת ב"כ הנאשם? הן מעדותה של המתלוננת והן מעדותו של הנאשם עולה כי ברקע מערכת היחסים הבעייתית גם סכסוך בנוגע לרכוש לאחר הגירושין. הרושם המתקבל הוא כי סכסוך זה תרם והעצים את המריבות ביניהם, ואולם אין בו כדי ללמד, כי ביסוד התלונות שהגישה המתלוננת עמד אכן אינטרס רכושי. גם כשחזרה בה המתלוננת מהתלונות שהגישה עמדה על כך כי תלונות אלו מעולם לא נבעו מהסכסוך הרכושי, אחותה מחזקת זאת בעדותה (ר' עמ' 143, ש' 18), העובדה שניסו בני הזוג גם במהלך תקופה זו להביא ילד משותף תומכת בכך ואף עדות הנאשם עצמו המתארת את מערכת היחסים ביניהם ואת העובדה שביקשה ממנו מדי פעם לחזור ולהיות ביחד מלמדת כי לא אינטרס רכושי הוא שעמד ביסוד התלונות.

36. האם משקפת חזרתה של המתלוננת מהתלונות שהגישה את "תסמונת האשה המוכה" כטענת ב"כ המאשימה? גם בכך לא שוכנעתי. הקשבתי ברב קשב לעדותה של המתלוננת. שקלתי את מכלול הראיות שבתיק. על אף ביטוי בו עשתה המתלוננת שימוש באחת מהודעותיה, "בובה על חוטים", המתלוננת לא עוררה רושם כנוע ומי שעושה דברו של אחר. גם עת עמדה על דוכן העדים בחקירתה הנגדית לא אישרה את כל דברי הנאשם גם אם עדותה לא תאמה את האינטרס שלו (ר' למשל עמ' 75, ש' 7-6; 26-22; עמ' 77, ש' 7-10) ואף העירה הן לב"כ הנאשם על סגנון חקירתה, ולב"כ המאשימה על חזרתה על שאלות. היא הגישה את התלונות נשוא כתב האישום והגישה נגד הנאשם תלונות רבות בעבר, והוציאה צווי הרחקה נגדו. היא דאגה להקליטו כעדות אחותה לשם הוצאת צווי הרחקה וצלצלה למשטרה כדי להתלונן עליו, בנוכחותו. היא ניסתה למנוע ממנו מלעזוב את הבית בשני מקרים - אירוע האיומים והאירוע שהתרחש בבית (ר' ת/1, ש' 13-12; ת/7, ש' 21-19). אינני סבורה כי התנהלות זו מתיישבת עם סברת ב"כ המאשימה.

37. הנאשם עצמו שיקר בהודעותיו במשטרה. הוא מסר גרסא שיקרית בנוגע לאירוע הרכב וטען כי כלל לא היה במקום ושב וחזר על גירסתו גם שנמסר לו כי המתלוננת סיפרה כי היה מעורב באירוע זה. הסברו כי עשה כן על מנת לסייע למתלוננת להגיש תביעה נגד הביטוח הלאומי ומאחר וריחם עליה אינו מניח את הדעת וודאי אינו מתיישב עם עמידתו על גירסא זו גם לאחר שהוברר לו כי המתלוננת חזרה בה מגירסתה המקורית.

עדותו בבית המשפט היתה רווית סתירות לעדות המשטרתית. כך מסר בהודעתו המשטרתית כי רץ באירוע נשוא האישום השני לקרוא לשכנה רחלי לאחר שהמתלוננת איימה בהתאבדות אך מנגד העיד בבית המשפט כי המתלוננת נעלה את הבית והוא הצליח לברוח רק כאשר השכנה הגיעה. גם במהלך עדותו סתר את עצמו. כך כאשר העיד במקום אחד כי לא נשאר באירוע הבית לאחר שהמתלוננת התקשרה למשטרה מאחר ולא היה בטוח כי באמת התקשרה או עושה זאת כדי להפחידו ובמקום אחר העיד כי "מישהו אמר שלא נשארתי?" (עמ' 198-197).

הנאשם אימץ דמות קורבנית לאורך כל הדרך והאשים גורמים שונים באחריות למצבו. את החברים הרעים של המתלוננת, ואת השכנה רחלי שחיפשו את רעתה. את המשטרה שחיפשה דרך "להפיל אותו" לטענתו, ואת הפרקליטות ששיתפה עם כך פעולה. מעדויותיהם של השוטרים רן ישראלי ורושל אברמוב ומעדותו של עד הראייה עצמו, ליאור מזרחי, עולה כי שני עדי הראייה לאירוע התאונה תיארו את הבעל כמפחיד ואף חששו להעיד כתוצאה מכך. הן בחקירתו במשטרה גילה הנאשם תוקפנות כלפי החוקר והן בחקירתו בבית המשפט גילה תוקפנות כלפי ב"כ המאשימה.

ואולם לא שקריו של הנאשם ולא התנהלותו במהלך החקירה ובבית המשפט יכולים להוות תחליף לתשתית ראייתית מהימנה למיוחס לו וזו אינה בנמצא.

38. המתלוננת עצמה חזרה בה כאמור מהודעותיה כנגד הנאשם בהודעות מאוחרות יותר שמסרה ובעדותה בבית המשפט. האם הודעותיה הראשוניות של המערערת מהימנות דיין? המערערת העידה על עצמה בבית המשפט כמי שנהגה להקצין דברים ולהוציאם מפרופורציה בשל חוסר איזון רגשי בו היתה מצויה בעת הרלוונטית. כפי שיפורט להלן יש אינדיקציה לכך גם באותן בהודעות עליהן מבקשת ב"כ המאשימה להסתמך.

האישום השני

39. על פי האישום השני בעקבות מריבה שפרצה בין בני הזוג, הנאשם התרגז, הפך את ארון הבגדים, הרים תנור חימום וזרק לעבר המתלוננת ולאחר מכן הפילה ארצה ובעודה שוכבת על הרצפה הכה אותה בידיו תוך שמטיח אותה שוב ושוב בקיר וברצפה.

40. הגרסא בדבר זריקת תנור החימום לעבר המתלוננת והטחתה של המתלוננת שוב ושוב בקיר וברצפה עולה מעדותו של השוטר בועז חן שהגיע לדירה בעקבות הזמנת המשטרה על ידי המתלוננת והעיד על הדברים שמסרה לו המתלוננת במקום.

בהודעתה שנגבתה בשעה מאוחרת יותר ביום האירוע (תחת אזהרה) מתארת המתלוננת את אירוע התנור והתקיפה באופן אחר. היא מתארת כי הכניסה את התנורים לחדר בו ישב הנאשם "וד זרק את התנור באויר ושבר אותו..". לשאלה "האם ד תקף אותך ואיים עלייך או שרק קילל ושבר את התנור שהכנסת לחדר שלו?" היא משיבה "כן. אחרי שד שבר את התנור הוא התפרע ואני ניסיתי לעצור אותו מההתפרעות שלו בחדר שלו, אז הוא התפרע עלי הוא הוזיז אותי בצוואר ושרט אותי באגודל של יד ימין ונפלתי על הרצפה וקיבלתי מכה ברגל ונפגעתי במרפק יד שמאל וכואב לי שבשורש יד ימין". ולשאלה "זאת אומרת שד השתולל והתפרע עם עצמו ואת כשניסית להרגיע אותו נפגעת" היא משיבה "לא. הוא בא במטרה לתקוף אותי. אני באתי לעצור אותו שלא יעשה לי בלגאן בבית" (ת/6, ש' 65-57). מדובר בתיאור שאינו תואם את התיאור הראשוני שנמסר לשוטר בזירת האירוע. לא זריקת התנור לעבר המתלוננת שבהודעתה הפכה לזריקה באויר ולא הפלתה ארצה תוך הטחתה שוב ושוב בקיר וברצפה.

41. בהודעה נוספת שנגבית ממנה ביום 27.4.14 (אף היא תחת אזהרה) היא מעידה כך "...אחרי המריבה אמרתי לו אני מזמינה לך משטרה אחרי שהוא שמע שאני מזמינה משטרה הוא רצה לצאת מהבית עם דברים ולא רציתי שהוא יוציא דברים מהבית אז אמרתי לו שאני מזמינה לו משטרה ואז הוא התחרע אליי רק הזכרתי משטרה והוא היה מחוק התחיל להתפרע בבית, לשבור את התנור ללכת לחדר להתפרע. הוא סיפר שהוא סוחר סמים?" ואז היא נשאלת "מה הכוונה בסוחר סמים?" והיא משיבה "הוא קונה סמים מארגן אנשים מוכר להם". ובהמשך היא מציינת כי כבר הביאה בעבר שוטרים שיעשו חיפוש לבית וכי ראתה אותו סוחר בסמים (ר' ת/7, ש' 31-19).

גם בהודעה זו היא מתארת את הנאשם כמי ששבר את התנור והעיף אותו, לאו דווקא עליה (ש' 54-53). בהודעה זו להבדיל מהודעתה הקודמת היא מתארת את השתוללות הנאשם לא בעקבות זה שהיה בקריזה כי עדיין לא עישן את הסמים, אלא כהשתוללות שנבעה מכך שהיא איימה להזמין משטרה. סיפור סוחר הסמים שנולד לפתע יש מאין, מאפיין הקצנה בסיפור שיש בה כדי להצדיק לשיטתה מתן אמון בגירסתה על פני זו של הנאשם שבשלב זה מייחס את המכות וההתפרעות דווקא לה. יצויין גם כי בהודעתה הראשונה במשטרה עליה מבוסס האישום הראשון ציינה בתשובה לשאלה האם הנאשם משתמש בסמים כי "לא יודעת להגיד, בבית הוא לא משתמש בסמים" (ש' 36).

42. דוגמא נוספת להקצנה בגרסא שנמסרת בהודעה זו למשטרה מצוייה באירוע החניקה. כשנשאלה למה לא התפנתה לקבל טיפול רפואי באירוע מיום 24.4.14 היא מציינת כי אין לה כסף לשלם לאמבולנסים וכשנשאלה למה לא הלכה לקבל טיפול רפואי מאז, היא משיבה: "כי זה מכות יבשות. אמנם מכות קשות אבל לא רציתי להקצין את האירוע, אני רוצה לציין שהבאתי לכם מסמך מה-27.3.14 מטרם לגבי בעיות שהיה לי בגרון וחשבו שזה חיידקים וזאת אחרי שבאותו יום ד חנק אותי בגרון והעלה לי את בלוטת הלימפה ולכן התפניתי" (ת/7, ש' 166-161). המסמכים הרפואיים שהוגשו מלמדים כי אכן סבלה המתלוננת מדלקת גרון.

43. בהודעה מיום 18.6.14 מבקשת המתלוננת לבטל את התלונה שהגישה בגין אירוע זה. היא מציינת היא חושבת "שהרחיקו לכת עם כל הסיפור הזה" וכי אמנם "כל מה שמסרתי נכון רק שזה נראה קצת בהרחבה". בהודעה נוספת מיום 4.11.14 מסרה כי הדברים שמסרה בהודעות הראשונות לגבי האירוע אינם נכונים ונבעו מסערת רגשות. עוד מסרה כי חששה קודם לכן לאמר את האמת כדי שלא יעצרו אותה על עדות שקר. כך גם העידה בבית המשפט.

הגירסא אותה מסרה המתלוננת לשוטר במקום האירוע, הטחתה בקיר וברצפה שוב ושוב אינה מתיישבת עם הפציעות המתוארות בדוח האמבולנס (ת/17) - חבלות ושפשופים ביד וברגל ובשכם. גם הודעתה במשטרה אינה עולה בקנה אחד עם תאור זה. בבית המשפט העידה המתלוננת כי לפחות חלק מהשפשופים והחבלות שנצפו קשורים לאירוע התאונה כחודש קודם לכן, וכי החליקה ונפלה במהלך האירוע ומכאן הפגיעות הנוספות (עמ' 76, ש' 15-8). המתלוננת כאמור סירבה להתפנות לטיפול רפואי, ולמעשה לא קיבלה כל טיפול רפואי בעקבות פגיעות אלו. הודעתה המשטרתית מלמדת על הקצנת גירסא. יתכן שהנאשם אחז בה בדרך כלשהיא, יתכן שדחף אותה ונפלה ואולם לא ניתן לבסס על ההודעות המשטרתיות האמורות, שמלמדות על הקצנה בגירסא ושאינן מתיישבות עם הגירסא הראשונית לשוטר ועם התיעוד הרפואי, הודעות מהן חזרה המתלוננת מאוחר יותר, תשתית ראייתית מעל לכל ספק סביר כי אכן תקף אותה הנאשם באופן המתואר בכתב האישום וכי כתוצאה מתקיפה זו נגרמו למתלוננת החבלות שנגרמו.

אני מזכה את הנאשם מאישום זה מחמת הספק.

האישום הראשון

אירוע הרכב

44. האירוע החמור ביותר במסגרת האישום הראשון הוא אירוע הפגיעה באמצעות הרכב. המחלוקת לגבי אירוע זה מתמקדת בשאלה האם מדובר באירוע מכוון מצד הנאשם אשר נעשה כאשר הנאשם מודע לכך שהוא פוגע במתלוננת או שמדובר בתאונה.

45. הגרסא הראשונה לגבי אירוע זה שהתרחש כבר ביום 14.3.14 נמסרת על ידי המתלוננת רק מעל חודש מאוחר יותר ביום 24.4.14 כאשר היא נחקרת לגבי אירוע התקיפה בבית. מלכתחילה מסרה המתלוננת כי מדובר היה בתאונת פגע וברח, וגם המתלונן בשתי הודעותיו המשטרתיות מסר גרסא זו.

46. בהודעתה מיום 24.4.14 כשמתבקשת המתלוננת לתאר כיצד הרביץ לה הנאשם והיא מפרטת דווקא את הקללות שקילל היא ממשיכה "אני רוצה לציין שהיד שלי נפגעה כתוצאה מדריסה של בעלי ד והוא ביקש ממני ללכת לבית חולים ולמסור שרכב פגע בי וזה מה שעשיתי, כי פחדתי ממנו ומעוד דברים. זה היה לפני חודש. זה ממש טרי ואני עם תפרים וכואבת לי היד" (ת/6, ש' 46-44).

כשנשאלה בהמשך ההודעה לעניין אירוע זה מסרה כך: "זה היה לפני חודש וחצי. ד היה בצו הרחקה כשזה קרה. אני קבעתי עם ד. דיברתי איתו. שנינו עשינו עבירה ודיברנו במהלך צו ההרחקה. ד בא אלי לבית ולקח אותי והלכנו לסידורים. כשהיינו בגבעת שאול ביקשתי לרדת ולחזור באוטובוס כי ד צעק באוטו ולא רציתי לשמוע אותו. ירדתי מהאוטו. ד צעק לי יא זונה שרמוטה ואנשים עברו ואני התביישתי בתי להתקרב אליו לאוטו ותפסתי את הידית ואיך שתפסתי את הידית הוא נתן פול גז ונסע ואני נפלתי ואנשים רצו להזמין אמבולנס והוא לא הסכים. הוא לקח אותי לטרם, ובבית החולים אמרו לי ששברתי את היד ואני צריכה ברגים". כשנשאלה "לא הבנתי ממה בדיוק נפלת?" השיבה "אני באתי להיכנס לאוטו ותפסתי את הידית. לא רציתי שד יסע ואז הוא דפק לי גז. הוא ראה שאני תופסת את הדלת. עדיין לא הספקתי לפתוח את הדלת כי ד נתן גז" (ת/6, ש' 84-76).

47. בהודעה הנוספת שנגבית ממנה ביום 27.4.14 כשהיא נשאלת בעניין הפרת צו ההרחקה היא מציינת "...הוא חזר לבית ובמהלך תקופת ההרחקה הוא עשה לי את זה (הערת חוקר: מצביעה על יד ימין שלה שחבושה ומקובעת) ואני אומרת לך זה נקמה ממנו" (ת/7, ש' 72-71).

48. מאוחר יותר בהודעותיה המשטרתיות ציינה כי כשבאה להיכנס לרכב ד לא שם לב לכך, היא הייתה עם יד על הדלת, הוא נסע והיא נפלה (שתי הודעות מיום 4.11.14). בעדותה בבית המשפט חזרה על כך שהיא משוכנעת כי הנאשם לא שם לב לכך שביקשה להיכנס ולעדותה גם במשטרה לא מסרה כי פגע בה בכוונה.

49. לא די בהודעותיה הראשונות של המתלוננת כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם בגין אירוע האוטו. למעשה כשהיא מתארת בתחילה את הפגיעה בה באירוע זה היא אינה מתארת אירוע מכוון, ורק כשנשאלת ממה בדיוק נפלה היא מציינת כי הנאשם ראה שהיא תופסת את הדלת. מדובר כאמור בעדות שניתנת כמענה לשאלה כיצד הותקפה באירוע בבית. ההקשר של אמירת הדברים, השלב בו הם נאמרים מלמד על הקצנה. כך גם העדות השנייה בו היא מציינת כי האירוע התרחש כנקמה. הגירסא ולפיה אנשים ביקשו להזמין אמבולנס אך הנאשם סירב אינה נתמכת במה שמסר עד ראייה לאירוע, ליאור מזרחי, כי דווקא המתלוננת סירבה לקבל את עזרתו ומסרה שהכל בסדר (עמ' 152, ש' 8-4).

גם על פי הגרסא המפלילה ביותר מדובר באירוע שהתרחש בשבריר שנייה עת המתלוננת החזיקה בידית הדלת והנאשם נתן גז. ספק רב אם המתלוננת יכולה להעיד האם הנאשם ראה אותה מחזיקה בידית האוטו לגבי אירוע המתרחש בשבריר שנייה כשהוא באוטו והיא מחוצה לו, בצידו השני. המתלוננת לא התלוננה על האירוע בזמן אמת אלא רק מעל חודש מאוחר יותר. זאת כאשר בד בבד לא חששה להתלונן כנגד הנאשם, בנוכחותו, באירועים אחרים, לכאורה חמורים פחות. יש בכך כדי להעיד כי גם המתלוננת עצמה לא סברה בזמן אמת כי מדובר באירוע מכוון.

50. הנאשם עצמו עצר מיד את הרכב לאחר האירוע ולקח את המתלוננת לטרם ולאחר מכן לבית החולים. הוא העיד כי לאחר שעזבה את הרכב בעקבות מריבה ואמרה שתחזור לבד ניסה לשכנע אותה לחזור לרכב שכן אין לה כסף, היא סירבה, ועל מנת להפחיד אותה שהוא נוסע ועוזב אותה נתן גז, ואז הביט במראה, ראה שנפלה ועצר מייד. לעדותו לא ראה שהחזיקה בידית. עדותו עולה בקנה אחד עם הודעתה המשטרתית "המפלילה" של המתלוננת למעט בשאלה האם ראה אותה מחזיקה בידית. התנהלותו שלאחר האירוע מחזקת את המסקנה כי אין המדובר באירוע מכוון.

אכן המתלוננת מסרה מלכתחילה גרסא שקרית בדבר תאונת פגע וברח בהודעתה הראשונית במשטרה. כך גם מסר הנאשם גרסאות שקריות בהודעותיו במשטרה בעניין זה. עדותו בבית המשפט כי עשה כן על מנת לגונן עליה ועל רצונה להגיש תביעה כנגד הביטוח אינה משכנעת. ואולם מסירת הגרסאות השקריות עשויה להתיישב לא רק עם אירוע מכוון שמבקשים להסתירו אלא גם עם תאונה שמבקשים להסתירה.

51. היו שני עדי ראייה לאירוע. ככל הנראה שניהם מסרו טלפונית כי הנאשם נראה מפחיד בסמוך לאחר האירוע. רק אחד מעדי ראייה אלו העיד. כשנשאל: "השוטר כותב כך "שאלתי את ליאור אם ראה בדיוק איך האישה נפלה והוא מסר לי שלא כי היה רכב שהסתיר" האם זה נכון?" השיב "אני זוכר בדיוק איפה זה קרה אבל אני לא יודע להגיד מה בדיוק ראיתי" (עמ' 153, ש' 3-1).

במסכת הראייתית המתוארת אינני סבורה כי ניתן לבסס על האמירות בהודעות המשטרתיות הראשונות של המתלוננת את הרשעתו של הנאשם בגין אירוע הפגיעה ברכב.

אני מזכה את הנאשם מאירוע הפגיעה באמצעות הרכב.

הפרת צו ההרחקה

52. על פי האישום הראשון בעת אירוע הרכב היפר הנאשם בשהייתו עם המתלוננת צו הרחקה מהמתלוננת שהוטל עליו כחלק מתנאי השחרור ביום 6.3.14. הנאשם לא חלק על הפרה זו אלא שטען כי המתלוננת היא שהדיחה אותו לכך.

53. בהודעתה מיום 24.4.14 מציינת המתלוננת כי "ד היה בצו הרחקה שזה קרה. אני קבעתי עם ד. דיברתי איתו. שנינו עשינו עבירה ודיברנו במהלך צו ההרחקה. ד בא אלי לבית ולקח אותי והלכנו לסידורים" (ת/6, ש' 77-76). בהודעתה מיום 27.4.14 אישרה המתלוננת כי גם היא התקשרה לנאשם בתקופת ההרחקה וגם הוא אליה אך לא אישרה כי היא זו שיזמה את הקשר. עם זאת, הודעה זו ככל הנוגע להפרת הצו היא כללית ואינה מתייחסת להפרה הקונקרטית ביום אירוע התאונה (ר' ש' 79-73). בחקירתה בבית המשפט אישרה כי היא זו שיזמה את הקשר עם הנאשם במהלך תקופת ההרחקה.

ההודעות האמורות של המתלוננת במשטרה הן ההודעות המפלילות את הנאשם. על אף האמור מציינת המתלוננת כי המפגש ביום אירוע התאונה היה למעשה ביוזמתה ובהסכמתה. יש מקום לקביעת ממצא בהתאם. אין בכך כדי למנוע את הרשעתו של הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית ואולם יהא מקום ליתן לכך משקל לעניין העונש.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

האיומים

54. על פי האישום הראשון ביום 6.3.14 איים הנאשם על המתלוננת באומרו "היום אני אהרוג אותך"; "אני אתן לך מכות מול השוטרים".

על פי הודעתה של המתלוננת מיום 6.3.14 נאמרו הדברים על ידי הנאשם למתלוננת עת חזרו ברכבם מתל-אביב לירושלים ופרצה מריבה ביניהם. לאחר שהנאשם קילל את המתלוננת במהלך הנסיעה היא התקשרה למשטרה וכששמע הנאשם את המתלוננת מחייגת למשטרה אמר את הדברים האמורים. על פי הודעתה "הייתי בכל העצבים, לא שמתי לב מה הוא אמר לי. סיימתי את השיחה עם המוקדנית, התקשר אלי שוטר שתידרך אותי איך להתנהג. הגענו הביתה והשוטר היה איתי על הקו והניידת עדיין לא הגיעה. ד התחיל לארוז את הדברים, לקח כבר את המחשב אבל אמרתי לו שמסרתי את פרטי הרכב שלו למשטרה ויחפשו אותו אז הוא נשאר בבית. ניתקתי את השיחה עם השוטר הראשון ואז התקשר אלי השוטר שהגיע אלי" (ת/1, ש' 14-10).

55. בהודעה נוספת מיום 16.3.14 היא באה לבטל את התלונה הקודמת ומציינת כי הנאשם "...התחיל טיפול בכדורים לעצבים. אבא שלו סיפר לי. ואני מאמינה שיש סכוי לתקן הכל ואולי לפנות לטיפול זוגי" (ת/3, ש' 3-1). עם זאת בהמשך, בתשובה לשאלה מציינת כי כל מה שמסרה בתלונה היה אמת.

56. בהודעה מיום 4.11.14 (ת/9) חוזרת בה המתלוננת מהודעותיה וכשנשאלת אם הודעתה מיום 6.3.14 היתה שקר היא משיבה "היו צעקות סבירות" ולשאלה "מה זה צעקות סבירות?" היא משיבה "צעקנו אחד על השני לא רציני רבנו על רכב שרצינו לקנות לא זוכרת על מה היו הצעקות" ולשאלה "הוא איים עליך באותו יום?" היא משיבה "לא" ולשאלה "אז למה להגיד שהוא איים?" היא משיבה "אני לא ידעתי איך לקחת את הדברים הכל היה שלילי רציתי להיות לבד הייתי בדיכאון רציתי שיתרחק ממני" (ת/9, ש' 13-6).

גם בעדותה בבית המשפט חזרה המתלוננת על כך שהנאשם לא איים עליה.

57. האם יש להעדיף את הודעותיה הראשונות של המתלוננת במשטרה על פני הודעתה המאוחרת ועדותה בבית המשפט? אינני סבורה כן. כעולה מהמפורט לעיל הודעותיה המשטרתיות של המתלוננת אופיינו בהגזמה של אירועים באופן שאינו מאפשר קביעת ממצאים להרשעה על פיהם.

המתלוננת מתארת בהודעתה מיום 6.3.14 כי בעקבות מסירת התלונה למוקדנית היא היתה על הקו כל הזמן עם שוטר שצלצל אליה וזאת עד להגעתה לבית (ר' ת/1, ש' 12-11). ב"כ הנאשם טענה כי האמור בעניין זה אינו מתיישב עם מזכר של השוטר גד מכלוף בו הוא מציין כי המתלוננת סירבה לשתף פעולה לצורך הגעה מהירה לאירוע וכן ניתקה את הנייד מספר פעמים ואף מסרה בהמשך כי לא היו איומים, תקיפה או נזק. הגם שמזכר זה לא הוגש, קיים אישור משתמע לאמור בו בחקירתה של ליבין ולדיסלבה שהיא השוטרת שגבתה את עדותה של המתלוננת (ר' עמ' 125, שורה 26 - עמ' 126, ש' 2; עמ' 126, ש' 10-15). מחקירתה של השוטרת ליבין גם עולה כי המתלוננת ביקשה לבטל את תנאי הערובה שהוטל על הנאשם בעקבות אותו אירוע וזאת עוד לפני שפגשה בנאשם (ר' עמ' 129, ש' 4-1). נקודות אלו מעוררות ספק בשאלת מהימנות ההודעה בדבר האיום והיכולת לקבוע ממצאים לפיה.

58. גם ההודעה מיום 16.3.14 בה חוזרת המתלוננת מתלונתה מיום 6.3.14 אך מאשרת שהכל אמת, מעוררת ספקות. המתלוננת מציינת באותה הודעה כי הנאשם החל ליטול טיפול בכדורים נגד עצבים. מדובר כאמור בהודעה הנמסרת 10 ימים לאחר ההודעה הראשונית, אין אינדיקציה לכך שהנאשם היה מטופל באופן האמור ואולם דווקא המתלוננת העידה על עצמה חזור והעד כי היא מטופלת באמצעות כדורים בתחום הנפשי. מאוחר יותר גם הסבירה כי חששה לחזור באופן מלא מהתלונה שכן תואשם במסירת הודעה כוזבת. כך גם באופן דומה נהגה עת חזרה בהודעתה מיום 18.6.14 מתלונתה בכל הנוגע לאירוע מיום 24.4.14: "כל מה שמסרתי נכון רק שזה נראה קצת בהרחבה". אין מקום על סמך הודעות משטרתיות כאמור מהן חוזרת המתלוננת באופן מוחלט בהודעות מאוחרות יותר ומעידה אחרת בבית המשפט, להרשיע את הנאשם ואני מזכה אותו גם מאישום זה.

שיבוש הליכי משפט

59. ההודעה מיום 16.3.14 מהווה בסיס לעבירה נוספת שיוחסה לנאשם על פי כתב האישום. על פי האישום הראשון ביום 16.3.14 הורה הנאשם למתלוננת לחזור בה מהתלונה שהגישה מיום 6.3.14, הסיע אותה לתחנת המשטרה וזו כדי לרצותו אכן ביקשה לבטל את תלונתה.

60. אישום זה מבוסס על הודעותיה של המתלוננת מיום 24.4.14 ומיום 27.4.14. בהודעתה מיום 24.4.14 בעקבות אירוע התקיפה בבית נשאלת המתלוננת כך: "לפני זמן מה את הגעת לתחנת המשטרה וביקשת להחזיר את בעלך לבית ואמרת שהוא לא עושה לך כלום?" והיא השיבה "נכון אבל אני נזונה ממנו. אני כמו בובה על חוטים שאומרים לה מה לעשות והיא עושה. זה אותו דבר" (ת/6, ש' 92).

בהודעה מיום 27.4.14 היא מתארת בעקבות שאלות שנשאלת כי היא והנאשם נפגשו במהלך תקופת ההרחקה, ואינה זוכרת מי התקשר למי ראשון. כשנשאלת "לטענת ד את יזמת את הקשר בתקופה ההרחקה וביקשת ממנו לבוא לבית. מה יש לך לאמר על זה?" היא משיבה "שאני ממש לא זוכרת דבר כזה. אני רק זוכרת שהוא הפתיע אותי בבית, ישן בבית והתחנן אלי שאני אבטל לו את הצו הרחקה ולמחרת הוא הביא אותי לפה". ואז היא נשאלת "בעצם ד חזר לבית יום לפני שהגעת אלינו לבטל את התלונה שלך?" והיא משיבה "כן באותו לילה הוא בא ישנו ובבוקר הוא הביא אותי לכאן לבטל את הצו ואמר שאם אני לא אבטל את הצו יהיה לי רע ומר". בהמשך היא מתארת כי הביא אותה ברכב, כי אינה יודעת היכן היה בזמן שהיא היתה במשטרה וכי לאחר מכן כשיצאה היא הלכה לאמא שלה. עוד היא מעידה בתשובה לשאלה למה בעת שחזרה בה מתלונתה מסרה כי זו מרצונה החופשי "כי זה מה שהוא אמר לי להגיד" (ר' ת/7, ש' 90-87).

בהודעות המאוחרות יותר היא מציינת שהכל היה מרצונה החופשי.

61. כמפורט קודם לכן, הודעותיה של המתלוננת מיום 24.4.14 ומיום 27.4.14 מאופיינות בהקצנה של אירועים. ניתן לראות זאת גם בהודעה מיום 27.4.14 בה היא מפרטת תחילה תחנונים מצידו כי תבטל את צו ההרחקה ובהמשך איומים מצידו אם לא תבטל את הצו. יצויין כי על אף שעל פי גירסא זו בא אליה הנאשם יום קודם להגעתה למשטרה בבקשה זו, קרי ביום 15.3.14, למעשה כבר יומיים קודם לכן ביום 14.3.14 מתרחש אירוע הרכב עת נפגשו השניים במהלך צו ההרחקה וזאת ביוזמתה.

לא שוכנעתי בנסיבות כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להרשעת הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. כשחזרה המתלוננת בהודעתה מיום 16.3.14 מתלונתה בדבר איומים, הגם שציינה כי הדברים אמת, אמרה בד בבד כי אף אחד לא ביקש ממנה ולא איים עליה לבטל את התלונה. ככל שחששה מהמתלונן תמוה מדוע ציינה כי מה שמסרה בתלונה היה אמת. בהודעות מאוחרות יותר במשטרה מיום 4.11.14 ובעדותה בבית המשפט חזרה שוב על הגירסא כי אף אחד לא ביקש ממנה ולא איים עליה לבטל את התלונה. המאשימה מבקשת לאמץ את הודעותיה מיום 24.4.14 ומיום 27.4.14 בהן נחקרה המתלוננת תחת אזהרה ובקשר לאירוע אחר, בהן הקצינה דברים וביקשה לשכנע כי יש להעדיף את גירסתה על פני זו של הנאשם. הודעות אלו כאמור מעוררת קושי.

אני מזכה את הנאשם גם מאישום זה.

התוצאה היא שהנאשם מזוכה מהעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, איומים, ושיבוש מהלכי משפט לפי האישום הראשון ומעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי האישום השני.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, במעמד הצדדים