1

כתב האישום:

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום, בשני אישומים.

באישום הראשון, בביצוע שלוש עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי שיש להגישו - עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; ובאישום השני,  בביצוע ארבע עבירות של הפרת חובת תשלום המס המגיע לתקופת הדיווח התקופתי עם הגשתו - עבירה לפי סעיף 118 לחוק מע"מ בצירוף סעיף 88(א) לחוק מע"מ ותקנות 23(ב)(1) ו- 27 לתקנות מע"מ.

לפי עובדות כתב האישום בהן הודו הנאשמים, הנאשמת 1 הינה חברה הרשומה בענף עבודות עפר, סלילת כבישים, בניית גשרים ומסלולי טיסה (עבודות עפר ופיתוח) ובתור שכזה הינה עוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 לחוק מע"מ, החל מ- 07/2011.

בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום, הנאשם 2 היה מנהלה הפעיל של הנאשמת 1 והיה חייב להגיש למנהל המאשימה דוחות תקופתיים במועד ובדרך שנקבעו בחוק ובתקנות מע"מ.

לפי עובדות האישום הראשון, הנאשמים לא הגישו במועד, במודע, כנדרש על פי החוק והתקנות 3 דוחות תקופתיים לחודשים: 02/19, 08/19, 10/19.

יתרת חוב המס המתחייבת מדוחות אלה, שטרם שולמה, הינה לפי כתב האישום, סך של - 192,300 ₪.

לפי האישום השני, הנאשמים הגישו 4 דוחות תקופתיים לחודשים: 04/19, 07/19, 09/19, 11/19, ללא צירוף התשלום כנדרש על פי החוק והתקנות.

2

יתרת חוב המס, שטרם שולמה, הינה לפי כתב האישום, סך של - 782,229 ₪.

הסדר הטיעון (הט/1):

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום, יורשעו בעבירות המיוחסות להם והצדדים יעתרו ביחד לעונשים הבאים:

לנאשמת 1, קנס לשיקול דעת בית המשפט.

לנאשם 2, עונש מאסר של 9 חודשים בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה, קנס כספי והתחייבות.

טענות הצדדים:

המאשימה ציינה כי המחדל לצורך ההליך הפלילי עומד על סך של 2,700,000 ₪, כאשר הנאשמים הגיעו להסדר תשלומים בו הם עומדים. עוד מסרה המאשימה כי יש יתרת חוב של 920,000 ₪ מההסדר שנערך, מתוכם סכום של 600,000 ₪ יתרת הקרן לצורך ההליך הפלילי בלבד. על פי ההסדר, לנאשמים נותרו 8 תשלומים, כאשר האחרון הוא בחודש אוגוסט 2022. המאשימה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם 2 עונש של 9 חודשי מאסר בעבודות שירות. נטען, כי הנאשם 2 נעדר עבר פלילי בעבירות מע"מ ומס הכנסה. אשר לעונשים הנלווים, עתרה המאשימה להטלת 6-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על הנאשם 2, קנס שנע בין 5%-10% מגובה המחדל (שיתרתו כאמור 600,000 ₪) וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירות במשך 3 שנים. אשר לנאשמת 1, עתרה המאשימה להטלת קנס לשיקול דעת בית המשפט, הואיל והחברה ממשיכה את פעילותה.

ההגנה אף היא ביקשה לכבד את הסדר הטיעון שהוצג. ההגנה עמדה על ההיסטוריה של הנאשמת 1 והעובדה כי מדובר בחברה וותיקה אשר נקלעה לקשיים כלכליים. נטען כי אביו של הנאשם, הבעלים בפועל של החברה ומי שהקים אותה, חולה מאוד ומאושפז בבית החולים. מדובר בעסק משפחתי שקרס. עוד נטען כי על אף הקושי הכלכלי, הנאשמים עומדים בהסדר התשלומים.

אשר לרכיב הקנס לנאשם 2, עתרה ההגנה על הטלת קנס סמלי, בנסיבותיו הכלכליות ועל מנת לאפשר לו להמשיך ולשלם את חובותיו ועל מנת שלא ייקלע להליכים של פשיטת רגל. אשר לנאשמת 2, נטען כי אינה פעילה באופן משמעותי ולכן הקנס בעניינה אינו מתחייב. אשר להתחייבות, הותירה ההגנה את גובהה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

אשר למאסר המותנה, עתרה ההגנה להטלת מאסר מותנה של עד 3 חודשים וכי אין הצדקה להטלת מאסר על תנאי ממושך יותר. נטען כי עד עתה הוכיח הנאשם 2 כי הוא נאמן ואחראי להתחייבויותיו.

3

לסיכום, עתרה ההגנה להתחשב בנאשמים בהטלת עונשי הקנס ולשים דגש על השיקולים השיקומיים בעניינם.

דיון והכרעה:

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נפגעו הערכים החברתיים של הגנה על בטחונו הכלכלי של הציבור, קופת המדינה והשוויון בנטל המס. מידת הפגיעה בערכים החברתיים נמוכה-בינונית.

בכל הנוגע לעבירות מס  ועבירות מס ערך מוסף, ראו הדברים הבאים שנאמרו בע"פ 519/89 משה אשר נגד מדינת ישראל, תק' - עליון 90 (1) 689:

"כשבמס ערך מוסף עסקינן, המדובר הוא בכספים שלמעשה קבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל, למעשה, מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו - מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

מדיניות הענישה בעבירות של אי הגשת דוחות מס במועד ואי תשלום המס הנובע מהם היא מגוונת, ותלויה הן בגובה המחדלים, הן בכמות העבירות ובנסיבות ביצוע העבירות בכללם. העונשים נעים בין מאסר על תנאי ועד מאסרים ממושכים מאחורי סורג ובריח, עם עונשים נלווים (ראו רע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת ישראל (28.10.14); רע"פ 4682/10 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (20.6.10); ת"פ (רמלה) 20860-05-17 מדינת ישראל נ' קסטרו (2.12.18);ת"פ (כ"ס) 51918-08-16 מע"מ פתח תקווה נ' א.מ.נ. קוסמטיקה ואופנה בע"מ (21.6.18).

בענייננו, מדובר באי הגשת 3 דוחות תקופתיים בשנת 2019 וכן אי צירוף התשלום הנדרש עבור 4 דוחות תקופתיים שהוגשו בשנת 2019.

הנאשמים הגיעו להסדר תשלומים. יתרת הקרן להליך הפלילי עומדת על 600,000 ₪.

הנאשמים הודו וחסכו מזמנו של בית המשפט.

הנאשם 2 נעדר עבר פלילי בעבירות מס.

עוד לקחתי בחשבון את מצבם הכלכלי של הנאשמים, את הסדר התשלומים ואת כמות התשלומים שנותרו לתשלום עד לחודש אוגוסט 2021.

4

בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו עקב מעשיהם של הנאשמים, עוצמת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות; 3 דוחות תקופתיים במשך תקופה של כשנה; אי צירוף תשלום בצד הדוחות התקופתיים במשך תקופה של 4 חודשים; והכל כמפורט בהרחבה בכתב האישום; לצד נסיבותיהם האישיות כפי שפורטו בטיעוני ההגנה, הודאתם, עברו הנקי של הנאשם 2, מצאתי כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוא מאוזן וראוי.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשמת 1-

בהינתן שהחברה פעילה ולאור גובה המחדל, אני גוזר עליה קנס של 10,000 ₪.

הנאשם 2 -

9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית מעצר קישון.

הנאשם יחל בריצוי עבודות השירות ביום 23.3.22 באותו מועד יתייצב בשעה 08:00 בפני הממונה על עבודות השירות ביחידת ברקאי הממוקמת סמוך לבית סוהר מגידו.

מובהר לנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים, אי הישמעות להוראות הממונה על עבודות השירות ו/או למעסיק עלולה להביא להפסקת העבודות והנאשם ירצה את יתרת המאסר בכליאה ממשית.

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו את העבירה בה הורשע בתיק זה.

קנס בסך - 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, פיגור יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי ויפעיל את צו המאסר שלצידו.

5

בהתאם להוראות 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקנה 1 לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), תש"ף-2019, אני מחייב את הנאשם 2 בהתחייבות כספית בסך של 40,000 ₪, להימנע בתוך 3 שנים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע בתיק זה. בהקראת גזר הדין הוסברה לנאשם 2 משמעות ההתחייבות ונפקות הפרתה, והוא אישר בעל פה, כי הוא קיבל עליו אותה והבין את משמעותה.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשפ"ב, 28 פברואר 2022, במעמד הצדדים.