1

 

 

 

 

 

 

רקע

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות סחר בסם מסוכן מסוג חשיש (להלן: "הסם").

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם מכר את הסם לסוכן משטרה (להלן: "הסוכן"), בצוותא עם אסף אלבז (להלן: "אלבז"). בין הסוכן לאלבז היתה קיימת היכרות מוקדמת.

2

בהתאם לאישום הראשון, ביום 4.5.14, לאחר תיאום טלפוני, הגיע אלבז עם רכבו לנקודת איסוף (להלן בכל האישומים: "נקודת האיסוף"). אלבז הסיע את הסוכן אל קרבת ביתו של הנאשם (להלן בכל האישומים: "המקום" או "ביתו של הנאשם"). בהגיעם למקום, ירד אלבז מהרכב, נכנס לביתו של הנאשם ובחלוף מספר דקות חזר לרכב והודיע לסוכן כי הסם יגיע רק בשעות הערב. בהמשך, יצר אלבז קשר עם הסוכן והודיעו כי הסם נמצא. אלבז אסף את הסוכן מנקודת האיסוף ויחד נסעו אל ביתו של הנאשם. הסוכן מסר לאלבז 1,550 ₪ וכן הניח במאפרת הרכב 50 ₪ נוספים. בשלב זה, ירד אלבז מהרכב, נכנס אל ביתו של הנאשם, קיבל את הסם מידי הנאשם ואדם נוסף, שזהותו אינה ידועה למאשימה. בחלוף מספר דקות, שב אלבז אל הרכב ומסר לידי הסוכן כמות של 21.70 גרם נטו סם.

בהתאם לאמור באישום השני, ביום 9.6.14, לאחר תיאום טלפוני בין אלבז לסוכן, הגיע אלבז ברכבו ולקח את הסוכן אל ביתו של הנאשם. בהגיעם למקום, מסר הסוכן לאלבז 1400 ₪. אלבז ירד מהרכב, נכנס לביתו של הנאשם, ולאחר מספר דקות שב, הודיע לסוכן כי אין סם בכמות המבוקשת והשיב לו את הכסף. הסוכן שאל את אלבז אם יש כמות סם בסכום נמוך יותר, ומסר לידיו סך של 400 ₪. אלבז ירד בשנית מהרכב, נכנס לביתו של הנאשם, ובחלוף

מספר דקות שב ומסר בידו של הסוכן אצבע סם במשקל נטו של 3.0815 גרם. כמו כן, השיב אלבז לסוכן 200 ₪.

בהתאם לאמור באישום השלישי, ביום 16.6.14, לאחר תיאום טלפוני בינהם, אסף הסוכן את אלבז מביתו ויחד נסעו אל ביתו של הנאשם. בהגיעם למקום, מסר הסוכן לאלבז 800 ₪. אלבז ירד מהרכב, נכנס לביתו של הנאשם, ולאחר מספר דקות שב ומסר בידו של הסוכן סם במשקל נטו של 10.52 גרם.

2.      בתשובתו לכתב האישום, הכחיש הנאשם כי סחר בסם. לטענתו, בינו לבין אלבז היכרות רבת שנים וכן נהגו להשתמש יחד בסמים, כאשר בכל פעם היה אחד מהם מספק את הסם.

בנסיבות אלה, ולאחר שבא כוח הנאשם הסכים כי בכל המקרים אכן נתפסו סמים ולא היתה מחלוקת על אופן הפעלת הסוכן (עמ' 22 ש- 4-5 לפרוט'), נשמעה עדותו של אלבז. במהלך עדותו, הוכרז אלבז כעד עוין (עמ' 11 ש- 22 לפרוט'), ובהמשך העידו השוטרים שגבו את הודעותיו, השוטר עודד יניב (להלן: "החוקר יניב") והשוטר אלון חבר (להלן: "החוקר חבר"), באמצעותם הוגשו הודעותיו. הצדדים הגישו בהסכמה את הודעות הנאשם, הסוכן, דיסקים בצירוף תמלולים, המתעדים שיחות טלפוניות בין הסוכן לאלבז, וכן מסמכים נוספים. במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם.

 

טיעוני הצדדים

3

3.      המאשימה טענה בסיכומיה, כי יש להעדיף את הודעותיו של אלבז במשטרה, אשר הוגשו בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, על פני עדותו בבית משפט. לטענתה, השינוי בגרסאות נובע מההיכרות בין הנאשם לאלבז ורצונו של אלבז להיטיב עם הנאשם. המאשימה סבורה כי עדויות הסוכן, שראה את אלבז נכנס לבניין בו מתגורר הנאשם, ותיעוד השיחות בין הסוכן לאלבז, מהוות חיזוק להודעותיו. חגבי האישום הראשון, אף קיים דוח עוקב המתעד את אלבז נכנס לבניין בו מתגורר הנאשם. לאמור לעיל, יש לצרף חיזוק נוסף בדמות גרסת הנאשם בבית המשפט, העומדת בסתירה מהותית לדברים שמסר בחקירתו במשטרה. עוד טענה המאשימה, כי העובדה שבעסקאות הסחר נכח ככל הנראה אדם נוסף, אינה מפחיתה ממידת אשמו של הנאשם, אשר היה שותף בביצוע עבירות סחר בסם מסוכן. בנסיבות אלה, עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.

4.      ב"כ הנאשם טען בסיכומיו, כי אין די בראיות שהוצגו כדי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. לטענתו, מלבד הודעתו של אלבז, שאין להעדיפה על פני גרסת הנאשם או גרסתו בבית המשפט, אין בחומר הראיות עדות ישירה למעשיו של אלבז בבית הנאשם. בנוסף, טען בא כוח הנאשם כי לו יעדיף בית המשפט את הודעותיו של אלבז על פני עדותו בבית המשפט, הרי שעל פי גרסתו של אלבז במשטרה אין לראות בנאשם סוחר סמים, כי אם צרכן סמים.

 

דיון והכרעה

5.      הצדדים הסכימו, כאמור לעיל, כי עסקאות הסחר בסם המתוארות בכתב האישום, אכן בוצעו. יריעת המחלוקת היא באשר למידת מעורבות הנאשם בעסקאות אלה ומשמעותה המשפטית.

 

הראיה המרכזית עליה מבקשת התביעה לבסס את הרשעת הנאשם, היא הודעותיו של אלבז במשטרה (ת/11, ת/12). אלבז העיד בבית המשפט, אולם בעדותו חזר בו מדברים עליהם העיד במשטרה, וטען כי את עסקאות הסם ביצע בעצמו מול אדם בשם מוחמד. לטענתו, מסר את הודעתו תחת לחץ ופחד להפליל את מוחמד "הערבי" (להלן: "מוחמד" או "הערבי"), אשר מכר לו את הסם לבקשתו, ולכן מסר את שמו של הנאשם (עמ' 11 ש- 7-8). לפיכך, הוכרז אלבז כעד עוין.

4

בהמשך, העידו החוקרים שגבו את הודעותיו של אלבז. החוקר יניב, אשר גבה את הודעתו הראשונה של אלבז (ת/12), העיד כי הנאשם מסר הודעה מפורטת, עומת עם הראיות שהוצגו לו, והעיד כי הדברים שמסר אלבז נכתבו ותועדו כדין (עמ' 24 ש- 17-18 לפרוט'). באופן דומה, העיד החוקר חבר, אשר גבה את הודעתו השנייה של אלבז (ת/12), והעיד על כך שאלבז מסר את ההודעה בצלילות (עמ' 29 ש- 22 לפרוט').

הודעותיו של אלבז במשטרה התקבלו בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). למעשה, אין מחלוקת כי הדברים אכן נאמרו על ידו בעת חקירותיו במשטרה, אולם ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן לתת בהן אמון, ויש להעדיף את גרסתו של אלבז בבית המשפט. לפיכך, יש לקבוע תחילה האם יש להעדיף הודעות אלה על פני העדות בבית המשפט.

 

6.   בחינת הראיות מביאה להעדפת אמרות החוץ של אלבז, על פני עדותו בבית משפט, כפי שיפורט להלן:

ראשית, ההסבר שמסר אלבז בדבר שינוי גרסתו, החשש מהפללת "מוחמד" שמא יפגע בו והלחץ בו היה נתון בעת החקירה, אינו משכנע כלל ועיקר. אלבז קושר את שמו של אותו מוחמד לעסקאות הסמים, כבר בהודעתו הראשונה במשטרה, מציב את מוחמד כסוחר הראשי, ולעומת זאת ממקם את הנאשם במיקום נמוך ביותר במעגל הסמים. למעשה, שמו של מוחמד ג'ת הוא השם הראשון המופיע בהודעותיו של אלבז, כאדם אליו הביא את הסוכן וממנו רכש הסוכן סמים (ת/12, ש- 6-7). בהמשך, תיאר אלבז כי אף הנאשם בעצמו נהג לרכוש סמים מאותו מוחמד (ת/12, ש- 23). אלבז העיד בחקירתו במשטרה, כי הנאשם היה מזמין את כל הסמים מהסוחר הערבי, אשר "היה מגיע כמו שעון" (ת/12, ש- 24), ומוכר לנאשם בסכומים גדולים. אלבז פירט בהודעתו במשטרה מנגנון ולפיו הוא בעצמו היה מתקשר לדוד, אשר היה מזמין את הסם ממוחמד (ת/12, ש- 27). כך, בהמשך הודעתו במשטרה, העיד אלבז כי הערבי הוא שמכר בפועל את הסם לסוכן (ת/12, ש- 51-53). באופן דומה, אלבז ניסה בהודעותיו במשטרה, לתאר את מעשיו של הנאשם כמינוריים בלבד, כאשר התייחס אליו כמתווך בלבד, אשר העביר את פרטי העסקה לסוחר הערבי (ת/12, ש- 23-24, ש- 72-73, ת/11, ש- 53).

הסבריו של אלבז לאמירות בהודעותיו המפלילות את הנאשם, אינן עומדות במבחן השכל הישר. כך התייחס להודעתו לגבי העברת הכסף, שמסר הסוכן, על ידי הנאשם למוחמד: "...אני לא יודע למה אמרתי את זה...

...אמרתי שדוד שילם לערבי כי רציתי להציל את עצמי. גם פחדתי לסבך את מוחמד יותר בעבירות של סחר.

ש.כ.ה. איך זה לא מסבך את הערבי אם אמרת שדוד קנה ממנו.

5

ת. לא יודע מה לענות לכם" (עמ' 15, ש- 5-12 לפרוט').

 

שנית, הסברו של אלבז בבית המשפט כי השוטרים דחקו בו "להפליל" את הנאשם כיוון שהיו כבר בידי המשטרה ראיות כנגד "הערבי", ללא קשר להודעתו (עמ' 12, ש- 28-29 לפרוט'), אינו עומד בקנה אחד עם תוכן הודעותיו במשטרה. כאמור לעיל, אלבז החמיר בהודעותיו בחלקו של הערבי, אליו התייחס כסוחר הסמים, והקטין את חלקו של הנאשם, אליו התייחס כמתווך בלבד.

 

שלישית, אלבז לא נתן מענה מדוע בחר דווקא בשמו של הנאשם כאדם שמסר סמים: "אני לא יודע למה עשיתי את זה" (עמ' 13, ש- 8-9, וכן עמ' 19, ש- 25 לפרוט'). אלבז לא סיפק מענה משכנע אף לשאלה מדוע הודה בכתב אישום שהוגש כנגדו, ובו העובדות המיוחסות לנאשם, הודאה בעקבותיה ריצה מאסר בפועל (עמ' 13, ש- 16-30 לפרוט').

 

רביעית, הודעותיו של אלבז נתמכות בהודעות הסוכן שהוגשו בהסכמה (ת/1, ת/3 ו-ת/5), וכן בשיחות המתועדות בין אלבז לסוכן (ת/2, ת/4 ו-ת/6). הסוכן מסר הודעה לאחר כל מפגש בינו לבין אלבז, במועדים המפורטים בכתב האישום. בהודעות מעיד הסוכן על השיחות שקדמו למפגש בינו לבין אלבז, להן קיים תיעוד קולי, על הנסיעה המשותפת אל ביתו של הנאשם, מסירת הכסף לידי אלבז, ועל הסם שקיבל לידיו לאחר שאלבז חזר מהדירה אל הרכב.

 

חמישית, אינני מקבל את טיעון ב"כ הנאשם כי אלבז ביקש בהודעותיו להעביר את האשמה אל כתפי הנאשם. הודעותיו של אלבז ת/11 ו-ת/12, קושרות אותו בעסקאות הסמים. העובדה שאלבז בהודעתו העיד על כך שעסקאות הסמים בוצעו בביתו של הנאשם, אינה מורידה ממידת אשמתו. יודגש כי תיעוד הדברים אף הוצג לו במשטרה. בנוסף, אלבז העיד בהודעתו הראשונה כי היה "מתעסק עם הסוכן" (ת/11, ש- 18). הנאשם לא ניסה להרחיק את עצמו מהחשדות שיוחסו לו, ולטפול זאת על הנאשם, אלא העיד על חלקו של כל אחד בביצוע עסקאות הסחר.

 

שישית, אלבז העיד על טיב הקשר עם הנאשם. מדובר ב"חבר של המשפחה שלי, הוא צלם, הוא צילם את כל הבר מצוות" (עמ' 11, ש- 1-2 לפרוט'). "הייתי לפעמים מסיע אותו לקופת חולים, אם זה לסופר, הייתי עוזר לו" (עמ' 21, ש- 18 לפרוט'). אף מתיאור זה, עולה כי לא היה לאלבז כל אינטרס להחמיר עם הנאשם, אלא להקל בחלקו במעשים.

6

 

לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את טיעוני אלבז בבית המשפט, כי לא אמר אמת בעת חקירותיו במשטרה, ומעדיף את הודעותיו במשטרה על פני עדותו בבית המשפט.

 

7.         הרשעה על בסיס הודעותיו של אלבז במשטרה, דורשת תוספת ראייתית הנובעת משני מקורות שונים: האחד, הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות, והשני - האמור בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, שכן אלבז היה שותפו של הנאשם לעבירות הסחר. במקרה הנדון, עונשו של אלבז נגזר עובר לעדותו, ובהיבט זה, הודעתו אינה דורשת חיזוק מוגבר המתבקשת במקרה של שותף המעיד טרם נגזר דינו (בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע, (8.10.2006), (להלן: "ענין ז'אנו"); ע"פ 4523/09 חזקיהו גורש נ' מדינת ישראל, (25.06.2011), (להלן: "ענין גורש"), וכן ע"פ 6325/11 שלמה פחימה נ' מדינת ישראל, (11.12.2012), (להלן: "ענין פחימה")).

 

העובדה שמדובר בשני מקורות שונים המחייבים חיזוק, אינה מעלה את דרישת הראיה התומכת לכדי ראיה מסבכת, מסוג סיוע (ראו לענין דרישת חיזוק, הנובעת מעדות שותף וכן מסעיף 10א' לפקודת הראיות, ע"פ 4400/13 טארק עבאסי נ' מדינת ישראל, (3.02.2014), פסקה 37 בפסק דינו של כב' השופט דנציגר; ע"פ 4428/13 שי שטרית נ' מדינת ישראל, (30.4.2014), פסקה 36 בפסק דינו של כב' השופט שוהם). יחד עם זאת, מבנה ראייתי זה מעלה את הצורך בחיזוק בעל משקל משמעותי (הפסיקה קבעה הגדרות שונות, כגון "חיזוק מחוזק", "חיזוק פלוס", "סיוע מוחלש", "בין חיזוק לסיוע", ועוד).

מידת החיזוק איננה ענין פורמאלי גרידא, אלא ענין מהותי, הנבחן בהתאם לראיות המקרה הנדון. בחינה זו נעשית באופן פרטני, לגבי הקושי הקיים, ומתוך כך נקבעת עוצמת החיזוק הנדרש:

"כשם שמשקל ה'דבר לחיזוק' הדרוש לפי סעיף 10א(ד) אינו ניתן לקביעה, ואין לך אלא ליתן דעתך לנסיבותיו של המקרה (והוא הדין לגבי סעיף 54א(א)), כן הדבר כששתי הדרישות הן מצטברות. מידתו של החיזוק הנדרש למקרה כזה עומדת ביחס ישיר למידת האמון שרוחש בית המשפט לאמור באימרת השותף, שעליה תושתת ההרשעה, ומידת אמון זו נקבעת הן על-פי תוכנה של האמרה וסממני האמת שבה והן מיתר הראיות, שהובאו לפני בית המשפט".

(ע"פ 209/87 שחאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4), (1987), 594, 596).

 

7

(על הצורך בבחינת כל מקרה לגופו ולנסיבותיו הקונקרטיות, לשם קביעת עוצמת החיזוק הנדרש במקרה של דרישת חיזוק ממספר מקורות, ראו התייחסות כב' השופט לוי בעניין ז'אנו (פסקה 28), וכן את דברי כב' השופט הנדל בעניין גורש (סעיף 5 לפסה"ד) ובעניין פחימה (פסקה 6 לפסה"ד)).

 

8.         על מנת לבחון את עצמת הראיות המחזקות הנדרשות, יש להתייחס תחילה לתוכן הודעותיו של אלבז.

בהודעתו הראשונה, העיד אלבז על מספר הזדמנויות בהן מכר לסוכן סם, כאשר לפחות פעמיים היה זה סם שקיבל מהנאשם: "אני הבאתי את אורן (הסוכן, א.ק.) למוחמד והוא קנה ממנו סמים. והבאתי את אורן נראה לי איזה פעמיים לדוד מוטחדה והבאתי לו מדוד חתיכת חשיש תמורת כסף אני לא זוכר כמה" (ת/12, ש- 7-8).

בהמשך, כשנשאל אלבז על מועדים ספציפיים, הוא השיב בפירוט והסביר על אופן ביצוע העסקה.

לגבי האישום הראשון, עסקה מיום 4.5.14, פירט אלבז: "אני הגעתי לדוד גונם ובבית של דוד חיכה ערבי שדוד היה קונה ממנו. ואני שילמתי לערבי 1550 ₪ ודוד נתן לי את החשיש. הרווח שלי ושל דוד זה חתיכת חשיש. דוד עשה את זה בשביל לעשן. הערבי היה מגיע כמו שעון, לערבי נראה לי קוראים מוחמד... דוד היה מזמין מהערבי הזה בסכומים גדולים אני הייתי מתקשר לדוד גונום ודוד היה מזמין את החשיש מהערבי. בסופו של דבר הבאתי את החתיכת חשיש לאורן וביקשתי ממנו בוף של חשיש. כל זה היה בתמורה לחתיכת חשיש קטנה" (ת/12, ש- 23-28).

באשר לאישום השני, עסקה מיום 9.6.14, אלבז אישר את האירוע, וכן את הנסיבות לפיהן קיבל מידי הסוכן סך של 1,400 ₪, אולם לאחר שעלה לביתו של הנאשם שב ואמר שהאדם אשר מביא את החשיש נמצא באילת, לפיכך, הביא לסוכן מנת סם קטנה מהנאשם, זאת בתמורה לסך של 200 ₪. עוד אישר, כי לא לקח לעצמו דבר מהכסף אלא לקח חתיכה מהחשיש (ת/12, ש- 34-47).

בדומה לאישום הראשון, העיד אלבז על האירוע המתואר באישום השלישי מיום 16.6.14: "ש. אני אומר לך שבתאריך 16/6/2014 אתה מכרת לסוכן הסמוי אורן חתיכת חשיש תמורת 800 ₪, מה יש לך לומר על כך?

ת. כן זה היה. אני לא מכרתי אני תיווכתי. אני לקחתי את החשיש מחבר הערבי של דוד בבית של דוד "הצלם" אושוש ומסרתי לחבר הערבי של דוד את הכסף. אני ודוד קיבלנו בוף מחתיכת החשיש" (ת/11 ש' 72-73).

8

בהודעתו השניה, ת/11, חזר אלבז על כך שהדברים אותם מסר בהודעתו הראשונה הם אמת. בנוסף, העיד אלבז על אופן ביצוע העסקאות אשר התרחשו בביתו של הנאשם: הנאשם נהג להתקשר אל ספק הסם, אשר היה מביא את הסם אל בית הנאשם. הנאשם קיבל את הכסף מידי אלבז, ספר אותו, ואז העבירו לידי הערבי (ת/11, ש- 14-35).

 

9.         על מצע ראייתי זה, יש לבחון את הראיות הנוספות ועוצמתן.

במסגרת פרשת התביעה, הוגשו בהסכמה הודעות הסוכן שנגבו לאחר כל מפגש עם אלבז (ת/1, ת/3, ת/5), וכן הוגשה הודעת הסוכן מיום 12.11.14 (ת/8). הודעות הסוכן מפרטות את מהלך האירועים החל מתאום פעולת רכישת הסם ועד לאחר קבלת הסם לידיו.

לגבי האישום הראשון, תיאר הסוכן בהודעה, שנמסרה מיד לאחר ביצוע העסקה, כי אלבז הודיע לו שהסמים צריכים "להגיע" אל הנאשם. לאחר מכן, הגיעו אל ביתו של הנאשם, אלבז עלה לבדוק "מה קורה", שב ואמר שהסמים יגיעו בערב. בסמוך לשעה 21:00, התקשר אלבז אל הנאשם, הודיע כי הסמים הגיעו אל הנאשם, אלבז אסף את הסוכן ברכבו אל ביתו של הנאשם, שם קיבל לידיו מידי הסוכן סך של 1,550 ₪ וכן 50 ₪ נוספים עבורו, אותם השאיר הסוכן ברכב. לאחר מספר דקות, ירד אלבז מבית הנאשם, ומסר לסוכן את הסם (ת/1, עמ' 1). הסוכן פירט כי אלבז אמר לו "שעשה טעות שביקש מדוד לשקול כי היה 30 גרם ואז דוד הוריד לו 5 גרם" (ת/1, עמ' 2). מדובר בראיה משמעותית ובעלת משקל, המחזקת את כל השתלשלות העניינים כפי שתיאר אלבז בהודעתו, לרבות העובדה שאת הסם קיבל מידיו של הנאשם בעצמו, אשר אף שקל את הסם והוריד מעט ממנו בטרם מסר אותו לידי אלבז.

פרטים אלה שמסר הסוכן בהודעתו, מוצאים חיזוק בראיות נוספות: הקלטת השיחה שלו עם אלבז (ת/2), וכן דו"ח עיקוב המבסס את הגעת הסוכן ואלבז את ביתו של הנאשם (ת/10).

9

באופן דומה, תיאר הסוכן את השתלשלות הדברים שהביאה לידי ביצוע עסקת הסחר בסם באישום השני, בהודעה שמסר מיד לאחר מכן: החל מניסיון ברור טלפוני שערך אלבז עם הנאשם, אולם הנאשם לא היה במקום ואשתו ענתה לטלפון; דרך שיחת טלפון בהמשך מאלבז אל הסוכן כי אפשר להגיע אל הנאשם; נסיעה לביתו של הנאשם ברכבו של אלבז, העברת 1,400 ₪ לידי אלבז, אשר ירד מהרכב, שב ואמר שאין לנאשם את כמות הסם כי הספק נמצא באילת; בקשת הסוכן מאלבז לברר האם יש לנאשם כמות קטנה של סם; ועד לעליית אלבז לביתו של הנאשם עם סך של 400 ₪, וחזרה כעבור מספר דקות עם הסם וכן עודף של 200 ₪ (ת/3). חלקים גדולים מדברים אלה של הסוכן, מוצאים חיזוק נוסף בהקלטתם (ת/4). כך, שב הסוכן ותיאר את נסיבות ביצוע עסקת הסחר המפורטת באישום השלישי, כאשר הגיע עם אלבז לביתו של הנאשם, העביר לידו 800 ₪, ולאחר שאלבז עלה לביתו של הנאשם - הוא שב עם הסם אותו מסר לידי הסוכן (ת/5). אף הודעה זו מוצאת חיזוק נוסף בהקלטת השיחות בין אלבז לבין הסוכן (ת/6).

כאמור לעיל, אלבז התייחס שוב ושוב, בשיחותיו עם הסוכן, לחלקו של הנאשם בביצוע העבירות: הסמים האמורים להגיע אל הנאשם, בדיקת משקל הסם על ידי הנאשם, שיחות ההכנה הנעשות כולן עם הנאשם, ועוד. התייחסויות חוזרות ונשנות אלה, בזמן בו אלבז מתייחס אל הסוכן כחבר וכלקוח סמים, בנסיבות הכוללות שפורטו לעיל, אינן מותירות כל ספק בדבר אמיתות הדברים.

למעלה מהדרוש, אציין כי אף שקרי הנאשם במקרה זה, עונים על ההלכה לגבי קריטריונים בהתקיימם יש לראות בשקרי נאשם תוספת מסייעת לראיות התביעה (ראו ע"פ 5920/13 זוסף מרדכי אטלן נ' מדינת ישראל, (2.07.2015), פסקה 24). הנאשם ניסה להרחיק את עצמו מכל קשר לעסקאות הסמים, וסתר את עצמו בנקודות מהותיות, כגון נוכחותו של מוחמד בביתו: בהודעתו הראשונה, מסר שמוחמד היה אצלו פעם אחת בבית והביא לו ולאסף סמים (ת/7, ש- 24-25, 37-38); בהודעתו השניה ציין תחילה כי בביתו היה אדם ערבי אך בשם עלי, ושאסף כלל לא ראה אותו (ת/8, ש- 21); בהמשך, כשעומת עם העובדה שהעיד על מוחמד אשר מכר לו סמים בביתו, אישר זאת אך טען שאסף מעולם לא ראה את מוחמד (ת/8, ש- 36-37); בבית המשפט, בחקירתו הראשית, חזר בו הנאשם ומסר כי מעולם לא היה מוחמד בביתו או בחור ערבי כלשהו (עמ' 26 ש- 11, 15-16 לפרוט'). בהמשך, כשעומת עם דבריו במשטרה, שינה שוב את גרסתו, ומסר כי היה בביתו ערבי אך כשנה לפני הקשר עם אלבז (עמ' 27 ש- 8 לפרוט'). בנוסף, בשונה מהודעותיו במשטרה, שם פירט מספר שמות של אנשים מהם רכש סמים (ת/7 ש- 9-11), בבית המשפט טען לראשונה כי רכש סמים מאלבז (עמ' 27 לפרוט'). כאשר העמיד התובע את הנאשם על הסתירות הרבות, דיבר הנאשם בשטף רב תוך הרמת קולו על התובע, וקטיעת השאלות, זאת על אף הערות בית המשפט (עמ' 28 ש- 3-4, עמ' 29 ש-4 לפרוט').

סתירות נוספות בגרסאות הנאשם, ניתן לראות בזהות מספקי הסם עבורו, כאשר בהודעתו הראשונה טען כי רכש חשיש מאדם בשם אמנון עליה, אשר הביא לו את הסם (ת/7, ש- 9), ואילו בהודעתו השניה טען כי אף פעם לא לקח סם מאמנון, אלא אסף היה מביא ממנו (ת/8, ש- 45).

 

לנוכח כל האמור לעיל, אני מוצא כי קיימות ראיות המבססות את האמור בהודעותיו של אלבז בעוצמה משמעותית ומספקת, מעבר לכל ספק סביר.

 

10

10.       מהודעותיו של אלבז עולה, כי הנאשם הוא שהזמין את הסמים ממוחמד, קיבל לידיו את הכסף מידיו של אלבז, ספר אותו, והעבירו לידי מוחמד. באישום הראשון, הנאשם העביר את הסם לידי אלבז, אשר מסר אותו בהמשך לסוכן; באישום השני, מסר הנאשם את הסם לידי אלבז, אשר העבירו בהמשך לידי הסוכן; באישום השלישי, העיד אלבז בהודעתו כי קיבל את הסם מידי הערבי, בביתו של הנאשם. הנאשם והוא קיבלו תמורה של חתיכת חשיש. עוד העיד אלבז בהודעתו, כי העברת הכסף לידי הערבי נעשתה על ידי הנאשם, לאחר שאף ספר את סכום הכסף.

מעשי הנאשם, אשר תיאם לבקשת אלבז את רכישת הסם ממוחמד, כאשר העסקאות בוצעו בביתו שלו, היה בעל שליטה בסם ובכסף, ואף קיבל תמורה של חשיש עבור פעולתו בעסקאות אלה, עונים על יסודות עבירת הסחר בסם מסוכן. ריבוי הפעולות שביצע הנאשם לשם קידום העסקאות, אופי פעולות אלה, סמיכות הזמנים ההדוקה בהעברת הסם, ועומק מעורבותו בעבירות הסחר במקרה הנדון, מעמידות את עניינו של הנאשם כמבצע בצוותא, כפי שנקבעה זהות מבצעים בצוותא בפסיקה:

"המבצעים בצוותא הם "שותפים המהווים גוף אחד הפועל להשגת מטרה משותפת באופן שכל אחד מהם אחראי להתממשות התוצאה שהייתה בבסיס ההסכמה המשותפת לפעול...אשר-על-כן, מקום שכמה בני-אדם חוברים יחד לביצועה של עבירה, כאשר לכל אחד מהם "תפקיד" בביצוע - נושא כל אחד מהם באחריות לביצועה כ"מבצע בצוותא", ואין נפקא מנה, מהו אופיו של ה"תפקיד" שאותו הוא ממלא במסגרת ביצועה של העבירה".

(ע"פ 8959/14 דניאל בן סימון נ' מדינת ישראל, (24.06.2015), פיסקה 42).

 

 

 

 

 

            בדיון אחר, התייחס בית המשפט העליון לחלקו של כל משתתף:

 

"מעשיו של כל מבצע בצוותא בנפרד אינם חייבים להיות חיוניים להצלחת העבירה, ודי בכך שמעשים אלו משולבים בתכנית שנועדה לביצוע העבירה, ומהווים שותפות מלאה בביצועה".

(ע"פ 7704/13 יעקב מרגולין נ' מדינת ישראל, (8.12.2015), פסקה 18 בפסק דינו של כב' השופט הנדל).

 

11

למעלה מהדרוש, אציין כי אין בעובדה שהנאשם דאג לקבלת הסם מאחר, עבור הסוכן, לכרסם ביסודות ביצוע עבירת הסחר על ידו. התייחסות אלבז אל הנאשם ואל עצמו כ"מתווכים", איננה התייחסות משפטית. למעשה, כל סוחר סמים אשר אינו מגדל את הסם בעצמו אלא מקבל אותו מאחר, מהווה חוליה בשרשרת הפצת הסם, ואין בכך להגדירו כ"מתווך". כך התייחס כב' השופט קדמי לעבירת התיווך:

"תיווך שבמסגרתו מעביר המתווך - פיזית - סם מסוכן ממחזיק למקבל, עיונית מביא את המתווך לגדרי "מחזיק" בסם או בגדר "מספקו", כאמור בסעיפים 7(א) ו-13 לפקודה; וגם אם המתווך דואג רק למסירת הסם למקבלו מבלי להיכשל בהחזקתו - עדיין אפשר וניתן יהיה לראותו כ"מספק" סם מסוכן לעניינו של סעיף 13 הנ"ל."

(יעקב קדמי, "על פקודת הסמים המסוכנים, הדין הראי הפסיקה", תשס"ז - 2007, עמ' 220).

 

לנוכח כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן.

 

 

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ו, 01 מאי 2016 במעמד הצדדים.