1

פתח דבר

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו מספר אישומים שעניינם עבירות אלימות ואיומים כנגד בני משפחתו - אביו, אמו ואחותו.

כפי המפורט בהרחבה בבקשת המבקש, ממידע המצוי בידיו עולה כי המתלונן סובל מבעיות נפשיות וטופל על רקע זה.

לאור זאת, המבקש סבור כי למצבו הנפשי של המתלונן יש השלכה על ההליך המשפטי ועל כן עותר המבקש, מכח סעיף 108 לחסד"פ, כי בית המשפט יורה על המצאת הרשומות הרפואיות הנוגעות למצבו הנפשי של המתלונן.

המשיבה הגישה תגובתה לבקשתה ולפיה המבקש לא הצביע על ראיה אודות מצבו הנפשי של המתלונן, אין בתיק החקירה אינדיקציה לגבי מצבו הנפשי של המתלונן וכן כי מבדיקה מול המתלונן עולה כי אינו מטופל נפשית.

המשיבה הטעימה כי החומר המבוקש אינו רלוונטי לתיק ולכן במכלול השיקולים, נוכח הפגיעה שעלולה להגרם מהעברת החומר לנאשם, ובהיעדר תשתית ראייתית המעידה אף על קיום חומר שכזה, ביקשה לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

לשון סעיף 108 לחסד"פ קובעת:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו."

2

בקשה מכח סעיף 108 לחסד"פ מצריכה הפעלת שיקול דעת. על המבקש לשכנע את בית המשפט כי קיים אינטרס לגיטימי בקבלת החומר, כי החומר רלוונטי ועשוי לסייע למי מהצדדים בהליך. לצורך כך עליו להציג לכל הפחות תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה העמדת החומר המבוקש לרשותו, שאחרת - אין לקבל הבקשה.

בהתאם להלכה הפסוקה, על בתי המשפט לבצע איזון אינטרסים: מצד אחד לשקול את זכות הנאשם להליך הוגן ומנגד את רלוונטיות החומר לשאלה שבמחלוקת ואת יעילות ההליך הפלילי (ראה בש"פ 9305/08 פלוני ואח' נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות ואח', נבו, 3.12.08) וכן, כי במסגרת הכרעה בבקשות כגון דא, בית המשפט לא יכול לקחת בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות (בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פ"ד סו(3) 442).

אך לאחרונה נקבע בבית המשפט העליון (בש"פ 1378/20 יניב זגורי ואח' נ' מדינת ישראל, נבו, 7.4.20) כי מידע אשר כל שניתן באמצעותו הוא להציג את העד באור שלילי על מנת לפגוע באמינותו, אינו מידע שנחשב ככזה המביא תועלת ממשית להגנה.

המבקש עותר לקבלת צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ לשם קבלת מסמכים רפואיים אודות מצבו הנפשי הנטען של אביו, המתלונן בתיק זה.

תיקו הרפואי של המתלונן, ככל שקיים, הינו חומר סודי, כזה שגילויו מהווה חדירה לפרטיותו, ואין צורך להכביר במילים אודות עוצמת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בחשיפת תיעוד רפואי-נפשי של נפגע עבירה, וודאי כאשר בשלב זה מדובר אך במסע דייג, ללא כל אינדיקציה ראייתית לבקשה.

במסגרת השיקולים האם לגלות מסמכים סודיים או כאלו שגילויים מהווה חדירה לפרטיות המתלונן, על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם להליך הוגן לבין זכותו של המתלונן לפרטיות.

בכל הנוגע לאופן בחינת רלוונטיות של חומר פסיכיאטרי, קבע בית המשפט העליון בבש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (06.08.01) מפי כב' השופטת בייניש (כתוארה דאז):

" השאלה אם חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר אחר הנוגע למצבו הנפשי, לאישיותו או לעברו של עד, הוא חומר רלוונטי וההליכים מטעם זה גם להגנת הנאשם, היא שאלה התלויה במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון, ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט."

3

נזכיר כי מלכתחילה, בקשת ההגנה אינה נוגעת לליבת המחלוקת אלא לעניין צדדי, בהתייחס ל"ראייתו את המציאות".

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות שלפניי, נחה דעתי כי הנאשם לא סיפק תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לקביעה כי יש בחומר כדי לסייע להגנתו.

לעומת זאת, מהבקשה עצמה עולה כי הפגיעה בפרטיות המתלונן ממשית. יש לנקוט זהירות מחשש לפגיעה בפרטיותו ובכבודו של המתלונן ובמקביל, יש להתחשב באינטרס הציבורי בעידוד הגשת תלונות על עבירות, בפרט בעבירות אלמ"ב וזאת מבלי להביע עמדה לעניין התיק עצמו.

לאור האמור לעיל, בקשת הנאשם לקבלת צו להמצאת מסמכים נדחית.

המשך הדיון כסדרו ביום 06/04/22 בשעה 08:30.

ניתנה היום, י"ד אדר ב' תשפ"ב, 17 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.