בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 26219-03-21 מדינת ישראל נ' אבו סביח(עציר) ואח'

גזר דין

רקע

1.       הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") המיוחסת לנאשם 1, וכן בעבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק בצירוף סעיף 31 לחוק, המיוחסת לנאשם 2.

2.       במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש, למעט לגבי נאשם 2, שבעננינו הוסכם שהמאסר המותנה יחול גם על עבירת החזקת סכין. הטיעונים לעונש נדחו לצורך קבלת תסקיר בעניינם של הנאשמים. אשר לנאשם 2- קיימת חובה לקבלת תסקיר בשל גילו. אשר לנאשם 1- בשל גילו הצעיר ומאחר שהרשעתו האחרונה הייתה לפני כ-7 שנים, ובנוסף, התבקש תסקיר בעניינו של נאשם 2, כאמור, התבקש תסקיר גם בעניינו של נאשם 1, על אף שאין חובה שבדין לכך.

3.       מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי נאשם 1 ונאשם 2 הם חברים. בין נאשם 1 ובין פאדי (להלן: "המתלונן") קיים סכסוך בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים השניים בשנת 2019. על רקע תאונת הדרכים, דרש נאשם 1 מהמתלונן לשלם לו פיצוי כספי.

4.       ביום 13.02.21 בשעה 17:00 או בסמוך לכך, עלה המתלונן על אוטובוס מביתו בשכונת סילוואן בירושלים וירד בתחנה ברחוב סולטאן סולימאן, סמוך לשער שכם (להלן: "המקום"). בשעה 18:30 או סמוך לכך, שהו הנאשמים במקום והבחינו במתלונן. נאשם 1 פנה למתלונן, תפס אותו בידו ואמר לו כי הוא מבקש לשוחח עמו. או אז, ריסס נאשם 2 את המתלונן בגז פלפל ונאשם 1 שלף חפץ חד ודקר את המתלונן בחזהו השמאלי, בירכו האחורית הימנית ובגלוטיאוס השמאלי.

5.       סמוך למתואר לעיל, נמלטו הנאשמים מהמקום באמצעות רכב של אחר לשטחי הרשות הפלסטינית, עד אשר נעצרו ביום 28.2.21.

6.       כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמו למתלונן פצע דקירה בחזה התחתון משמאל בקו אנטרו-אקסילרי וקריפיטציה תת עורית, פנאמוטורקס בכמות קטנה והמוטורקס בכמות בינונית עם תמט פסיבי והוכנס לו נקז לבית החזה משמאל; פצעי דקירה בירכו האחורית הימנית ובגלוטיאוס השמאלי עליהם הונחו סיכות והוא אושפז במשך חמישה ימים.

7.       במעשיהם המתוארים לעיל גרם נאשם 1 חבלה חמורה שלא כדין לאדם בכוונה להטיל בו מום או נכות או לגרום לו חבלה חמורה, ונאשם 2 סייע לו בכך.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1

8.       מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 1 בן 22 ומאורס לבת דודתו. טרם מעצרו התגורר בבית הוריו בירושלים. משפחתו מונה זוג הורים ושמונה ילדים כאשר הוא הרביעי בסדר הלידה. האב בן 60, עובד בניקיון, והאם בת 56, עקרת בית. נאשם 1 סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, ובמהלכן למד את תחום הנגרות ועסק בכך במקביל ללימודיו. לאחר מכן עבד כמאבטח. בתקופה שקדמה למעצרו עבד כעוזר חשמלאי. נאשם 1 צבר לחובתו עבר פלילי בתחום האלימות והסדר הציבורי, ונדון לשישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי וצו מבחן למשך שנה במסגרת שירות המבחן בנוער, ובמסגרת זו שולב בטיפול פרטני בשליטה בכעסים. לדברי נאשם 1, הוא הפיק תועלת מן המפגשים, אך לא עלה בידי שירות המבחן לקבל מידע נוסף משירות המבחן לנוער בנוגע לכך. בנוסף, במקביל להליך זה מתנהל נגדו הליך משפטי נוסף בגין עבירות תקיפה והפרעה לשוטר. שירות המבחן ציין, שלדברי נאשם 1, הוא משולב בקבוצות טיפוליות בבית הכלא, חווה אותן כתורמת, ועורך במסגרתן בחינה של חלקים מורכבים באישיותו.

9.       אשר לביצוע העבירה- נאשם 1 קיבל על עצמו אחריות חלקית למעשה, וייחס את העברה לתחושת התסכול שחש בעקבות מצבו הבריאותי, אשר לדבריו נגרם כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה לפני כשלוש שנים בעטיו של המתלונן. קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם מחזיק בעמדה קורבנית והביע חרטה מילולית, ממניעים חיצוניים בלבד, מתוך חשש מפני השלכות ההליך, והתקשה להכיר בחומרת המעשים ולערוך בחינה מעמיקה של דפוסים התנהגותיים הנמצאים בבסיסם. לשיטת שירות המבחן, ביצוע העבירה משקף דפוסים אימפולסיביים באישיותו, וניכר כי ברגעים בהם הנאשם חווה מורכבות, חוסר אונים או תסכול הוא מתקשה לווסת את דחפיו התוקפניים, ונוטה להתנהל בחוסר שיקול דעת.

10.   שירות המבחן יצר קשר טלפוני עם המתלונן, שסיפר שהוא סובל מכאבים חוזרים ונזקק לבדיקות רפואיות תכופות, על אף שהוא חש בטוב רוב הזמן ומסוגל לעבוד. הנפגע הביע סלחנות כלפי נאשם 1 על אף שהעלה מורכבות וסיפר שמשפחתו של נאשם 1 לא קידמה סולחה.

11.   אשר להערכת הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק והסיכוי לשיקום- מחד גיסא, מדובר באדם צעיר, בעל יציבות תעסוקתית ומוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי, בעל מערכות תמיכה המתנגדות לעבריינות, והוא אינו סובל מהתמכרות. מאידך גיסא, לנאשם קושי משמעותי בשליטה בכעסים, כפי שעולה מעברו בתחום האלימות ומחומרת העבירה הנוכחית. עוד עולה, כי יכולתו של הנאשם מוגבלת לאמפתיה כלפי נפגע העבירה, והוא מתקשה לערוך בחינה מעמיקה ומקדמת של דפוסי התנהגותו האימפולסיביים. בנסיבות אלה סבר שירות המבחן, כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות אירוע אלים כאשר חומרת הפגיעה עלולה להיות גבוהה.

12.   בסופו של דבר, המליץ שירות המבחן, על הטלת עונש מאסר מרתיע ומשמעותי, אשר ישקף את חומרת המעשים ויחדד גבול ברור בין טוב ורע, כאשר התקופה בה שהה נאשם 1 במעצר מאז ביצוע העבירה תילקח בחשבון. בנוסף, המליץ שירות המבחן על השתלבותו של הנאשם בתחום של השליטה בכעסים בין כותלי שב"ס. שירות המבחן אף המליץ על מאסר מותנה כעונש מרתיע וצופה פני עתיד.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2

13.   מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 2 רווק כבן 20. טרם מעצרו התגורר עם אמו בירושלים. משפחתו של נאשם 2 מונה אם ושלושה ילדים, כאשר הנאשם הוא השלישי בסדר הלידה. האב נפטר לפני 7 שנים בעודו בן 56. האם בת 53, עקרת בית. נאשם 2 סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת תהוג'י בשל הישגיו הלימודיים הנמוכים וחוסר יציבות נפשית, וזאת לאור המצב הכלכלי המורכב שהיה בבית. החל לעבוד בגיל 18 בעבודות מזדמנות וטרם מעצרו עבד כמדביר בחברת הדברה.

14.   נאשם 2 תיאר את הקשר עם בני משפחתו כחם וקרוב. בנוסף מסר, כי טרם מעצרו דאג לאמו בפן הכלכלי וסייע בפרנסת המשפחה. בנוסף מסר, כי הוא מעוניין להשלים את תעודת התהוג'י ושואף ללמוד ניהול חשבונות ולהתמקצע בתחום. הנאשם שלל קשיים בתפקודו ואת הצורך בטיפול. שירות המבחן ציין, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, ותלוי נגדו תיק הממתין לבירור משנת 2021 בגין החזקת סכין שלא כדין, אשר טרם הוגש בו כתב אישום.

15.   אשר לביצוע העבירה- נאשם 2 הסביר, כי לא ידע על הסכסוך המוקדם של נאשם 1 עם המתלונן, וכי לא הייתה לו כל כוונה לתקוף את המתלונן. שירות המבחן סבר, כי נאשם 2 אינו מכיר בחומרת העבירה ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו. לדבריו, נשא גז לצורך הגנה עצמית, וריסס אותו על המתלונן במטרה להפריד בינו לבין נאשם 1, וזאת מפני שחש בהלה. כמו כן הסביר, כי הוא לא ידע על החפץ החד אותו נשא נאשם 1 ונבהל מכך. הוא הביע הכרה ראשונית בפגיעה במתלונן, אך התקשה להביע אמפתיה כלפיו, הוא אינו מכיר בחומרת העבירה ומתקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו.

16.   אשר להערכת הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק והסיכוי לשיקום- שירות המבחן התרשם, כי מדובר בבחור צעיר, השואף לנהל אורח חיים נורמטיבי, נעדר הרשעות קודמות, המתפקד באופן תקין באופן יחסי במישורי החיים השונים, לצד מציאות חיים מורכבת בה גדל ללא דמות אב ורקע סוציו אקונומי נמוך. בנוסף, התרשם שירות המבחן, כי הוא מתקשה להכיר בחומרת העבירה ובחלקו בפגיעה במתלונן. שירות המבחן מצא שרמת המסוכנות להישנות ביצוע עבירת אלימות על ידי נאשם 2 היא נמוכה עד בינונית, ורמת חומרתה הצפויה היא בינונית. לאור שלילת קשיים בתפקודו והצורך בטיפול, קצינת המבחן לא באה בהמלצה טיפולית בעניינו.

טיעוני הצדדים לעונש

17.   ראשית ציינה ב"כ המאשימה, כי הערכים עליהם יש להגן, העומדים בבסיס העבירות בהן הורשעו הנאשמים, הם פגיעה בשלמות הגוף, בשלום הציבור ובתחושת הביטחון. עוד הוסיפה, כי מעשים אלו פוגעים בסדר הציבורי וביכולתם של האמונים על החוק לבצע את תפקידם. כמו כן ציינה את החומרה בעבירות אלה, את הצורך בהרתעה מפניהן ואת הצורך בהחמרת הענישה בעבירות אלה, על מנת למגר את "תת תרבות הסכין" ופתרון סכסוכים באמצעות אלימות.

18.   אשר לנסיבות ביצוע העבירות, ציינה ב"כ המאשימה כי העבירה בוצעה על רקע סכסוך כספי שהיה לנאשם 1 עם המתלונן. הנאשמים הגיעו מצוידים למקום ביצוע העבירה כאשר נאשם 1 מצויד בחפץ חד ונאשם 2 מצויד בגז פלפל אותו ריסס לעבר המתלונן על מנת לקדם את התקיפה ולסייע לה. הם אלה שיזמו את האירוע מול המתלונן. כמו כן, יש לשים לב ליסוד הנפשי של העבירה, ולכך שהנזק כולל פציעות משמעותיות. עוד ציינה ב"כ המאשימה את החומרה היתרה הנובעת מדקירת המתלונן 3 דקירות בחפץ החד בחלקי גופו, כאשר אחת מהן בחזהו השמאלי. מכאן, שהנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם הוא רב ולא ניתן לדעת מראש מה תהיה תוצאת הדקירות. לא מן הנמנע, שהדקירה הייתה פוגעת בחיי אדם ואירוע זה היה נגמר בצורה חמורה הרבה יותר, וגם כך המתלונן אושפז במצב קשה למשך מספר ימים, ועבר טיפול רפואי משמעותי, ועד היום הוא סובל מכאבים ונזקק לבדיקות בעקבות האירוע. הנאשמים לא רק שלא הושיטו לו עזרה, אלא נמלטו לשטחים ונתפסו רק כעבור שבועיים.

19.   ב"כ המאשימה עתרה לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 7-4 שנות מאסר בעניינו של נאשם 1 ולמתחם של 6-3 שנים בעניינו של נאשם 2, בהיותו מסייע אקטיבי שעשה פעולה בפני עצמה של ריסוס גז הפלפל, שנועדה להקל את התקיפה של נאשם 1. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה לתמיכה בטיעוניה.

20.   אשר לעונש המתאים בעניינו של נאשם 1- ב"כ המאשימה טענה, כי לנאשם 1 עבר פלילי והוא הורשע בעבירות אלימות. כמו כן תלוי ועומד כנגדו תיק נוסף בעבירת אלימות. עוד הוסיפה, כי יש לציין לזכותו שהודה ולקח אחריות למעשיו, אולם אין להתעלם מהמתואר בתסקיר שירות המבחן, שמדובר באחריות חלקית, ובהבעת חרטה מילולית בלבד, וכי הוא מצוי בעמדה קורבנית ומתקשה להכיר בחומרת המעשים. בנוסף, אין להתעלם מהתרשמות שירות המבחן מקושי משמעותי בשליטה על כעסיו ועל דחפיו האלימים, וזאת על אף ניסיון טיפולי קודם. על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על נאשם 1 עונש בחלקו האמצעי של המתחם, 5.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי לרבות בעבירה של אחזקת סכין בהתאם להסדר הטיעון, קנס ופיצוי למתלונן.

21.   אשר לעונש המתאים בעניינו של נאשם 2- טענה ב"כ המאשימה, כי מדובר בצעיר ללא הרשעות קודמות שהודה בשלב מוקדם של ההליך ולקח אחריות למעשיו, ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. הוא אמנם מתאר הכרה ראשונית בפגיעה במתלונן אך מתקשה להביע אמפתיה, לקחת אחריות מלאה ולהכיר בחומרת העבירה, ולכן אין בעניינו המלצה טיפולית. לאור כל אלה, עתרה ב"כ המאשימה להשית עליו עונש ברף התחתון של המתחם, של 3 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

22.   מנגד, ב"כ נאשם 1 הדגיש כי הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה הן נכותו של נאשם 1 הסובל מצליעה, בשל תאונת דרכים בינו לבין המתלונן אשר כתוצאה ממנה נפצע קשה (בתמיכה לטענתו הוגשו מסמכים רפואיים לתיק בית המשפט, הנוגעים למצבו בסמוך לתאונה). מאחר שלנאשם 1 לא היה כיסוי ביטוחי, הוא לא זכה לפיצוי מחברת הביטוח בגין התאונה ובהמשך, המתלונן לא הסכים לפצותו וכתוצאה מכך, התפתח סכסוך כספי ביניהם. בנוסף, הדגיש שאין מדובר בסכין אלא בחפץ חד. עוד הדגיש, כי למתלונן לא נגרם כל נזק גופני, נכות או מום, והוא המשיך להישאר בשטח ולשוחח עם חברתו כחצי שעה לאחר הפציעה. כמו כן, הגיש פסיקה לעניין העונש, ואיבחן את הפסיקה שהגישה ב"כ המאשימה שעוסקת במקרים חמורים מהמקרה בו עסקינן או במקרים בהם נאשמים ניהלו הליכים ולא לקחו אחריות למעשיהם.

23.   אשר לעונש המתאים ביחס לנאשם 1 בתוך מתחם הענישה- ב"כ הנאשם ציין, כי מדובר בחור צעיר בן 23, אשר הודה במיוחס לו, קיבל אחריות וחסך זמן שיפוטי יקר. ב"כ הנאשם 1 הפנה לתסקיר שירות המבחן והדגיש, כי חלפו 7 שנים מאז הורשע הנאשם בהיותו קטין, ומאז לא היה מעורב בפלילים. לפיכך, טען ב"כ הנאשם, כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין 15 ל-30 חודשי מאסר בפועל, כאשר לאור גילו הצעיר ומעורבותו הדלה בפלילים, יש להשית עליו עונש בתחתית המתחם. נאשם 1 לא מסר דבר והסתפק בדברי בא כוחו.

24.   ב"כ נאשם 2 ציין, כי המתלונן באירוע היה חמוש בסכין, נאשם 2 פחד ולכן ריסס בגז פלפל, ללא שהיה מודע לכך שנאשם 1 מחזיק בחפץ חד. גרסה זו מסר עוד בחקירתו הראשונה במשטרה, וכן בבית המשפט. לדידו, לאור חלקו בביצוע העבירה, יש לקבוע מתחם חורג לקולה מזה שיקבע לנאשם 1, וכן יש להתחשב בכך שהמתלונן נשא סכין באירוע. בנוסף, עולה מתסקיר שירות המבחן, כי הוא אינו מעורב בחברה שולית, מתפקד באופן חיובי, ולא ידע על הסכסוך המוקדם בין נאשם 1 לבין המתלונן, וריסס גז פלפל במטרה להפריד ביניהם מבלי שידע שתתפתח קטטה ושנאשם 1 ישלוף חפץ חד. עוד ציין, כי נעשתה סולחה בין משפחתו של נאשם 2 לבין משפחת המתלונן.

25.   אשר לעונש המתאים, טען ב"כ הנאשם 2 כי מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, בן 19 ו-10 חודשים ביום ביצוע העבירה, דהיינו קרוב לגיל הבגירות. בנוסף, ציין כי על פי תסקיר שירות המבחן נאשם 2 לקח אחריות מלאה על מעשיו, הבין כי טעה ומעוניין לחזור לחייו ולשקמם. בעת מעצרו, נאשם 2 למד, עשה קורסים, והתקדם גם אם לא הגיע לטיפול. לפיכך, עתר ב"כ נאשם 2 לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, וביקש שייגזר עליו לו עונש שהוא פחות ממחצית עונשו של המבצע העיקרי - נאשם 1, בצירוף עונש משמעותי הצופה פני עתיד.

26.   בדברו האחרון, מסר נאשם 2 כי הוא למד לקח מהטעויות שלו.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

27.   בהתאם לסעיף 40ב' לחוק העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

28.   הערך המוגן בעבירת חבלה בכוונה מחמירה הוא ערך שלמות החיים והגוף, וכן ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. המחוקק ייחס לעבירת חבלה בכוונה מחמירה דרגת חומרה גבוהה הבאה לידי ביטוי בכך כשקבע לצד עבירה זו עונש מאסר של עד 20 שנה. עמדה זו משקפת את היחס החברתי כלפי פגיעה בערכים של חיי אדם, בריאותו ושלמות גופו, בפרט שעה שהפגיעה בגופו של אדם אחר נעשתה מתוך כוונה מיוחדת להטיל בו מום, נכות או חבלה חמורה.

29.   בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי יש לנקוט בחומרה כלפי מי אשר פותר סכסוכים בדרך של אלימות ובכוח הזרוע. בעניין זה ראו את הדברים שנאמרו בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11): "בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות. ... אף אם נניח כי המתלונן נהג שלא כשורה במהלך האירוע, אין בכך בשום אופן כדי להצדיק את התגובה האלימה והבריונית מצד המערער. המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער".

30.   אשר למדיניות הענישה הנהוגה, הפסיקה מבחינה בין המקרים על פי הרקע או המניע לתקיפה; האמצעים ששימשו לביצוע העבירה; הנזק שנגרם לנפגע העבירה וחומרת החבלות; חומרתה של הכוונה המקורית; התכנון המוקדם או היעדרו. להלן אביא פסיקה באירועים דומים, כדלהלן:

31.   בע"פ 5956/13 מדינת ישראל נ' אחמד אבו נגמה (28.11.13), הורשע המשיב לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שעקב סכסוך משפחתי, הגיע עם שניים מהנאשמים האחרים למקום עיסוקו של המתלונן, ועמד לצד אחד מהנאשמים כשזה איים על בן דודו של המתלונן. בהמשך הפילו שני הנאשמים האחרים את בן הדוד לארץ, דקרו אותו ברגלו וגרמו לו שני חתכים. בן הדוד ברח מן המקום אך שני האחרים רדפו אחר המתלונן, השיגו אותו, ואחד מהם דקר אותו בבטנו ובזרועו. הוא נחבל, נזקק לניתוח ואושפז למשך עשרים ימים. בבית המשפט המחוזי נקבע שחלקו של המשיב בדקירות עצמן לא ברור, אך אין ספק כי נטל חלק משמעותי ופעיל באירוע כולו, וכי המשיב לקח חלק בנטרולו של המתלונן, בדקירתו, וברדיפה אחרי המתלונן השני שהסתיימה בדקירתו. בבית המשפט המחוזי, נדון המשיב למאסר בפועל לתקופת של 82 ימים ועונשים נלווים, ועונשו הוחמר בבית המשפט העליון כך שנקבע מתחם ענישה של 70-12 חודשי מאסר והמשיב נדון ל-15 חודשי מאסר בפועל.

32.   בע"פ 6398/10 מואיד אדריס נ' מדינת ישראל (17.4.11),דחה בית המשפט העליון את הערעור. שם דובר על מי שהורשעהמערער בכתב אישום מתוקן בעבירת חבלה בכוונה מחמירה והעלבת עובד ציבור, לאחר שהיכה את המתלונן באמצעות מוט ברזל, באגרופים ובבעיטות, זאת בשעה שהמתלונן היה שרוע על הרצפה ולא הגיב למכותיו וחרף ניסיונות מצד הסובבים לעצור אותו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן, שהוא קבצן נכה המסתייע במקלות הליכה, פגיעות גופניות. בית המשפט המחוזי השית עליו עונש של 27 חודשי מאסר ועונשים נלווים, לאחר קבלת תסקיר שהעיד על עבר פלילי משמעותי ועל קבלת אחריות חלקית למעשה.

33.   בע"פ 6373/11 אלי זריהן נ' מדינת ישראל (30. 5.13), בית המשפט העליון הקל בעונשו של אדם שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, והעמידו על 5 שנות מאסר בפועל תחת 6 שנות מאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. באותו מקרה דובר במי שתקף בשעת כעס את התוקף של בנו החבול, באמצעות כלי זכוכית אותו שבר על צווארו של המתלונן, כשלאחר מכן המשיך המערער לבעוט במתלונן ולהכותו באגרופים. נזקיו של המתלונן כללו מספר חתכים שהצריכו תפירה, צלקות קשות, הגבלה בתנועת הצוואר, שן שבורה, נפיחות באף, היצרות דרכי מעבר אוויר וחבלה במרפק.

34.   בע"פ 8870/12 חאלדי סנד נ' מדינת ישראל (4.12.13), שני נאשמים שהם אחים הורשעו בגרימת חבלה בכוונה מחמירה בצוותא חדא, לאחר שהוזעקו על ידי אביהם למתחם תחנת דלק בו עבד המתלונן כשהם מצוידים במוט ברזל ושוקר חשמלי ותקפו בצוותא את המתלונן, שאך ביקש להרגיע את רוחו של האב. כתוצאה ממעשיהם נחבל המתלונן בראשו, נגרמו לו מספר שברים וחבלות, והוא אושפז לעשרה ימים במצטבר. בית המשפט המחוזי השית על כל אחד מהנאשמים עונש של 45 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים, ובית המשפט העליון השאיר את גזר הדין על כנו.

35.   בע"פ 2165/14 מוראד האדיה נ' מדינת ישראל (21.4.15), נדון עניינו של מי שתקף אדם שזהותו אינה ידועה לו, ממניע נקמה על דקירתו של בן דודו, בכל חלקי גופו תוך שימוש בנשק קר, גם לאחר שהתמוטט המשיך להכותו ואף לדרוך על ראשו. לאחר מכן הותיר המערער את המתלונן כשהוא שוכב על הכביש, מדמם ומחוסר הכרה ועזב את מקום האירוע. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן שבר וחבלות בראשו, הוא נאלץ לעבור ניתוח לניקוז שטף דם מוחי, והוא אושפז למשך 5 ימים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 ל-7 שנות מאסר בשל חלקו המרכזי של הנאשם בתכנון העבירה וביצועה, הנזק החמור שנגרם למתלונן למרות שלא נגרמה לו נכות קבועה כתוצאה מהאירוע, הנזק החמור שעלול היה להיגרם למתלונן מהאלימות הקשה שהופעלה נגדו והעובדה שבוצע כנקמה נגד אדם זר ולא בתגובה להתגרות או סכסוך קודם. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 5 שנות מאסר, ובית המשפט העליון הותיר את העונש על כנו.

36.   בע"פ 3799/14 כאמל אבו שנב נ' מדינת ישראל (24.6.15), הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והיזק בזדון, בכך שעל רקע עימות שהתפתח בין המתלונן לבין קרובת משפחתו של המערער, נכנס לחנות המכולת של המתלונן, נטל קופת צדקה מפח והטיח אותה בעוצמה בפניו של המתלונן באזור עינו השמאלית, וגרם גם לנזקים ממוניים במקום. המתלונן הובהל לבית החולים ונמצאו שברים מרוסקים באפו ופגיעות קשות סביב העין. מתחם העונש ההולם שנקבע היה בין 3 ל-7 שנות מאסר ובית המשפט המחוזי השית עליו 48 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. בית המשפט העליון קבע, כי העונש שהוטל על המערער אינו מן הקלים, אולם בנסיבות העניין אין לומר כי מתחם העונש ההולם שנקבע והעונש שהוטל חורגים לחומרה מהעונש ההולם בנסיבות אלה במידה המצדיקה התערבות.

37.   בע"פ 7101/15 מדינת ישראל נ' פלוני (10.12.15), נדון עניינם של שני משיבים שהורשעו על-פי הודאתם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של תקיפה, לאחר שתקפו באלימות קשה את המתלונן, ושהו במקום דקות ארוכות לאחר התקיפה בהן שכב המתלונן על הקרקע ללא ניע מבלי שיגישו לו עזרה. כתוצאה מתקיפת המשיבים, נגרמו למתלונן שברים דו צדדיים בלסת, אשר הצריכו ניתוח, הזנה על-ידי זונדה וכשבועיים של אשפוז בבית החולים. בעוד בבית המשפט המחוזי נדון נאשם 1 לעונש של 18 חודשי מאסר ונאשם 2 (קטין) על שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך עבודות שירות, בית המשפט העליון העמיד את עונשו של נאשם 1 על שלוש שנות מאסר בפועל ואת עונשו של נאשם 2 (קטין) על שנת מאסר בפועל.

38.   בע"פ 8750/16 מוחמד קרש נ' מדינת ישראל (4.12.17)‏‏ המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה ובקשירת קשר לביצוע פשע, בדרך שהסכים למלא תפקיד של תצפיתן באירוע אשר במהלכו הושלכו מספר בקבוקי תבערה מטווח קרוב על מכונית שעצרה בצומת. כתוצאה מהאירוע נפגעה הנוסעת במכונית באופן קשה, הנהג נפגע אף הוא והמכונית עלתה באש. מתחם העונש ההולם שנקבע נע בין 60-36 חודשים ובית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 48 חודשים ועונשים נלווים. בית המשפט העליון קבע כי לנאשם אומנם נעדר עבר פלילי ובעת האירוע היה בן כ-19, והעונש שהוטל עליו אינו קל, אך עומד בהלימה לתוצאה הקשה של האירוע.

39.   ת"פ (חיפה) 3084/04 מדינת ישראל נ' חלמי בן עדנאן קראג'ה ואח' (16.12.14): הנאשם 1 הורשע בחבלה בכוונה מחמירה על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון לאחר סיום פרשת התביעה. שלושת הנאשמים ניגשו למתלונן בבית המעצר "קישון", תקפו אותו והנאשם 1 דקר אותו בסכין בחלקי גופו השנים, הוא נדרש לניתוח דחוף בבית החולים ואושפז שם. מתסקיר שירות המבחן בעניינו עלה כי הוא גדל בשכונה קשה ועבריינית, וכי יש לו עבר פלילי בעבירות אלימות. הנאשם 1 נדון ל-5 שנות מאסר בפועל ולעונשים נלווים, והנאשם 2 שסייע לו בתקיפה נדון לשנתיים מאסר בפועל, עונשים נלווים וכן הפעלת עונש מותנה מהרשעה קודמת, בחפיפה חלקית לעונשו.

40.   במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק) המשותפות לשני הנאשמים, יש לתת את הדעת לכך שנאשם 1 אחראי לקרות האירוע ולתוצאותיו בעוד שהנאשם 2 סייע לו בכך. לא עולה מכתב האישום כי מדובר באירוע מתוכנן. במהלך האירוע המתלונן רוסס בגז פלפל ע"י נאשם 2, עת פנה אליו נאשם 1 וביקש לשוחח עמו. לאחר מכן, נאשם 1 שלף חפץ חד ודקר את המתלונן 3 דקירות בחזהו השמאלי, בירכו האחורית הימנית ובגלוטיאוס השמאלי, לאחר האירוע הנאשמים נמלטו מהמקום ושהו בשטחים במשך שבועיים עד שנעצרו. יש להתחשב בכך שהנזקים שנגרמו למתלונן אינם במדרג חומרה גבוהה באופן יחסי, שכן למרבה המזל לא עולה מעובדות כתב האישום המתוקן שנגרמה לו נכות קבועה, ומעבר לפצעי דקירה בחזה, בירך ובגלוטיאוס, לא נגרמו לו נזקים נוספים. עם זאת, יש להתחשב גם בנזק החמור שעלול היה להיגרם למתלונן כתוצאה מהדקירה בחזהו, שעלול היה לעלות כדי פגיעה בחיים, ולכך שהיה מאושפז במשך חמישה ימים בעקבות האירוע, ולדבריו הוא סובל מכאבים עד היום, אך חזר לעבוד ולתפקד.

41.   עוד שקלתי את הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה, והן סכסוך בין המתלונן לבין נאשם 1 בשל תאונת דרכים בה היו מעורבים השניים, כאשר לדברי נאשם 1 דרש מהתלונן לשלם לו פיצוי כספי בגין נזקיו והנכות שנגרמה לו, ומשלא קיבל את מבוקשו, החליט לבצע את העבירה המיוחסת לו. יצוין, כי חלקו של נאשם 1 גדול באופן משמעותי מחלקו של נאשם 2, אשר הואשם כמסייע, והמחוקק קבע כי עונשו של המסייע הוא מחצית מעונשו של המבצע העיקרי.

42.   לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת, ועמדתי על הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר אשר לנאשם 1, ובין שנה לשנתיים וחצי שנות מאסר לנאשם 2.

העונש המתאים

43.   אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ביחס לנאשם 1, שקלתי את גילו הצעיר שהוא בן 22 ומאורס, אשר טרם מעצרו עבד כחשמלאי. נאשם 1 לקח אחריות למעשיו ובכך חסך זמן שיפוטי משמעותי ועוגמת נפש רבה של המתלונן שלא היה צריך להתייצב ולהעיד בבית המשפט. עוד שקלתי, כי הנאשם נפצע בתאונה וסבל משבר פתוח ולדבריו נותר נכה, הסובל מצליעה ברגלו (הוצגו מסמכים רפואיים ממועד קרות התאונה, אך לא הוצגו מסמכים רפואיים עדכניים). כמו כן שקלתי את עברו הפלילי של הנאשם, אשר הורשע בבית המשפט לנוער בעבירות אלימות, השתתפות בהתפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר, חבלה חמורה וניסיון תקיפה סתם. בגין עבירות אלו הושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. עם זאת, מדובר בעבירות אשר נעברו עת היה קטין בין השנים 2012 -2014, ומאז לא נרשמו לחובתו הרשעות נוספות, והוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. בנוסף התחשבתי בכך ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו, שירות המבחן המליץ על הטלת עונש מרתיע ומשמעותי שיציב לו גבולות, והוא חזר לבצע עבירה לאחר שעבר הליך טיפולי בשירות המבחן, ומול שירות המבחן הציג עמדה מורכבת באשר לקבלת האחריות על העבירה. בעניינו גם ציין המתלונן, כי לא נערכה סולחה והוא אינו בקשר עמו. עוד התחשבתי בכך שנאשם 1 שוהה במעצר מזה עשרה חודשים, וידוע כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר, וזהו לו מאסרו הראשון.

44.   אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ביחס לנאשם 2, שקלתי את גילו הצעיר שהוא כבן 20 ונעדר עבר פלילי. נאשם 2 לקח אחריות למעשיו, הביע חרטה עליהם ובכך חסך זמן שיפוטי משמעותי ועוגמת נפש רבה מהמתלונן. הנאשם עבד כמדביר טרם מעצרו, וסייע בפרנסת משפחתו לאחר פטירת אביו. לדבריו של ב"כ הנאשם 2 נערכה סולחה בין משפחתו לבין משפחת המתלונן, אך לא הובאו ראיות לכך. עוד שקלתי, כי נאשם 2 מעוניין לחזור לחיים נורמטיביים ללמוד הנהלת חשבונות. מנגד, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, נאשם 2 מתקשה לתפוס את הבעייתיות במעשיו, אינו חש אמפטיה למתלונן, והתקשה לקחת אחריות על מעשיו. עוד התחשבתי בכך שנאשם 2 שוהה במעצר מזה עשרה חודשים, וידוע כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר, וזהו לו מאסרו הראשון. בנוסף, נסיבות חייו של נאשם 2 אינן פשוטות, ושירות המבחן התרשם כי הסיכון הנלמד ממנו הוא נמוך עד בינוני והמאשימה עתרה בעניינו לעונש העומד בתחתית המתחם.

45.   עוד שקלתי את הצורך בהרתעת הנאשם 1, כאמור, וכן את הצורך בהרתעת הרבים. רבות נכתב על "תת-תרבות הסכין" ועל הצורך להקיאה מקרבנו. אומנם במקרה דנן, אין מדובר בסכין, אלא בחפץ חד, אך הדברים יפים לעניינינו. הודגש, כי חובה על בתי-המשפט לעשות שימוש בסמכויות-הענישה המופקדות בידיו על-מנת להרתיע מפני היזקקות לאלימות מכל סוג שהוא בפתרון סכסוכים על רקע נזקה הגדול של השימוש באלימות. על דברים אלו עמד כב' השופט ע' פוגלמן בע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה (23.3.16):

"רבות כבר נפסק אודות תופעת השימוש בסכינים ושאר סוגי נשק קר כאמצעי ליישוב סכסוכים ומחלוקות, המחייבת תגובה עונשית מחמירה ומסר ברור מבתי המשפט וכלל רשויות אכיפת החוק, תוך מתן משקל משמעותי בענישה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, גם אל מול שיקולים אישיים...".

46.  לפיכך, לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולה, מצאתי להטיל על נאשם 1 עונש בחלק העליון של הרף התחתון של מתחם העונש ההולם, ועל נאשם 2 עונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

47.  אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן:

                     א.         נאשם 1- 32 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 28.2.21.

נאשם 2- 14 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו מיום מעצרו 28.2.21.

                     ב.         12 חודשי מאסר, הנאשמים לא ירצו עונש זה, אלא אם יעברו בתוך שנתיים מיום שחרורם מהמאסר, על כל עבירת אלימות מסוג פשע.

                      ג.         4 חודשי מאסר, הנאשמים לא ירצו עונש זה, אלא אם יעברו בתוך שנתיים מיום שחרורם מהמאסר, על כל עבירת אלימות מסוג עוון.

                     ד.         על נאשם 1 אני גוזרת בנוסף 6 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, על עבירה לפי סעיף 186 לחוק.

                     ה.         אני מחייבת את נאשם 1 לפצות את המתלונן בסך 12,000 ₪, ואת נאשם 2 לפצות את המתלונן בסך 5,000 ₪, ובסך הכל ישולם לו סך 17,000 ₪. הפיצוי ישולם עד ליום 1.3.2022.

המזכירות תשלח את עותק גזר דין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.