1

1.      הנאשם עתר לבית המשפט לצורך חישוב פסילה. להלן העובדות הנדרשות.

2.      על הנאשם הוטלו 12 חודשי פסילה במסגרת גזר דין מיום 25.7.11 ; בגזר הדין הוטלו על הנאשם גם 30 חודשי מאסר. הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 27.10.13

3.      הנאשם הפקיד ביום 25.5.16 תצהיר בדבר אבדן רישיון הנהיגה בשנת 2008 ; כן הוגש אישור ממשרד הרישוי לפיו אין ברשותו רישיון בר תוקף החל מיום 15.12.07

4.      אפשר והיה מקום להפנות את הנאשם לרשות הרישוי לצורך חישוב פסילתו (בש"פ 9075/12 מוחמד ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.14)), אך היות ובהחלטותיי הקודמות ביקשתי מהנאשם להשלים מסמכים לבקשתו, לא ראיתי לנכון להשיבו ריקם כעת ואכריע בבקשה.

2

5.      לא ניתן להיעתר למלוא הבקשה, היינו לחישוב הפסילה מיום גזר הדין, וזאת בשל הוראות סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה, לפיה אין להביא בחשבון את תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם בתיק בו הוטלה הפסילה. כמו כן, אין מקום לחשב את הימים שטרם הפקדת תצהיר בדבר אובדן, אשר הופקד ביום 25.5.16. נתתי דעתי להסברי המבקש הנאשם בעניין זה אך לא ראיתי לשנות מתוצאתו של סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה בעניין זה.

6.      התוצאה היא אפוא שמניין הפסילה בתיק זה תחילתו ביום 25.5.16

יש להמציא את ההחלטה.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ו, 13 יוני 2016, בהעדר הצדדים.