בדיון שהתקיים בפניי מוקדם יותר היום, הורשעו כלל הנאשמים, לבד מהנאשם 10, על סמך הודאתם.

במסגרת אותו דיון, טען הנאשם 10 (להלן: הנאשם") כי יש בפיו טענות משפטיות וכי הוא מסכים להגשת תיק המוצגים שבידי המאשימה תוך וויתור על חקירתם של מי מעדי התביעה. לצד זאת, ונוכח העובדה שבאישום המיוחס לנאשם מעורב נאשם אחר שכבר הודה והורשע, בקש הסנגור להעביר את הדיון בעניינו של הנאשם למותב אחר. לדבריו, הסיטואציה שנוצרה עלולה להביא לעיוות דין מבחינת הנאשם.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה תוך שציין כי העובדה שהמעורב האחר באישום המיוחס לנאשם הודה והורשע אין בה כדי להוביל להעברת התיק למותב אחר, שכן עובדה זו תובא גם בפני המותר האחר. זאת ביתר שאת כאשר בתיק לא תשמע עדותם של מי מעדי התביעה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הסנגור.

סעיף 155 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 מורה כדלקמן:

"(א)  נאשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד ומהם הודו בעובדות שיש בהן כדי הרשעתם ומהם שלא הודו בכך, לא יגזור בית המשפט את דינם של הנאשמים שהודו לפני שנסתיים בירור המשפט של הנאשמים שלא הודו; ואולם -

(1)     נאשם שהודה כך, והתובע או הסניגור מודיעים שהוא ייקרא להעיד במשפטם של יתר הנאשמים, לא יעיד אלא לאחר שנגזר דינו;

(2)     בנסיבות מיוחדות שירשום בית המשפט רשאי הוא לגזור את דינו של הנאשם שהודה לפני סיום משפטם של האחרים.

(ב)     לענין סעיף זה, גזירת דין - לרבות מתן צו מבחן ללא הרשעה או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה".

הנה כי כן מלשון החוק עולה כי ניתן לקיים את הדיון בפני אותו מותב ובלבד שבית המשפט לא יגזור את דינם של יתר הנאשמים שהודו והורשעו בטרם בירור משפטו של הנאשם שלא הודה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. הואיל וטרם ניתן גזר דין בעניינם של מי מהנאשמים שהורשעו, ממילא לא קמה כל מניעה להמשיך ולברר את עניינו של הנאשם בפני מותב זה. מסקנה זו מוצדקת ביתר שאת שעה שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא משפטית, תוך שהנאשם וויתר על חקירתם של כלל עדי התביעה, ומכאן שלא תהיינה בתיק קביעות של מהימנות.

לפיכך, ימשיך התיק להתנהל בפניי והדיון שנועד ליום 20.2.2023 יתקיים כסדרו.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ המאשימה ולב"כ הנאשם 10.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ג, 19 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.