בית משפט השלום באילת

ת"פ 25297-09-21 מדינת ישראל נ' פלדמן

בפני

כבוד השופט גיל אדלמן

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד שירלי הדר

נגד

הנאשמים

רועי יוסף פלדמן

ע"י ב"כ עוה"ד יצחק כהן

גזר דין

המסגרת העובדתית

כתב האישום והסדר הטיעון

1.       הנאשם, רועי פלדמן (להלן: הנאשם) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לאותו החוק, סטייה מנתיב נסיעה (נסיבות מחמירות) לפי סעיף 40 לתקנות התעבורה תש"ל - 1970, התנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה), פניית פרסה- סיכון עוברי דרך - נסיבות מחמירות לפי סעיף 40 לאותן התקנות, סיכון הולך רגל במעבר חציה - נסיבות מחמירות לפי תקנה 44 (א) לאותן תקנות, אי ציות לתמרור 401 לפי תקנה 22(א) לאותן תקנות.

2.       על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 10.9.2021 בשעה 18:18 או בסמוך לה, עת נהג הנאשם ברכב מאזדה אשר בבעלותו, הבחין בשוטר תומר מרציאנו ( להלן: השוטר תומר) כשהוא נסע אחריו בניידת משטרה, לאחר שנחשד כי קנה סם מסוכן מאחר.

במעמד המתואר לעיל, כך כתב האישום: "החל הנאשם להאיץ את רכבו תוך שעקף מונית בעוברו בתוך צומת. בתוך כך, ובעוד השוטר תומר רודף אחריו, חלף הנאשם עם רכבו בסמוך לבית ספר יעלים ועקף מימין רכב אחר בהתקרבו אל מעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש, תוך סכנה אפשרית למשתמשי הדרך אשר ניסו באותה העת לחצות את הכביש.

הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה במטרה להימלט מהשוטר תומר, כשהוא עם אורות כחולים וסירנה מופעלת, על רחוב חטיבת גולני. בתוך כך, פנה הנאשם לרחוב אילות ולאחר מכן המשיך לשדרות התמרים. במעמד המתואר לעיל, פנה הנאשם בחזרה לרחוב אילות, ולאחר מכן המשיך לנסוע במהירות תוך שהוא נמלט מפני השוטר אסעד עוידה (להלן: השוטר אסעד), על רחוב חטיבת גולני לכיוון איזור התעשייה. בתוך כך, ובהגיעו לרחוב הסתת, נהג הנאשם בניגוד לכיוון התנועה בכביש דו סטרי." בהגיעו למפגש הרחובות השרטט והבורסקאי, לא עצר הנאשם בתמרור "עצור", והמשיך לנהוג עם רכבו עד אשר הגיע לשדרות חטיבת גולני.

במעמד המתואר לעיל, השוטר אסעד דלק אחרי הנאשם. בתוך כך, בניסיון לחסום את הנאשם מלהמשיך ולנהוג, עצרה ניידת משטרה נוספת וחסמה אותו. ואולם הנאשם בתגובה הסיט את רכבו שמאלה, ונהג על כביש חד סטרי בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא גורם לרכב ולאוטובוס לסטות מכיוון נסיעתם על מנת שלא יפגעו ברכבו. בהמשך, עלה הנאשם עם רכבו על אי תנועה, המשיך לנסוע במהירות, עד אשר התנגש ברכבו של אחד, עופר אסרף, וגרם לו נזק בחלקו האחורי.

לאחר מכן, המשיך הנאשם במנוסתו: פנה אל רחוב האלמוגים ולא ציית לתמרור "אין כניסה" בכך שנכנס לדרך שלא בהתאם להוראות התמרור. במעמד המתואר לעיל, המשיך הנאשם בנהיגתו המהירה ובניגוד לכיוון התנועה, כמעט ופגע ברכבים של עוברי אורח, תוך שהוא ממשיך לנהוג במהירות מופרזת ברחובות אגמונים, אילות, ובחזרה לרחוב אגמונים.

בהמשך, כמתואר בכתב האישום: "בהגיעו למפגש הרחובות האגמונים - אלמוגים, לא ציית לתמרור "עצור", ולתמרור "אין כניסה", המוצבים בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר את רכבו והמשיך לנהוג את רכבו בניגוד לכיוון התנועה, עד שהגיע לרחוב שדרות התמרים.

כתב האישום מספר כי הנאשם המשיך בנהיגתו הפרועה תוך שעבר ברחובות חטיבת הנגב, גן בנימין, שדרות התמרים, רחבת החנייה הסמוכה לבניין קריית משרדי הממשלה, עד אשר הגיע אל רחבת החנייה הסמוכה למלון סי הוטל (להלן: המלון), שם נהג הנאשם במהירות, והתנגש ברכב נוסף, וגרם לו נזק בחלקו האחורי.

בתוך כך, נטש הנאשם את רכבו והחל במנוסה רגלית מהשוטרים לתוך המלון: במהלך מנוסתו המתוארת, שבר את מנגנון הסגירה של דלת שהיתה במקום, ניפץ דלת זכוכית נוספת וכתוצאה מכך אף נפצע בידו וברגליו.

כתב האישום חתם: "הנאשם לא חדל ממעשיו, והמשיך במנוסתו מהשוטרים על פני דרך ארוכה, בשעות ערב, תוך שהוא מסכן עוברי אורך, תוך שהוא נוהג במהירות, תוך שהוא מתעלם מהוראות השוטרים וקריאותיהם אליו, חרף כל ניסיונותיהם לחסום אותו ולעצרו, תוך שהם נאלצו להזעיק כוחות תגבורת ועד אשר נעצר על ידי השוטר אביב שמואלוב".

3.       בדיון שהתקיים ביום 7.2.2022, הודה הנאשם, במסגרת הסדר טיעון לאחר הליך גישור בפני מותב אחר, בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות כמפורט לעיל. ההסדר לא כלל הסכמה בין הצדדים לעניין העונש, אך הוסכם כי הנאשם יישלח אל שירות המבחן על מנת שייערך תסקיר בענינו אשר לעונש; בית המשפט קיבל את עתירת ההגנה, וקבע כי תיבחן גם שאלת ביטול הרשעתו של הנאשם בדין.

4.       שירות המבחן בתסקירו, מיום 16.6.2022, המליץ להשית על הנאשם צו מבחן, וכן צו שירות לתועלת הציבור; שירות המבחן לא המליץ לבטל את הרשעתו של הנאשם בדין.

התסקיר סקר את תולדותיו של הנאשם, יליד 1993, יחסו לביצוע העבירה, ועמד על גורמי הסיכון והסיכוי בהתנהגותו; שירות המבחן תאר כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית עת שהה בתנאי מעצר בית, וסיימה בהצלחה. עוד נכתב בתסקיר שירות המבחן, כי הגם שהתנהגותו של הנאשם בתחום התעבורה מאופיינת בחציית גבולות מתמשכת, והתרשמותם כי במצבי דחק ייתכן ויתקשה להתמודד עם קשייו בצורה אדפטיבית (סתגלנית) - לאור הדרך הטיפולית שעבר, והעדר הסתבכויות נוספות עם החוק, הסיכון להתנהגות פורצת חוק נוספת, ובעיקר בתחום התעבורה, הצטמצם.

הטיעונים לעונש

5.       התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 14 ועד 24 חודשי מאסר, ועתרה למקם את עונשו של הנאשם "ברף הבינוני - גבוה של המתחם, הן בשל עברו התעבורתי, והן בשל נסיבות ביצוע העבירות". עוד עתרה התביעה להטלת מאסרים מותנים, פסילה בפועל למשך 4 שנים, ופסילה על תנאי.

התובעת עמדה על נסיבות ביצוע העבירות: "בתוך העיר בשעה קריטית, בשעה שאנשים נמצאים בחוץ עם הילדים שלהם, פוגע ברכבים, נוסע נגד כיוון התנועה, מספר ניידות מבצעות אחריו מרדף ולשירות המבחן הוא לא יכול להגיד מה הניע אותו לבצע את אותו מרדף...". התובעת הוסיפה: "מי שמחזיק בכלי שיש ביכולתו להרוג כאשר בוחרים, ובמקרה הזו זו בחירה, זו לא טעות אנוש, בוחרים לנהוג בו בצורה שלא לשמה היא נועדה, אז יש לזה עיקרון גמול. המאשימה סבורה כי על בית המשפט להתחשב בפוטנציאל הנזק שיכול היה להיגרם מאירוע שכזה, ולא להסתפק בעובדה שבאירוע הזה לא היה נזק בגוף...".

התביעה הפנתה את בית המשפט לפסיקה אשר היה בה כדי לתמוך, לשיטתה, בעתירתה העונשית.

אשר למיקום הנאשם בגדרי מתחם הענישה, והמלצת שירות המבחן, טענה התביעה: "נכון שזו דעתו של שירות המבחן אבל אני סבורה שבן אדם שמתנהג כפי שהתנהג לא ניתן לומר שאין לו מאפיינים עברייניים. שירות המבחן גם סבור שיש לנקוט בגישה שיקומית, וזאת על אף שהם התרשמו כי הנאשם צמצם מהאירועים שקדמו לאותו מידע, והציג תמונה שטחית באשר לנסיבות של ביצוע העבירה. הם לא יודעים מה הרקע לכך והתייחסו לזה שהנאשם מחזיק בעבודה סדירה כפונטציאל למי שיימנע מעבירות בעתיד, אבל הוא החזיק עבודה מסודרת גם קודם. עדיין בסופו של יום הם אומרים כי הפונטציאל לסיכון וחזרה לעבירות נוספות הצטמצם, אבל הצטמצם זה לא אומר שלא יהיו עבירות נוספות."

6.       הסניגור בטיעוניו לעונש ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן; עוד טען כי רף הענישה בנסיבות האלה נע בין אי הרשעה במקרים מסוימים, צו שירות לתועלת הציבור, לבין מאסר מותנה.

עוד ביקש הסניגור, נוכח העובדה שהנאשם מתפרנס מרישיון הנהיגה שלו, להתחשב בפרק הזמן שהיה פסול ובתנאים מגבילים, להטיל עליו פסילה "קצרה", שתתחיל להימנות מיום גזר הדין.

הסניגור טען כי בניגוד לטענת התביעה, לא נוהל מרדף משטרתי אחרי הנאשם, ולא בכדי לא הופיעה המילה "מרדף" בכתב האישום. כמו כן, טען הסניגור כי אין להשית עונש על הנאשם הנגזר מפוטנציאל הפגיעה, וכי העבירות המופיעות בכתב האישום אינן מהעבירות החמורות המצדיקות את מתחם הענישה לו עתרה התובעת.

עוד טען הסניגור, כי עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם אינו מכביד, שכן העבירות הפליליות בהן הורשע התיישנו, ועבירות התעבורה היו עבירות קנס, ונעברו בזמן שעבד בשליחויות ובילה שעות רבות בנהיגה בכביש.

הסניגור עמד בהרחבה בטיעוניו על המפורט בתסקירי שירות המבחן ביחס אל הנאשם, הדגיש את העובדה כי לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה, הודה וחסך זמן שיפוטי, והשתלב בקבוצה טיפולית.

הסניגור טען כי הפסיקה שהוגשה על ידי התביעה, אינה רלוונטית למקרה דנא.

7.       הנאשם, בדברו האחרון לעונש, אמר לבית המשפט:

"דבר ראשון רציתי להגיד שעברתי שנה מאוד משמעותית עם הרבה תובנות, והתובנה הכי גדולה שלי שאני כל כך מתחרט וכל כך מצטער ויעשה את הכל בחיים בשביל לעולם לא להגיע למצבים כאלה שוב או לעולם לא הסתבך ואני מאוד מאוד מצטער על זה, זה הדבר שאני הכי מצטער עליו בחיים המקרה הזה, אני לא יכול לתאר במילים עד כמה ואני מאוד מתרגש אז קצת קשה לי להרחיב".

8.       לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, וזאת מבלי שיהיה בכך בכדי לרמוז על הבאות. חוות דעת אשר קבעה כי הנאשם כשיר לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות התקבלה ביום 15.11.2022.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

9.       הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הם שמירה על שלומם של משתמשי הדרך, ושמירה על שלטון החוק. בית המשפט העליון עמד על הסיכון הרב שכרוך בעבירות הכוללות נהיגה פוחזת בכביש, גם תוך מנוסה מהמשטרה (חלק מפסקי הדין עסקו גם בעבירה חמורה יותר, של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אולם אין בכך כדי לשנות מהמסר היוצא תחת ידו של בית המשפט העליון). ראו למשל את קביעת בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 7255/08 ‏ ‏פלוני נ' מדינת ישראל (27.10.2008):

"מזה מספר שנים אנו מתריעים מפני תופעה נפוצה במקומותינו, כאשר נהגים הנדרשים על ידי שוטרים לעצור לביקורת או בעקבות ביצעה של עבירת תעבורה, נמלטים על נפשם תוך נסיעה פרועה בה כרוכים סיכונים לחייהם של הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. למרבה המזל, מרביתם של אותם מרדפים אחרי הרכב הנמלט הסתיימו ללא פגיעות בחיי אדם. אולם, גם היו מקרים בהם שילמו אזרחים תמימים בחייהם את מחירה של הנהיגה המופקרת של הנהג הנמלט. ואם נדרשה ראיה נוספת לכך, היא הוטחה בפנינו בימים האחרונים במלוא חומרתה, שעה שפתיל חייה של הולכת רגל קופד וחברתה נפצעה קשה, לאחר שרכב נמלט פגע בהן. הנה כי כן, מתהלכים בתוכנו מי שתורמים מדעת למצב הנורא השורר ממילא בדרכים, ועל כן סברנו לפני שנים אחדות שעל בית המשפט להרים את תרומתו לביעורו של נגע זה (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלימאן אבואלקיעאן, [פורסם בנבו]; ע"פ 3383/05 אלעסם אנואר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]; ע"פ 2079/06 אוסה אבו עדא נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו]) עם זאת, הנחינו את בתי המשפט להתאים את רמת הענישה לנסיבותיו הפרטניות של המעשה והעושה (ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' יוסף אבולקועאן, [פורסם בנבו])[1]".

10.   במסגרת ע"פ 3141/08 מדינת ישראל נ' דבארי (28.7.2008), קבע בית המשפט העליון:

"בית משפט זה נתן דעתו שוב ושוב לתופעה הקשה של "מרדפים" המתנהלים בכבישי הארץ ובחוצות הערים. קביעתנו הייתה, ועודנה, כי אין לקבל תופעה זו, המסכנת חיי אדם בכוח ובפועל, ויש לגזור על הנוטלים בה חלק עונשי מאסר כבדים, כגמול על מעשיהם החמורים, וכביטוי להוקעתם על ידי החברה (ראו, למשל, ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2006); ע"פ 7632/05 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2006); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2005))".

11.   עוד ראו את קביעת בית המשפט במסגרת ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (7.6.2006), כדלקמן:

לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה (השוו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, לא פורסם; ע"פ 3383/05 אלעסם אנוואר נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם).

12.   במקרה דנא, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברמה גבוהה. אכן, הנאשם לא הורשע בעבירה החמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אולם נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע - נהיגה פוחזת ועבירות נוספות, מלמדות כי הן נעברו ברף הגבוה ביותר בעבירות אלה.

לא ניתן להפריז בחומרת מעשיו של הנאשם - אשר נהג לאורכה ולרוחבה של עיר, בשעת ערב מוקדמת, תוך ביצוע עבירות תעבורה מסוכנות. נהיגתו של הנאשם רק בדרך נס לא קיפחה או הזיקה היזק חמור למשתמשי הדרך התמימים.

אני דוחה את טענת ההגנה שלפיה מדובר "רק" בעבירות תעבורה אשר באופן "רגיל" מצדיקות עונשים קלים באופן יחסי. השילוב בין העבירות אותן ביצע הנאשם, בנסיבותיהן, מוביל לתוצאה חמורה, ופגיעה בערכים המוגנים ברף גבוה.

נזכיר - הנאשם לא "סתם" החל לנהוג באופן פרוע, אלא הוא ניסה להימלט מפני שוטר, לאחר שנחשד כי רכש סם מסוכן. אף בתחילת התפרעותו של הנאשם בכביש, "... החל הנאשם להאיץ את רכבו תוף שעקף מונית בעוברו בתוך צומת... בתוך כך ובעוד השוטר רודף אחריו, חלף הנאשם עם רכבו בסמוך לבית ספר יעלים, ועקף מימין רכב אחר בהתקרבו אל מעבר חצייה להולכי רגל המסומן על פני הכביש, תוך סכנה אפשרית למשתמשי הדרך לחצות את הכביש".

רק התנהגותו זו של הנאשם, עוד טרם פירוט כל יתר עבירות התעבורה אותן ביצע - מגלמת פגיעה ממשית בערכים המוגנים. הנאשם, תוך כדי מנוסה מהירה מהשוטר שדלק אחריו - עקף מימין, סמוך למעבר חצייה, סמוך לבית ספר, בשעה 18:18 בערב - והרי לך סיכון רב לכל משתמש דרך אשר היה מנסה לחצות את הכביש, במעבר חצייה, באותה שעה. רק בדרך נס, אף ילד או אדם לא ניסה להשתמש במעבר החצייה בעת שהנאשם עקף את הרכב מימין. הנזק שעלול היה להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה, והסיכון, הוא רב.

כאמור, הנאשם לא הסתפק בכך, לא עצר את רכבו, והמשיך בנסיעתו הפרועה ברחובות העיר. הנאשם נהג נגד כיוון התנועה, וזאת מספר פעמים, ורק במזל, ולא מכל סיבה אחרת, לא גרם לתאונה - נהיגתו של הנאשם נגד כיוון התנועה באחת מהפעמים, ברחוב חד סטרי - גרמה לרכב ולאוטובוס לסטות מכייון נסיעתם על מנת שלא יפגעו ברכבו.

גם לאחר שהתעלם מתמרור עצור, ונהג נגד כיוון התנועה, לא חדל הנאשם, ועלה עם רכבו על אי תנועה - לא עצר - והמשיך לנסוע במהירות עד אשר התנגש ברכב בחלקו האחורי.

גם העלייה על אי התנועה, והפגיעה ברכב אחר, לא הביאה את הנאשם לחדול מנהיגתו המסוכנת, והוא, מיד לאחר מכן התעלם מתמרור "אין כניסה", בהמשך, כתוצאה מהתעלמות הנאשם מהתמרור, הוא נסע (שוב) נגד כיוון התנועה "תוך שכמעט פגע ברכבים של עוברי אורח", והמשיך לנהוג במהירות מופרזת".

הנאשם לא חדל, והמשיך לנהוג באופן פרוע עד הגעתו אל רחבת החנייה הסמוכה על בניין קריית משרדי הממשלה, עד אשר הגיע אל רחבת החנייה הסמוכה למלון... שם נהג במהירות והתנגש ברכב...".

עינינו הרואות, שהנאשם סיכן באופן ממשי לא רק את משתמשי הדרך במובן של נוסעי הכביש והולכי הרגל, אלא גם את האנשים אשר חנו ברחבת חניית המלון, שם נהג הנאשם במהירות; רחבת חנייה דורשת נסיעה זהירה במיוחד, נוכח אופיה - אך הנאשם, בשלו.

לסיכום, פוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם ממעשיו של הנאשם הוא שעומד בבסיס מידת הפגיעה הממשית בערכים המוגנים; הנאשם סיכן הולכי רגל פונטציאליים במעבר חצייה ליד בית ספר, נהגים אשר הוא נסע נגד כיוון נסיעתם, נהגים אשר חלפו בצמתים בהם הנאשם התעלם מתמרורי עצור, הולכי רגל ומשתמשי דרך ברחבות חנייה, והכל בטבורה של עיר, בשעת ערב מוקדמת - כל זאת, כאשר הוא בורח מפני נציגי אכיפת החוק .

למותר לציין כי הנאשם אף ניסה להימלט באופן רגלי מהשוטרים לאחר שנטש את רכבו, ובמנוסתו גרם נזקים לדלת, וניפץ זכוכיות, בקרבת מלון שהיה שם; רק לאחר שהגיעה "תגבורת" משטרתית - נעצר הנאשם.

13.   אשר למדיניות הענישה הנהוגה, התביעה הגישה פסיקה, חלקה רלוונטית למקרה דנא (חלק מפסקי הדין שהוגשו מטעמה היו חמורים מהמקרה דנא, שם נהגו הנאשמים בזמן פסילה, או בנסיבות חמורות יותר, ועל כן אינם מתאימים למקרה כאן), וראיתי להתייחס לפסקי הדין המפורטים להלן.

14.   במסגרת ת"פ (ב"ש) 27077-03-18 מדינת ישראל נ ג דשטיין (20.1.2019) הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב, היזק לרכוש במזיד, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בין היתר נקבע כי הנאשם לא שעה לסימוני השוטר והגביר את מהירות נסיעתו... וכן "התעלם בהמשך מקריאות מתנדב המשמר האזרחי והמשיך בנסיעה מהירה...".

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בן 12 ל- 24 חודשי מאסר, וגזר על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופסילה למשך 12 חודשים, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

ערעור אשר הוגש מטעם ההגנה נגד פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (ר' ע"פ (ב"ש) 21756-03-19 גולדשטיין נ' מדינת ישראל (6.11.2019)). אשר לערעור נגד גזר הדין- לאחר שהמערער לא "חזר על טיעוניו" ביחס לערעורו זה (סיים לרצות את עונשו) - הרי שהוא נדחה.

15.   בנוסף מצאתי לנכון להידרש לפסקי הדין הבאים: במסגרת עפ"ג (ב"ש) 60102-11-18 אל טרשן נ' מדינת ישראל (2.1.2019) דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער נגד גזר הדין בעניינו (הופחת רכיב הפסילה בפועל, לתקופה של 24 חודשי פסילה).

המערער הורשע בביצוע עבירות של נהיגה פוחזת לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק (המערער נדון בהליך נפרד בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה ורכב באירוע זה). על פי העובדות בהן הורשע המערער נהג ברכב בשעת ערב, סמוך לצומת שוקת. שוטר שהבחין ברכב שבו נסע המערער הורה לו לעצור באמצעות מערכת כריזה. המערער, בתגובה, הגביר את מהירות נסיעתו והחל להימלט מהמקום. כאשר ניסו שוטרי הניידת שדלקו אחר המערער לעקוף את הרכב בו נהג, סטה המערער עם רכבו כדי למנוע מהם לעקוף אותו. בהמשך כאשר השוטרים ניסו שוב לעקוף את רכבו של המערער, הסית את רכבו לעבר ניידת המשטרה, עד אשר שוטרי הניידת נאלצו לרדת מהכביש לדרך עפר. המערער עצר את רכבו כברת דרך קצרה לאחר מכן. המערער איים על שוטר בכך שאמר לו שישלם על כך ביוקר.

בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשי מאסר בפועל, לבין 27 חודשי מאסר בפועל. אשר לפסילה - 30 חודשי פסילה ועד 60 חודשי פסילה, והשית על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל לפי נסיבותיו האישיות, ופסילת רישיון למשך 3 שנים (רכיב שהופחת בבית המשפט המחוזי).

16.   במסגרת עפ"ג (י-ם) 32487-05-16 ג'בר נ' מדינת ישראל (13.12.2016) דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המערער נגד גזר הדין שניתן בעניינו בבית משפט השלום.

המערער הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת של רכב. "על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.12.14 בסמוך לשעה 18:30, נהג הנאשם במכוניתו בכביש מס' 1 (ירושלים תל-אביב) משורש לכיוון שער הגיא, באופן פרוע, תוך שעבר בין נתיבים, עקף מכוניות דרך השוליים הימניים וגרם למכוניות אחרות לבלום ולסטות על מנת להמנע מתאונה.

שוטרים אשר הבחינו באופן נהיגתו הפרוע של הנאשם הזדהו כשוטרים והורו לו לעצור באמצעות מערכת הכריזה. הנאשם האט את מהירות נסיעתו ואז האיץ והמשיך בנהיגה פרועה, על מנת להמלט מהשוטרים, תוך שסיכן משתמשים אחרים בדרך.

השוטרים רדפו אחר הנאשם, עד אשר השוטרים חסמו את נתיב נסיעתו ומנעו ממנו להמשיך ולברוח".

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם הוא "בין מספר חודשי מאסר בפועל, לריצוי ממש, ועד לשנה וחצי מאסר, פסילה מלנהוג וכן עונשים מותנים. עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות אינו מבטא את חומרת המעשים ואינו הולם אותם". על המערער הושתו ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את ערעורו של המערער, שעתר לקיצור עונש המאסר והמרתו לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע:

"...לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי. מנגד, העבירה שביצע המערער הנה חמורה ובוצעה בנסיבות המסכנות את יתר משתמשי הדרך, תוך הפגנת תעוזה וזלזול בשלטון החוק, ובכלל זה המערער מיאן לעצור כשהורו לו השוטרים, ניסה להימלט מהם והמשיך בנהיגה פרועה. לחובת המערער גם עבר פלילי בעבירות רכוש ומרמה, בגינן נדון לשני עונשי מאסר, שלא היה בהם כדי להרתיעו מלעבור על החוק פעם נוספת ובתעוזה רבה כל כך, כפי שפורט בתמצית לעיל. כפי שציין בית משפט קמא, מעשיו של המערער מצויים ברף החומרה הגבוה של עבירות התעבורה, שכללו עקיפה מימין על שולי הדרך, אי ציות להוראות שוטרים והימלטות תוך נהיגה פרועה וסכנת חיים, תוך העדר מורא מהחוק.

לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא סבירים ומקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם".

17.   במסגרת ת"פ (ב"ש) 40592-01-19 מדינת ישראל נ' אלבטיחאת (11.9.2019) הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה פוחזת ברכב, ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד הורשע הנאשם בהליך זה בעבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון, עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה של נהיגה על מדרכה, ועוד שתי עבירות של אי ציות לתמרור 431 (איסור פניית פרסה). הנאשם צרף תיק נוסף הכולל עבירות רכוש, אולם בגזר דינו קבע בית המשפט מתחם ענישה נפרד לעבירות אלה. בכל הנוגע לעובדות בהן הורשע הנאשם בעבירות הנהיגה, דובר בנאשם אשר הגיע למחסום משטרתי בב"ש, כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח. שוטרת סימנה לנאשם לעצור וביקשה ממנו רישיונות. הנאשם נמלט ופתח בנסיעה כשהוא בורח עם הרכב, ועבר את העבירות המיוחסות לו, בעוד השוטרים דולקים אחריו, עד אשר התנגש בעץ נוי. לאחר מכן המשיך הנאשם בנסיעה, התנגש במונית וגרם לה נזק, המשיך והתנגש ברכב צבאי שבו נסעו שני חיילים, וגם לרכב זה גרם נזק. לבסוף נאלץ הנאשם לעצרו את הרכב כשחלקו הימני על מדרכה ותוך חסימת נתיב נסיעתו. שוטרים שהגיעו בשלב זה לרכבו ניסו לפתוח את דלתות הרכב, אולם הנאשם לא פתח להם את הדלתות ונסע לאחור בניסיון להימלט.

בית המשפט סקר באופן נרחב פסיקה נוהגת בתחום זה וקבע כי מתחם הענישה נע בין 10 חודשי מאסר ועד 20 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם הושתו עונשים בהתחשב כאמור אף בעבירות הרכוש שצורפו לתיקו.

18.   במסגרת ת"פ (כ"ס) 17187-03-15 מדינת ישראל נ' מסארוה (5.6.2018) הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה פוחזת ברכב, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי העובדות בהן הורשע הנאשם, הוא נהג ברכב ברחובות העיר טייבה, כשניידת משטרה שהבחינה בו כרזה לו לעצור. מיד ובסמוך, האיץ הנאשם את נסיעתו תוך סיכון הולכי רגל ונכנס לסמטה צרה כשהוא עולה עם רכבו על מדרגות מבנה ומתקרב לרכב נוסע והכל כשאינו מורשה לנהוג וללא ביטוח.

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין "מספר חודשי מאסר לשנת מאסר", והשית על הנאשם 9 חודשי מאסר, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

19.   במסגרת ת"פ (ב"ש) 61074-12-16 מדינת ישראל נ' אלעביד (24.4.2017) הורשע הנאשם, בין היתר, בנהיגה פוחזת של רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

על פי העובדות בהן הורשע הנאשם, בתאריך 20.12.16 בסמוך לשעה 01.30 ברחוב השלום בבאר שבע, הבחינו שוטרים ברכב אשר ביקשו לבדוק אותו; אז, החל הנאשם להימלט מהמקום כשהוא נוהג ברכב בנהיגה מהירה, כאשר השוטרים דולקים בעקבותיו כשמערכת הכריזה דולקת.

"הנאשם נסע בשד' רגר בעיר באר שבע לכיוון צפון, תוך שהוא חוצה את כל הצמתים שברמזורים דולק אור האדום, עד שיצא מתחומי העיר באר שבע משם המשיך בנהיגה לכיוון צומת גורל, פנה במחלף שרה כאשר גם שם חצה את הצומת כשמופע האור האדום דולק ברמזור. בהמשך המתואר לעיל ירד הנאשם לכיוון שטח עפר לכיוון נבטים ושם נעצר כאשר הנאשם והאחר נמלטו מהרכב".

בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה שם נע בין 11 חודשי מאסר ועד 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והשית על הנאשם 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 9 חודשי פסילת רישיון נהיגה, ועונשים נלווים, בהתאם לנסיבותיו האישיות.

20.   לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין 11 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר, לצד פסילת רישיון בפועל.

העונש המתאים לנאשם

21.   הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה בכתב האישום המתוקן, והביע חרטה.

22.   לחובתו של הנאשם, יליד 1993, שתי הרשעות פליליות (אשר התיישנו), ו-17 עבירות תעבורה קודמות; אמנם, עבירות התעבורה בהן הורשע הנאשם הן מסוג "ברירת משפט", אך חלקן אף מופיעות בכתב האישום בו הודה, ללמדך כי לא למד את הלקח מהעונשים שקיבל בגינן.

רק בין היתר, הורשע הנאשם: בשנת 2010 הורשע הנאשם, פעמיים, באי ציות לתמרור עצור; בשנת 2011 הורשע הנאשם, בין היתר, בעבירות של אי מתן זכות קדימה, חציית שטח הפרדה, נהיגה על מדרכה, חציית קו הפרדה רצוף או נהיגה משמאלו, אי החזקת כידון האופנוע בשתי ידיים, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע; בשנת 2013 הורשע הנאשם, שוב, באי ציות לתמרור עצור. בשנת 2019 הורשע הנאשם בעצירה לפני מעבר חצייה בתחום של 12 מטר, ובשנת 2021 הורשע בעבירת מהירות.

עברו הפלילי של הנאשם כולל עבירות שהתיישנו, גם מבית המשפט לנוער, שאינן רלוונטיות למקרה דנא.

23.   ראיתי לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שלא נפתחו נגדו תיקים נוספים מאז ביצוע העבירות (ספטמבר 2021). כמו כן, נתתי משקל לקולא, להליך הטיפולי בו לקח הנאשם חלק, החל מחודש מרץ 2022 (לאחר שהשתתף בקבוצה במסגרת צו פיקוח המעצר), אז השתלב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק המתקיימת אחת לשבוע, וכן ב"שתי פעילויות שטח טיפוליות"; שירות המבחן כתב כי הנאשם "בלט בקבוצה באופן חיובי".

הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה בפני שירות המבחן, הביע צער על התנהלותו, והשירות התרשם כי "מדובר בעבירה חריגה אשר אינה מאפיינת את אישיותו"; עוד נכתב כי מעורבותו בעבירה וההליך הטיפולי, לצד ההליך המשפטי, "היוו עבורו אלמנטים משמעותיים אשר יחדדו ויסייעו בהצבת גבולות להתנהגותו בעתיד"; לסיכום סבר השירות כי הסיכון לעבירות תעבורה מצידו של הנאשם "הצטמצם".

24.   נתונים אלה מובילים למסקנה כי חרף העובדה שהנאשם אינו נעדר עבר תעבורתי, יש למקמו ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע. עם זאת, לא שוכנעתי כי נסיבותיו מצדיקות חריגה לקולא ממתחם הענישה.

25.   במסגרת ע"פ 126/22‏ מדינת ישראל נ' פלוני (27.4.2022) חזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה הפעלת הסמכות לפי סעיף 40ד(א) (חריגה לקולא ממתחם הענישה נוכח שיקולי שיקום, ג.א) תתאפשר רק במקרים חריגים , יוצאים מן הכלל, ומובהקים, כדלקמן:

"אכן, סעיף 40ד(א) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט, במקרים המתאימים, לחרוג ממתחם הענישה אם 'מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם'. סעיף זה מבטא את עמדת המחוקק שלפיה, במקרים המתאימים לכך, יש ליתן מעמד בכורה לשיקול השיקומי על-פני העיקרון המנחה בענישה, הוא עיקרון ההלימה. ואולם, כפי שעולה בבירור מהוראות החוק, לא בכל מקרה שבו תהליך טיפולי מתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40ד לחוק העונשין. אחרת, נמצא כי החריג מרוקן מתוכן את הכלל, שלפיו יש לגזור את העונש בתוך מתחם הענישה בהלימה לחומרת המעשה ולמידת האשם של העושה (ראו גם: דברי הסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו-2006, ה"ח 241, 448-447). לא בכדי אפוא, נקבע כי יש לנקוט זהירות רבה בהפעלת סעיף 40ד לחוק העונשין, וכי סטייה ממתחם הענישה תיעשה אך במקרים חריגים, בבחינת יוצא מן הכלל, כאשר סיכויי שיקום מובהקים מצדיקים זאת[3] (ראו: ע"פ 1229/19 סלומינסקי נ' מדינת ישראל, פס' 13 [פורסם בנבו] (1.7.2019)). עוד נקבע בפסיקה, כי על מנת להעריך את סיכויי השיקום יש לשקול, בין היתר, את 'המוטיבציה שהפגין האדם שהורשע להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה' (ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל, פס' 24 [פורסם בנבו] (18.4.2018)). לצד זאת, הובהר כי 'התקיימותו של שיקול זה או אחר אינה מצדיקה בהכרח חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום. טעם עיקרי לכך הוא שחלק מהשיקולים שהוזכרו לעיל מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם' (שם, פס' 25). ואכן, חרף חשיבותו של אינטרס השיקום - לנאשם עצמו, לסביבתו הקרובה ולחברה כולה - שיקול זה אינו עומד לבדו ויש לראות בעת גזירת העונש את המכלול (ראו עניין סטרוסטה, פס' 7; רע"פ 4218/15 אמסלם נ' מדינת ישראל, פס' 8 [פורסם בנבו] (18.6.2015); עניין סלומינסקי, פס' 15))".

26.   במקרה של הנאשם כאן, תסקיר שירות המבחן לימד כי לפניו עוד כברת דרך ארוכה על מנת לשנות את דפוסי חשיבותו והתנהגותו; הוא החל בדרך טיפולית חיובית, ואולם נראה שהיא טרם "חלחלה" לשינוי עמוק. שירות המבחן כתב כי לטעמו הנאשם הוא "ללא מאפיינים עברייניים" ובעל "יכולת תפקודית גבוהה". עם זאת, שירות המבחן לא ידע לבחון את מסוכנותו העתידית של הנאשם, במצבי קיצון ולחץ, כפי שהתרחשו טרם ביצוע העבירות במקרה כאן.

שירות המבחן כתב כי הנאשם "התקשה לתאר את הנסיבות שהובילו לבריחתו מהמשטרה ומסר כי בשל תחושת לחץ, התקשה להפעיל שיקול דעת ולא לקח בחשבון את תוצאות והשלכות מעשיו עליו ועל הסביבה... רועי (הנאשם, ג.א), צמצם והציג בפנינו תמונה שטחית באשר לנסיבות שהובילו לעבירה, לפיכך התקשנו להבין את הרקע לכך..."; בהמשך כתב שירות המבחן: "עוד לקחנו בחשבון התרשמותנו מאדם אשר במצבי דחק ומשבר, ייתכן ויתקשה להתמודד בצורה אדפטיבית עם הקשיים".

27.   עולה מהאמור לעיל, כי הנאשם טרם הצליח לזהות את מה שעמד בסיס ביצוע העבירה (לא כל שכן - לטפל בו), ולא ניתן לומר, בראי הקבוע בפסיקת בית המשפט העליון, כי מדובר במקרה "מובהק", המצדיק חריגה לקולא ממתחם הענישה.

28.   אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

                    א.        11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לחישובי שב"ס.

                     ב.         מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירה של נהיגה פוחזת של רכב, למשך 36 חודשים מיום שחרורו.

                      ג.         מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו למשך 36 חודשים מיום שחרורו.

                     ד.         אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. פסילתו של הנאשם תימנה בקיזוז תקופת פסילתו עד לתום ההליכים בתיק זה ואין צורך בהפקדת הרישיון. בהתאם להוראות החוק לא תבוא בחשבון בחישוב תקופת הפסילה התקופה בה ירצה הנאשם מאסר בגין תיק זה.

                     ה.        12 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירות של נהיגה פוחזת של רכב, למשך 36 חודשים מיום שחרורו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 45 ימים.