ת"פ 25120/02/17 – סטוקו ארועים בע"מ,ניב רז חיים נגד מדינת ישראל
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו |
|
|
ת"פ 25120-02-17 |
1
08 אפריל 2018
לפני:
כב' השופט אורן שגב
המבקשים: |
1. סטוקו ארועים בע"מ 2. ניב רז חיים ע"י ב"כ: עו"ד יעקב קזיאנסקי |
- |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל ע"י ב"כ: עו"ד אסף תומר |
החלטה
לפניי בקשת הנאשמים להעביר לידיהם את כל
חומרי החקירה והמסמכים המבוקשים על ידם, וזאת בהתאם לסעיפים
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקיי.
1.
כתב האישום בתיק זה הוגש כנגד המבקשת 1 בגין
התקשרות לכאורה עם חברת כוח אדם ללא רישיון בשם א.ג. מגה סרוויס בע"מ (להלן -
"חברת סרוויס"), בניגוד לסעיף
2. לטענת המבקשים, שיקול הדעת של המאשימה בהגישה את כתב האישום היה מוטעה באופן חריג ומנוגד באופן מוחלט לנהלים שלה עצמה, והיה עליה, לכל היותר, להפנות את הטיפול בתיק למסגר של אכיפה מנהלית.
3.
הנאשמים פנו אל המאשימה על מנת לקבל מסמכים
שונים, בהתאם לסעיף
2
א. כל חומרי החקירה שקיימים לגבי חברת מגה סרוויס ונושאי המשרה בה, בכל הקשור לכתב האישום כלפיה וכלפי נושאי המשרה בה, בדבר פעילותה כחברת כוח אדם ללא רישיון;
ב. העתק מכתב האישום שהוגש כנגד החברה הנ"ל, ככל שהוגש;
ג. עותק מכל הסדר שהושג בתיק הנ"ל, ככל שהושג, לרבות הסדר בדבר עיצום כספי;
4.
כמו כן, ביקשו מסמכים ומידע בהתאם לסעיף
5. טענה נוספת בפיהם של המבקשים והיא נוגעת לכך שבשים לב לעבירות שבהן הם מואשמים בכתב האישום, אין מדובר בעבירות פליליות שמוצדק להגיש בגינן כתב אישום ונכון היה להמיר את ההליך הפלילי בהליך מנהלי.
6. המבקשים סמכו טענתם גם על הנוהל של משרד התמ"ת (סעיפים 13 ואילך לבקשה).
7. לטענת המבקשים, פנייתם, על כל רבדיה, נדחתה ע"י המאשימה ללא הסבר מניח את הדעת ובאופן שמנוגד לנוהל באופן חד משמעי.
8.
המבקשים סמכו טענתם על פסיקת בתי המשפט בנוגע
לסעיפים
9. המאשימה התנגדה לבקשה והקדימה וטענה כי דינה להידחות, בין היתר, נוכח החלטתו של בית המשפט העליון מיום 31.03.16 במסגרת בש"פ 2242/16 מדינת ישראל נ' זוהר מזרחי (להלן - "הלכת מזרחי") וכן נוכח החלטת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת דואב.
3
10. המאשימה פרטה בתמצית את עיקרי ההלכות הנ"ל וטענה, ביחס
לחומר שנתבקש במסגרת סעיף
11. עוד טענה, כי העברת פרטים ביחס לצדדים שלישיים, תפגע בפרטיותם וסמכה טענתה על בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (23.02.09), שם קבע בית המשפט העליון, כי יש צורך ביסוד של ממש להשערה של הנאשם כי החומר המבוקש על ידו ישפיע על בירור כתב האישום שהוגש נגדו וכי יש להביא במאזן האינטרסים את הפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לצדדים שלישיים.
אשר להכרעתי -
12. בפרשת דואב, קבע בית הדין הארצי, בין היתר, כי על מנת לקבל
נתונים מתוך תיקים אחרים או על תיקים אחרים, לצורך הוכחת טענה של הגנה מן הצדק
מסוג אכיפה בררנית, יש צורך בהנחת תשתית ראייתית מינימלית. לשם כך, נקבע, כי המועד
הנכון לכך אינו בשלב ההקראה, בו, כידוע, חומר הראיות לא מצוי בפני שופט המוקד, כי
אם בשלב הראיות בפני המותב הדן בתיק. מטעם זה, אני דוחה את הבקשה להמצאת מסמכים
ומידע, לפי סעיף
13. ביחס לקבלת חומרי חקירה, בהתאם לסעיף
4
14. לאור האמור לעיל, בהתאם לסעיף
15. לא נעלמה מעיניי טענת הנאשמים, לפיה היה על המדינה לבכר את ההליך המנהלי על פני ההליך הפלילי בתיק זה, ואולם, משלא נתבקשה בקשה לביטול כתב האישום ולאור חזקת התקינות המנהלית ושיקול הדעת הנרחב שיש לרשויות האכיפה להגיש כתבי אישום, כשסמכותו של בית המשפט מוגבלת לבחינה מנהלית בלבד של ההליך, איני מוצא לנכון לדון בטענה זו.
ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, (08 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
