בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 25060-11-19 מדינת ישראל נ' מור

ת"פ 21321-11-19 מדינת ישראל נ' מור

לפני כבוד השופט אביחי דורון

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אבשלום מור

הנאשמים

הכרעת דין וגזר דין

ביום 23.2.2020 הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן בתיק זה, אליו צירף כתב אישום מתוקן בתיק 21321-11-19, אף בו הודה, ועל יסוד הסכמה בין הצדדים נקבע, בהחלטה, כי הנאשם ביצע שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1973ועבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לאותו חוק, שנעברו בחודשים ספטמבר 2018 ואוגוסט 2019, בשני מקרים שונים וכלפי שני מתלוננים שונים.

באישום הראשון איים הנאשם על בן דודו במסרונים רבים ששלח, כי יחסל אותו ויביא למותו ועוד הוסיף איומים דומים לאחר מכן בדף הפייסבוק שלו.

באישום השני, באוגוסט 2019, התפרץ הנאשם על מנהל סניף דואר שם ביקש להוציא כסף ומשתקלה לא איפשרה זאת איים הנאשם כי "ישבור את הסניף" ולאחר מכן השליך פח אשפה לעבר ושבר חלק מהעמדה שמציג את מספרי התור.

המאשימה הודיעה כי בהמשך, ולאחר שיוגש תסקיר שירות מבחן אודות הנאשם, תעמוד על הרשעתו, הוסכם במקביל כי הנאשם יישלח לשירות המבחן שיכין תסקיר בהתייחס גם לשאלת הרשעתו.

הוגשו שני תסקירים. מהראשון ניכר היה ששירות המבחן עושה מאמץ ניכר ללכת כברת דרך לקראת הנאשם כדי לסייע בשיקומו, תוך שהתברר שהנאשם צורך סמים קלים, וגם אלכוהול מדי פעם ואף שהנאשם התקשה לשתף, להפנים חלקו והבעייתיות בהתנהגותו, וסירב תחילה להצטרף לקבוצה טיפולית.

חרף זאת המליץ שירות המבחן על דחיה ומתן אפשרות לנאשם להשתלב בטיפול, ודחייה כזו אכן ניתנה.

בתסקירו השני חזר שירות המבחן על עיקרי התסקיר הראשון, אך הדגיש כי הנאשם נותר אמביוולנטי ביחס להשתלבותו בטיפול לגמילה מסם, ובמצב דברים זה הודיע כי אין בידו לתת המלצה טיפולית או אחרת עבור הנאשם.

הנאשם אף נשלח לחוו"ד של הממונה על עבודות השירות (נוכח עתירת המאשימה לעונש מאסר שאפשר וירוצה בעבודות שירות) אך נמצא שאינו מתאים להשמה כאמור מסיבות של אי כשירות רפואית (שלא פורטה) וגם מאחר שהנאשם הודיע שאינו מתכוון להפסיק להשתמש בסמים.

הצדדים טענו לעונש:

תחילה העיד מטעם הנאשם אחיו, מר אביחי מור, שסיפר כי לנאשם "בעיית כעס" ויש לו קושי רגשי. הוא הוסיף כי מצב זה מחריף כאשר הנאשם אינו מועסק, וכאשר בעיה זו נפתרת הנאשם מצליח טוב מבעבר לשלוט בכעסיו.

בשיחותיו עם הנאשם אמר לו זה כי הפסיק לצרוך סמים. (עדות זו ניתנה ביום 18.10.20, בעוד לפי חוו"ד הממונה, שניתנה ביום 4.5.21 מסר הנאשם למראיין כי הוא ממשיך לצרוך סמים ("כולל אתמול" א.ד.)) והאח אמר כי הנאשם צריך עזרה ברמה הטיפולית, קבוצתית או פרטנית.

גם אימו של הנאשם, הגב' נירה מור העידה, באותו מועד, מטעם ההגנה.

האם סיפרה כי הנאשם סייע לה במצבה הרפואי סיוע רב אך היא לא יכלה לסייע לו. עוד סיפרה (וכך גם האח) כי חודשיים קודם לדיון התפרץ הנאשם בביתם ושבר דברים, בעקבות כך הוצא נגדו צו הרחקה. מאז עבר הנאשם לדירה אחרת והתנהגותו השתפרה באופן ניכר. האם מסרה כי לדעתה אין קשר בין צריכת הסמים של הנאשם להתפרצויות הכעס שלו.

המאשימה ביקשה בטיעוניה להרשיע את הנאשם היות שהנאשם אינו עומד בתנאי "הלכת כתב" ולא רק לקבוע כי ביצע עבירות, הפנתה לתסקיר שירות המבחן וגם לעדויות מטעמו של הנאשם שעלה מהן כי לנאשם יש בעיית שליטה על כעסים וכי הוא שולל נזקקות טיפולית.

במצב דברים זה, ביקשה המאשימה לקבוע כי מתחם הענישה בגין העבירות ינוע בין 3 ל - 10 חודשי מאסר ועתרה להרתעה ממשית של הנאשם באמצעות עונש של מאסר בעבודות שירות בן יותר משלושה חודשים וענישה נלווית.

לאחר קבלת התסקיר הנוסף ביקשה ההגנה להמשיך ולהימנע מהרשעת הנאשם, הסנגור טען כי אחד התיקים היה צריך להיכנס להליך של הסדר מותנה, ורק בגלל השני ההליך עבר לבית המשפט, עוד טען כי העבירות לא בוצעו ממניע עברייני, כי לנאשם דפוסי התנהגות נורמטיביים, כי ההרתעה הנדרשת הושגה באמצעות ההליך המשפטי (ראשון עבור הנאשם שאין לו הרשעות קודמות) עצמו וכי הבקשה למאסר אינה מידתית במקרה זה.

הנאשם עצמו הביע צער על התנהגותו, אמר שאינו מאמין באלימות וכי למד לקח ממעשיו.

דיון קצר והכרעה:

לאחר ששמעתי את הטיעונים וקראתי את תסקירי שירות המבחן, מצאתי כי הנאשם אינו עומד בשום תנאי מתנאי הלכת כתב, וכי לבד מההסכמה הדיונית של הצדדים, לא היתה סיבה כלשהי להימנע מהרשעתו.

בנסיבות אלה אני מכריע את דינו של הנאשם ומרשיע אותו בכל העבירות שבתחילת הכרעת הדין.

ולעניין גזר הדין:

מול עמדת המאשימה הטוענת למאסר, אף בעבודות שירות, עתר הסנגור שלא להרשיע את הנאשם, ובמובלע - ככל שיורשע - להטיל עליו עונש שאינו כולל מאסר, בפועל או בעבודות שירות.

השיקולים שיישקלו לצורך הכרעה:

·        העבירות שבוצעו, הרקע להן ומה הן מלמדות על הנאשם.

·        ההלימה בין העבירות לעונש הדרוש עבורן במקרה זה.

·        עברו של הנאשם, אישיותו ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו.

·        משמעות ההודאה ונטילת האחריות

·        הצפי - ככל הניתן - להמשך דרכו של הנאשם.

הנאשם הורשע כאמור בשתי עבירות של איומים ועבירה נלווית של היזק בזדון.

איפינו את העבירות מספר מאפיינים:

·        יכולתו של הנאשם לשלוט בכעסיו מוגבלת מאד.

·        האיומים כשלעצמם הינם בעלי חומרה לא מבוטלת, בעיקר באישום הראשון, ואילו בשני הנאשם "הוכיח" שביכולתו - בתוך התפרצות הזעם שלו - גם להתחיל לממש את איומיו, עניין המהווה תוספת חומרה.

·        האיום - וההיזק באישום השני התרחשו במקום ציבורי, ללא חשש כלשהו מהציבור הנוכח, כלפי עובד ציבור (מנהל סניף דואר) וללא רתיעה "שלטונית" גם מעובדה זו.

·        מאפיינים אלה עולים בקנה אחד עם הנאמר בעדויות העדים מטעם ההגנה, שם נתלה ההסבר להתפרצויות הזעם של הנאשם במצבו התעסוקתי, במצוקתו ממחלת אימו, משירותו הצבאי ועוד.

·        מאידך, העבירות בוצעו בשני מקרים שונים, כלפי מתלוננים שונים, בהפרש זמנים לא מבוטל, וללא עדות בעבר (לנאשם אין הרשעות קודמות) למעשים דומים.

·        שירות המבחן מצא כי עיקר הבעיה נתונה בצריכת הסמים של הנאשם (אף שאימו סברה שאין קשר בין הדברים), וכי הנאשם אינו מעוניין בטיפול בבעיית הסמים, או לפחות אמביוולנטי ביחס אליו, כפתח לטיפול בבעיית הכעסים

בהינתן כל אלה ניתן לומר כי מתחם הענישה בגין העבירות צריך לנוע בין מאסר מותנה ועיצומים כספיים לבין מאסר - שאפשר וירוצה בעבודות שירות, בן 4 חודשים.

מיקומו של הנאשם על פני המתחם נגזר, בין היתר, מהצורך בהרתעתו בעתיד מהתנהגות דומה ומהסיכוי - והסיכון, שבאמצעות שינוי דרך של הנאשם עצמו, עבור עצמו, לא יהיה צורך בהרתעה כזו.

ברור שבהיעדר יכולת לחזק גורמים פנימיים - בין בטיפול במוקדי הבעיה (סמים או שליטה בכעסים) ובין ב"הבטחת תעסוקה" לכאורה, מתחזק הצורך ביצירת הרתעה ממשית, בדרך של החמרת העונש שיוטל על הנאשם.

צריך לתת משקל לא מבוטל גם להודאתו של הנאשם, ללקיחת האחריות על העבירות וגם לחרטתו כפי שהביע במילותיו מול בית המשפט.

לאחר ששקלתי ואיזנתי בין השיקולים השונים הגעתי למסקנות הבאות:

·        חומרת העבירות ונסיבותיהן הולמות עונש של מאסר, ולו בעבודות שירות, אלא שהנאשם נמצא לא כשיר לבצען.

·        לא איתרתי גורמים פנימיים רציניים דיים, כדי להבטיח הפנמה אמיתית של הנאשם. יתכן שאין קשר בין צריכת הסמים לבין העבירות, זאת לא אדע, אך אני סבור שיש קשר בין התנהגות מפירת חוק אחת, לחברתה, (ר' בהקשר זה גם את דברי הנאשם לממונה על עבודות השירות לפיהם "רק אתמול" צרך סמים לאחרונה) ומכל מקום, כל עוד הדרך לטיפול בנאשם עוברת באמצעות הפסקת התמכרותו לסמים, נכון להיום - דרך כזו אינה בנמצא.

·        לפיכך צריך לחזק את ההרתעה החיצונית המוטלת על הנאשם.

·        היות שמדובר בהרשעה ראשונה, יש למצוא איזון בין הצורך בהרתעה החיצונית לבין העונש שיוטל שמא באמת מהווה ההליך המשפטי גרידא הרתעה עבור הנאשם.

על יסוד אלה אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:

21 ימי מאסר, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו אצל שלטונות שב"ס ביום 9.9.21 בשעה 0830.

מאסר למשך 4 חודשים ואולם הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירת אלימות לפי חוק העונשין, לרבות איומים ועבירה של היזק בזדון.

פיצוי בסך 500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים, המאשימה תעביר טופס פרטי מתלונן למזכירות בית המשפט תוך 45 ימים מהיום.

קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הפיצוי והקנס ישולמו עד ליום 31.8.21

כל תשלום ישולם תחילה על חשבון הפיצוי ורק לאחר מכן על חשבון הקנס.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.