בית הדין האזורי לעבודה תל אביב

ת"פ 24934-12-19 מדינת ישראל נ' קטש יזמות ובניה בע"מ ואח'

בפני

כבוד השופטת, סגנית הנשיאה רוית צדיק

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד מאשה שניאור ואח'

נגד

הנאשמים

1. קטש יזמות ובניה בע"מ

2. כתש בניה בע"מ

3. אליהו קטש

ע"י ב"כ עוה"ד אלדן דנינו

גזר דין

1.      הנאשמות, חברת קטש יזמות ובניה בע"מ (להלן - הנאשמת 1), וכן חברת כתש בנייה בע"מ (להלן - הנאשמת 2) אשר תחום עיסוקן הינו עבודות בנייה, ביצעו במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבודות בנייה ברחוב יונה גרין בפתח תקווה, בבניין בן 6 קומות (להלן - האתר).

2.      הנאשמות 1 ו-2 הינן קבלניות רשומות בפנקס הקבלנים המנוהל במשרד הבינוי והשיכון.

3.      מר אליהו קטש שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמנהל פעיל בנאשמות 1 ו-2 וכמנהל עבודה באתר מטעמן (להלן - הנאשם).

4.      על פי המצוין בכתב האישום, באתר הועסקו העובדים עאדל רדואן וכן מר קואריק איאד.

5.      בתאריך 1.2.16 ביצעו מפקחים מטעם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ביקורת באתר, במסגרתה נמצאו הליקויים המפורטים בכתב האישום.

6.      המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמים ביום 10.12.19.

7.      בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם לאור טענתם להגנה מן הצדק, בשל שיהוי בהגשת כתב האישום וכן אכיפה בררנית ואפליה נדחתה על ידי בית הדין ביום 24.1.22 מן הנימוקים שפורטו במסגרת החלטת בית הדין.

8.      הנאשמים הורשעו בהכרעת הדין מיום 29.11.22 בהתאם להודאתם. העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן כדלקמן:

הנאשמות 1 ו-2

9.      הצגת שלט מבלי שמפורטים בו מלוא הפרטים הנדרשים בתקנות- עבירה על תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן - התקנות) וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן - הפקודה).

10.  אי התאמה של אביזרים ומתקנים חשמליים באתר לדרישת חוק החשמל ותקנותיו והחזקתם באופן תקין במהלך כל העבודה באתר- עבירה על הוראות תקנה 163 לתקנות וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

11.  סה"כ 2 עבירות לכל אחת מהנאשמות 1 ו-2.

הנאשם:

12.  הפרת חובת הפיקוח/אחריות נושא משרה בעבירה שעניינה הצגתו של שלט מבלי שמפורטים בו מלוא הפרטים הנדרשים בתקנות.

13.  הפרת חובת הפיקוח/אחריות נושא משרה בעבירה שעניינה אי התאמה של אביזרים ומתקנים חשמליים באתר לדרישות חוק החשמל ותקנותיו והחזקתם באופן תקין במהלך כל העבודה באתר.

14.  אי גידור משטחי עבודה ומדרכות מעבר מהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר, באמצעות אזן יד ואזן תיכון ולוחות רגליים- עבירה על תקנות 5 ו-9א לתקנות וכן עבירה על סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

15.  גידור או כיסוי מסביב לפתח ברצפה, במשטח עבודה, במדרכת מעבר, ברצפת פיגום, בגג, במסלול מדרגות או בפיר מעלית- עבירה על תקנה 5 ותקנה 79 לתקנות וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

16.  רישום של כל בדיקת פיגום שבוצעה באתר בפנקס הכללי ומועד עריכת הבדיקות- עבירה על תקנה 5 ותקנות 20(א), 20(ב) ו-20(ג) לתקנות וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

17.  העמדת זקפים מצינורות על אדנים ולא על תותבים מרותכים לבסיסים קבועים ממתכת- עבירה על תקנה 5 ותקנה 36(ד) לתקנות, וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

18.  לפיגום זקפים יהיו חיזוקים אלכסוניים במספר מספיק להבטחת יציבות הפיגום - עבירה על תקנה 5 ותקנה 43(א) לתקנות, וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

19.  התקנת דרכי גישה בטוחות בכל מקום שאדם צריך לעמוד, לעבוד, או לעבור בו- עבירה על תקנה 5 ותקנה 12 לתקנות וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה.

20.  סה"כ 8 עבירות.

טיעוני המאשימה לעונש

21.  דיני הבטיחות בעבודה נועדו לטובתם והגנתם של עובדים. דינים אלו נועדו למנוע תאונות עבודה וכן לשמור על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה. מדובר בעבירות הפוגעות בערך חברתי בסיסי , בעניין זה הפנתה המאשימה לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 7130-01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ - יגאל תנעמי (1.10.03).

22.  החקיקה הרחבה בתחום בטיחות בעבודה מטילה על מעסיק או האחראי במקום עבודה אחריות לדאוג לכך כי מקום העבודה יהיה בטוח. על המעסיק או האחראי לפקח על ביצוע העבודה והוראות הבטיחות באופן תקין. המאשימה הפנתה לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בת"פ 57761-02-14 מדינת ישראל - אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (8.8.16).

23.  הפגיעה בערך המוגן בתיק הנדון חמורה, נוכח העובדה כי במחדלם של הנאשמים לפעול בהתאם לדיני הבטיחות בעבודה, העמידו את מבצעי העבודה בסכנה ממשית לפגיעה גופנית ואף אובדן חיים. עובדות אלו עולות מניסוח כתב האישום המתאר כי לפחות שני עובדים הועסקו על ידי הנאשמים באתר וביצעו עבודות שונות תוך שמתקיימים ליקויים בטיחותיים רבים המהווים סכנה לעובדים אלו.

24.  מדובר בעבירות כלכליות בעלות אופי כלכלי אשר ביצוען נועד כדי להמשיך ולתחזק את עיסוקם של הנאשמים למטרות רווח. נוכח האינטרס הכלכלי העומד בבסיס ביצוע העבירות, יש להרתיע עבריינים בדרך של הטלת קנסות משמעותיים שיהפכו עבירות אלו לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. המאשימה הפנתה לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בת"פ (חי') 19432-07-15 מדינת ישראל - עדן לבונה - בנין השקעות ויזום (2000) בע"מ (12.1.17)].

25.  בהתאם למהות העבירות בהן הורשעו הנאשמים מדובר באירוע אחד הכולל בתוכו מספר מעשים על כן, על בית הדין להתחשב ולקבוע מתחם ענישה, כך גם עונש ראוי והולם בהתאם לכמות העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום. המאשימה מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"פ 12602-03-20 מדינת ישראל - באר הנדסה אזרחית בע"מ ואח' (10.12.20)(להלן - עניין באר הנדסה).

26.  קיימת חשיבות להטלת עונשים נפרדים לכל אחד מהנאשמים, בפרט כאשר המדובר בחברה ובנושא משרה. המאשימה מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ - מדינת ישראל (7.4.81), וכן לבג"ץ 4395-12 דרור כהן - פרקליטות מחוז מרכז (15.11.12).

27.  יש לכלול את מספר העבירות בהן הורשעו הנאשמים בתוך מתחם הענישה. ביחס לעבירה הראשונה בכתב האישום באשר להצגת שלט מבלי שמפורטים בו מלוא הפרטים הנדרשים בתקנות, הקנס העונשי הקבוע בחוק הינו בסך של 14,400 ₪. הנאשם הורשע בעבירה בהיותו נושא משרה, קרי, עבירת חובת הפיקוח, כאשר גם בעבירה זו הקנס הינו בסך של 14,400 ₪.

28.  בעבירה השנייה של אי התאמה של אביזרים ומתקנים חשמליים באתר לדרישת חוק החשמל ותקנותיו והחזקתם באופן תקין במהלך כל העבודה באתר המיוחסת לנאשמות, הקנס העונשי הינו בסך של 29,200 ₪, כך גם ביחס לאחריות נושא משרה.

29.  הנאשם הורשע בעבירת אי גידור משטחי עבודה ומדרכות מעבר מהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר באמצעות אזן יד ואזן תיכון ולוחות רגליים- הקנס העונשי הוא בסך של 29,200 ₪. עבירה נוספת הינה אי גידור או כיסוי מסביב לפתח ברצפה, במשטח עבודה, במדרכת מעבר, ברצפת פיגום, בגג, במסלול מדרגות או בפיר מעלית- שדינה קנס עונשי בסך של 29,200 ₪. בגין העבירה החמישית, רישום של כל בדיקת פיגום שבוצעה באתר בפנקס הכללי ומועד עריכת הבדיקות, הקנס העונשי הוא בסך של 14,400 ₪. העבירה השישית, העמדת זקפים מצינורות על אדנים ולא על תותבים מרותכים לבסיסים קבועים ממתכת- הקנס העונשי עומד על סך של 14,400 ₪. העבירה השביעית, הפרת החובה שלפיה לפיגום זקפים יהיו חיזוקים אלכסוניים במספר מספיק להבטחת יציבות הפיגום, קנס עונשי בסך של 14,400 ₪. העבירה השמינית, אי התקנת דרכי גישה בטוחות בכל מקום שאדם צריך לעמוד, לעבוד או לעבור בו, קנס עונשי בסך של 29,200 ₪.

30.  ביחס למתחם הענישה, מדגישה המאשימה כי נוכח טיב העבירות מושא כתב האישום, הסכנה הנשקפת מהאשמות אלו וכן כמות העבירות, כי מתחם הענישה ההולם עומד בין 50% ל-70% מהקנס העונשי, בהכפלת העבירות כנקוב לעיל.

31.  ביחס לעונש הספציפי, הנאשמים הודו באישומים ויש לזקוף זאת לזכותם, הגם שלא הודו בהזדמנות הראשונה, שכן חסכו את זמנו של בית הדין והצדדים. בנוסף, הנאשמים נעדרי עבר פלילי. לאור האמור, טוענת המאשימה לעונש בגובה 60% מגובה הקנס העונשי. לנאשמת 1 ו-2, תשלום כספי בסך של 26,160 ₪, כל אחת, ולנאשם תשלום כספי בסך של 96,840 ₪.

32.  בנוסף לעונשים המנויים לעיל, מבקשת המאשימה לקבוע התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים למשך 3 שנים, בגובה מלוא הקנס העונשי הקבוע בחוק. בנוסף, בית הדין מתבקש להורות על הטלת עונש בדמות ימי מאסר בגין אי חתימה על כתב התחייבות או אי עמידה בתשלום הקנסות בהתאם לדין.

טיעוני הנאשמים לעונש

33.  בהתאם לעניין באר הנדסה יש לקבוע כי מדובר באירוע אחד.

34.  לשיטת הנאשמים מדובר ב-4 מעשים שונים. הנאשמים מפנים לת"פ 62884-12-18 מדינת ישראל - שלי ובניו בע"מ (28.4.21)(להלן - עניין שלי ובניו), שם נקבע כי עבירות בעניינים של פיגומים או גידורים ניתן לראות כמעשה אחד, וכך גם בנוגע לחשמל ושילוט.

35.  בנוסף, באשר לשילוט, הוא כן היה קיים, אלא שהוא נעדר פירוט. מכל מקום, לא הופק מכך רווח כלכלי, שכן השלט כבר הועמד באתר.

36.  הנאשמים מבקשים כי מתחם העונש לא ייקבע על ידי הכפלה של עונש מקסימלי במספר המעשים, בהתחשב בעובדה שמדובר באירוע אחד ובהתאם לקביעות בית הדין הארצי לעבודה.

37.  יש לקבוע מתחם ענישה בין 25% ל-50% מהקנס המרבי וזאת בין היתר בשל הנסיבות הייחודיות הקשורות למקרה. הנאשמים לא בזבזו זמן שיפוטי, מדובר באנשים נעדרי עבר פלילי אשר לא הוטלו עליהם בעבר צווי בטיחות. הנאשמים הפנו לפלט שהוציאו ממשרד העבודה בנוגע לכך וציינו כי גם במקרה דנן, לא הוצא צו בטיחות וכן האתר לא נסגר. יתרה מכך, המחדלים תוקנו עוד באותו היום, תוך שהנאשם עושה כל שביכולתו על מנת לתקן את המחדלים.

38.  חלפו כ- 7 שנים לאחר המקרה, ומאז הנאשמים שומרים מכל משמר על הבטיחות בעבודה באתרים שברשותם ומקצים משאבים כלכליים לכך. לא הוגש כנגדם כתב אישום נוסף, ולא היו מחדלים נוספים שבוצעו על ידם, והדבר מדבר בעד עצמו. מהמקרה דנן אין להסיק דבר, שכן מדובר במעידה חד פעמית.

39.  מאחר ולטענת הנאשמים המדובר בארבעה מעשים, כאשר הקנס המרבי בגין 3 עבירות הוא 29,200 ₪, והרביעי 14,400 ₪, מסך הסכומים הללו יש לפסוק 25% עד 50% מן הקנס.

40.  בית הדין מתבקש לסטות ממתחם הענישה בשל טענת השיהוי בהגשת כתב האישום, משמדובר בהגשת כתב אישום 4 שנים לאחר פתיחת החקירה. בית המשפט העליון נתן דעתו שגם אם טענת השיהוי לא מתקבלת לכדי הגנה מן הצדק הרי שיש לקחתה בחשבון ולתת לה משקל. בעניין זה הפנו הנאשמים לע"פ 5822/08 נתנאל טרייטל - מדינת ישראל (12.3.09), שם נקבע שיש מקום להתחשבות בחלוף הזמן, ובהתארכות ההליכים בכדי לשקול את העונש הראוי המוטל על נאשם.

41.  עוד מפנים הנאשמים לע"פ 4434/10 אבי יחזקאל - מדינת ישראל (16.3.11), שם נקבע כי ייתכנו מקרים בהם עצם השיהוי בהגשת כתב האישום ישפיע בצורה ניכרת על התוצאה הסופית. כמו כן הנאשמים הפנו לע"פ 3821-08 חיים שלומוב - מדינת ישראל (27.11.08), שם דובר על הגשת כתב אישום שהוגש כ-3 שנים לאחר ביצוע העבירה. באותו עניין נקבע כי בנסיבות אלה יש לתת משקל לעינוי הדין שעבר המערער. כך, בעניין ת"פ 10037-07-11 מדינת ישראל - פטלביץ (12.9.13), כב' השופט צחי עוזיאל קבע כי הפרמטר של שיהוי בהגשת כתב אישום הינו חלק ממערך השיקולים של בית המשפט. נקבע שבאותם מקרים שמדובר בשיהוי ניכר, הדבר חייב לקבל ביטוי משמעותי בגזר הדין וכך עקרון ההלימה יבוא על סיפוקו על דרך התחשבות בחלוף הזמן.

42.  לגישת הנאשמים יש לסטות ממתחם הענישה לקולא, שכן, התייצבו הם לחקירות במשרד העבודה בשנת 2016, וכתב האישום הוגש רק ב-10.12.19, כ-4 שנים לאחר מכן. היום, בבוא בית הדין לגזור את העונש מצויים אנו כ- 7 שנים לאחר ביצוע העבירות. לכן, יש לסטות ממתחם הענישה של 25% ולמקם את הענישה בין 15% ל-50%.

43.  בית הדין מתבקש להתחשב בנאשמת 2 שהינה חברה לא פעילה משנת 2021. בזמן ביצוע העבירות היא הייתה בבעלותו של הנאשם, אשר הגיע לגיל גבורות, כאשר הוא מעל גיל 82. בא כוח הנאשמים צירף אישור רו"ח לפיו נאשמת 2 איננה פעילה, לכן מבוקש לתת ענישה מתונה גם בשל עובדה זו. עוד מתבקש בית הדין לפרוס את התשלומים למספר רב של תשלומים ככל שניתן.

דיון והכרעה

44.  ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה". תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימה. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי: "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה - העקרון המנחה)". בנוסף, הוראות הסעיף מפרטות מנגנון תלת שלבי שעל בית הדין לבחון בבואו לגזור את העונש ההולם את העבירה.

45.  בעניין סעד בית המשפט העליון עמד על המנגנון התלת-שלבי שיצר המחוקק לגזירת העונש:

"בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש. בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)."

[ר' ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)(להלן- עניין סעד)].

עוד צוין באשר לנסיבות הנבחנות כדלהלן:

"כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין)."

46.  במסגרת השלב הראשון עלינו לקבוע את מספר האירועים והמעשים היוצרים את המסכת העובדתית. בחינה זו מבוססת על סעיף 40יג' לחוק העונשין, הקובע כדלהלן:

"40יג. (א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

       (ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

       (ג)   בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת."

47.  בעניין ג'אבר נערכה הבחנה בין "אירוע" לבין "מעשה" ונקבע, כי "אירוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים. בהתאם לקביעתה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז כאירוע אחד תחשבנה מספר עבירות שיש ביניהן "קשר הדוק", הבוחן את עוצמת הקשר שבין העבירות, ולא את השאלה האם הן ניתנות להפרדה(ר' סעיף 6 לפסק דינה)[ ר' גם ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים, (8.11.14)].

48.  אשר לאבחנה בין "אירוע" ל"מעשה", יפים לעניינו הדברים הבאים עליהם עמד בית הדין הארצי:

"20.ככל שהמדובר באירוע אחד המורכב ממספר מעשים נפרדים כי תקרת העונש המקסימלית אינה מוגבלת לתקרת העונש הקבועה בצד העבירה החמורה ביותר באירוע כולו, אלא היא מהווה סכומן של תקרות העונש המכסימליות בגין כל מעשה נפרד. ודוק, עסקינן בתקרה מכסימלית לאירוע אחד המורכב ממספר מעשים, כשבתוך תקרה זו ייקבע בהמשך מתחם עונש הולם. נבהיר כי גבולות מתחם העונש ההולם ייקבעו בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113, ואין חפיפה בין תקרת העונש המכסימלית שנקבעה לאירוע לבין הגבול העליון של מתחם הענישה הראוי. בהמשך, על בית הדין לגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 ...

21. מהניתוח דלעיל עולה כי כאשר בית הדין קובע כי המדובר באירוע אחד יש חשיבות רבה לבחינה אם עסקינן באירוע אחד המורכב ממעשה אחד או אירוע אחד המורכב ממספר מעשים נפרדים, שכן בחינה זו תשליך על תקרת העונש המכסימלית. נציין כי ניתוח זה משתלב בהלכה שנפסקה בע"פ (ארצי) 12606-04-19‏ ‏ ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל‏ (16.2.20), לפיה מצבים של ריבוי עבירות בתוך אירוע אחד אין לקביעות אוטומטיות של מתחם הענישה על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המרבי הנקוב בחוק במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע ואין קביעתו אוטומטית על פי הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המרבי הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה, אלא הענין נתון לשיקול דעת בהתאם לנסיבות הענין...

הנה כי כן, במצבים של ריבוי עבירות בתוך אירוע אחד, הפעלת שיקול הדעת ביחס לתקרת העונש המכסימלי תיעשה בראי הוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי תוך בחינה אם ראוי להשקיף על האירוע כמעשה אחד או שיש לפצלו למספר מעשים נפרדים. המדובר בבחינה מהותית, ויש לעורכה בזהירות. זאת, על מנת שריבוי העבירות לא יביא להגדלה מלאכותית של תקרת העונש המכסימלית שכן מהותית מדובר במעשה אחד-מזה, ועל מנת שהפסול הטמון בריבוי עבירות לא יישחק עקב אי מתן משקל לכך שהמדובר אמנם באירוע אחד המורכב מהותית ממספר מעשים נפרדים-מזה".

[עניין באר הנדסה אזרחית בע"מ].

49.  במקרה דנן, המאשימה הסכימה כי יש לראות במסכת העבירות בהן הורשעו הנאשמים כאירוע אחד, הכולל בתוכו מספר מעשים (ר' עמ' 7 לפרוטוקול מיום 29.11.22, ש' 24-22), ולא בכדי. העבירות מושא התיק דנן התגלו כולן במהלך ביקורת אחת שבוצעה על ידי מפקחי העבודה מטעם משרד העבודה, וזאת ביום 1.2.16. מתקיים בעניינו מבחן הקשר ההדוק במתואר בפסיקה שכן, ככלל העבירות התרחשו באתר אחד, וכן העבירות כולן נוגעות לבטיחות עובדי הנאשמות 1 ו-2. לאור הדברים האמורים, אין לערוך פיצול מלאכותי של כל עבירה ליחידות נוספות על מנת להגדיל את שיעור הקנס על כן, מדובר באירוע אחד.

50.  יחד עם קביעה זו, ראוי לעמוד על כך שמדובר ב-12 עבירות במצטבר עבור שלושת הנאשמים, בגינם יש לקבוע מתחם ענישה אחד, באופן שייקח בחשבון את מכלול העבירות והשילוב ביניהן [ר' סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, עניין ג'אבר, עניין חדוות הורים, עניין באר הנדסה אזרחית בע"מ].

51.  אשר להפניית הנאשמים לעניין שלי ובניו בע"מ, דעתי שונה בעניין זה, וזאת משאין בעובדה שהמדובר באותו נושא לכאורה, כדי להפוך את העבירות מושא ההליך דנן לכדי ארבעה מעשים בלבד. על מנת לתת ביטוי למלוא הסכנה שנשקפה לעובדי המאשימות, שאין לזלזל בה, לדידי אין לצמצם את העבירות לקבוצות עבירות, שכן כל אחת בנפרד יכלה לגרום לנזק רב. עוד אציין, כי אין בהפניה הבלבדית של הנאשמים לעניין שלי ובניו בע"מ כדי לשנות ממסקנתי.

52.  השלב השני בגזירת הדין, הוא קביעת מתחם ענישה הולם. כאמור לעיל, מתחם הענישה ייקבע תוך התחשבות בכך שהמדובר באירוע אחד המכיל בחובו שניים-עשר מעשי עבירה.

53.  קביעת מתחם הענישה קבוע בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין הקובע כדלקמן: "בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

54.  אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה. עם זאת, הנסיבות האישיות של הנאשם אינן נשקלות בשלב זה, ואלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

55.  הערך המוגן העומד ביסוד העבירות לפי הפקודה הינו מתן הגנה לעובדים. יפים לעניינינו הדברים אשר נפסקו בע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי (1.10.13):

"..הרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות בעבודה ותקנות הבטיחות בעבודה הוא לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו, בין אם הוא עובד ובין אם הוא קבלן עצמאי.."

עוד נפסק:

"...בית הדין קמא לא ייחס את החשיבות הראויה לתכליתה של חקיקת הבטיחות, היינו: הצורך למנוע תאונות בעבודה, וכפועל יוצא מכך להגן על חיי העובדים ולצמצם את התוצאות הכלכליות החמורות של פגיעות בעבודה (כגון: פגיעה ביכולתו של האדם להתפרנס בכבוד, עלות אובדן ימי עבודה, עלות מתן תשלומים לנפגע ולתלויים בו והנטל על המוסד לביטוח הלאומי ועל מערכת הבריאות לטפל בנפגעי תאונות עבודה ושיקומם)...."

[דב"ע (עבודה ארצי) 3-8/נז מדינת ישראל- קיבוץ יחיעם (19.2.98).

56.  בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט י' אלרון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בגדרו נדחה באופן חלקי ערעור המבקש על גזר דינו של בית הדין האזורי לעבודה. במסגרת פסק הדין נקבע כדלקמן:

"למרבה הצער, למרות החשיפה הציבורית לתאונות הרבות בענף הבניה ולתוצאות הטרגיות של תאונות אלה עדיין יש המזלזלים בהנחיות הבטיחות - דבר הגובה מחיר רב בחיי אדם.

בעודי כותב החלטה זו דווח בערוצי החדשות על אסון נוסף בענף הבניה ופורסם דבר קריסת מנוף באתר בניה אשר גבה את חייהם של ארבעה בני אדם. אין דוגמא מובהקת מכך לסיכון הגלום בתאונות הבניה, אף אם עדיין לא התבררו נסיבות התרחשות תאונה ספציפית זו.

תאונות אלה הגובות חיי אדם אינן כורח המציאות או גזרה משמים, והן ממחישות את הצורך להקפיד הקפדה יתירה על קוצו של יו"ד בכללי הבטיחות בענף הבניה אשר נועדו לשמור על שלומם וביטחונם של העובדים בענף.

ענישה הולמת ומרתיעה בשל הפרת כללי הבטיחות נחוצה לשם הגברת ההרתעה ויש בה כדי לבטא את החומרה הרבה שיש לראות באי הציות לכללי הבטיחות בענף הבניה."

[רעפ 2327/19 גוז מרסלו אדוארדו - מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (19.5.19)].

57.  בעניינו, אכן נפגעו ערכים חברתיים מוגנים, כאשר הנאשמים הפרו את הוראות הדין שתכליתן הבטחת שלומם, בריאותם ושלמות גופם של העובדים בענף הבניין. במזל רב לא היו נפגעים בנפש כתוצאה מאי קיום הוראות החוק. נוסף על כך, העבירות נבעו כולן מהתעלמות מהוראות הדין ועצימת עיניים באשר לאי קיומן.

58.  שיעור הקנסות המרבי שניתן להטיל על הנאשמים לאור העבירות בהן הורשעו הוא כדלהלן: בהתאם לסעיפים 223 ו-225 לפקודה וסעיף 61(א) לחוק העונשין, גובה הקנס על עבירה לפי הפקודה או התקנות שהותקנו מכוחה, עומד על 14,400 ₪, כאשר גובה הקנס המרבי הוא 29,200 ₪ במידה והעבירה הייתה עשויה לגרום מוות או חבלת גוף.

59.  בהתחשב בעבירות בהן הורשעו נאשמות 1 ו-2 ניתן להטיל על כל אחת מהן, קנס מירבי בסך של 43,600 ₪. שכן, בגין הצגתו של שלט מבלי שמפורטים בו מלוא הפרטים הנדרשים בתקנות ניתן להשית קנס בסך של 14,400 ₪, ובגין אי התאמה של אביזרים ומתקנים חשמליים באתר לדרישת חוק החשמל ותקנותיו והחזקתם באופן תקין במהלך כל העבודה באתר, ניתן להשית קנס בסך של 29,200 ₪.

60.  באשר לנאשם, ניתן להטיל עליו קנס מרבי בסך של 174,400 ₪. בגין הפרת חובת הפיקוח/אחריות נושאי משרה בעבירה שעניינה הצגתו של שלט מבלי שמפורטים בו מלוא הפרטים הנדרשים בתקנות, ניתן להשית קנס בסך של 14,400 ₪; בגין הפרת חובת הפיקוח/נושאי משרה בעבירה שעניינה אי התאמה של אביזרים ומתקנים חשמליים באתר לדרישת חוק החשמל ותקנותיו והחזקתם באופן תקין במהלך כל העבודה באתר, ניתן להשית קנס בסך של 29,200 ₪; בגין אי גידור משטחי עבודה ומדרכות מעבר מהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטרים, באמצעות אזן יד ואזן תיכון ולוחות רגליים, ניתן להשית קנס בסך של 29,200 ₪; בגין אי גידור או כיסוי מסביב לפתח ברצפה, במשטח עבודה, במדרכת מעבר, ברצפת פיגום, בגג, במסלול מדרגות או בפיר מעלית, ניתן להשית קנס בסך של 29,200 ₪; בגין אי רישום של כל בדיקת פיגום שבוצעה באתר בפנקס הכללי ומועד עריכת הבדיקות, ניתן להשית קנס בסך של 14,400 ₪; בגין אי העמדת זקפים מצינורות על אדנים ולא על תותבים מרותכים לבסיסים קבועים ממתכת, ניתן להשית קנס בסך של 14,400 ₪; בגין הפרת הסעיף המחייב שלפיגום זקפים יהיו חיזוקים אלכסוניים במספר מספיק להבטחת יציבות הפיגום, ניתן להשית קנס בסך של 14,400 ₪; וכן בגין אי התקנת דרכי גישה בטוחות בכל מקום שאדם צריך לעמוד, לעבוד, או לעבור בו, ניתן להשית קנס בסך של 29,200 ₪.

61.  אשר למדיניות הענישה הנהוגה, עולה מן הפסיקה כי טווח הענישה ביחס לסוגי העבירות בהן הורשעו הנאשמים נע בין 25% ל-50% מגובה הקנס המרבי (ר' ת"פ (אזורי ת"א) 57761-02-14 מדינת ישראל - אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (17.11.2016); ת"פ (אזורי ת"א) 44094-11-14 מדינת ישראל - דבוש גל (2.5.2016); ת"פ (אזורי נצ') 4552-02-15 מדינת ישראל-משרד הכלכלה - בר ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ (6.9.2015); ת"פ (אזורי ב"ש) 21828-05-14 מדינת ישראל - א.פ. פורמיקה סנטר (1998) בע"מ (26.7.2015)].

62.  אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה - מדובר במעשים אשר היו עלולים לגרום לנזק חמור. אמנם, הלכה למעשה, הסכנה הגלומה בכך לא התגבשה לכדי פגיעה בעובדי הנאשמות 1 ו-2, אך אין בכך כדי לאיין את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות והפגיעה בערך המוגן לרבות החומרה הרבה שיש לראות באי ציות לכללי הבטיחות בענף הבנייה. אין כל מקום להתעלמות מהוראות הדין, תוך סיכון בטיחות העובדים באתר.

63.  לקולא התחשבתי בכך שהליקויים תוקנו על ידי הנאשמים בתוך זמן קצר, ודומה כי הם הבינו את הפסול במעשיהם ואת משמעותם. כמו כן, שקלתי את העובדה כי המפקחים לא נאלצו להוציא צו בטיחות לאתר.

64.  בנוסף, טענת הנאשמים לפיה בחלוף כ-7 השנים מאז קרות האירוע, לא הוגש כתב אישום נוסף כנגדם, לא נסתרה. הדבר מהווה אישוש נוסף לכך שהנאשמים אכן הבינו את הפסול במעשיהם ואת משמעותם. עוד התחשבתי בכך שלא נגרם נזק בפועל למי מעובדי הנאשמות 1 ו-2 באתר.

65.  במסגרת השיקולים יש להתייחס למצב הכלכלי של הנאשמים לצרכי קביעת מתחם עונש הקנס ההולם (ר' סעיף 40ח לחוק העונשין). עם זאת, בעניינו הנאשמים לא טענו כל טענה בעניין ועל כן שיקול זה לא נלקח בחשבון על ידי בעת קביעת מתחם הענישה ההולם.

66.  יצוין, כי המאשימה בחרה ביחס למרבית העבירות, להגיש כתב אישום כנגד הנאשם ולא כנגד הנאשמות 1 ו-2,כאשר דווקא על האחרונות מוטלת האחריות העיקרית לביצוען, בהיותן האחראיות על האתר וקיום אמצעי הבטיחות בו, תוך שהן אמורות לדאוג לשלום ובטחון עובדיהן. מובן כי לנאשם אחריות רבה מתוקף תפקידו כמנהל פעיל בנאשמות 1 ו-2 וכן מנהל עבודה באתר מטעמן אך אין בכך כדי לגזור גזירה שווה באשר לאחריותם.

67.  בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין עבור הנאשמות 1 ו-2 עומד על 25% עד 50% מהקנס המרבי, ואילו על הנאשם מחצית מכך, דהיינו 12.5% ועד 25% מהקנס המרבי.

68.  ערה אני לטענת נאשמת 2 שלפיה היא חברה לא פעילה משנת 2021, אך לדידי אין לכך כל נפקות לעניינו, שכן, אין טענה בפי הנאשמת 2 לפיה היא בהליכי פירוק. משכך, ברי כי על הנאשמת 2 לשאת בחוב אשר יוטל עליה. כמו כן , לא נעלם מעיניי כי שם הנאשמת 2 שונה ביום 1.8.22 ל"אלי קטש יזמות ובניה בע"מ", אך מובן כי האישיות המשפטית עודנה זהה. על כן, אין בטענות שהועלו על ידי הנאשמת 2 כדי להשליך על תוצאות ההליך דנן.

69.  גזירת העונש -בשלב שלישי יש לגזור את עונשם של הנאשמים. לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשמים, בתוך המתחם. לשם כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין כדלקמן-

"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 י"א, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

70.  הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מפורטות בסעיף 40 י"א לחוק העונשין ובכללן:

"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".

71.  במקרה דנן, הנאשמים הודו באישומים שיוחסו להם, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר. יחד עם זאת, יצוין, שהם לא הודו בתחילת ההליך, והצדדים הגיעו להסכמות בחודש נובמבר 2022 בלבד.

72.  נוסף על האמור לעיל, לקחתי בחשבון את גילו של הנאשם, כאשר על פי טענת הנאשמים הוא מעל גיל 82.

73.  עוד התחשבתי בכך שכתב האישום הוגש בשיהוי, כאשר הבדיקה שנערכה על ידי המפקחים נערכה ביום 1.2.16, ואילו כתב האישום כנגד הנאשמים הוגש רק ביום 10.12.19 . כמו כן, חלפו כמעט 7 שנים מביצוע העבירות ומאז לא הוגש כתב אישום נוסף כנגד מי מהנאשמים. עוד אציין כי הנאשמים נעדרים עבר פלילי ושיתפו פעולה עם הרשויות, כאשר הליקויים תוקנו במהירות.

74.  במסגרת הטיעונים לעונש, נטען על ידי הנאשמים כי הם הפיקו תועלת מהמקרה הנקודתי שאירע באתר, ואשר הוביל את החברות לארגון מחדש בכל הנושא של הבטיחות(ר' פרוטוקול מיום 29.11.22, עמ' 10, ש' 12-11). דומה שאכן הנאשמים פעלו במרוצת השנים כדי שהמקרה לא יישנהכאשר מאז לא נפתחה כל חקירה ולא הוטל צו בטיחות, והדבר פועל לזכותם, כאשר ננקטו על ידם מאמצים לחזור למוטב.

75.  לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני משיתה על הנאשמת 1 קנס כספי בגובה 17,440 ₪. הקנס ישולם על ידי הנאשמת 1 ב-10 תשלומים שווים, הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.2.23 וכל ראשון לחודש.

76.  על הנאשמת 2 אני משיתה קנס כספי בגובה 17,440 ₪. הקנס ישולם על ידי הנאשמת 2 ב-10 תשלומים שווים, הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.2.2023 וכל ראשון לחודש.

77.  על הנאשם אני משיתה קנס כספי בגובה 32,000 ₪.הקנס ישולם על ידי נאשם ב-10 תשלומים שווים, הראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.2.2023 וכל ראשון לחודש.

78.  כמו כן, הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כלל העבירות בהן הורשעו הנאשמות 1 ו-2 בהליך זה, למשך שלוש שנים, בשמן. ההתחייבות תעמוד על גובה הקנס המקסימלי ביחס לנאשמות 1 ו-2. בנוסף, הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כלל העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים בשמו. הנאשמים יחתמו על התחייבות זו לא יאוחר מיום 1.2.23 במזכירות בית הדין.

79.  לצדדים מוקנית, תוך 45 ימים מעת שיומצא להם גזר דין זה, זכות לערער על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

80.  גזר הדין ישלח לצדדים באמצעות הדואר.