הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של גניבה עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין והתפרצות לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום ביום 6/2/23 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לדירה ברח' דרך האלון 73 בגבע כרמל, (להלן: "הבית") השייכת לגברת ג'וליה רקח (להלן: "המתלוננת") בכוונה לבצע גניבה, בכך שהגיע באמצעות רכבו בסמוך לבית, פתח את חלון הסלון שהיה סגור באותה העת ונכנס דרך החלון.

באותן הנסיבות, נכנס הנאשם אל חדר השינה של המתלוננת ונשא ונטל הנאשם מתוך קופסת תכשיטים שהייה נמצאת באותה העת על השידה בחדר, 2 טבעות יהלום וצמיד זהב (גורמט) וזאת ללא הסכמת המתלונן ובלי תביעת זכות בתום לב, תוך שהוא מתכוון לשלול את הרכוש שלילת קבע מבעליו.

במעשיו המתוארים לעיל התפרץ הנאשם לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה וביצע גניבה של טבעת יהלום ראשונה בשווי 9,000 ₪, טבעת יהלום נוספת בשווי 13,800 ₪ וכן צמיד זהב בשווי 720 ₪.

בדיון שהתקיים בפני היום, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, כראיות לעניין העונש הוגשו מטעם המאשימה המסמכים הבאים: גיליון רישום פלילי של הנאשם, סומן ת/1, גזר הדין וכתב האישום של בית משפט שלום חיפה תיק תפ"ק 19140-06-19 מכוחו ביקשה המאשימה להפעיל את עונש המאסר המותנה בר ההפעלה של 6 החודשים סומן ת/2 וטיעוני המאשימה לעניין העונש אשר הוגשו בכתב וסומנו ת/3 ולצידם אסופת פסיקה.

המאשימה עתרה במסגרת טיעוניה לקביעת מתחם ענישה שנע בין 12-24 חודשי מאסר בפועל, הדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשים אלה, את גילה המתקדם של המתלוננת, בעלת הבית, אישה כבת 76 שנים, וכן את שווי הגניבה בסך של - 23,520 ₪, בנסיבות אלה ביקשה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם ברף הגבוה של המתחם, כלומר, להטיל עליו 24 חודשי מאסר בפועל וכן להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה בין 6 החודשים במצטבר, כך שבסופו של דבר יוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת של 30 חודשים בצירוף ענישה הצופה פני עתיד, התחייבות ופיצוי.

ב"כ הנאשם מיקד את טיעוניו במצבו האישי והכלכלי של הנאשם, בעובדה שהוא הודה בהזדמנות הראשונה חסך זמן שיפוטי יקר והודה, כך גם הוגש במסגרת הראיות לעניין העונש מכתב מידועתו בציבור של הנאשם, סומן נ/1. ממנו ניתן ללמוד על כך שהיא פעלה להסדרת חובותיו של הנאשם, חובות שמקורן בהלוואות שנלקחו בשוק האפור, עוד פרטה זוגתו על מצבם של בני הזוג ועל כך שיש להם ילד משותף אשר סובל מנכות, והיא עומדת בימים הקרובים בפני לידה נוספת.

ב"כ הנאשם תמך את נימוקיו בפסיקה, הוא ביקש לקבוע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות בהן הורשע הנאשם, ראוי שינוע בין 6-24 חודשי מאסר, לצד ענישה הצופה פני עתיד כפי שהדבר נקבע בגזר דינה של כב' השופטת קנטור, גזר דין שניתן בעניינו של הנאשם בבית משפט שלום בחיפה - ת/2.

עוד נטען כי הרכוש הנגנב מבוטח, וסביר להניח שהמתלוננת תשופה בגין נזקיה ע"י חברת הביטוח, כך גם הוצגו בפני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקש למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם, ולהורות על הפעלת עונש המאסר המותנה בחופף ולחילופין את חלקו בחופף ואת חלקו במצטבר.

הנאשם אף הוא ביקש לומר את דברו וזאת כדלהלן: "אני מצטער, היה עלי לחץ של הנושים שהייתי חייב להם כספים, הם הביאו אותי למקום שמו לי אקדח ברקה שהם רוצים את הכסף שלהם עכשיו אמרתי שאין לי כסף מה אלך לגנוב, אמרו לי כן והם לקחו אותי למקום, ידעתי שבת זוגתי בהיריון ולא רציתי לחזור למקום הזה בחזרה, הכנסתי את עצמי לחובות וזה מה שקרה ואני מצטער על מה שקרה".

הנאשם עצור מיום 6/2/23.

דיון והכרעה:

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם שכן מדובר בעבירות אשר פוגעות פגיעה ממשית בפרטיותו ובקניינו של הפרט ואין בעובדה שבעת ביצוע העבירות לא נכחו בני הבית בביתם כדי להפחית מעצם חומרת העבירות. גם אם מדובר באירוע לא מתוכנן וספונטני הרי ההתפרצות לביתה של המתלוננת, הפגיעה בפרטיותה וקניינה יש בהן כדי לפגוע בתחושת הביטחון הבסיסית של מי מבני הבית.

בפסיקה נקבע לא אחת כי עבירות ההתפרצות הפכו למכת מדינה, הפגיעה ברכושו של הציבור מערערת באופן משמעותי וניכר את תחושת בטחונו ובתי המשפט מחויבים לנקוט בענישה מתאימה לצורך מיגור התופעה - ראו לעניין זה רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל, רע"פ 6210/18 אבו גאנם נ' מדינת ישראל.

כמו כן, ראו את האמור בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה: " בית המשפט המחוזי צדק משהתאים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות רכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר - למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים, ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והינה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש ירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד" (דברי השופט א' רובינשטיין, ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל).

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנאשם התפרץ לביתה של המתלוננת בשעות הבוקר, אין לי אלא לקבוע כי טוב שהנאשמת לא נכחה בביתה שכן לא ניתן לנבא כיצד האירוע היה עלול להתפתח. יודגש כי "עבירת ההתפרצות לדירת מגורים טומנת בחובה גם פוטנציאל להתפתחות אלימה ולפגיעות בגוף ובנפש. כניסה לביתו הפרטי - מבצרו של אדם, מעבר לכיעור ולתעוזה הטמונים בה, יש בה כדי ללמד על אופיו של אדם. מי אשר אינו מכבד את פרטיותו של הזולת, מי שנכון לפגוע בקניינו ורכושו של אחר, מי אשר נוטל רכוש זולתו, אינו זכאי להתחשבות ואין לו להלין אלא על עצמו" (ת"פ 50651-03-17 מ"י נ' לוי, בית משפט שלום טבריה כב' השופט יריב נבון).

מדיניות הענישה הנהוגה:

בפסיקה נקבע כי מדיניות הענישה ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם בכתב האישום, ובהעדר נסיבות יוצאות דופן בחריגותן הינה הטלת עונשי מאסר מהותיים, לעניין זה אפנה לעפ"א (נצרת) 306/09 מאיר אסור נ' מדינת ישראל שם נקבע כדלהלן: "כבר הבענו דעתנו לא אחת, והדבר נתמך בפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, כי יש להחמיר בעונשם של מי ההופכים בתיהם של אחרים, לעיי חורבות, או ל"הפיכת סדום ועמורה" (ראה והשווה רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל).

כבר אמרנו לא אחת, כי על דרך הכלל ובהעדר נסיבות אישיות יוצאות דופן, הרי, שעל מי המבצע עבירת פריצה, והוא נעדר עבר פלילי יש להטיל עונש מאסר של 12 חודשי מאסר, ואילו מי שהפך את מעשי הפריצה ללחם חוקו והינו רצידיוויסט בתחום זה, יש לגזור עונשי מאסר של 3 ואף 4 שנים מאסר בפועל.

מאליו מובן, כי אין באמור כדי לקבוע "תעריף" אחיד, של ענישה, שכן, הענישה לעולם אינדיבידואלית היא. אולם, קו מנחה יש באמור לעיל, כאשר כמובן בכל מקרה ומקרה יישקלו נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, שאלת הודאתו, חרטתו, קבלה כנה לעתיד לבל ישוב למעגל הפשע ועוד".

בע"פ 13824-08-17 שעסק בהתפרצות לדירה בצוותא של שני נאשמים, וגניבה מינורית ביותר של 2 דולר נקבע מתחם ענישה של 12-24 חודשים. מנגד, ברע"פ 6607/21 אמיר חסון נ. מ"י, דובר בנאשם שהורשע בעבירה של התפרצות לדירת מגורים, כאשר הוא הורשע בהתפרצות פעמיים לאותה דירה יום אחרי יום, וגנב מתוך הדירה יותר מחצי מיליון שקל ודרכונים והוטלו עליו 10 חודשי מאסר בפועל.

כך גם ראו עפ"ג 13582-02-22 מדינת ישראל נ' מוגרבי, בית משפט מחוזי חיפה, ביחס לאזכורי הפסיקה לעניין מדיניות הענישה בעבירת ההתפרצות אשר מחייבת השתת עונשים מרתיעים. 

כמו כן ראו רע"פ 5012/22 חאלד דגמש נ' מ"י שם נקבע בין היתר ע"י כב' השופט אלרון, כי "יש להחמיר בעונשם של המבצעים עבירות גניבה והתפרצות, המערערות את ביטחונם של האזרחים, ופוגעת בפרטיותם של נפגעי העבירה".

בענייננו כאמור מדובר בנאשם אשר הורשע בעבירות של גניבה והתפרצות לדירת מגורים כאשר פרטי הרכוש הגנוב לא הוחזרו ולא נתפסו ושווים הוערך בסכום של 23,520 ₪ כך שאני קובע כי מתחם העונש ההולם יעמוד על מאסר שבין 8-24 חודשים לצד ענישה הצופה פני עתיד, ופיצוי למתלוננת.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:

עסקינן בנאשם יליד שנת 1973 לחובתו 23 הרשעות האחרונה מחודש פברואר 2022 במסגרתה הורשע בעבירות דומות לאלה מושא הליך זה שבפני והוטל עליו עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים, לצד עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים שלא הרתיע אותו וכראיה לכך חזר הנאשם לסורו.

הנאשם לא פנה להליך טיפולי שיקומי כלשהו וזאת לאחר שחרורו ממאסרו הקודם, כך גם לא במהלך מעצרו הנוכחי. עם זאת הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו לקח אחריות מלאה על מעשיו וחסך זמן שיפוטי יקר.

הנאשם נתון במעצר מאחורי סורג ובריח וזאת מיום 6/2/23 כאשר ידוע שתנאי המעצר קשים הם מתנאי מאסר.

לא נעלמו מעיני נסיבותיו האישיות של הנאשם וזאת כפי שאלה באו לידי ביטוי במכתב שהוגש מטעם ידועתו בציבור (נ/1) כך גם מהדברים שמצאו את ביטוים בגזר דינה של כב' השופטת קנטור במסגרת תפ"ק 19140-06-19. ברור לי שעונש מאסר נוסף יקשה לא רק על הנאשם ואולי אף במיוחד על ילדיו הקטינים, וידועתו בציבור. עם זאת לא ניתן להתעלם ממעשיו החוזרים ונשנים, תהא הסיבה אשר תהא והליך השיקום בו היה בעבר נתון הנאשם כשל.

משכך, לאור התנהלותו של הנאשם החזרתיות על העבירות בהן הורשע זה מכבר, הפגיעה בערכים המוגנים והעובדה שעונש מאסר מותנה בר הפעלה לא הרתיע אותו מלחזור לסורו, אני מוצא לנכון למקם את עונשו של הנאשם במתחם האמור לעיל מעל הרף התחתון של המתחם ועד לגבול הבינוני שלו לצד הפעלת עונש מאסר מותנה שחלקו ירוצה במצטבר וחלקו בחופף, מאסר מותנה, והתחייבות.

איני מוצא בנסיבות העניין להטיל על הנאשם פיצוי או קנס.

בהתחשב בכל האמור לעיל לרבות בטיעוני הצדדים אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      מאסר בפועל למשך 11 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 6/2/23.

2.      אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים למשך 3 שנים כפי שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום חיפה תפ"ק 19140-06-19 אשר ירוצה באופן ש- 3 חודשים מסך תקופת התנאי הנ"ל ירוצו בחופף לעונש המאסר האמור בסעיף 1 לעיל ו - 3 חודשים מסך תקופת התנאי הנ"ל ירוצו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף 1 לעיל כך שבסופו של דבר ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה כוללת של 14 חודשים.

3.      מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה וזאת לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה, על אחת העבירות בהן הורשע בהליך זה שלפני, או על כל עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ויורשע בה.

4.      הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 5,000 ₪ לפיה יתחייב להימנע מלעבור במשך 3 שנים לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה, על כל עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ו/או על אחת מהעבירות בהן הורשע בהליך זה שלפני.

ניתן בזאת צו להשמדת מוצגים ככל שקיימים.

גזר דין זה מהווה פקודת מאסר.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ג, 09 מאי 2023, בהעדר הצדדים.