בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"פ 24117-08-19 מדינת ישראל נ' אבו טאעה(עציר)

לפני

כבוד השופט אברהם רובין

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

חוסיין אבו טאעה 

גזר דין

1.      פתח דבר

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות שלהלן: המתה בנסיבות של אחריות מופחתת - עבירה לפי סעיף 301ב(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק"); שלוש עבירות של תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק; שתי עבירות של תקיפת שוטר - עבירה לפי סעיף 273 לחוק; ותקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק. כמו כן, הסכימו הצדדים לצרף לתיק שלפניי את ת"פ (שלום י-ם) 8866-01-20 מדינת ישראל נ' חוסיין אבו טאעה, במסגרתו הורשע הנאשם ביום 19.6.22,בביצוע עבירה נוספת של תקיפת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 382א'(א) לחוק.

בהסדר הטיעון שהוצג לפניי הוסכם, בין היתר, כי הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש של 80 חודשי מאסר על הנאשם.

2.      העובדות בגינן הורשע הנאשם

על פי האמור בחלקו הכללי של כתב האישום, מאז נעוריו המוקדמים נהג הנאשם להתאמן באומניות לחימה, טאקוונדו ואגרוף תאילנדי. הנאשם אף השתתף בתחרויות וזכה בפרסים. לצורך פיתוח הגוף נהג הנאשם גם להשתמש בסטרואידים מסוגים שונים. מעת לעת גם צרך הנאשם סמים קנבואידים, לרבות סמוך לפני האירועים נושא כתב האישום, שהתרחשותם החלה ביום 22.7.19.

3.      כאמור באישום הראשון, ביום 22.7.19 בשעות הבוקר המאוחרות, במגרש משחקים בשכונת שייח ג'ראח, תקף הנאשם את דודו, וכן תקף את אחיו בצווארו והפילו על הרצפה. מיד לאחר מכן רץ הנאשם אל המדרכה הצמודה למגרש בשדרות חיים בר לב, שם הוא היכה באגרופו אדם שזהותו אינה ידועה, אשר לא הייתה לנאשם היכרות עמו. שוטרים שנסעו על הכביש הסמוך הבחינו במהומה ועצרו את רכבם. השוטרים הגיעו אל הנאשם וקרוביו ודרשו מהנאשם לחדול ממעשיו. השוטר עידן פנה אל הנאשם ושאל למעשיו, ואז היכה אותו הנאשם באגרופו בפניו. בתגובה ניסה השוטר עידן לתפוס את הנאשם, אך זה השתולל והמשיך להכות אותו וכן להכות שוטר נוסף בשם שמעון, שהגיע אף הוא לזירה. הנאשם היכה את השוטרים באגרופים ובבעיטות. השוטר שמעון נאלץ לתת לנאשם מספר אגרופים כדי לרסנו, אך ללא הצלחה. בשלב מסוים הנאשם נרגע, אך כעבור מספר רגעים הוא חזר לתקוף את השוטרים. השוטר עידן ריסס את הנאשם בגז פלפל, אך הנאשם המשיך להשתולל, ונשך את השוטר עידן בירכו הימנית. השוטר עידן ניסה להשתחרר מהנאשם בכך שהיכה אותו באגרופיו, אך הנאשם לא חדל ממעשיו. השוטר שמעון גם היכה את הנאשם במרפקים ובברכיות כדי לגרום לו לשחרר את אחיזתו בשוטר עידן. כתוצאה מכך, נחבל הנאשם בפניו. בשלב מסוים הגיעו כוחות משטרה נוספים למקום, וסייעו לאזוק את הנאשם. אחר הדברים האלה, הובא הנאשם בניידת למגרש הרוסים. במגרש הרוסים, תוך הוצאתו מן הניידת, נפל הנאשם על פניו ונחבל שוב בלסת העליונה ובפניו. ממגרש הרוסים הובל הנאשם לתחנת שלם, ובשל מצבו הוא הועבר משם לבית החולים הדסה בהר הצופים. הנאשם אושפז בבית החולים, טופל ושוחרר ביום 23.7.19, ואז הוא הועבר לתחנת שלם, שם הוא נחקר לראשונה. עד כאן עובדות האישום הראשון, בגינו הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, בביצוע 3 עבירות של תקיפה סתם ו-2 עבירות של תקיפת שוטר.

4.      נפנה לסקירת עובדות האישום השני, החמור יותר.

לאחר שהנאשם שוחרר מבית החולים כמתואר באישום הראשון, הוא נחקר בתחנת שלם ולאחר מכן הוא הועבר לבית המעצר במגרש הרוסים. הנאשם נבדק על ידי רופא בית המעצר, ולאחר מכן, בשל התנהגותו עובר למעצרו, הוא נכלא בתא מעצר המפוקח על ידי מצלמה, בו שהה עצור נוסף (להלן - "המנוח"), אשר בינו לבין הנאשם לא הייתה היכרות מוקדמת. ביום 24.7.19 בשעה 00:08 או בסמוך לכך, שמע סוהר בית המעצר צעקות. הסוהר פנה אל עמדת הזקיפות, שם הוא ראה במסך את הנאשם כשהוא ישוב על המנוח השוכב במיטתו, נשען בברכיו על מרכז גופו של המנוח, ומכה את המנוח בראשו באמצעות מרפקיו ללא הרף. הסוהר לחץ על כפתור המצוקה והזעיק בקשר כוח סוהרים, שרץ אל התא על מנת להפסיק את התקיפה. הסוהרים צעקו לנאשם לחדול ממעשיו, אך הוא המשיך להכות במרפקיו את המנוח בפניו, ואף היכה בחזהו ובגרונו וניסה לחנוק אותו. הסוהרים ריססו גז פלפל לכיוון הנאשם, תוך שהם ממתינים לפתיחת דלת התא שהתארכה דקות, כאשר כל אותו זמן המשיך הנאשם להכות את המנוח. לאחר שהסוהרים פתחו את התא ונכנסו אליו, הם משכו את הנאשם מעל המנוח, תוך שהנאשם מכה באגרופיו לכל עבר ופוגע בלסת של הקצין י"כ. כתוצאה מכך נפלה לכ' שן והוא דימם משפתו. בסופו של דבר נדרשו מספר סוהרים כדי להשתלט על הנאשם.

כתוצאה ממעשי הנאשם, איבד המנוח את הכרתו וחרחר. הוא אושפז בבית חולים כשהוא מורדם ומונשם. למנוח נגרמו חבלות משמעותיות בעיניים ושברים בארובת העין, שברים בגולגולת, דימום תוך מוחי, המטומות וחתכים בפנים, שברים באף, בעצמות הפנים ובלסת, שברים בצלעות ואספירציות בריאה. המנוח היה מאושפז כשנה במספר מוסדות אשפוז שונים, עד שביום 30.7.20 הוא נפטר כתוצאה ממעשיו של הנאשם.

בגין העובדות המתוארות באישום השני הורשע הנאשם בעבירות של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת ותקיפת עובד ציבור.

5.      על פי עובדות כתב האישום בתיק המצורף, בשעה שהנאשם היה עצור בגין כתב האישום שלפניי הוא תקף סוהר בכך שירק עליו. בגין מעשה זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת עובד ציבור.

6.      הסדר הטיעון

ביום 15.12.21 הציגו הצדדים הסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע בעבירות המיוחסות לו. כן הוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש של 80 חודשי מאסר על הנאשם, בניכוי ימי מעצרו, וכי הצדדים יטענו באופן חופשי לעניין גובה הפיצוי לבני משפחת המנוח. כמו כן הוסכם, כי הנאשם יוכל לטעון, מבלי שהמאשימה תביא ראיות לסתור את טענתו, כי הוא "היה במצב שבו בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה" (ס' 4(א) להודעה על הסדר טיעון). כמו כן הוסכם, כי האמור בסעיפים 4 ו- 9-6 באישום השני (הכוונה לתיאור מה שהתרחש בתוך תא המעצר - המכות שהיכה הנאשם את המנוח והשתלטות הסוהרים על הנאשם), לא תועד ולא נשמר, וכן הוסכם כי הנאשם יוכל להגיש תעודה רפואית מיום האירוע נושא האישום הראשון.

7.      דברי בני משפחתו של המנוח

בפתח ישיבת הטיעונים לעונש נשמעו דבריה של בת המנוח. הבת מסרה כי בני משפחת המנוח מתנגדים באופן נחרץ להסדר הטיעון, כיוון שלהשקפתם העונש המוסכם מקל עם הנאשם באופן קיצוני ואיננו משקף כלל את מעשהו המזעזע. לדבריה, הסדר הטיעון המקל מנצל לרעה את החלטת משפחת המנוח שלא לעורר דיון ציבורי במשפטו של הנאשם. הבת הוסיפה וטענה, כי להשקפת המשפחה יש היבטים לאומניים במעשהו של הנאשם, אשר לא באו לידי ביטוי בהסדר הטיעון.

8.      תסקירי נפגעי העבירה

הוגשו שני תסקירי נפגעי עבירה: הראשון עוסק בשבעת ילדיו הביולוגיים של המנוח, והשני באלמנתו ובשניים מילדיה. התסקירים מצביעים על תמונת נזק קשה וחמורה בכל הנוגע לבני משפחת המנוח. מפאת צנעת הפרט נתייחס לתסקירים בקצרה בלבד.

בתסקיר הנוגע לשבעת ילדיו הביולוגיים של המנוח נכתב, כי שירות המבחן התרשם מתמונת נזק חמורה ומורכבת במיוחד, זאת על רקע אובדנו של מי שהיה עבורם דמות ראשונית, משמעותית ויציבה, ועל רקע התקופה הארוכה בה היו צריכים בני המשפחה להתגייס לצורך הטיפול הסיעודי במנוח בשנה שחלפה עד פטירתו. גורם נוסף המחמיר את סבלם של ילדי המנוח הוא העובדה שמותו השאיר לא פתורות את נסיבות מעצרו של המנוח טרם מותו, והעובדה שהוא הותקף באלימות דווקא כאשר הוא היה תחת חסותה של רשות אשר הייתה אמורה לשמור ולהשגיח עליו. לדברי שירות המבחן, התכנים הטראומתיים של הפגיעה והאובדן ממשיכים לרדוף את בני המשפחה, זאת לצד הצורך שלהם להתגייס להליכים המשפטיים השונים. לכן, בני המשפחה מתקשים להתפנות באופן מלא לחייהם. לנוכח רגשותיהם הסותרים של בני המשפחה כלפי האב, על רקע נסיבות מעצרו, הם מתקשים לעבד את אבלם, והם נותרו עם שאלות טורדניות בלתי פתורות. בסיכום הדברים ממליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם פיצוי כספי משמעותי.

גם התסקיר הנוגע לאלמנתו של המנוח ולשניים מילדיה, ילדיו החורגים של המנוח, מתאר תמונת נזק חמורה ומורכבת במיוחד. עוד לפני מות המנוח התמודדו אלמנתו וילדיה עם נסיבות חיים קשות ומורכבות, שמקשות עליהם להתמודד עם אירוע מותו של המנוח. מסיבות המפורטות בתסקיר נראה כי דווקא אצל האלמנה וילדיה ניכרת במיוחד השפעת העובדה שבשל מותו של המנוח נותרו לא פתורות שאלות הקשורות במעצרו. הקושי להתמודד עם השפעות מותו של המנוח גם משפיע לרעה, למרבה הצער, על היחסים הפנימיים במשפחת האלמנה וילדיה, ועל יחסיהם עם ילדיו הביולוגיים של המנוח. נסיבות מעצרו של המנוח מקשות על תהליך האבל של אלמנתו וילדיה. בסיכום התסקיר ממליץ שירות המבחן, כי לאור תמונת הנזקים הקשה, ועל מנת לאפשר לאלמנה ולילדיה חוויית נראות וצדק, יוטל על הפוגע פיצוי כספי משמעותי.

9.      טיעוני המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה הסבירה כי הסדר הטיעון הושג בתום הליך גישור מתמשך. יוער בהקשר זה, כי הסדר הטיעון הושג לאחר שנשמעו עדויותיהם של שני פסיכיאטרים לגבי מצבו של הנאשם בעת ביצוע העבירות. לדברי ב"כ המאשימה, עונש המאסר המוסכם מאוד מקל ביחס לעבירה ולנסיבות האירוע, ברם הדבר נובע מקושי ראייתי משמעותי שגבר לאחר שמיעת עדויות שני הפסיכיאטרים. ב"כ המאשימה ציינה כי בני משפחת המנוח מתנגדים להסדר הטיעון, אך המאשימה סבורה, לאחר ששקלה בכובד ראש את התנגדותם, כי "הבעיה המשפטית - ראייתית" - כלשון ב"כ המאשימה - מצדיקה את הסדר הטיעון.

לעניין הפיצוי הכספי לנפגעי העבירה, ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם את הפיצוי המקסימלי על פי סעיף 77 לחוק, בסך של 258,000 ₪, והפנתה למספר דוגמאות מן הפסיקה בהן הפיצוי המקסימלי הוטל על נאשמים שהורשעו בעבירת הריגה. לטענת ב"כ המאשימה מוצדק לפסוק את הפיצוי המקסימלי לנוכח תמונת הנזק החמורה והמורכבת הן בקרב ילדיו הביולוגיים של המנוח והן אצל אלמנתו, כפי שתואר בתסקירי נפגעי העבירה, ולנוכח העובדה שהפיצוי אמור להתחלק בין 11 בני משפחה של המנוח שנפגעו כתוצאה מהעבירה, ואשר זקוקים לפיצוי כדי לממן לעצמם טיפולים ראשוניים. ב"כ המאשימה טענה כי ראוי לחלק את הפיצוי בין בני המשפחה בחלקים שווים.

10.  טיעוני הנאשם לעונש

ב"כ הנאשם טענה כי השיקולים שעמדו בבסיס הסדר הטיעון, לרבות השיקולים הראייתיים שתיארה ב"כ המאשימה, מצדיקים את עונש המאסר לו עתרו הצדדים. לטענת ב"כ הנאשם, שיקולים אלה יפים גם לצורך קביעת הפיצוי שישלם הנאשם. לטענתה, בקביעת הפיצוי יש לקחת בחשבון את פעולותיהם של הסוהרים ש"יצרו את התנאים לביצוע העבירה" - כלשונה - כשהנאשם היה במשמורתם, ואת העובדה שהנאשם הורשע בעבירת המתה באחריות מופחתת. בנסיבות אלא נטען כי אין מקום לחייב את הנאשם בפיצוי המקסימלי. לטענת ב"כ הנאשם, מנסיבות התיק עולה כי המנוח לא היה עמוד התווך של המשפחה, זאת בניגוד למתואר בתסקירי נפגעי העבירה. לדבריה, הנאשם היה גמלאי לא צעיר, שסבל ממחלות ונזקק לתרופות, ומכאן שהפיצוי לא אמור להביא בחשבון אובדן פרנסה משמעותי למשפחה. ב"כ הנאשם טענה כי יש להביא בחשבון את התביעה האזרחית שהגישו בני משפחת המנוח נגד השב"ס, במסגרתה הם צפויים, כך לפי הטענה , לקבל פיצוי מלא על נזקיהם. ב"כ הנאשם טענה כי משפחת הנאשם כואבת את התוצאה של מעשי הנאשם, ומצטערת על המעשים. לטענת ב"כ הנאשם הוא ומשפחתו נתונים במצב כלכלי קשה, כך שהם לא יוכלו לעמוד בפיצוי שיעלה על 30,000-10,000 ₪ לכל היותר. לסיום, הדגישה באת כוחו שאין המדובר בעבירה שבוצעה מתוך מניע לאומני, ולראיה, שהנאשם תקף גם את בני משפחתו, כמתואר באישום הראשון.

11.  דברי הנאשם

הנאשם ביקש סליחה על מעשיו, לדברי הנאשם "אני אז לא הייתי בהכרה", ולראייה, לדבריו, שהוא פגע גם בבני משפחתו. הנאשם טען כי: "מישהו שם לי איזה כדור בשתייה שלי, בגלל הכדור הזה קרה כל מה שקרה".

דיון והכרעה

12.  ככלל, העובדה שהמאשימה והנאשם הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הם עותרים במשותף להטלת עונש קונקרטי על הנאשם איננה פוטרת את בית המשפט מהחובה לבחון את העונש לו עותרים הצדדים במסגרת העקרונות הקבועים בתיקון 113 לחוק העונשין (ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל (3.2.14); ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.13)). בקביעת מתחם הענישה בית המשפט איננו כבול להסכמת הצדדים בהסדר הטיעון, והוא נדרש לקבוע את מתחם הענישה בהתאם להוראות תיקון 113 (ע"פ 7850/21 דסוקי נ' מדינת ישראל (9.6.22)). בהקשר זה יש להבחין בין טווח הענישה או העונש הקונקרטי עליו הסכימו הצדדים, לבין מתחם הענישה המשקף את הדין הכללי, ושאותו קובע בית המשפט (שם, בפסקה 13 לפסק הדין). עם זאת, יש מקרים בהם לנוכח קיומו של הסדר טיעון לא נדרש בית המשפט לקבוע מתחם ענישה. כך הדבר, למשל במקום בו סבירותו של העונש המוסכם ברורה על פניה (ע"פ 2014/20 אנקרי נ' מדינת ישראל (19.1.21); ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל (2.12.2018) בפסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן). סבורני כי בענייננו מתאימה הגישה השנייה, ולפיכך התייחסותנו להלן למתחם העונש ההולם תהיה מצומצמת יחסית.

13.  מתחם העונש ההולם וסבירות העונש המוסכם

העבירה החמורה ביותר והעיקרית, אם כי לא היחידה, בה הורשע הנאשם, היא העבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שהעונש המרבי בצידה עומד על 20 שנות מאסר.

מבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות שביצע הנאשם ניתן לקבוע כי לא מדובר בעבירות מתוכננות. להיפך, על פי הסדר הטיעון עבירת ההמתה בוצעה בעת שהנאשם היה תחת השפעת חומר מסמם כלשהו. יתר על כן, על פי העובדות המוסכמות במסגרת הסדר הטיעון בשל השפעת החומר המסמם היה הנאשם "חסר יכולת של ממש... להבין את אשר עשה, או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה" (סעיף 4(א) להודעה על הסדר הטיעון). נסיבות אלו מציבות את מעשהו של הנאשם שלפניי ברף חומרה נמוך יחסית בהשוואה למקרים בהם אדם נוקט באלימות בעקבות תכנון מראש, או בהשוואה למקרים בהם אדם מבצע מעשה אלימות חמור תוך מודעות מלאה לפסול שבמעשה, ותוך שיש לו יכולת מלאה להימנע מעשיית המעשה. על כן, אילו היה מבצע הנאשם שלפניי את העבירות לאחר תכנון מוקדם, תוך שהוא מודע באופן מלא לפסול שבמעשיו, ותוך שהוא איננו במצב בו הוא נעדר "יכולת של ממש" להימנע מביצוע המעשים, הרי שמתחם העונש ההולם היה גבוה משמעותית מהעונש המוסכם. הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירות, במיוחד עבירת ההמתה, הוא נזק חמור ביותר, למעשה החמור ביותר - אובדן חיי אדם, אלא שבקביעת מתחם העונש ההולם יש לתת משקל ראוי גם ליתר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, אשר הובאו לעיל. לפיכך, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע הנאשם, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של העניין הקונקרטי שלפניי, נע בין 6 ל-10 שנות מאסר. בהינתן הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובכלל זה, הודאתו של הנאשם במיוחס לו, חרטתו, והעדר עבר פלילי קודם, אני סבור כי עונש המאסר המוסכם, המציב את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של המתחם, הוא סביר ומאוזן. על כן אינני רואה כל עילה להתערב בהסדר הטיעון.

14.  פיצויים לנפגעי העבירה

סוגיית הפיצוי מהווה את סלע המחלוקת בין המאשימה לנאשם במקרה דנא. מחד, טוענת המאשימה כי יש להשית על הנאשם את הפיצוי המקסימלי בסך של 258,000 ₪ הקבוע בסעיף 77 לחוק, ומאידך, טוענת ב"כ הנאשם, כי יש להשית עליו פיצוי בסך של 30,000 ₪ לכל היותר.

הלכה היא כי פיצוי לנפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי הוא "אקט סמלי-חינוכי-ערכי ואינו מהווה פיצוי ממשי או "תחליף מאסר"" (ע"פ 11178/04 פלוני נ' מדינת ישראל (1.9.05)). תכלית הפיצוי בהליך הפלילי היא להושיט "עזרה ראשונה" לנפגע העבירה ולא לפצות אותו על מלוא נזקו (דנ"פ 3319/21 פלוני נ' פלוני (4.8.21)). לעת קביעת סכום הפיצוי מצבו הכלכלי של הנאשם איננו שיקול רלוונטי (ע"פ 3991/18 פלוני נ' מדינת ישראל (15.1.20);ע"פ 8774/15 פלוני נ' מדינת ישראל (19.6.16)).

15.  בקביעת סכום הפיצוי במקרה שלפניי יש להביא בחשבון, בראש ובראשונה, את התוצאה הקשה של מעשהו של הנאשם - מותו של המנוח לאחר ששהה במשך כשנה במוסדות אשפוז שונים. כאמור בתסקירי נפגעי העבירה, הנזקים שנגרמו לנפגעי העבירה בעקבות מות המנוח, במיוחד בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי, הם נזקים קשים מנשוא וארוכי טווח. בקביעת סכום הפיצויים יש להביא בחשבון גם את ריבוי הנפגעים. פשיטא, שאין בפיצוי שייפסק כדי להביא מזור לנפגעי העבירה, אך יש בו כדי לבטא את עמדת בית המשפט לפיה על הנאשם שגרם נזק מוטלת החובה לפצות את נפגעי העבירה. שקלתי את השגות ב"כ הנאשם לגבי חומרת הנזק שנגרם לנפגעי העבירה. לא שוכנעתי כי יש ממש בטענות אלה.

בשקלול כלל הגורמים לעיל, אני מחייב את הנאשם לשלם ל- 11 נפגעי העבירה, בהתאם לפרטים שתמציא המאשימה למזכירות, פיצוי בסך של 220,000 ₪, אשר יתחלק בין כל נפגעי העבירה בחלקים שווים - 20,000 ₪ לכל נפגע עבירה.

16.  לנוכח האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן:

א.    80 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס.

ב.      12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

ג.       הנאשם יפצה את 11 נפגעי העבירה - בהתאם לפרטים שתעביר המאשימה למזכירות בית המשפט - בסך של 220,000 ₪. הסכום יתחלק בין נפגעי העבירה בחלקים שווים - 20,000 ₪ לכל נפגע עבירה. סכום הפיצוי ישולם עד ליום 1/9/23.

הודע לנאשם על זכותו לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.