1

1.      ביום 11.7.17 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין אירוע שארע ביום 20.10.16. בכתב אישום זה מואשם הנאשם בעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד הציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.      עוד קודם להגשתו של כתב האישום ביולי 2017, תבע המבקש את משטרת ישראל בגין התנהגות השוטרים, שגרמה לו לנזקי גוף ונפש וכן למעצר שווא: התביעה הוגשה כתביעה קטנה ביום 5.1.17, על-סך של 30,000 ₪ [ת"ק 13782-01-17].

3.      עתה בפני טענתו המקדמית של המבקש, מפי ב"כ המלומד, לביטולו של כתב האישום מטעמי צדק, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1992. שני ראשים לטענת המבקש:

                    א.        כתב האישום הוגש בשיהוי;

                     ב.         כתב האישום הוגש כפעולה נקמנית של המשטרה, אך ורק בשל "העזתו" של הנאשם לתבוע את המשטרה בשל התנהגותם האלימה והשערורייתית של שוטריה;

2

4.      לעניין השיהוי, אין בסיס לטענה כי כתב אישום שהוגש כתשעה חודשים לאחר קרות המקרה, הוגש בשיהוי. מעבר לנחוץ אציין כי התיק המשטרתי הועבר לפרקליטות וזו - כסמכותה - העבירה אותו לטיפול מפלג תביעות במשטרה. לא מצאתי כל סימן לגרירת רגליים או השתהות מכוונת או רשלנית, וטענה זו נדחית.

5.      לעניין המניע הפסול שבהגשת כתב האישום, מדובר בטענה עובדתית-בעיקרה, המחייבת בירור במהלכו של משפט הוכחות: ראשית לכל נדרשת קביעתן של עובדות האירוע לאשורן, בדגש על התנהגות השוטרים, כדי לבסס מסקנה אפשרית של התנכלות פיזית ואחרת למבקש במהלך האירוע, וזאת כרקע מחויב לבחינת הטענה להגשת כתב האישום מתוך "נקמנות".

6.      עוד אוסיף, שבחנתי את בקשת המבקש גם במשקפי הביקורת המנהלית על שיקול דעתה של התביעה בהגשתו של כתב האישום:

                    א.        ככל פעולה מנהלית, כפופה גם החלטת התביעה לבחינה שיפוטית לפי כללי הדין המנהלי. בחינה שיפוטית זו של "תקיפה מנהלית" נעשית על-ידי הערכאה המבררת (בג"ץ 4837/12 פלונים נ' השר לבטחון פנים (2013));

                     ב.         כך, לצד טענות שמקורן ומקומן במסגרת טענה מקדמית של הגנה "מן הצדק", נוספה האפשרות לברר טענות שמקורן ומקומן הוא בתקיפתו של שיקול דעתה של התביעה בכליהם של הדין החוקתי והדין המנהלי (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה [פורסם בנבו] (2006), בג"ץ 6887/13 קניאס נ' היו"מ (2014) ובג"ץ 2303/15 חנקשייב (חן) נ' מ.י. (2015));

7.      כך או אחרת, על הטוען להגנה מן הצדק או על התוקף מנהלית את ההחלטה להגיש כתב אישום, לבסס את טענתו כי נפל פגם חמור בשיקול דעתה של התביעה. במקרה דנן, פרט לעצם העובדה כי כתב האישום הוגש אחרי הגשת תביעתו של המבקש, אין עתה כל בסיס ממשי לטענה כי נפל פסול בשיקולי התביעה.

8.      לא אדחה כבר עתה את טענתו של המבקש לעניין הפסול בשיקולי התביעה ובהגשת כתב האישום, אלא אדחה את הדיון בה לשלב אחר של המשפט: המבקש יוכל להעלות שוב טענתו בסיום מסכת ראיות התביעה או לאחר גמר הבאת הראיות, כפי שייראה לו לנכון.

9.      בדיון הקבוע עתה ליום 9.10.18 ישיב אפוא הנאשם לכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018, בהעדר הצדדים.