1

1.      הנאשמים עומדים לדין באשמת תקיפה, שעל פי המיוחס להם בכתב האישום, ביצעו בעת ששירתו כשוטרים במשטרת ישראל.

2

2.      ביום 25.3.18 נעתרתי לבקשה בכתב שהוגשה על ידי ב"כ הנאשמים והוריתי על זימון שני עדי הגנה, ובהם עו"ד ליאורה נהון מהמחלקה לחקירות שוטרים.

3.      לפני בקשה מטעם המאשימה לעיון חוזר בהחלטה לזמן לעדות את עו"ד נהון, אשר על פי האמור בבקשה משרתת כפרקליטה במחלקה לחקירות שוטרים, והיא החתומה על כתב האישום. בתגובתם מיום 2.4.18 התנגדו ב"כ הנאשמים לבקשה לעיון חוזר.

4.      לא קיים מחסום דיוני המונע עיון מחדש בהחלטה, בפרט לנוכח העובדה שניתנה ללא קבלת תגובת המאשימה. אוסיף כי בעת מתן ההחלטה על זימונה של העדה, נשמטה מזכרוני העובדה כי מדובר בפרקליטה החתומה על כתב האישום, וסברתי כי מדובר בחוקרת המחלקה לחקירות שוטרים.

5.      הגם שזימון פרקליט המטפל בתיק לעדות במשפט המתנהל באותו התיק אפשרי מבחינה דיונית, בית המשפט העליון התייחס אליו כאל "תוצאה בלתי רצויה". ראו בש"פ 6507/09 משה קצב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 13.9.09). על רקע זה יש לבחון בזהירות האם ישנה נחיצות בעדותה של עו"ד נהון.

6.      על פי האמור בתגובת ב"כ הנאשמים, הטעם להזמנתה של עו"ד נהון לעדות נעוץ ברצונם לבסס טענת אפליה בהעמדה לדין ביחס למעורבים אחרים, שקיימת בעניינם תשתית ראייתית למעורבות באלימות שאינה פחותה בחומרתה. עוד מבקשים הנאשמים לבסס באמצעות העדות טענה, לפיה בהחלטה על העמדתם של הנאשמים לדין פלילי, מקום שלשיטתם היה ראוי להעמידם לדין משמעתי בלבד, סטתה המאשימה ממדיניותה שלה.

7.      ההחלטה על העמדתם של הנאשמים לדין פלילי היא החלטה מנהלית המצויה בסמכותה של הפרקליטה, היא חלק משגרת עבודתה והיא אינה שונה מהחלטות דומות שנוהגים פרקליטים לקבל מדי יום ביומו על הגשת כתבי אישום או על סגירת תיקים. הזמנתה של הפרקליטה לעדות הנוגעת לאופן הפעלת שיקול דעתה במקרה דנן אינה שונה מהזמנה של פרקליט לדיון בגין החלטתו להעמיד נאשם לדין בכל תיק אחר, ועניינם של הנאשמים אינו יוצא דופן.

3

8.      לא ניתן לאפשר מצב שבו פרקליטים יעמדו לחקירה בבית משפט בנוגע לאופן הפעלת שיקול דעתם במסגרת תפקידם. הגם שב"כ הנאשמים התחייבו לנהוג בפרקליטה בכבוד ובנימוס, ואין לי ספק שכך אמנם היו נוהגים בה, לו הייתה מעידה, פתיחת האפשרות לזמן פרקליטים לעדות בנוגע לאופן הפעלת שיקול דעתם המקצועי עשויה לרפות את ידי הפרקליטים מביצוע מלאכתם. ראו בעניין זה ת"פ (מחוזי ת"א) 40250/99 מדינת ישראל נ' בדיר (פורסם בנבו 16.11.00); ת"פ (טבריה) 1951/04 מדינת ישראל נ' שוורץ (לא פורסם 30.3.06)

9.      טענות מן הסוג שמבקשים הנאשמים לבסס אינן מצריכות את עדות הפרקליטה. תשובת המדינה לטענות בדבר אפליית הנאשמים ואכיפה בררנית בהחלטה על העמדתם לדין פלילי תובא מפי הפרקליטים המייצגים את המדינה בדיון, בדרך של טיעון במסגרת הסיכומים או במסגרת תשובה לטענות מקדמיות, ואין מקום לחקירת פרקליטים לצורך כך. ראו ת"פ (שלום ירושלים) 3360/02 מדינת ישראל נ' דוד העברי (פורסם בנבו 4.3.03) והפסיקה הנזכרת שם.

10.  ככל שיש בידי הנאשמים מידע על מעורבים אחרים במעשי אלימות שלא הוגש נגדם כתב אישום הם וודאי יטענו לכך, ויש להניח לזכות המאשימה, שלא תתנגד אף להגשת חומרי חקירה המצויים בידי הנאשמים ביחס למעורבים אחרים.

ככל שהנאשמים מבקשים לאסוף ראיות למעורבותם של שוטרים אחרים במעשי אלימות באמצעות חקירת הפרקליטה, אין מקום לאפשר התנהלות זו, שעשויה להוות "מסע דיג".

11.  לנוכח האמור לעיל, ההחלטה לזמן לעדות את עו"ד ליאורה נהון מבוטלת.

12.  המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.