1

לפניי בקשתו של הנאשם, בהמשך לגזר הדין שניתן על ידי בפרוטוקול הדיון מיום 27.4.2022, כי אורה על קיזוז התקופה בה היה הנאשם פסול מהחזקת רישיון נהיגה עד לתום ההליכים בעניינו, מתקופת הפסילה שנקבעה על ידי בסע' ו' בעמ' 61 לגזר הדין.

לטענת ב"כ הנאשם, המדובר בפרקטיקה מקובלת בבתי המשפט לתעבורה, ומאחר והנאשם נפסל עוד ביום 16.9.2018 במסגרת הדיון בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים, הרי שריצה את כל תקופה הפסילה.

המאשימה מתנגדת לבקשה מן הטעם שבעת פסילתו עד לתום ההליכים בעניינו, ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק המצורף (תת"ע 8855-11-20 עבירה מיום 16.10.2020) ולא היה ראוי כי יעתור לקיזוז התקופה האמורה, עת נתפס נוהג בזמן הפסילה.

2

לאחר שעיינתי גם בתשובת ב"כ הנאשם לתגובת המאשימה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

שאלת ניכוייה של תקופת פסילה קודמת נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

אמנם, לא אחת מורה בית המשפט על ניכוי תקופת הפסילה הקודמת (כגון פסילה מינהלית), אך לעתים מוטלת תקופת פסילה מבלי להורות על ניכוי הפסילה שקדמה לגזר הדין (ראה, לדוג' גזרי הדין הנזכרים ברע"פ 5166-14 יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל; ברע"פ 4914-16 שביט נוי נ' מדינת ישראל; וברע"פ 9234-10 איגור קרסנובריז'י נ' מדינת ישראל).

בענייננו, הוריתי בגזר הדין כי 24 חודשי הפסילה יחלו מיום גזר הדין.

תקופת הפסילה נבעה, מעיקרה, עקב העבירה המאוחרת בזמן שעבר הנאשם, במסגרת תת"ע
 8855-11-20, תוך שהתחשבתי בהליך הטיפולי שעבר הנאשם, ובשל נסיבות מיוחדות אלה הוריתי על תקופה הקצרה מהתקופה בת 10 השנים הקבועה בסע' 40א(ג)(1) לפקודת התעבורה. עם זאת, כוונתי בגזר הדין הייתה ברורה - כי תקופת הפסילה תימנה החל מיום גזר הדין.

אמנם, תיקיו של הנאשם צורפו זה לזה, אך יהא זה מלאכותי ובלתי סביר בעיניי לנכות את תקופת הפסילה שהוטלה על הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, כאשר במהלכה עבר את אותה עבירה. אני סבור כי בית המשפט התחשב בנסיבותיו של הנאשם די והותר בחפיפת הפסילות המותנות בעניינו אלה לאלה, וזאת בנוסף לקיצור התקופה הקבועה בסע' 40א(ג)(1) לפקודת התעבורה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ב, 10 מאי 2022, בהעדר הצדדים.