1

לאחר קבלת תגובת ב"כ הצדדים, שהוגשה ביום 11.10.18, אני מחליט כלהלן:

כאמור בהחלטה מיום 4.10.18, סוגיית צו עיכוב היציאה מהארץ הועלתה ביוזמת המזכירות ומדובר בעניין טכני הנובע מכך שבזמנו לא נקצב מועד סיום לתוקף הצו האמור. בנסיבות אלה, אין צורך בקביעת דיון בסוגייה ודי בתגובות שהוגשו לפניי לצורך מתן ההחלטה.

בתחילת הדברים ראוי לציין כי אין לבית המשפט אלא להצר על בקשת הנאשם לשחרר את שני באי-כוחו מהייצוג. לא זו בלבד שבאי-כוח הנאשם השכילו להביא את התיק לתוצאה המיטבית מבחינת הנאשם, אלא שהתרשמות בית המשפט היא - לאחר מספר לא מבוטל של ישיבות - כי הייצוג היה מקצועי ומכובד מכל בחינה אפשרית. בנסיבות אלה איני נעתר לבקשה לשחרר את באי-כוח הנאשם מן הייצוג.

2

לגופו של עניין, הסוגייה המשפטית היא פשוטה בתכלית. כפי שצוין כבר בהחלטה מיום 4.10.18, עם סגירת התיק במזכירות, לאחר שניתן פסק דין חלוט, יש להורות על ביטול כל תנאי שחרור שנקבע. יחד עם זאת, תנאי השחרור נועדו בין השאר להבטיח התייצבות לריצוי העונש, וכאשר מדובר בעונש של מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות ההתייצבות נדרשת בכל יום מחדש. להבדיל, תנאי שחרור אינם בגדר אמצעי לצורך הבטחת גביית קנס (להבדיל מהאמצעי של מאסר במקום קנס).

בנסיבות אלה אני מורה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ, שהוצא נגד הנאשם במסגרת הליכים הקשורים לתיק זה, יפקע ויבוטל ביום 23.11.18.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים, בפקסימיליה.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.