1

 

 

1.         הנאשם, יליד 00/00/01, הורשע על יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות בנשק (החזקה)- לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           

 

עובדות כתב האישום המתוקן הן כדלהלן:

ביום 3/12/21 בשעה 20:35, החזיק הנאשם בביתו על גופו נשק דמוי תת מקלע מאולתר, שסוגל לירות כדור ובכוחו להמית אדם (להלן: הנשק), בלא רשות על פי דין להחזקתו; כן החזיק בחצר ביתו מחסנית המהווה אביזר לנשק (להלן: המחסנית), בלא רשות על פי דין להחזקתה.

 

2.         הסדר הטיעון

בתאריך 16/5/22, בטרם ניתנה תגובת ההגנה לכתב האישום, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום, והנאשם הודה בעבירות שיחסו לו במסגרתו, כמפורט לעיל. כן הוסכם על הצדדים כי התסקיר שיוגש בעניינו של הנאשם, המתחייב מגילו בעת ביצוע העבירות, לא יתייחס לשאלת הרשעתו, וכי המאשימה לא תהיה כפופה להמלצותיו. בהעדר הסכמה לעניין העונש, הטיעון לעונש היה חופשי, לאחר שהתקבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם, וכן שלושה תסקירים משלימים.

 

 

            ראיות לעונש

3.         הנאשם נעדר הרשעות קודמות.

 

            תסקירי שירות המבחן

            שירות המבחן ערך כאמור מספר תסקירים בעניינו של הנאשם. הראשון מיום 11/9/22, שני תסקירים משלימים מתאריכים 18/10/22 ו- 20/10/21 ותסקיר סופי מיום 31/10/22.

 

 

4.         התסקיר הראשון מיום 11/9/22

א. קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כבן 21, מאורס, אשר עובר למעצרו התגורר בבית סבו בג'סר א-זרקא. הנאשם, כבן 22, הוא הבכור מבין חמשת אחאיו, בני 20 - 13; מסר כי הוריו פרודים מזה כחמש שנים, בעקבות שיפוץ ארוך שנים שערך האב בביתם, אשר בעטיו עברו אמו ואחאיו להתגורר בבית הורי האם, ונשארו שם; האב מתגורר אצל הוריו, ולנאשם אין קשר עמו. לדברי הנאשם, מאז לידתו חווה חוסר עניין מצד אביו, ועל כן גדל לסירוגין בבית סבו. הוא סיפר כי נשר מבית הספר לאחר שבע שנות לימוד, על רקע מצבה הבריאותי של סבתו ורצונו לשהות במחיצתה; לאחר מכן, החל לעבוד במסעדה, בניקיון ובאולם אירועים, ועד למעצרו עבד במשך כשנתיים, לסירוגין, כעוזר טבח במסעדה בעמק חפר.

2

 

הנאשם נעדר עבר פלילי. הנאשם מסר לקצינת המבחן כי קרוב משפחתו דרס בשוגג אדם ממשפחה עבריינית, ומאז התגלע סכסוך בין המשפחות, שכלל איומים וירי יומיומי לעבר בני משפחתו של הנאשם. לדבריו, רכש את הנשק לצורך הגנה עצמית, על רקע הסכסוך, האיומים והירי המתמשך על ביתו, ונתפס מיד לאחר רכישת הנשק מבלי שעשה בו כל שימוש; הוא סיפר כי הסכסוך "נסגר" במעמד מכובדי הכפר, אך ללא סולחה רשמית, משום שבני משפחתו אינם מוכנים לשלם את סכום הכסף שנדרש מהם.

 

קצינת המבחן העריכה כי הנאשם קיבל אחריות פורמלית בלבד על החזקת הנשק, ולא הפנים את חומרת התנהלותו ומצבו; הוא שלל תכנון ספציפי לשימוש בו, וטען כאמור כי מדובר בהגנה עצמית, לאחר שמיצה את הפנייה לגורמי אכיפת החוק; הנאשם מודע למחירים האישיים הכרוכים במעורבותו הפלילית, בשל מעצרו, הרחקתו ומעצרו בפיקוח אלקטרוני למשך 8 חודשים בבית חברו של סבו בחדרה, אם כי שוחרר למעצר בית ביום 24/7/22, והם היוו עבורו גורם מציב גבול ומרתיע; הוא שלל צריכת סמים או הימורים, ודגימת שתן שמסר נמצאה נקיה משרידי סם. לדבריו, צרך אלכוהול במידה מבוקרת לאחר העבודה, ללא התמכרות.

 

 

 

הסיכון לעבריינות למול סיכויי השיקום;

במסגרת גורמי הסיכון התרשם שירות המבחן כי לנאשם הצעיר בן ה-21 אישיות בלתי מגובשת, ילדותית, תלותית ואימפולסיבית, בצד דימוי עצמי נמוך, תחושת כעס כלפי אביו שגרם לו חוויית דחיה וכלפי הוריו שלא היוו דמויות הוריות משמעותיות עבורו, לעומת סביו, שגידלוהו כהורים. דימויו הגברי הנמוך מצוי ברקע לביצועה של עבירת הנשק לצורך הגנה על המשפחה.

 

כגורמי סיכוי לשיקום נלקחו בחשבון עברו הנקי של הנאשם, עברו התעסוקתי הרציף, המלמד על היותו בעל יכולות תפקודיות תקינות, והיותם של סביו גורמי תמיכה משפחתיים משמעותיים ובעלי סמכות להנחיל לו ערכים נורמטיביים. ועוד, חרף קשיי ביטוי, שיתף הנאשם פעולה עם שירות המבחן במהלך הפיקוח על מעצרו, חשף חוויות מעולמו הרגשי, ולא הפר את תנאי הפיקוח האלקטרוני, דבר המעיד על יכולתו להיענות לסמכות.

 

קצינת המבחן ציינה כי הנאשם שלל קיומם של קשיים נוכחיים בחייו, טען כי העבירה בוצעה על רקע חוויית איום, כמתואר לעיל, לא זיהה כל סיכון להישנות התנהגות דומה, ובחווייתו למד את הלקח; הוא הביע הסכמה פורמלית מילולית להשתלב בטיפול, אך התקשה לזהות מטרות טיפוליות בהקשר לתפיסות, עמדות, גבולות וכיוצא בזה. שירות המבחן העריך כי הדבר נובע, בין היתר, מקשייו של הנאשם לתכנון ארוך טווח, באופן המקשה עליו לזהות מטרות עתידיות לשינוי. נוכח כל האמור לעיל, סבר השירות כי התערבות טיפולית במסגרת השירות עשויה להערכתו לסייע לנאשם באם יירתם באופן ממשי לכך.

 

 

ב. בהעדר הערכה מבוססת לגבי יכולתו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, הודיע האחרון כי אינו יכול לבוא בהמלצה סופית בעניינו של הנאשם לעת הזו, בציינו כי אם בית המשפט יהיה מעוניין לאפשר מיצוי האפיק השיקומי בענייננו, חרף חומרת העבירה, יוצע לשלבו במערך הטיפולי בשירות המבחן; זאת, ככל שהדיון יידחה למשך חמישה חודשים, שבמהלכם יגבש את המלצתנו בעניינו.

 

5.         ההגנה עתרה לקבל את המלצת שירות המבחן לדחייתו של הדיון כמפורט לעיל, ואילו המאשימה הודיעה כי לאור עמדת ההגנה ושירות המבחן, לא תתנגד לדחייה קצרה לצורך קבלת תסקיר סופי בעניינו של הנאשם, מבלי שהמלצותיו יחייבו את המאשימה. משכך, נתבקש השירות לערוך תסקיר סופי, כמתחייב על פי דין, והטיעון לעונש נדחה ליום 23/10/22.

3

 

דא עקא ששירות המבחן חזר והגיש בקשה בקשת דחייה, שבמסגרתה הודיע כי בתקופת הזמן הנתונה לא עלה בידו לשלב את הנאשם בטיפול, וכי אין בידו להוסיף על האמור בתסקירו מיום 11/9/22; מתוך הבנה לצורך במתן המלצה סופית, חזר השירות על עמדתו המפורטת לעיל, שלפיה במקרה זה קיימת חשיבות לבחון אפשרות לשילובו של הנאשם בהליך שיקומי טיפולי במעורבות של השירות, תוך דחיית הדיון לתקופה נוספת של כארבעה חודשים, שבסופה יוגש תסקיר סופי אודותיו; בציינו פעם נוספת כי המלצה זו רלוונטית בהנחה כי בית המשפט מעוניין בהעדפת האפיק השיקומי בעניינו של הנאשם, חרף חומרת העבירה שביצע.

 

נוכח האמור בבקשה זו של שירות המבחן, נדרש השירות להגיש תסקיר סופי לאלתר.

 

6.         ביום 20/10/22, הגיש השירות תסקיר נוסף שהוגדר על ידו "תסקיר סופי", ובו חזר על עמדתו הראשונית, שלפיה יש צורך בתקופה נוספת לצורך שילובו של הנאשם בהליך טיפול ושיקום, אך ככל שהוא נדרש להמלצה סופית, אינו יכול לתת הערכה מבוססת לגבי יכולתו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי, הן מבחינה טכנית והן מבחינת יכולתו להיתרם מקשר טיפולי לשם הפחתת הסיכון הקיים, בין השאר עקב חומרת העבירה שבה הורשע; משכך, נמנע מהמלצה טיפולית שיקומית בעניינו של הנאשם, תוך המלצה כי במסגרת גזר הדין יילקחו בחשבון גילו הצעיר של הנאשם, הנעדר הרשעות קודמות, תקופת מעצרו באזוק אלקטרוני, שהותו בתנאים מגבילים, וכן השתלבותו התקינה בהליך פיקוח מעצר בשרות המבחן.

 

7.         בדיון שהתקיים ביום 23/10/22, חזר הסנגור וטען כי התסקיר - שהוא תסקיר חובה - אינו סופי ולא ניתן לקבלו כסוף פסוק; גם ב"כ המאשימה סבר כי יש מקום להחזיר את הנושא לשירות המבחן, על מנת שיבהיר מדוע לא שולב הנאשם בהליך שיקומי עוד בטרם הגשת התסקיר המקורי, זאת בהדגישו כי הוא עומד על השתת מאסר בפועל על הנאשם.

 

בהחלטה מנומקת שניתנה במעמד הדיון - ומבלי שיהא בה משום הבעת עמדה לגבי האפיק השיקומי - הוריתי לשירות המבחן להשלים את התסקיר, ולציין מפורשות - כעמדה מקצועית ומבלי להותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט - אם יש מקום לשלב הנאשם בקבוצה טיפולית. ככל שיסבור כי יכולתו של הנאשם להתגייס להליך שיקומי כאמור אינה מן הגבוהות, התבקש לציין זאת במפורש ללא הסתייגויות.

 

8.         תסקיר מיום 31/10/22 והשתלשלות העניינים לאחריו

א. בתסקירו האחרון, הודיע שירות המבחן כי הנאשם לא שולב בהליך שיקומי, מפני שעד יום 17/8/22 היה בקשר עם קצין מבחן לעניין המעצר, ורק לאחר הודייתו בביצוע העבירה, נבחנו פרמטרים שונים הקשורים לענישתו, הכוללים בין השאר מענה טיפולי מתאים במסגרת השירות. בהינתן רשימות המתנה ממושכות בשירות המבחן, ובשל יציאתם של קציני המבחן לחופשות בקיץ ובחגי תשרי, קוים עם הנאשם קשר אבחוני וטיפולי, אך לא עלה בידי השירות לשלבו בהליך טיפולי עד כה.

 

4

ועוד, בהתייחס לצרכי הנאשם, אשר נרתם לקשר במסגרת צו פיקוח המעצר, והתנהגותו התקינה ככלל במסגרת מעצרו בפיקוח אלקטרוני, ראה השירות מקום לבחון שילובו בהליך טיפולי. מאידך גיסא, בשל עמדותיו האמביוולנטיות בנוגע לצורך בקשר טיפולי, מאפייני אישיותו כמתואר בתסקירים הקודמים דלעיל, כמו גם חומרת העבירה שביצע, מתקשה השירות להעריך מידת יכולתו להירתם ולהיתרם מהליך טיפול כיום, ועל כן, מצא לנכון להעמידו בתקופת ניסיון טיפולי בטרם יבוא בהמלצה על צו מבחן. יחד עם זאת, הודיע השירות כי לשיטתו, במקרים מסוג זה, נדרשת תקופת טיפול ממושכת של כשנה לצורך הליך טיפולי משמעותי שיש בו בכדי להוביל לשינוי, ולכן ציין בתסקירים קודמים כי הציע לדחות את הדיון לצורך שילובו בניסיון להליך טיפול, רק אם יש סיכוי להעדפת האופק השיקומי במסגרת ענישתו.

 

בהתייחסו להחלטת בית המשפט, שאותה ציטט, שב שירות המבחן וביקש לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם לחודש פברואר 2023, והודיע כי במהלך תקופת הדחייה יפעל לשילובו בהליך טיפולי ולמעקב אחר התקדמותו, וישאף להגשת תסקיר משלים ממצה וסופי.

 

ב. ההגנה הודיעה בכתב כי היא מצטרפת לעמדתו של שירות המבחן ומאמצת את בקשתו לדחיית הדיון המבוקש, ואילו התביעה התנגדה לדחייה נוספת של הדיון, בטענה כי אף שהנאשם לא שולב בטיפול שלא באשמתו, הדבר רובץ לפתחו באופן ישיר, מפני ששירות המבחן מתקשה להעריך את מידת יכולתו להירתם ולהיתרם מהליך טיפולי כיום, בשים לב לחומרת העבירה ונוכח העמדות שביטא. מעבר לכך, שעה שעסקינן בעבירות נשק שהפכו מכת מדינה, אין מקום לדחיית הדיון לתקופה ממושכת של כשנה לבחינת סיכויי הטיפול בעניינו של הנאשם, והיא עותרת להשית עליו מאסר בפועל. לחיזוק טיעוניה הפנתה לע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' טלאב (14/9/22), מפי כב' הש' שטיין (להלן: עניין טלאב).

 

בהחלטה מיום 22/11/22 קבעתי כי בסופו של יום, לאחר בחינת התסקיר המשלים וטיעוני הצדדים, לרבות הפסיקה אליה הפנתה המאשימה, איני רואה מקום לדחות את הטיעון לעונש כדי לבדוק את מסוגלותו הטיפולית של הנאשם, והתיק נקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש.

 

 

ראיות לעונש מטעם ההגנה

9.         סבו של הנאשם מצד אמו, מר עמאש מוחמד בן סאלח, סב (להלן: הסב), סיפר כי הוא גידל את הנאשם בביתו מיום לידתו וממשיך לגדלו עד היום; לדבריו, נפרדו הוריו של הנאשם לפני 9 שנים, בתו חזרה להתגורר בביתו עם ילדיה האחרים, ומאז למעשה הוא מגדל את כל ילדיה; המעבר נעשה בתחילה מתוך כוונה של הורי הנאשם לשפץ את ביתם "כדי שיהיה יותר טוב ושיגורו שם ביחד", אך השיפוצים ארכו זמן רב, הם "לא הסתדרו לגמור את השיפוצים... האבא לקח את הכסף ולא גמר את הבית. הוא התחיל לעשות שיפוצים לפני קרוב ל- 8, 9 שנים", וההורים נפרדו, כאשר אבי הנאשם מתגורר בביתו אצל הוריו. משנאמר לו כי הנאשם מסר שהיה בן 14 כאשר החלו השיפוצים בבית משפחתו, חזר הסב ואמר כי הנאשם "נולד וגדל אצלי", משום שאמו לא ידעה כיצד לגדלו בהיותה אם צעירה; לכן לדבריו, "לקחה אותו אשתי וטפלה בו מהיום הראשון, גידלתי אותו, חיתלתי אותו, בניתי בשבילו. מה לא עשיתי? אני הייתי אבא שלו", אביו לא התייחס אליו בכלל, ואילו אמו של הנאשם התגוררה במרחק של כ- 200- 300 מטר מביתם, ובאה לראותו מידי יום. כיום הוא מגדל את כל חמשת הילדים של בתו, לרבות ילד שנפל ושבר את רגליו, וכן 5 נכדים שנולדו לבנו. לדבריו, הוא עצמו עובד בניקיון בקופת חולים בחדרה ובעבודות נוספות על מנת שיוכל לפרנס את נכדיו, ואילו אמו של הנאשם עובדת בניקיון בביה"ח רמב"ם;

 

הנאשם עצמו עובד, עוזר לכלכלת המשפחה, ונישא לאחרונה לאשתו, שנמצאה באולם, בחתונה שהסב ארגן עבור הזוג הצעיר. ההגנה הגישה תעודת הנישואין הכתובה בשפה הערבית, תמונה על מגנט, והזמנה לחתונה בעברית, שממנה עולה כי חתונת הנאשם נקבעה ליום 11/10/22, והסנגור אף ציין כי אשתו של הנאשם מצויה בתחילת הריונה.

 

5

בחקירה הנגדית, לא ידע הסב לומר כיצד מתקשרים הנתונים שסיפר עם העבירות שביצע, ואף לא היה מעוניין להעיד על כך, בעמדו על כך שמדובר בבית נורמטיבי לחלוטין. משטענה מאשימה כי מדובר בעד אופי, השיב הסב "אני נגד זה. אין לי מה להעיד על זה". לדבריו, בארבע השנים האחרונות סובלת אשתו מסוכרת ומאי ספיקת לב, ולא ידע להסביר מדוע מסר הנאשם לשירות המבחן כי נשר ממערכת החינוך לאחר 7 שנות לימוד, עקב מצבה הבריאותי של סבתו, באמרו, "היא הייתה חולה אבל מצבה החמיר. הוא גר אצלה הוא צריך לטפל בה". הסב אישר כי בוצע ירי לעבר ביתו, "לפני שנת 2021 בחודש ספטמבר, אוקטובר", כאשר לדבריו הירי בוצע לעבר אחיו של הנאשם בן ה- 19, אשר סיים לימודיו ועבד לפרנסת המשפחה ולמימון לימודיה של אחותו, "וירו עליו" בצהריים מחוץ לבית, כאשר הוא עצמו היה בעבודה; "... המשטרה לא עשו כלום, באה משאית להוריד לי בלוקים וירו על הילד"; לדבריו, לא ידוע לו מי ביצע את הירי האמור ומדוע, והוגשה תלונה במשטרה; משעומת עם דבריו של הנאשם בתסקיר כי היה סכסוך בין משפחות ואיומים מצד משפחה אחרת השיב "אנחנו לא יודעים מכלום, יורים עלינו על הבית. זה לא איומים? זה איומים שיורים עלינו... אני לא מסוכסך. ירו על אח שלו. יש סכסוכים במשפחות אחרות לא אצלנו" (עמ' 15- 18, עמ' 20, ש' 2-10; עמ' 23, ש' 16-19 לפרוט').

 

 

טיעוני הצדדים לעונש

10.       טיעוני המאשימה

המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה, הנע לשיטתה במקרה הנדון בטווח שבין 2 ל- 4 שנות מאסר, מאסר מותנה משמעותי וקנס כספי משמעותי.

 

א. בפרטה את מנגנון גזירת הדין לפי תיקון 113 לחוק העונשין, הדגישה ב"כ המאשימה את החומרה המיוחדת הגלומה בעבירות בנשק, נוכח ההשלכות הרות האסון ופוטנציאל הסיכון הרב הגלום בהן. לטענתה עבירות האלימות המבוצעות באמצעות נשק - אשר התגברו בשנים האחרונות והפכו לתופעה נפוצה ושכיחה, "מכת מדינה של ממש" - נגזרות באופן ישיר מהחזקה וסחר של נשק בלתי חוקי על ידי אנשים שאינם מיומנים בהחזקתו, וכן על ידי גורמים עברייניים המבצעים שימוש בו. על בתי המשפט להילחם בתופעה באמצעות ענישה מחמירה, בלתי סלחנית, תוך שלילת חירותם של העבריינים לתקופה ממושכת, באופן שיעביר מסר תקיף, חד וברור לנאשם ולשכמותו, שלפיו החברה סולדת מעבירות אלה, ומי שעושה כן ישלם על כך; לא בכדי קיימת מגמת החמרה בענישה, כאשר המדיניות שהותוותה בפסיקותיו של בית המשפט העליון היא כי ככלל צריכה הענישה בעבירות נשק לכלול רכיב של מאסר בפועל.

 

הדרך להילחם בתופעת ההחזקה של כלי נשק עוברת דרך טיפול בכל החוליות בשרשרת שאותה עוברים כלי הנשק הבלתי חוקיים, כולל סוחרי הנשק, רוכשי הנשק, אנשי הביניים ועד למשתמשי הקצה, המחזיקים ומשתמשים בנשקים.

 

 

הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו הם הגנה על חיי אדם, על שלום הציבור וביטחונו, וכן על הרכוש.

 

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ביקשה ב"כ המאשימה ליתן משקל לחומרה לכך שחלקו של הנאשם בביצוע המעשים הוא בלעדי ועיקרי, בהינתן שהנשק והמחסנית הוחזקו על ידו והיו בשליטתו. לעניין הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, מדובר בתת מקלע, והגם שעסקינן בעבירת החזקה, הרי ששימוש בו עלול היה לגרום לנזק חמור עד כדי מיתה. מדובר בנאשם בגיר, ללא ליקוי נפשי או שכלי, אשר הבין היטב את חומרת העבירה שביצע ואשר בגינה הורשע.

 

6

לעניין מתחם העונש ההולם, לתמיכה בבקשתה להעמיד את מתחם העונש ההולם על טווח שבין 2 ל- 4 שנות מאסר בפועל, הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה בעבירות כגון דא, שיפורטו להלן, והדגישה כי מדיניות הענישה הנוהגת מהווה רק שיקול אחד מיני רבים המובא בחשבון בקביעת מתחם הענישה; כן התייחסה להנחיית פרקליט המדינה מס' 9.16 "מדיניות ענישה בעבירות נשק ומטעני-חבלה", אשר עודכנה ביום 13/2/22, שלפיה מתחם המוצא בעבירות של החזקה של רובה/תת מקלע הוא 24 - 48 חודשי מאסר בפועל.

 

ב. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציינה ב"כ המאשימה לקולה את הודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, החיסכון בזמן שיפוטי יקר, והיותו נעדר עבר פלילי. לצד זאת טענה כי הנאשם אינו קטין, אינו סובל מלקות כלשהי ואינו קרוב לסייג לאחריות פלילית, ובחר לבצע את העבירה כשהוא מבין היטב את משמעות מעשיו ואת השלכותיהם.

 

היא הדגישה כי בסופו של יום נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם, וסייג דבריו למצב שבו ימצא בית המשפט לנכון להטיל עליו ענישה שיקומית. יתר על כן, עיון בתסקיר מיום 31/10/22 מלמד כי שירות המבחן התקשה להעריך את מידת יכולתו של הנאשם להירתם ולהיתרם מהליך טיפולי כיום, זאת בשל עמדותיו האמביוולנטיות לגבי הצורך שלו בקשר טיפולי, מאפייני אישיותו, וחומרת העבירות שביצע; מכאן ש"בשורה התחתונה" עמד השירות עומד על הספק בדבר יכולתו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי.

 

אשר לתסקיר המעצר שהוגש על ידי ההגנה, נקבע כי תסקיר מעצר לא ישמש כתסקיר לעונש; ייעודו הוא לסייע לבית המשפט בשני עניינים בלבד- קביעת עילת המעצר ובחינת חלופת מעצר - ואין מקום להסתמך עליו לעניין העונש.

 

עוד לטענתה, במקרה הנדון אין מקום לסטות ממתחם העונש שייקבע בשל שיקולי שיקום, שכן הנאשם לא הצביע על כך שהשתקם או שקיים סיכוי של ממש כי ישתקם, ובהקשר זה הפנתה לדבריו של כב' הש' ג'ובראן בע"פ 6720/16 מדינת ישראל נ' פלוני (7/3/17): "יש לחזור ולהבהיר, כי הגם שישנה חשיבות לשיקולי השיקום, הם אינם חזות הכל, ובצידם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה".

 

ג. ב"כ המאשימה ציינה כי אף שתיקון 140 לחוק העונשין - שנכנס לתוקף ביום 8/12/21, והקובע במסגרת הוראת שעה עונש מזערי של רבע העונש הקבוע בחוק בגין עבירות בנשק, לתקופה של 3 שנים - אינו חל במקרה זה, ובית המשפט אינו מחויב להשית על הנאשם עונש מזערי, הרי שתיקון זה משקף את יחסה של החברה לעבירות הללו ועל הצורך להילחם מלחמת חורמה בעבירות אלו; משכך, לטענתה גם בית המשפט נדרש לתרום את ידו למאמץ באמצעות החמרת הענישה, תוך מתן דעתו לרצון העם ורצון המחוקק כפי שבא לידי ביטוי בהוראת השעה הנ"ל.

 

נוכח האמור לעיל ובשים לב לכך שעסקינן בנאשם צעיר נעדר הרשעות קודמות, עתרה כאמור המאשימה להשית עליו עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה המבוקש על ידה, לצד עונשים נלווים כמפורט לעיל.

 

11.       טיעוני ההגנה

ההגנה עתרה שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, הנע לשיטתה במקרה הנדון בטווח שבין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל- 20 חודשי מאסר בפועל.

 

7

א. מבלי להקל ראש בחומרת העבירות שביצע הנאשם, ביקש הסנגור ליתן משקל לקולה לכך שהנאשם החזיק בנשק לצורך הגנה עצמית, כדבריו, וזאת למשך זמן קצר עד שנתפס; בנוסף לכך, הנאשם, אשר יודע ומבין את האיסור המוחלט שבהחזקת נשק ואת הסיכון הנשקף ממנו, לא עשה כל שימוש בנשק בפועל.

גם במהלך הטיעון לעונש עמד הסנגור על כך שסבו של הנאשם לא יישאל שאלות על הרקע לירי לעבר ביתו, אשר הביא לשיטתו את הנאשם לרכוש את הנשק ולהחזיק בו; כל שטען הוא כי היה קיים סכסוך, עניין שבשגרה בכפר מגוריו, כי הסב אינו מודע לכל הסכסוכים של בניו, באומרו "יש סכסוכים בכפר, זה כמעט בחזקת ידיעתו של בית המשפט, ירו עליהם ויש סכסוך, הוא (הסב) לא מיקד את הסכסוך, בית המשפט יתייחס לזה איך שהוא רוצה" (עמ' 23 לפרוט', ש' 22-30).

 

הסנגור התנגד למתחם הענישה המבוקש על ידי המאשימה, בטענה שאינו הולם את נסיבותיו של המקרה הנדון, זאת גם התחשב בכך שתיקון 140 לחוק העונשין אינו חל על המקרה הנדון. בהתייחסו לפסקי הדין שאליהם הפנתה המאשימה לתמיכה בעמדתה לעניין המתחם, טען כי מדובר במקרים שנסיבותיהם חמורות מנסיבותיו של המקרה הנדון וכי אין בהם ללמד על המתחם ההולם את העבירות שביצע הנאשם הנדון.

 

ב. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ביקש הסנגור ליתן משקל לקולה להודייתו המידית של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, ולאחריות המלאה שנטל למעשיו, עליהם הוא מצר מאוד.

 

כן ביקש ליתן משקל משמעותי לגילו הצעיר של הנאשם, כבן 22 כיום, לעברו הנקי, לעובדה כי זהו הליך פלילי ראשון לחובתו, ולנסיבותיו האישיות הלא פשוטות. לעניין זה חזר הסנגור על דברי הסב ודברי הנאשם לקצינת המבחן, כי מינקות גודל הנאשם על ידי סבו אשר שימש לו כאב, כאשר במהלך הזמן נולדו לו ארבעה אחים שגודלו על ידי הוריו, בעוד הוא גדל בלעדיהם; זאת עד לפי כתשע שנים, עת עברו גם אמו ואחאיו להתגורר בבית סבו, ומאז חל נתק סופי בין הנאשם לבין אביו. סבו של הנאשם הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, שכל חייו התפרנס מעבודות נקיון ועבודות אחזקה שונות "ומחזיק את משפחתו בשיניים. כשילדיו מועדים הוא מושך אותם אליהם ומגדל את נכדיו בעצמו".

 

עוד הוסיף וטען כי עסקינן בנאשם אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עד להסתבכותו בעבירה הנדונה, המהווה אירוע חד פעמי ויוצא דופן בחייו. הנאשם עובד מגיל צעיר על מנת לעזור בפרנסת סבו וסבתו ובגידול שאר אחיו הצעירים ממנו, לרבות בסיוע במימון לימודי הסיעוד של אחותו, כאשר עובר למעצרו בתיק זה עבד לסירוגין במשך 3-4 שנים במסעדת "טורקיז" בבית יצחק.

 

גם לדבריו, הנאשם היה עצור מאחורי סורג ובריח בין התאריכים 3/12/21- 17/2/22, לאחר מכן נעצר באזוק אלקטרוני, ומיום 24/7/22 שוחרר למעצר בית עם חלונות אוורור. הסנגור ביקש להתחשב בכך שהנאשם שיתף פעולה באופן מלא בהליכי הפיקוח על המעצר, ונפגש עם קצין המבחן פעמים רבות, כעולה גם מתסקיר המעצר המשלים מיום 17/7/22, שבו שיתף הנאשם את קצין המבחן כי הוא אינו מזדהה עם כוחניות, כי בדרך כלל בחר להתרחק "מהסביבה הטעונה" ומ"האווירה הכאוטית" באזור מגוריו, באמצעות השתלבותו בעבודה קבועה ויציבה, שבה נהג לבלות את רוב זמנו. כן ציין הסנגור כי מנהל מסעדת טורקיז נכח בדיון המעצר, ועקב כך התבקש התסקיר המשלים, ממנו עולה כי הביע נכונות לקלוט אותו לעבודתו הקודמת. (זאת, על אף שהדברים לא השתקפו בפרוטוקול הדיון בהליכי המעצר).

 

 

8

הסנגור הפנה לאמור בתסקירי שירות המבחן בעניינו של הנאשם, שמהם עולה כי האחרון שיתף פעולה עם שירות המבחן כמפורט לעיל, לרבות שיתוף מחוויות חייו ומעולמו הרגשי באופן שמאפשר פתח להליך טיפולי. כן הפנה להמלצת השירות בתסקיר, כי בשיקולי גזר הדין יילקחו בחשבון גילו הצעיר של הנאשם וכי עסקינן בהליך פלילי ראשון לחובתו.

 

עוד ביקש הסנגור להביא בחשבון שהנאשם נישא לאחרונה בתאריך 11/10/22, והוא עתיד להפוך בקרוב לאב.

 

ג. נוכח כל האמור לעיל ביקש הסנגור להשית על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות; לחלופין עתר כי אם יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, לא תבקש ההגנה לנכות את ימי מעצרו ולהתחשב בתקופת מעצרו באזוק אלקטרוני, כך שבתום התקופה זו יוכל הנאשם לחזור לבית שהסב בונה לו ולאשתו בתוך מתחם ביתו, ולגדל בו את התינוק שייוולד לו.

 

12.       דברי הנאשם:

בפתח דבריו וגם לאחר מכן אמר הנאשם כי הוא מודע לכך שעשה טעות "נכון החזקתי את הנשק אבל לא יריתי ולא זה.. רק הגנה עצמית". לדבריו, חלף שבוע מרגע שקיבל לידיו את הנשק ועד שנתפס, "... אני לא רציתי להחזיק אותו, מה את חושבת שאני רציתי להחזיק נשק? כמעט חודשיים ומשהו יורים עלינו בוקר ערב, בוקר ערב, המשטרה לא עושה שום דבר". הוא מסר כי הירי עליהם בוצע ב"שנה שעברה"; כשבוע לאחר שהחל הירי הוא רכש את הנשק, ושבוע לאחר מכן הוא נתפס כאמור. אשר לעבודה "אצל אורי" ב"טורקיז" שבבית יצחק, מסר "הייתי עובד בהכול, הייתה לו חנות לרהיטים, הייתי עוזר לו. גם במטבח כאילו סתם לדוגמה אין שוטף כלים אני אעבוד שוטף כלים, עוזר טבח, גם על הבר, איפה שיש עבודה. עבדתי אצלו כמעט 4 שנים, הייתי עוזב וחוזר, חודש ככה חודש חוזר. הייתי עובד גם עם בן דוד שלי באולם בעמק חפר אולם אודיון, אולם אירועים בעמק חפר באזור התעשייה. עבדתי בניקיון", וציין כי עוד כמה חודשים ייוולד לו ילד (עמ' 26 לפרוט', ש' 13- 30).

 

דיון והכרעה

13.       רבות נכתב על הקושי בגזירת הדין, מקל וחומר כאשר עסקינן בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר ביצע עבירות חמורות המסכנות את הציבור. העיקרון המנחה את בתי המשפט בעת גזירת העונש הוא עקרון ההלימה; דהיינו יחס הולם בין החומרה של מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם, לבין סוג העונש המוטל עליו ומידתו (סעיף 40 לחוק העונשין). טרם גזירת העונש על הנאשם, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, המבוסס על נסיבות ביצוע העבירה הייחודית, הערכים החברתיים שנפגעו מביצועה ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה (סעיפים 40ג ו-40ט לחוק העונשין). יחד עם זאת, כל ענישה היא אינדיבידואלית, ובמסגרת הענישה ההולמת על בית המשפט לאזן בין מספר אינטרסים שונים: נסיבות ביצוע העבירה, תדירות העבירות, חומרתן, אופן ומידת ההשפעה שלהן על החברה מחד גיסא, ומאידך גיסא נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה, עברו הפלילי, גילו, אפשרויות שיקום ועוד.

 

            חומרת העבירות והערכים החברתיים שנפגעו

14.       אין צורך להכביר מילים אודות חומרתן של עבירות בנשק בכלל וחומרת מעשיו של הנאשם בפרט, לרבות פוטנציאל הסיכון הרב הגלום בהם.מעובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם עולה כי בתאריך 31/12/21 בשעת ערב, החזיק הנאשם על גופו ובחצרו נשק ואביזר לנשק, בלא רשות על פי דין להחזקתם - תת מקלע מאולתר ומחסנית.

9

 

            החוק והפסיקה ייחסו לעבירות בנשק חומרה מיוחדת, נוכח ההשלכות הרות האסון ופוטנציאל הסיכון הרב הגלום בביצוען. נפסק לא אחת כי זמינותו של נשק חם ורב עוצמה בעל פוטנציאל להסלמה בעבירות אלימות מסוגים שונים, מחייבת ביטוי עונשי הולם והחמרה בענישה.

 

על הסיכון הגלום בעבירות בנשק ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19/1/14):

 

"עבירות המבוצעות בנשק - לרבות רכישה, החזקה ונשיאת נשק - טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקיפוח חייהם של אזרחים תמימים. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו. ודוק: הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להילקח בחשבון על-ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד...". (ההדגשה אינה במקור).

 

עבירות הנשק, ובכללם החזקה, הובלה ונשיאת נשק שלא כדין, הפכו למרבה הצער ל"מכת מדינה" של ממש; ראו לעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל (25/8/20), כדלהלן:

 

"לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען (ראו למשל בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקאות 16-17 לחוות דעתי (5.11.2019); רע"פ 7344/18 מג'יד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (21.10.2018))."

 

כן ראו דבריו של כב' הש' סולברג בע"פ 9830/17 חמודה נ' מדינת ישראל (8/3/18) כדלהלן:

 

"בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות הנשק, ועל הסכנה הרבה הטמונה בביצוען, וזאת "בעיקר בשל כך שעבירות מסוג זה מקימות פוטנציאל להסלמה עבריינית ויוצרות סיכון ממשי וחמור לשלום הציבור וביטחונו" (ע"פ 3156/11 זראיעה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (21.2.2012); ראו גם: ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (פסקה 1 (12.12.2017)). בהתאם לכך, "מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה היא מדיניות של ענישה מחמירה, המחייבת בדרך כלל הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו הרשעתו הראשונה" (ע"פ 6989/13 פרח נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (25.2.2014))". (ההדגשה אינה במקור. ראו גם ע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל (18/7/19) והמובאות שם; ע"פ 8207/19 אליהו נ' מדינת ישראל (13/7/20, שניהם מפי כב' הש' סולברג; ע"פ 2398/14 אלהוייזל נ' מדינת ישראל (8/7/14), מפי כב' הש' עמית; ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש ואח' (9/6/10), מפי כב' הש' פוגלמן; ועוד).

 

10

נפסק לא אחת כי לשם ההגנה על שלום הציבור מפני מבצעיהם של עבירות בנשק, על בית המשפט לבכר את האינטרס הציבורי שבהרתעת הרבים, על פני נסיבותיו האישיות של הנידון (ראו דבריו של כב' הש' אלרון, בע"פ 587/22 אבו נאעסה נ' מדינת ישראל (22/5/22), והאזכורים שם).

 

15.       במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, יש להתחשב בכך שאין מדובר באירוע ספונטני אליו נקלע הנאשם שלא בטובתו, כי אם במעשים אשר תוכננו על ידו, זאת הן כעולה מדבריו לקצינת המבחן כי רכש את הנשק והמחסנית והחזיק בהם על רקע סכסוך שנתגלע בין בני משפחתו למשפחה אחרת בכפר מגוריו, והן מהתנהלותו הנלמדת מעובדות כתב האישום המתוקן. כזכור, הנאשם נתפס בביתו כשהוא נושא את תת המקלע המאולתר על גופו, והמחסנית התואמת לנשק הוחזקה על ידו בחצר הבית.

 

            ההגנה הקפידה שלא לחשוף את הנסיבות שעמדו ברקע לרכישתו של תת המקלע על ידי הנאשם, למעט התייחסות לדבריו של הנאשם לשירות המבחן ובבית המשפט. כזכור, הנאשם מסר לקצינת המבחן כי על רקע אירוע דריסה של אדם ממשפחה אחרת בכפר על ידי קרוב משפחתו, התגלע סכסוך בין שתי המשפחות, שבעטיו בוצע ירי חוזר ונשנה לעבר בית סבו על ידי המשפחה היריבה, וכי לאחרונה "נסגר הסכסוך" בסולחה אם כי לא באופן רשמי, זאת בעקבות סירובה של משפחתו לשלם את שנדרש מהם על ידי המשפחה היריבה לסיום הסכסוך.

 

סבו של הנאשם מסר גרסה שונה, משמסר כי מדובר בירי בודד שבוצע לעבר אחיו של הנאשם, ללא כל סיבה, וכי הוא אינו יודע מדוע בוצע הירי ועל ידי מי. עוד בניגוד לדבריו של הנאשם לשירות המבחן, סבו העיד כי למשפחתו אין כל סכסוך עם משפחה אחרת, ולא מסר גרסה פוזיטיבית, כאשר ההגנה עמדה על כך שבית המשפט יימנע מלברר את העניין; בנתונים אלה נותרה לפני בית המשפט תמונה עמומה, שלא איששה את גרסת הנאשם לגבי הנסיבות שבהן הוחזק הנשק . לא מן הנמנע כי חלק משיקולי ההגנה והסב שלא להצטרף לגרסת הנאשם, ולתאר מצב דברים של ירי בודד בלבד לעבר בית המשפחה, נועד להציג תמונה המפחיתה את הסיכון כי הנאשם היה עושה שימוש בנשק אלמלא נתפס, ויתכן כי מדובר בנסיבות אחרות לגמרי. בנתונים אלה, לא הרים הנאשם את נטל ההוכחה לגבי נסיבות שהיו ברקע ביצוע העבירה, בהעדר ראיות לעניין העונש, כאמור בסעיף 40 י' לחוק העונשין.

           

כך או כך, העובדה שמטרת החזקת הנשק הייתה, לטענת הנאשם, לשם הגנה עצמית, אינה יכולה לשמש הצדקה למעשיו החמורים, ולהפחית מחומרת העבירות שביצע.

 

עוד יינתן משקל לחומרה לכך שהנאשם החזיק בתת מקלע מאולתר, המהווה נשק התקפי, שפגיעתו רעה וקטלנית ויכולה לגרום לתוצאות הרסניות ביותר לגוף ולנפש. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות הוא מלא ובלעדי; מדובר בבגיר, אשר היה מודע לטיב מעשיו ולחומרה הטמונה בביצועם, והוא יכול להימנע מביצועם או למצער לחדול מהם בכל שלב מרגע רכישתו של תת המקלע ועד לתפיסתו, לרבות על ידי הסגרתו למשטרה.

 

11

            לא נעלם מעיני כי תת המקלע נתפס על ידי המשטרה בטרם עשה בו הנאשם שימוש, וכי בפועל לא נגרם נזק ממעשיו של הנאשם; אך יש לזכור כי תפיסת הנשק לא הייתה קשורה לנאשם, לא אירעה בשל חרטתו, אלא כתוצאה מהערנות של כוחות הביטחון; למותר לציין כי אלמלא נתפס הנשק, הנזק שיכול היה להיגרם מהשימוש בו או בהמשך מהעברתו לידי ידיים עברייניות או עויינות, היה גדול מאוד. יש לזכור כי לדברי הנאשם, הוא ביצע את העבירות על רקע קיומו של סכסוך קיים וירי שבוצע לעבר בית משפחתו; התנהלותו של הנאשם - קרי העובדה כי הנאשם החזיק את תת המקלע המאולתר על גופו בשעת ערב בעת ששהה בתוך ביתו - מלמדת כי התכונן לאפשרות כי ייעשה שימוש בנשק שהוחזק שלא כדין במקרה של ירי נוסף על בית סבו ו/או במקרה של התלקחות הסכסוך. כאמור לעיל, נפסק לא אחת כי הסיכון שנשקף לציבור מעצם החזקתו של נשק - גם בנסיבות בהן רוכש הנשק לא מחזיק בו לצורך ביצוען של עבירות אחרות - הוא גבוה, שכן המחזיק נתון תמיד לחשש כי יתפתה לעשות בו שימוש ולו ברגעי לחץ ופחד. הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה הנדון, זאת על רקע הסכסוך הנטען וגרסתו של הנאשם לגביו. כך גם אין ערובה לכך שאלמלא נתפס הנשק, לא היה מתגלגל בהמשך לידיים עברייניות או עויינות.

16.       הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהעבירות שביצע הנאשם הם שלום הציבור ובטחונו, שלמות הגוף וכן סדרי השלטון והמשפט, המשטר והחברה; מידת הפגיעה בערכים אלו היא משמעותית, כאמור לעיל, וזוהי גם נקודת המוצא בגזירת הדין.

           

כפועל יוצא מחומרת הדברים, נוכח המציאות הקשה שחווה המדינה - משהפכה החזקת נשק שלא כדין מכת מדינה של ממש - והביקורת החברתית והציבורית בגין התופעה של החזקת נשק לא חוקי מתחזקת, יש מקום להחמיר בענישה בעבירות הללו.

 

            יפים לענייננו דבריו של כב' הש' עמית בע"פ 2482/22 מדינת ישראל נ' קדורה (14/4/22; להלן: עניין קדורה), כדלהלן:

 

"בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית משפט זה על החומרה הרבה הטמונה בעבירות נשק, עבירות שהפכו ל"מכת מדינה" ומגלמות סכנה ממשית לשלום הציבור ולביטחונו. בהתאם, ניכרת במהלך השנים מגמה של החמרה בענישה לצורך מיגור עבירות אלו, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעה (ע"פ 5220/09 ‏עוואודה נ' מדינת ישראל (30.12.2009); 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (‏4.12.2011); ע"פ 5681/14 מדינת ישראל נ' טאטור, פסקה ט' (13.6.2016); ע"פ 6169/21 מדינת ישראל נ' אגבאריה, פסקה 6 (‏21.6.2021); ע"פ 2033/21 זועבי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (30.8.2021)). הדברים חזרו ונשנו בפסיקה, ואביא מדברי השופט מ' מזוז בע"פ 4406/19 ‏מדינת ישראל נ' סובח (5.11.2019), היפים גם לענייננו:

 

"התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהווה איום על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי. היא התשתית ו'הגורם שבלעדיו אין' (causa sine qua non)למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה. לעתים קרובות הנשק הבלתי חוקי נרכש מלכתחילה למטרות עבירה, ואף אם הנשק נרכש למטרות 'הגנה עצמית', הזמינות של הנשק מעודדת את השימוש בו לביצוע עבירות שונות ולהחרפת תוצאותיהן.

 

על כן, המאבק בתופעות האלימות החמורות בחברה הישראלית בהן נעשה שימוש בנשק מחייב, מעבר למאמץ 'לשים יד' על כלי הנשק הבלתי חוקיים הרבים שבידי הציבור, גם ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לרבות על עצם החזקה או רכישה שלא כדין של נשק [...] ביעור תופעת החזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא אפוא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה הרווחות במקומותינו, בבחינת 'ייבוש הביצה' המשמשת ערש לגידולן של תופעות אלה. מהלך כזה מחייב הירתמות גם של בתי המשפט, על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה לעבירות נשק בלתי חוקי באשר הן, וכל שכן מקום שנעשה בנשק כזה שימוש בביצוע עבירות אלימות לסוגיהן".

12

 

6. החזקת נשק שלא כדין מאיימת על שלום הציבור ובטחונו (ע"פ 7473/20 ‏מדינת ישראל נ' מחאמיד, פסקה 24 (‏29.6.2021)). לנוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק, הזמינות הבלתי נסבלת של נשק בידי מי שאינו מורשה לכך, מהווה כאמור סיכון של ממש ומגבירה את הסיכון לביצוע עבירות חמורות נוספות... כמו גם לאסונות נוראיים. יעידו על כך ריבוי המקרים במגזר הערבי בעת האחרונה, כאשר אזרחים תמימים - כמו ילד רך בשנים ועלמה צעירה - נפגעים ואף מוצאים את מותם בביתם-מבצרם או בגן השעשועים, כל זאת כתוצאה משימוש בנשק של אחרים. מציאות קשה זו מחייבת לנקוט ביד מחמירה כלפי מעורבים בעבירות נשק, אף אם הם נעדרי עבר פלילי (ע"פ 8846/15 דראז נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (13.3.2016); ע"פ 5330/20 ענבתאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 14 [פורסם בנבו] (‏22.11.2020)). ענייננו ב"מכת מדינה" שהצורך להילחם בה על מנת להגן על הציבור, מצריך מענה הולם והטלת עונשי מאסר משמעותיים (ע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (15.12.2021)). ידע כל מי שמחזיק בנשק בלתי חוקי כי צפוי הוא להיענש בחומרה, בבחינת "אם מחזיקים - למאסר נשלחים" ". (ההדגשות אינן במקור- ד.ס.).

 

כן ראו דבריהם של כב' השופטים לוי, ציגלר ומנדלבום בעפ"ג 50840-03-22 מדינת ישראל נ' סלאמה (4/4/22),כדלהלן:

 

"כלי-נשק נועדו לזרוע הרס, חורבן ואובדן. הם נועדו להרוג. ככל שמדובר בכלי-נשק התקפי יותר, דוגמת מקלע, תת-מקלע או רובה סער, מידת ההרס וההרג אשר יש בכוחם לזרוע רבה יותר.

 

מדינה ריבונית איננה יכולה לקבל כ"מכת-גורל" תופעה של החזקת כמות אדירה של נשק בלתי-חוקי בקרב אזרחיה ותושביה. תופעה שכזו פוגעת בעצם משילותה; היא פוגעת בסדר הטוב שבה; היא חותרת תחת שלומם וביטחונם של אזרחיה. לבסוף, היא אף עלולה להקים סימן שאלה על עצם קיומה.

 

ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, ציינה, במסגרת הדו"ח המפורט שאותו פרסמה, שאחד המאפיינים של תופעת הפשיעה בחברה הערבית והגורמים לה הוא הימצאותם וזמינותם של כלי-נשק מסוגים שונים בקרב החברה הערבית בהיקפים גדולים מאוד. ההערכות מדברות על החזקה של עשרות ומאות אלפי כלי-נשק לא חוקיים; השימוש בכלים הללו פוגע קשות בביטחון האישי של האזרחים ובאמון בכוחות אכיפת החוק. עצם החזקת הנשק מגבירה את החשש לשימוש בו ומפגיעה בחיי-אדם, וכך גדל הביקוש הגובר בהתחמשות ובמספר מקרי הירי והרצח. הוועדה המליצה על העלאת רמת הענישה ובכך חיזוק אמון הציבור הערבי במדינה בכלל וברשויות האכיפה בפרט. דו"ח הוועדה אומץ במסגרת הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 143) (עבירות בנשק), התשפ"ב-2021 (הצ"ח הממשלה 1466, יח' כסלו התשפ"ב, 22.11.2021). במסגרת תיקון 140 לחוק העונשין (שנכנס בתוקף בהוראת שעה למשך שלוש שנים ביום 8.12.2021) אף אימצה כנסת ישראל את ההמלצות הללו.

 

הדברים ידועים וברורים. אין ביכולתן של רשויות האכיפה להגיע אל כל אחד ואחד ממחזיקי הנשק הבלתי חוקי מפאת כמותם והתנהלותם החשאית ומפאת מגבלותיהם הידועות והברורות.

 

13

לפיכך, רק ענישה חמורה וכואבת, שתוטל על מתי המעט מן המעט, אשר נתפסים כשהם רוכשים, מחזיקים, נושאים ומובילים נשק, עשויה לשנות במשהו את מאזן-הכדאיות של מי ששוקל לעבור עבירות שכאלו.

 

הפיתוי לעבור את העבירות הללו הוא רב. למכירת נשק לא חוקי עשוי להילוות רווח נאה בשים לב למחיריו המאמירים כל העת; מחזיקי נשק נהנים מ"מעמד" ומיכולת לאיים ולהרתיע את הזולת. גורמי הפשע והטרור עושים בו שימוש תדיר להוצאה לפועל של פעולותיהם, תוך קיפוד חיי-אדם שוב ושוב (לעיתים גם כאלו שאינם קשורים כלל לסכסוך ואך נקלעו לקו האש שלא בטובתם).

 

הוראת השעה, אשר נחקקה זה מקרוב (הקובעת עונש מזערי לעבירות דוגמת זו שבעשייתה הורשע המשיב) איננה חלה בעניינו. עם זאת, רוחה שורה עלינו זה מכבר. אין היא אלא אמירה חקיקתית, המצהירה את המובן מאליו. הצהרות דוגמתה בוטאו פעם ועוד פעם בפסיקת בתי המשפט.

 

לכל ברור, כי מיגור תופעת ההחזקה של אמל"ח בלתי-חוקי יוכל לצאת מגדר המילה הנאמרת או הנכתבת אל הפועל בעולם המציאות רק אם העבירות המרכיבות אותה יזכו להכרה כעבירות חמורות ומסוכנות, כאלו הראויות לעונש חמור ומכביד" (ההדגשה אינה במקור- ד.ס.).

 

בנסיבות העניין ראויים מעשיו החמורים של הנאשם לענישה משמעותית בדמות עונש מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.

 

מתחם ענישה

17.       העונש המרבי הקבוע בחוק העונשין בצידה של עבירת החזקת נשק - לפי סעיף 144(א) רישא - עומד על 7 שנות מאסר, והעונש המרבי בצדה של החזקת "חלק, אבזר או תחמושת..." - לפי סעיף 144(א) סיפא - עומד על 3 שנות מאסר.

 

ב"כ הצדדים חלוקים בשאלת מתחם העונש ההולם את המקרה הנדון.

 

18.       ב"כ המאשימה,אשר עתרה כזכור להעמיד את מתחם העונש ההולם את המקרה הנדון על טווח שבין שנתיים לארבע שנות מאסר, הפנתה כאמור לפסיקה המשקפת לשיטתה את מדניות הענישה הנוהגת בעבירות הנשק שביצע הנאשם, כדלהלן:

           

א. בע"פ 2482/22 קדורה הנ"ל (28/7/22), מפי כב' הש' עמית, התקבל ערעור המדינה על קולת עונש שנגזר על נאשם, אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק ותחמושת בצוותא עם אחר, בכך שהחזיק עבור אחר אקדח, כדורים ורימון הלם. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 10 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם - בן 19 בעת ביצוע העבירות, שעברו נקי - 10 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. בית המשפט העליון החמיר בעונשו והעמידו על 18 חודשי מאסר בפועל.

 

 

14

ב. ברע"פ 2265/18 עאמר נ' מדינת ישראל (29/3/13), מפי כב' הש' קרא, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע על יסוד הודייתו בשתי עבירות של החזקת נשק, לאחר שהחזיק שני תתי מקלע מאולתרים עם מחסניות, אחד מהם הוסתר בתחתית תא המטען ברכב עם מחסנית ריקה והשני בתיק עם שתי מחסניות. בית משפט השלום (ב"ש) קבע מתחם ענישה הנע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר, והשית על הנאשם - אשר עברו נקי, במועד ביצוע העבירה טרם מלאו לו 21 שנים, ושירות המבחן המליץ להעמידו במבחן - 24 חודשי מאסר בפועל. ערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי התקבל חלקית, ועונשו הופחת ל- 20 חודשי מאסר.

 

ג. בעפ"ג (נצ') 21260-10-19 מדינת ישראל נ' מזאריב (24/11/19), מפי כב' הרכב השופטים הלמן, דבור וצפריר, התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על נאשם בן 19, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא; באותו עניין, בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם, נמצא בארון בגדיו בחדר השינה נשק מסוג תת מקלע מאולתר, כאשר לצדו מחסנית ייעודית מלאה ב-21 כדורים. שירות המבחן המליץ להעמיד את הנאשם במבחן. בית משפט השלום (נצ') קבע כי מתחם הענישה נע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל, אך מצא לסטות מהמתחם משיקולי שיקום, והשית על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מבחן ורכיבי ענישה נוספים. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, בקבעו כי אין בתסקיר תשתית ראייתית מספקת כדי להצדיק סטייה לקולה מהמתחם.

 

ד. בת"פ (שלום ב"ש) 75444-11-16 מדינת ישראל נ' אלאסד (6/4/17), מפי כב' הש' בן טולילה, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעבירות של החזקת נשק, אביזר ותחמושת, לאחר שנתפס מחזיק בנשק מסוג רובה תת מקלע מאולתר ומחסנית המכילה 10 קליעים בקוטר 9 מ"מ. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין 13 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם- בן 28, בעל עבר פלילי שאינו מכביד, נשוי ואב לשני פעוטות, החי עם משפחתו בתנאים סוציואקונומיים נמוכים מאוד - 21 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש נדחה (עפ"ג 22885-05-17 (לא פורסם)).

 

19.       הסנגור אשר עתר כזכור לקבוע מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל- 20 חודשי מאסר בפועל, לא הפנה לפסיקה ספציפית לתמיכה בעמדתה של ההגנה, אם כי ביקש כאמור לסייג כל אחד מפסקי הדין הנ"ל אליהם הפנתה המאשימה בטענה כי מדובר במקרים חמורים הרבה יותר מהמקרה הנדון, וכי אין ללמוד מהם לענייננו.

           

20.       על מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם עיינתי בפסיקה נוספת במקרים שונים - חמורים יותר וחמורים פחות - בעבירות כגון דא.

 

א. בע"פ 3632/14 אבו סבית נ' מדינת ישראל (8/12/14), מפי כב' השופטים דנציגר, סולברג ומזוז, נדחה ערעור של נאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק מסוג תת מקלע מאולתר, שבגינה נדון בבית המשפט המחוזי ל- 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה. נקבע כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי, אשר נע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, הוא מתחם הענישה המקובל בעבירות אלה.

 

ב. בע"פ 5646/15 תיהאווי נ' מדינת ישראל (14/2/16), מפי כב' הש' מזוז, נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק, לאחר שהחזיק, ברכב בו שהה עם אחר, אקדח טעון עם מחסנית ובה 5 כדורים שהוטמנו מתחת לשטיח הרכב. שירות המבחן הגיש בעניינו תסקיר שלילי במהותו, משלא הפנים את הפסול במעשיו ולא הביע נכונות להשתתף בהליך שיקומי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 9 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם - צעיר, בעל הרשעה קודמת בגין הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי טרם ביצוע העבירות - 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

 

 

15

ג. בע"פ 4722/20 בזייג נגד מדינת ישראל (9/8/20), מפי כב' הש' פוגלמן, וילנר ושטיין, נדחה בהסכמה ערעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודייתו בביצוע עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת אבזר לנשק שלא כדין, בכך שנהג ברכב כשהוא מחזיק בו נשק מסוג דמוי רובה סער M-16, המכיל חלקים של כלי נשק תקניים ומחסנית תואמת ריקה מתחמושת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 12 ל- 36 חודשי מאסר וגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל.

 

 

ד. בעפ"ג (חי') 2351-02-20 מדינת ישראל נ' אלכילאני (28/07/20), מפי כב' השופטים גריל, בר-זיו וורבנר, התקבל ערעור המדינה על קולת עונש שהושת על נאשם שהורשע על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק, חלק של נשק או תחמושת, שלא כדין. במהלך חיפוש שנערך בבית הנאשם נתפסו אקדח שנמצא במגירה נעולה בארונו, כאשר הוא עטוף בבד ובניילון נצמד, וכן מחסנית התואמת לאקדח ו- 40 כדורים בקוטר 9 מ"מ בתפזורת במגירה נעולה נוספת. בית משפט השלום העמיד את מתחם העונש ההולם על טווח שבין  6 - 15 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם - בן 21, נעדר עבר פלילי - 8 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים; בית המשפט המחוזי החמיר את עונשו של הנאשם בהשיתו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, בציינו כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם.

 

ה. בעפ"ג (חי') 24637-02-20 מדינת ישראל נ ג'נחאי (18/05/20), מפי הרכב כב' השופטים ליפשיץ, ציגלר ומנדלבום, נתקבל ערעור המדינה על קולת עונש שהושת על נאשם אשר הורשע על פי הודייתו בהחזקת נשק ותחמושת שלא כדין - אקדח מסוג ברטה ומחסנית שבה 4 כדורים; אלה נתפסו במהלך חיפוש שנערך בבית הנאשם, בקרטון בחדר השירותים שבעליית הגג. בית המשפט השלום השית על הנאשם - כבן 20, נעדר עבר פלילי - 9 חודשי מאסר לריצוי עבודות שירות, ובית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והשית עליו 10 חודשי מאסר בפועל, בקבעו כי הנאשם לא השכיל לאמץ את המסגרת הטיפולית שהועמדה לו על ידי שירות המבחן, כעולה מהתסקיר שהובא בפניו.  

 

ו. בעפ"ג (חי') 52602-12-19 מדינת ישראל נ' ריזק (27/1/20), מפי כב' השופטים גריל, סעב ושטמר, התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על נאשם שהורשע על יסוד הודייתו ברכישה והחזקה של אקדח גלוק, טעון במחסנית מלאה כדורים, אשר נתפסו תחת מזרן מיטתו. בית משפט השלום השית על הנאשם - בן 32 ואב לשניים, נעדר עבר פלילי - 7 חודשי מאסר בפועל; בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והעמידו על 10 חודשי מאסר בפועל, תוך הדגשה כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם.

 

ז. בת"פ (מחוזי ב"ש) 54607-07-19 מדינת ישראל נ' ג'בור (12/1/20), מפי כב' הש' ליבדרו, הורשע הנאשם על יסוד הודייתו בעבירה של החזקת נשק ואביזר נשק, לאחר שהחזיק במושב האחורי של רכבו נשק מסוג M16 ומחסנית ריקה, עטופים במגבת ומונחים בתוך שקית שהוחזקה בתוך מזרון מגולגל. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 20 ל- 30 חודשי מאסר בפועל, והשית על הנאשם - בן 24, נשוי ואב לפעוטה, בעל עבר פלילי, לרבות מאסר מותנה בר הפעלה, אשר שירות המבחן המליץ להשית עליו עונש מוחשי - 22 חודשי מאסר בפועל. כן הורה על הפעלת המאסר המותנה בן 4 חודשים, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, כך שהנאשם נידון ל- 24 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

 

16

ח. בת"פ (מחוזי חי') 68389-07-20 מדינת ישראל נ' ח'אלדי (23/2/21), מפי מותב זה, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעבירות של החזקה ונשיאת נשק ותחמושת והחזקת תחמושת. באותו מקרה החזיק הנאשם ונשא על גופו אקדח מסוג גלוק, טעון במחסנית מלאה ב- 12 כדורים וכן 4 כדורים נוספים מכיס מכנסיו, בשטח הסמוך לבית משפחתו בכפר, וסמוך להתקהלות של תושבי הכפר; זאת, על רקע סכסוך שנתגלע בין משפחתו למשפחה אחרת בכפר, שבעטיו קופדו חייו של בן המשפחה היריבה. מתחם העונש ההולם הועמד על טווח שבין 15 ל- 40 חודשי מאסר, ועל הנאשם - בן 24 ללא הרשעות קודמות - הושתו 15 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים; זאת בהתחשב בנסיבותיו החריגות של הנאשם - הירצחו של אביו לאחר מעצרו בעקבות הסכסוך בין המשפחות, והעובדה כי השתלב בטיפול בכלא.

 

ט. בת"פ (מחוזי ב"ש) 56739-09-20 מדינת ישראל נ' גדיפי (6/5/21), הורשע הנאשם על יסוד הודייתו בעבירות בנשק לפי סעיף 144 (א) רישא וסיפא לחוק העונשין ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט. הנאשם ישב במסעדה בגוש שגב כשהוא מחזיק במזוודה ובה אקדח 9 מ"מ חצי אוטומטי, 3 מחסניות, וקופסה ובה 37 כדורי תחמושת. לאחר שיצא מהמסעדה כשהמזוודה בידו, שוטרים הגיעו למקום כדי לעכבו, הזדהו בפניו והורו לו לעצור, ובתגובה הוא השליך את המזוודה על הקרקע. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין הנע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר, והשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

בע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14/2/21), מפי כב' הש' שטיין, נקבע כדלהלן:

 

"ואין זה מקרי שעצם הרכישה או ההחזקה של כלי נשק בלא רשות על-פי דין להחזקתו גוררת אחריה עונש מרבי של שבע שנות מאסר, כאמור בסעיף 144(א) לחוק העונשין. עונש זה ועונשים אחרים, שחלקם חמורים אף יותר, אשר מוטלים על עברייני נשק, מהווים חלק ממלחמתה הבלתי מתפשרת של החברה בנגע ששמו זילות חיי אדם והקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק...

 

לזאת אוסיף, כי עונשי מאסר מרביים אינם באים לקבוע אך ורק את גבולה העליון של סמכות הענישה שבידי בתי המשפט. עונשים כאמור מבטאים את רמת הענישה הראויה במקרים החמורים ביותר של ביצוע העבירה שבה עסקינן, ומהם ניתן וראוי לגזור את מתחם העונשים עבור מקרים פחות חמורים... מובן מאליו הוא, שגזירה כאמור אינה נעשית בדרך של התאמה מתמטית. מדובר אך ורק בזיקה עניינית לחומרת העבירה, כפי שנקבעה על ידי המחוקק שאת דברו אנו מקיימים.  הקפדה על זיקה כאמור היא חלק מהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה , אשר נעשתה בגדרו של תיקון 113 לחוק העונשין... (ההדגשות אינן במקור- ד.ס).

 

ועוד נכתב:

 

"... הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עברייני נשק היא עיקר תרומתם של בתי המשפט למיגור התופעה ולהרחקת העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחי מדינה שומרי חוק. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין... כך או כך, "פעולת הרכישה יכולה להיות לפעמים מנותקת מהפעולה של החזקה בנשק, ובכל זאת רכישה היא כהחזקה משפטית בנשק. על כן אנחנו מתייחסים לרכישה באותה חומרה שמתייחסים להחזקת נשק". (ההדגשות אינן במקור- ד.ס; לא נעלם מעיני כי בענייננו הורשע הנאשם בעבירות של החזקת נשק ואבזר לנשק וכי עבירות ההובלה והנשיאה שיחסו לו בכתב האישום המקורי הושמטו מכתב האישום המתוקן בו הודה, אך יש בדברים כדי ללמד על מגמת ההחמרה בענישה גם בעבירות של החזקת נשק).

 

 

21.       הנה כי כן,קשת הענישה בעבירות בנשק מתייחסת למגוון עבירות בנשק, תלויה במשתנים רבים ובנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה, ובין השאר בהתחשב בסוג העבירה - החזקה, נשיאה, הובלה, סחר, וכן ירי בנשק חם - סוג הנשק וכמותו, ועוד. לעניין האופן לקביעתו של מתחם הענישה וההבחנה בין מתחם הענישה לבין הענישה הנוהגת, המהווה רק אחד הפרמטרים לקביעתו, ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5/6/13)).

17

 

בנסיבות העניין, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, על רקע טיעוני הצדדים, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, ובכך שמדובר במכת מדינה מחד גיסא, ובכך שתיקון 140 לחוק העונשין בדבר העונש המזערי אינו חל בענייננו, אני רואה להעמיד את מתחם העונש ההולם על טווח שבין 13 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

 

22.       נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

יחד עם זאת, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ומשכך יובאו בחשבון שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

 

א. לקולה, אני רואה להתחשב בהודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר. כן אני רואה לזקוף לזכותו את האחריות שנטל על עצמו למעשיו ואת החרטה שהביע בגינם, אם כי שירות המבחן התרשם כי קיבל אחריות פורמלית בלבד על החזקת הנשק, בטענו כי ביצע את העבירות מתוך הגנה עצמית, וכי נוכח עמדתו זו ניכר כי לא הפנים את חומרת התנהלותו. בסופו של יום הנאשם לא חזר בו מהודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן ועמד עליה גם בישיבת הטיעונים לעונש.

 

 

ב. עוד אני רואה להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בעברו הנקי ובנסיבותיו האישיות הלא פשוטות כפי שפורטו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן בעניינו, וכן מפי סנגורו ומפי סבו. בקליפת אגוז ייאמר כי מדובר בצעיר כבן 22, אשר נישא לאחרונה, ואשתו מצויה בחודשים הראשונים להריונה. הנאשם, בן בכור להוריו, גדל אצל הורי אמו מילדותו המוקדמת, והם מהווים עבורו דמויות הוריות מיטביות, חיוביות ותומכות. הוריו של הנאשם נפרדו לדבריו לפני מספר שנים, כאמור בתסקיר שירות המבחן, וגם אמו וארבעת אחאיו עברו להתגורר בבית הוריה עד עצם היום הזה. הנאשם נשר מבית הספר אחרי שבע שנות לימוד, ובמהלך השנים עבד על מנת לעזור לסבו לפרנס את המשפחה, במסעדה, בניקיון ובאולם אירועים; במשך כשנתיים עד למעצרו בתיק זה עבד לסירוגין במסעדת טורקיז בעמק חפר, ומעסיקו הביע נכונות לשלבו בעבודה אצלו גם כיום.

 

נתתי דעתי לכך כי זוהי הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים, וכי עובר לכך ניהל לכאורה אורח חיים נורמטיבי, ואף סייע בטיפול בסבתו שמצבה הבריאותי החמיר בשנים האחרונות, כעולה מדברי הסב.

 

כן יינתן משקל לתקופת מעצרו של הנאשם בתיק זה, בין התאריכים 3/12/21 עד 17/2/22, למעצרו באיזוק אלקטרוני למשך חמישה חודשים נוספים, עד לשחרורו למעצר בית עם חלונות אוורור בבית סבו וסבתו. עוד לקחתי בחשבון כי גזירת עונש מאסר על הנאשם תכביד עליו ותקשה גם על יתר בני משפחתו, כמפורט לעיל.

 

לא נעלמה מעיני עמדתו העקרונית של שירות המבחן כי במקרה הנדון, נוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם קיימת חשיבות לבחון את שילובו בהליך טיפולי. דא עקא, שמעבר לכך שהנאשם לא החל להשתלב בהליך טיפולי במהלך תקופת מעצרו עד עצם היום הזה, על אף שהיה בקשר רציף וקיים פגישות ושיחות שם קצין הפיקוח על מעצרו, הרי שגם שירות מבחן התקשה להעריך את מידת יכולתו של הנאשם להירתם להליך טיפולי ולהיתרם ממנו בפרק הזמן שניתן; זאת נוכח התרשמותו ממאפייני אישיותו של הנאשם, חומרת העבירות שביצע, ועמדותיו האמביוולנטיות ביחס לצורך שלו בקשר טיפולי, מהנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה ואין צורך לחזור על הדברים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נטל אחריות פורמאלית למעשיו, בהצדיקו את ביצוע העבירות בטעמים של הגנה עצמית, בהעדר הפנמה פנימית של החומרה שבמעשיו, וכי הנאשם הביע הסכמה מילולית להשתלב בטיפול, אך התקשה לזהות מטרות טיפוליות בהקשר לתפיסות, עמדות, גבולות וכיוצא בזה.

 

18

 

בתסקירו הסופי, הודיע שירות המבחן כי הוא נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו, מפני שהנסיבות המתוארות לעיל - הנעוצות בעיקרן כאמור בעמדותיו של הנאשם עצמו - לא הבשילו לכדי בחינה ממשית בדבר מסוגלותו של הנאשם לעבור הליך טיפולי. לצד זאת הבהיר כי לצורך הליך טיפולי טיפול משמעותי שיש בו בכדי להוביל לשינוי, נדרשת תקופת טיפול ממושכת של כשנה, תוך דחיית הדיון לצורך שילובו של הנאשם בהליך, ככל שבית המשפט יסבור כי ראוי בנסיבות העניין לבכר בעניינו את האינטרס השיקומי.

 

יש לזכור כי שליחתו של הנאשם לקבלת תסקיר, גם כאשר מדובר בתסקיר חובה על פי דין, אינה נושאת בחובה הסתמכות או זכות מוקנית להעדיף את האפיק השיקומי בעניינו של הנאשם.

 

בנסיבות העניין, ונוכח עמדת שירות המבחן כי אין ביכולתו בשלב זה להעריך את מסוגלותו של הנאשם להתגייס להליך טיפולי מהנימוקים שפורטו כאן, וכי מדובר בהליך ארוך ומשמעותי הצפוי להימשך כשנה למצער, בשים לב לעבירת הנשק החמורה שביצע הנאשם, משהחזיק תת מקלע מאולתר ומחסנית, המסוכנות הנשקפת ממנה, והאינטרס בהגנה על הציבור מפני עברייני נשק, לא מצאתי הצדקה לדחות את מתן גזר הדין בעניינו של הנאשם משיקולי שיקום. מעבר לכך, המלצת שירות המבחן כשמה כן היא - בגדר המלצה, ואינה מחייבת את בית המשפט, בשל מערך השיקולים השונה בין המערכות. "...השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של הנתונים הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע" (ע"פ 344/81, 359 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה (4) 313, 318, מפי כב' הנשיא שמגר; וכן ראו ע"פ 4387/07 אבו פנה נ' מ"י (25/9/07), מפי כב' הש' ארבל; בש"פ 7835/09 אגבאריה נ' מ"י (18/10/09), מפי כב' הש' חיות (כתוארה אז); ועוד).

 

כן ראו דבריו של כב' הש' אלרון בע"פ 2260/22 מדינת ישראל נ' פלוני (18/7/22) כדלהלן:

 

"אשר לטענות המערער במישור שיקולי השיקום - נפסק לא אחת כי שיקולים אלו אינם חזות הכל (ע"פ 8622/21 הולר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.5.2022)). אף המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם, אלא כשמה כן היא - המלצה שנועדה לסייע במלאכת הטלת ענישה, אשר נעשית בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת...".

 

 

ב. בנסיבות העניין, משיקולים של אינטרס ההגנה על הציבור, וכן משיקולי גמול והרתעת היחיד והרבים, גם לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשת הנאשם להשית עליו עונש שאינו כרוך במאסר בפועל, משהתרשמתי כי עניינו אינו עונה על הגדרתו של סעיף 40יד לחוק העונשין, המסמיך את בית המשפט לסטות ממתחם הענישה משיקולי שיקום.

 

ראו דבריו של כב' הש' שטיין בעניין טלאב הנ"ל (14/9/22), בהתייחסו למדיניות הבלתי מתפשרת בענישה בגין עבירות בנשק על סוגיהן, כדלהלן:

 

19

".... הענישה המחמירה והבלתי מתפשרת כאמור צריכה לחול ללא סייגים על כל נאשם בגיר באשר הוא, שכן "בטיפולנו בעבירות [נשק] מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה", ועל כן "ככלל, יעדים עונשיים אלו מוחקים מניה וביה את בקשת העבריין לשיקום [...] גם כאשר מדובר בעבריין צעיר שהסתבך לראשונה בפלילים ובקשתו לשיקום כנה ואף זוכה לתמיכתו של שירות המבחן" (ראו: ע"פ 4077/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (‏28.7.2022)). זאת, מסיבה פשוטה: "בימים קשים אלה, השיקום שבראש מעייננו הוא שיקום המרחב הציבורי המדמם כתוצאה מעבירות נשק בלתי פוסקות והשימוש העברייני בנשק חם." (שם). בהקשר זה אוסיף ואציין את המובן מאליו: בית משפט שמקל בעונשו של עבריין נשק מכביד על החברה שנאלצת להגן על עצמה -על כל בניה ובנותיה - מעברייני

נשק. במילים פשוטות יותר, בהן השתמשתי בתוארי את מדיניות הענישה הראויה ביחס לעבירות מין, עסקינן במשחק-סכום-אפס: בית משפט שמרחם על העבריין אינו מרחם על הקורבן הבא (ראו והשוו: ע"פ 2792/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (11.11.2018))".

 

יחד עם זאת, בהתחשב במכלול השיקולים הנזקפים לזכותו של הנאשם כמפורט לעיל, ובמיוחד הודייתו, גילו הצעיר ועברו הנקי, וכדי לעודד את הנאשם לעבור הליך טיפולי בין כתלי הכלא, ייגזר דינו ברף התחתון של מתחם הענישה אשר נקבע.

 

סוף דבר

 

23.       נוכח כל המקובץ, אני רואה להטיל על הנאשם עונשים כדלהלן:

           

א. 13 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה בין התאריכים 3/12/21 - 17/2/22.

 

 

ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהנאשם לא יישא בו זולת אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת נשק מסוג פשע ו/או כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

 

מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, שהנאשם לא יישא בו זולת אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת נשק מסוג עוון, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

 

 

ג. קנס בסך 7,500 ₪ או 60 יום מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב - 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 500 ₪ שישולמו החל מיום 1/3/23 ובכל חודש שלאחריו. ככל שתשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפירעון מידי.

 

24.       בשולי הדברים, ייאמר, מבלי לפגוע בנהלי שב"ס, כי אם יבקש הנאשם לעבור הליך טיפולי בבית הסוהר לצורך שיקומו, מומלץ כי שב"ס יבדוק אפשרות זו בנפש חפצה.

 

            זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

 

 

ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ג, 17 ינואר 2023, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.