1

במסגרת טענות מקדמיות טען ב"כ הנאשם לפגם בכתב האישום. במהלך הדיון מיקד ב"כ הנאשם את טענותיו לגבי עבירת ההריגה המיוחסת לנאשם, כדלקמן:

·        בכתב האישום נפל פגם, כמשמעותו בסעיף 149(3) לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). כתב האישום חייב להיות מנוסח באופן שיגדיר הן את הפן העובדתי והן את הפן הנפשי של הנאשם.

בהעדר הגדרת היסוד הנפשי, לא ניתן להרשיע.

·        ב"כ הנאשם הפנה לספרו של כב' השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" בעמ' 915, כתמיכה לטענתו. כמו כן, הפנה הסניגור ל"הנחיות פרקליט המדינה" הנחיה מס' 3.1 - "דרך ניסוח כתב אישום".

·        לא ניתן להרשיע את הנאשם גם אם היה מודה בעובדות המיוחסות לו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 + 20 לחוק העונשין. צריך להצביע עובדתית, איזה עובדות הנהג ביצע עובר לפגיעה במנוח. אין די בציון העובדה שהנאשם זז ממרכז הכביש לשוליים ופגע במנוח. עובדה זו יכולה להצדיק האשמתו של הנאשם בעבירות אחרות, אך לא בעבירת הריגה.

בכתב האישום לא פורט לא המסד העובדתי ולא היסוד הנפשי שמהם ניתן להסיק שמדובר בעבירת הריגה.

2

לא כל מי שנוהג בפסילה אפשר לייחס לו עבירת הריגה.

מהנהיגה בפסילה לא ניתן להסיק בהכרח שהתקיים היסוד הנפשי מסוג אדישות ו/או פזיזות, שהוא היסוד הנפשי הדרוש בעבירת הריגה. לא נטען כאן שהנאשם נהג בפזיזות או ברשלנות רבתי. יש לפרט את העובדות המהוות פזיזות או רשלנות רבתי.

ב"כ הנאשם מבקש לתמוך את טענותיו בשלושה אדנים:

תגובת המאשימה :

אין כותבים בכתב האישום באיזה יסוד נפשי נמצא הנאשם, אלא מתארים את העובדות המקימות את היסוד הנפשי ואת היסוד העובדתי. היסוד העובדתי מפורט בכתב האישום.

באשר ליסוד הנפשי, העובדות המפורטות בכתב האישום מצביעות על היסוד הנפשי. אדם שלא קיבל רישיון נהיגה מעולם, חזקה עליו שהוא איננו יודע לנהוג במשאית. הנאשם לקח משאית שמעולם לא היה מורשה לנהוג בה, איננו יודע לנהוג בה, והוא גם פסול מלנהוג ברכב פרטי, פשיטא שמדובר בקלות דעת.

תשובת ב"כ הנאשם :

עדיין היה צריך לפרט בכתב האישום את היסוד הנפשי ולציין כי הנאשם נהג בקלות דעת.

דיון :

סעיף 85(4)(5) לחסד"פ קובע כי כתב האישום יכיל :

"...(4) תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה וניתן לבררם.

(5) ציון הוראת החיקוק שלפיו הואשם הנאשם".

על פי הוראות החוק, אין חובה לציין בכתב האישום את היסוד הנפשי, אלא רק את העובדות שמהן ניתן להסיק את יסודות העבירה.

הוראת הסעיף התפרשה על ידי בית המשפט העליון, ברע"פ 5029/09 מרן נ' מ"י, מפי כ' השופט א.לוי ז"ל, שקבע כי : "סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי... אינו דורש לפרט בכתב האישום את היסוד הנפשי לעבירה, אלא רק את העובדות וסעיפי האישום".

ברע"פ 2581/14 אסף יקותיאלי נ' מ"י, מצטט בית המשפט העליון, בהסכמה, את ההלכה שנקבעה על ידי כב' השופט א.לוי ז"ל ומוסיף, בהתייחס לענין הספציפי שנדון שם:

3

"בקשר לעבירת גרימת מוות ברשלנות, משמעות דברים אלו, כי התביעה נדרשת לפרט בכתב האישום את העובדות והמעשים המהווים רשלנות ולנקוב בסעיפי האישום הרלוונטיים. אולם, ככלל, אין התביעה נדרשת לעמוד בכתב האישום על סטנדרט ההתנהגות הראוי".

פירוט היסוד הנפשי בכתבה האישום איננו פסול.לעיתים הוא אף רצוי.אולם העדרו מאיננו מהווה פגם בכתב האישום.

המבחן הקובע הוא "מתן הזדמנות לנאשם להתגונן" חשיבות כתב האישום עבור הנאשם הינה ברורה ואין צורך להסבירה. הוא המסמך המכונן של ההליך הפלילי (סעיפים 67, 95(א), 143 לחוק סדר הדין הפלילי). זהו המסמך עמו נדרש הנאשם להתמודד, הוא המגלה לנאשם מה הם המעשים או המחדלים המיוחסים לו ומה הן הנסיבות המפלילות שאפפו אותן.

במובן זה, כתב האישום שוטח בפני הנאשם את עיקר עמדת המאשימה ומאפשר לנאשם להיערך להליך הפלילי ולכלכל את צעדיו ועל כן, לנוסח כתב האישום השפעה מהותית על יכולתו של הנאשם להתגונן מפני האישום נגדו (ראה רע"פ 2581/14 הנ"ל והציטוטים השונים בפסק הדין).

סטנדרט זה של ההזדמנות הסבירה להתגונן שזור כחוט השני לאורך ההסדרים המשפטיים השונים,כגון הרשעה של נאשם בעבירה אחרת מזו שיוחסה לו בכתב האישןם.

על רקע האמור, מובנת וברורה הנחיית פרקליט המדינה אליה הפנה הסניגורהמלומד,הקובעת :

"פירוט העובדות בכתב האישום נדרש, בין היתר, כדי שבית המשפט יוכל להתייחס לרלוונטיות של הראיות המובאות בפניו, וכן כדי שהנאשם יוכל להתגונן כראוי. על כן, אין להסתפק בניסוח לקוני של עובדות המקרה, תוך שימוש בנוסח הסעיף בלבד".

לאחר שבחנתי את כתב האישום, נחה דעתי כי לא נפל פגם בכתב האישום. כתב האישום איננו לקוני, אלא מפורט. כתב האישום מנוסח באופן שהנאשם יוכל להתגונן בפניו ויש בו משום מתן הזדמנות להתגונן.

כפי שקובעת הוראות סעיף 85 הדן בניסוח ותוכן כתב האישום וכפי שקבע בית המשפט העליון בפרשו את הסעיף, אין חובה לפרט את היסוד הנפשי, להבדיל מהיסוד העובדתי/נסיבתי.

בסעיפים 4,5,6,10 מפורטות עובדות ונסיבות מספיקות שניתן ללמוד מהן על היסוד הנפשי, ככל שעובדות אלה אכן יוכחו.

4

לפיכך, הטענות המקדמיות נדחות.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.