1

2

ב"כ המאשימה: עו"ד מאור לונדנר

ב"כ הנאשם: עו"ד שני דבש

רקע

1.                 הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:

א.    תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

ב.     איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

2.                 על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 8.7.15 החל ויכוח בין הנאשם למתלוננת. בהמשך, משהבחינה המתלוננת כי הנאשם מחטט בתיקה ומצלם בטלפון הנייד שלו את תלושי המשכורת שלה, לקחה מידו את התלושים. אז אחז הנאשם בצווארה של המתלוננת, בעודה מתנגדת, צועקת לעזרה ומנסה להשתחרר מאחיזתו. משהצליחה המתלוננת להשתחרר, נמלטה מהבית והנאשם הלך אחריה וביקש ממנה כי תחזור. המתלוננת הסתתרה מהנאשם בגן סמוך לבית. הנאשם נכנס לרכבו ונהג ברכב עד אשר הבחין במתלוננת ואמר לה להיכנס לרכב. המתלוננת נכנסה לרכב, הנאשם החל בנסיעה לכיוון הבית בעודו מאיים על המתלוננת "חכי אני לא אעזוב אותך, זה הסוף שלך". או אז פתחה המתלוננת את דלת הרכב ויצאה ממנו תוך כדי נסיעה והחלה לרוץ ולברוח מהנאשם בעודו דולק אחריה. במהלך הריצה הבחינה המתלוננת ברכב הסעות של נתב"ג, אז דפקה על דלת רכב ההסעות ומשפתח לה הנהג עלתה על הרכב בעוד הנאשם רודף אחריה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת שריטות על צווארה.

3

3.                 הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. הוסכם כי ככל שיתקבל תסקיר חיובי אשר מצביע על קבלת אחריות, אי פתיחת תיקים נוספים, שיתוף פעולה עם שירות המבחן ומסוכנות נמוכה יעתרו בהסכמה לעונש של 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות בניכוי ימי מעצרו. אם התסקיר יהיה שלילי יטענו הצדדים באופן פתוח.

תסקיר שירות המבחן

4

4.                 על פי תסקיר שירות המבחן מיום 25.1.16, הנאשם כבן 42, נשוי למתלוננת ואב לארבעה ילדים בגילאי 6 עד 13. עובד מזה שמונה שנים כמפעיל מכונה בחברה לייצור תרופות. הנאשם עלה ארצה בהיותו כבן 18, שולב בפנימייה שם למד עברית והשלים 9 שנות לימוד. בגיל 21 התגייס לצבא וסיים שירות צבאי. לאחר שחרורו השתלב בלימודים באוניברסיטת אריאל, השלים תעודת בגרות והשתלב בלימודי הנדסאות. בשנת 2002 נישא למתלוננת. הנאשם תיאר מערכת יחסים זוגית טובה ומספקת המבוססת על שיתוף פעולה ודאגה משותפת לצרכי הילדים. בהתייחסו לכתב האישום התקשה לקבל אחריות מלאה על ביצוע העבירות. תיאר התנהגותו האלימה, אותה חווה כחריגה להתנהלותו, כניסיון להשתיק את צעקותיה של המתלוננת אשר העירו את בתם במהלך ויכוח שהתפתח ביניהם. לדבריו, לאחר שהמתלוננת נבהלה מהתנהגותו ויצאה בריצה מן הבית, הוא רדף אחריה כדי למנוע ממנה להגיש תלונה במשטרה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להתבונן באופן ביקורתי על התנהלותו, מצמצם ומפחית מחומרת המיוחס לו ומתקשה לבחון לעומק את המניעים הרגשיים שהביאו להתפרצותו האלימה. עם זאת ניכר כי הבין שהתנהגותו היוותה איום על המתלוננת וכי בכך פגע בה, ועל כך הביע צער וחרטה. הנאשם שולב בחודש אוגוסט 2015 במרכז למניעת אלימות במשפחה והחל מיום 25.10.15 השתלב גם בקבוצה טיפולית בת 15 מפגשים. בשיחה עם גורמי הטיפול נמסר כי הנאשם מתקשה לשתף בקשייו וחולשותיו ונוטה להציג את חלקיו המתפקדים בלבד. הוא מתקשה להכיר בהתנהגותו האלימה ובדפוסי חשיבה והתנהגות בעייתיים שעומדים ברקע להתפרצותו האלימה. לצד זאת הנאשם הראה נכונות ללמידה, התמיד להגיע לכל המפגשים באופן סדיר ובזמן ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. כמו כן, ההליך המשפטי מהווה גורם מטלטל ומציב גבול עבורו. הנאשם תיאר כי הוא מפיק תועלת מן ההליך הטיפולי ובעקבותיו מבין את עומס התפקידים בו המתלוננת נתונה לאורך השנים ומבין כיום כי עליו לחלוק עמה בעומס, ליטול תפקידים בבית ולהיות קשוב יותר לצרכיה. בשיחה עם המתלוננת היא תיארה את האירוע כחריג וחד פעמי. שירות המבחן התרשם כי המתלוננת חווה אשמה ואחריות בלעדית כלפי הנזק שנגרם למערכת היחסים הזוגית בעקבות הגשת התלונה וחשה צורך לפצות את הנאשם גם במחיר של טשטוש והסתרה. שירות המבחן התרשם כי המתלוננת תלויה בנאשם כלכלית ורגשית ונוטה לוותר ולהתאים עצמה לעמדותיו ולתפיסותיו. משיחה שקיים שירות המבחן עם העובדת הסוציאלית בעירייה, ציינה כי מדובר במשפחה חיובית ומתפקדת ושללה דיווחים קודמים על אלימות. בקשר עם שירות המבחן שיתף הנאשם פעולה באופן מלא. שירות המבחן התרשם מנאשם מופנם, בעל כישורים ויכולות תפקוד, בעל דפוסי חשיבה שמרניים ונוקשים, המתקשה בביטוי רגשי ובתקשורת תקינה וישירה במצבי משבר. עם זאת הוא מבין כי פעל באופן שגוי, מביע אמפטיה כלפי המתלוננת, ופועל כמידת יכולתו להיעזר בטיפול ליצירת שינוי בדפוסיו. שירות המבחן התרשם מהפחתה מהסיכון להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית. שירות המבחן סבר כי ענישה של עבודות השירות לא תשיג את המטרות השיקומיות וההרתעתיות, והיא עשויה להוות מעמסה על המערכת המשפחתית, לפגוע בניסיונות בני הזוג להשיג איזון מחודש ביחסיהם, ואף להגביר את הסיכון להתנהגות אלימה, ולפיכך המליץ להטיל על הנאשם צו של"צ.

ראיות לעונש

5.                 עדות המתלוננת - מסרה כי האירוע שבכתב האישום הינו אירוע חד פעמי אשר אירע על רקע ויכוח בניהם. מעוניינת לשקם את יחסיהם.

6.                 נ/2 - דו"ח סוציאלי מאגף הרווחה, ממנו עולה כי המשפחה עלתה ארצה בשנת 1991. בני הזוג הכירו בארץ ונישאו. להם ארבעה ילדים. המשפחה מוכרת ומטופלת על רקע מצב סוציו אקונומי נמוך וסיוע בהשמת הילדים במסגרות חינוך. מדובר במשפחה חיובית ומתפקדת. טרם המקרה לא דווח על אירועים אלימים או מצוקה מלבד בעיות כלכליות.

טיעוני הצדדים

5

7.                 לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד מעין דואק ורוני מרקוביץ, המאשימה סבורה כי התסקיר אינו חיובי מכיוון שהנאשם אינו מקבל אחריות מלאה על מעשיו ועל כן המאשימה אינה רואה מקום להגביל את עתירתה. הנאשם נעדר עבר פלילי. כתב האישום מתאר מתלוננת שנשלטת על ידי הנאשם, אשר על אף העובדה שהותקפה ונחבלה על ידי הנאשם, כאשר הוא מורה לה לעלות לרכבו היא נעתרת לו, ובהמשך מתוך חששה היא נאלצת לקפוץ מרכב נוסע. מכתב האישום ניתן ללמוד על אובססיביות של הנאשם, על דפוסיו האלימים ועל שליטתו במתלוננת. מתוך תסקיר שירות המבחן עולה כי קיים סיכון כלפי המתלוננת. הנאשם אמנם הגיע למפגשים הטיפוליים ואולם הוא נתקל בקשיים ולא נתרם ממנו ועל כן גם לא הומלץ על המשך ההליך הטיפולי. הנאשם מצמצם ומפחית מחומרת מעשיו ומתקשה לראות באופן ביקורתי את התנהגותו. שירות המבחן מדגיש כי המתלוננת תלויה כלכלית ורגשית בנאשם, חשה אשמה בלעדית וצורך להשיב את יחסיהם למסלולם בכל מחיר. מכאן ניתן להבין את מהות היחסים בין הנאשם למתלוננת ואת מידת השפעתו עליה. מתחם העונש הינו בין 6 ל- 18 חודשי מאסר בפועל. המלצת שירות המבחן שלא להשית על הנאשם עבודות שירות היא בניגוד להסדר שהוצג בין הצדדים. כמו כן, לאור הסכמת ב"כ הנאשם להסדר שהוצג לא יכולה היום ההגנה לעתור לעונש נמוך מזה. לחלופין, אם תתקבל בקשת ההגנה לעתור לעונש קל יותר יש להתייחס לכתב האישום המקורי ולא המתוקן. לפיכך, עתרו ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של שנת מאסר לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

8.                 לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד שני דבש, על פי הסדר הטיעון שהיה בין הצדדים היה והתסקיר יהיה שלילי תוכל ההגנה לטעון באופן פתוח, משמע יכולה ההגנה לעתור לכל סוג של עונש והיא אינה מחויבת להגביל את טיעוניה לעבודות שירות, במיוחד נוכח העובדה שזמן קצר לאחר הסדר הטיעון הודיעה למאשימה במכתב כי על אף ההסדר ביניהם, לא יוכל הנאשם לבצע עבודות שירות (נ/1). הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, התיקון הוא מהותי ומציב את המעשה ברף התחתון של עבירות האלימות. החבלות שנגרמו למתלוננת הן שריטות על צווארה. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות, חסך זמן שיפוטי ועשה הכל כדי לחסוך מרעייתו את הצורך בעדות כדי שיוכלו לשקם את מערכת היחסים הזוגית שלהם. הנאשם היה מורחק מילדיו ומהמתלוננת במשך 6 חודשים, שהה בתנאים מגבילים אותם לא הפר. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן באופן מלא, אף עמד בהצלחה בכל הקשיים שנקרו בדרכו. הנאשם שיתף פעולה בכל דרישה של שירות המבחן, הגיע לכל המפגשים של הקבוצה הטיפולית. מתחם העונש יכול להתחיל החל ממאסר על תנאי ועד למאסר של מספר חודשים. הנאשם עובד בחברת טבע מזה תקופה ארוכה על בסיס של חוזה מתחדש כל שנתיים לערך. החוזה מחייב אותו להצהיר בין היתר על אי פתיחת תיקים פליליים. הנאשם אב לילדים קטינים שנמצאים תחת חסותו, אין ספק כי עונש מאסר יפגע בהם וביכולת של הנאשם לפרנס אותם ויפגע בשיקום התא המשפחתי. המתלוננת עובדת ומשתכרת שכר מינימום. המתלוננת והנאשם נשואים 14 שנה, הם נטמעו בחברה למרות קשיי קליטה ומנסים לנהל חיי שיגרה נורמטיביים. לפיכך עתרה ב"כ הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם צו של"צ.

9.                 הנאשם הביע חרטה ונטל אחריות למעשיו. האירוע היה ברקע של איבוד שליטה, מקרה חד פעמי שלא היה צריך להתרחש. מבקש לאפשר לו לשקם את חייו.

דיון - טיעון הצדדים שלא על-פי המתווה שבהסדר הטיעון

6

10.             כאמור לעיל, הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום תוקן, והוסכם כי בכפוף לתסקיר חיובי בפרמטרים של קבלת אחריות, אי פתיחת תיקים נוספים, שיתוף פעולה עם שירות המבחן ומסוכנות נמוכה, עתירתם המשותפת תהיה לשישה חודשי עבודות שירות. היה והתסקיר יהיה שלילי יהיו הצדדים חופשיים לטעון באופן פתוח.

11.             לאחר קבלת התסקיר טענו ב"כ המאשימה כי לא עמד הנאשם בחלקו וזאת הואיל והתסקיר אינו מצביע על לקיחת אחריות מלאה של הנאשם על מעשיו ואף לא על מסוכנות נמוכה. משכך טענה המאשימה כי היא אינה מוגבלת לעתירה של 6 חודשי עבודות שירות ועל כן עתרה לעונש מאסר של שנה.

12.             לטענת ההגנה, עוד בטרם התקבל תסקיר שירות המבחן היא הודיעה למאשימה באמצעות משלוח פקס (נ/1) כי לא תוכל לעמוד בהסדר לאחר שהנאשם הודיע לה כי הוא מצוי בסכנת פיטורין היה וירצה עונש בעבודות שירות. בנוסף, מכיוון שהמאשימה רואה את התסקיר כשלילי ואינה רואה עצמה כמי שכבולה להסדר הטיעון, הרי שעל פי ההסדר שהוצג ההגנה רשאית לטעון באופן חופשי לכל עונש ומשכך יכולה היא לעתור לעונש קל יותר מעונש של מאסר בעבודות שירות.

13.             בנסיבות הללו, מן הראוי לבחון אם יש מקום לאפשר את טיעון הצדדים שלא על-פי המתווה של הסדר הטיעון.

14.             בכל הנוגע לעתירת המאשימה, נדמה כי ראוי היה שהמאשימה תטען על-פי המתווה שאליו הגיעה, ואולם אין מקום לכפות עליה לעשות כן. בחינת תסקיר שירות המבחן מלמדת כי הנאשם הודה בביצוע המעשים ונטל עליהם אחריות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין כי פעל באופן שגוי ופוגעני בהתנהלותו בעבירות, מגלה אמפטיה כלפי המתלוננת, ופועל כמידת יכולתו להיעזר בטיפול ליצירת שינוי בדפוסיו. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע ומציב גבול עבור הנאשם. שירות המבחן אף התרשם מהפחתה בסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו של הנאשם ואף ציין מפורשות כי הנאשם שיתף פעולה באופן מלא בכל שנדרש ממנו. התבוננות כוללת בתסקיר שירות המבחן מעלה כי מדובר בתסקיר חיובי. אמנם להתרשמות שירות המבחן הנאשם צמצם והפחית מחומרת המיוחס לו בכתב האישום, סיפק הסברים שונים למעשיו ואף גילה קושי בהתבוננות על הקשיים במערכת היחסים. אולם, נראה כי מוטב היה שהתביעה, אשר מוטלת עליה חובת הגינות מוגברת, לא תפרש זאת כאי-לקיחת אחריות המצדיקה את השתחררות המאשימה מההסדר אליו הגיעה. עם זאת, איני סבור כי יש למנוע מהמאשימה את האפשרות לטעון לעונש שלא לפי הסדר הטיעון, וזאת בשים לב לכך שאכן לא הייתה לקיחת אחריות מלאה על-ידי הנאשם, ומכאן שלא התקיימו כל התנאים אשר מחייבים את המאשימה בטיעון על-פי ההסדר.

7

15.             בכל הנוגע לעתירה ההגנה, הרי שעל-פי מתווה הסדר הטיעון, ככל שהתסקיר יהיה שלילי, יטענו הצדדים באופן פתוח. לפיכך, הואיל והמאשימה בחרה לראות את התסקיר כשלילי, ולא לטעון לפי המתווה המוסכם שבהסדר הטיעון, הרי שאף ההגנה חופשיה באותה מידה בטיעוניה. כמו-כן, יש לציין כי ההגנה שלחה למאשימה בפקס הודעה על כוונתה לחזור בה מההסדר לאחר הצגת ההסדר, ובטרם קבלת תסקיר שירות המבחן והטיעונים לעונש (קיים אישור מסירה, אם כי המסמך האמור לא נמצא בתיק התביעה). למעלה מן הצורך יצוין כי בע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.12) התווה בית-המשפט העליון (כב' השופטת עדנה ארבל) את השיקולים המרכזיים בנוגע לחזרה של ההגנה מהסכמה לעניין רכיב העונש או לעניין טווח הענישה בערעור. הדברים נכונים בשינויים המחויבים אף בנוגע לשלב הטיעונים לעונש בערכאה הדיונית. כך הבהירה כב' השופטת ארבל את השיקולים הרלוונטיים:

"... אין לקבוע כי לעולם אין הנאשם יכול לחזור בו מהסכמתו לעניין רכיב העונש או לעניין טווח הענישה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. אם כן, שומה עלינו לבחון באילו נסיבות יש לאפשר לנאשם להסתייג בשלב הערעור מהסדר הטיעון ככל שעסקינן ברכיב העונש או בטווח הענישה המוסכם?

...

כאשר הנאשם הוא זה אשר מבקש לחזור בו מהסכמתו לגבי רכיב העונש, הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התביעה קטנה יותר. אמנם גם התביעה מפעילה מערך שיקולים הקשור בשאלת "הכדאיות" להגיע להסדר טיעון... אולם אין לומר כי הפגיעה בתביעה מבקשתו של הנאשם לסטות מרכיב העונש המוסכם, שקולה למידת הפגיעה בציפייתו של הנאשם, כאשר התביעה היא שמבקשת לסטות כאמור... אין לראות בפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של התביעה שיקול כבד משקל שיש בו כדי לשלול את יכולתו של הנאשם בנסיבות חריגות לחזור בו מהסכמתו לרכיב העונש בשלב הערעור."

16.             בנסיבות הללו, יש להתיר לשני הצדדים, באופן סימטרי, שלא להיות כבולים להסדר הטיעון, ויש לבחון לגופם את טיעוניהם. מכאן, שיש לגזור את דינו של הנאשם שלא על-פי המתווה שנקבע בהסדר הטיעון, אלא על-פי השיקולים הכללים הקבועים בתיקון 113 לחוק העונשין.

דיון על-פי מתווה תיקון 113 לחוק העונשין

8

17.             כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד. הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על זכותו של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט של אדם בתוך ביתו ומפני בני משפחתו. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף ממשי. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש ליתן את הדעת לכך שעל רקע ויכוח בין המתלוננת לנאשם, אחזהנאשם בצווארה של המתלוננת, בעודה מתנגדת ומנסה להשתחרר מאחיזתו. בהמשך נמלטה המתלוננת מהבית והתחבאה בגן ציבורי סמוך. הנאשם נכנס לרכבו ונהג ברכב עד אשר הבחין במתלוננת ואמר לה להיכנס לרכב. המתלוננת נעתרה לו ובהמשך, תוך כדי נסיעה איים הנאשם על המתלוננת. בעקבות זאת פתחה המתלוננת את דלת הרכב ויצאה ממנו תוך כדי נסיעה והחלה לרוץ ולברוח מהנאשם בעודו דולק אחריה. במהלך הריצה הבחינה המתלוננת ברכב הסעות של נתב"ג, אז דפקה על דלת רכב ההסעות ומשפתח לה הנהג עלתה על הרכב בעוד הנאשם רודף אחריה.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת שריטות על צווארה, ועלול היה להיגרם נזק חמור יותר נוכח העובדה שהנאשם אחז אותה בצווארה, ובהמשך היא נמלטה ממנו תוך שהיא קופצת מרכב נוסע אל תוך הכביש. מעשים אלה מלמדים על כך שהמתלוננת חששה מאוד מפניו של הנאשם במהלך האירוע, ולא בכדי נמלטה מפניו.

18.             מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל מצו של"צ ועד לעונשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח (ראו רע"פ 7734/12 מגידוב נ' מדינת ישראל (28.10.12); רע"פ 4968/14 פייבושנקו נ' מדינת ישראל (17.7.14); ע"פ (מח' נצ') 47731-04-14 שתיוי נ' מדינת ישראל (18.6.14); עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 1079-04-14 יטזב נ' מדינת ישראל (17.6.14); ע"פ (מח' חי') 33776-01-13 שמאמי נ' מדינת ישראל (10.7.13); עפ"ג (מח' י-ם) 51003-10-14 מדינת ישראל נ' אדלרסברג (24.12.14); ת"פ (ראשל"צ) 15223-01-12 מדינת ישראל נ' אברהמי (3.1.13); ת"פ (י-ם) 21519-12-12 מדינת ישראל נ' סופיר (3.11.13); ת"פ (ראשל"צ) 56595-01-13 מדינת ישראל נ' אהרון (24.2.14); ת"פ (עכו) 55530-06-13 מדינת ישראל נ' מנאע (19.3.14)).

19.             בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל מצו של"צ ועד לשנת מאסר מאחורי סורג ובריח. לא קיים הצדקה לסטייה מן המתחם, לחומרה או לקולא.

9

20.             בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. הנאשם יליד 1973, נשוי למתלוננת ואב לארבעה ילדים. הנאשם נעדר עבר פלילי, עובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו ואין ספק כי עונש מאסר, גם אם ירוצה בעבודות שירות, יפגע בו ובמשפחתו, וקיים חשש ממשי שעונש של עבודות שירות יוביל לפיטוריו מעבודתו. הנאשם הודה, הביע חרטה ונטל אחריות על מעשיו, אם כי כאמור לעיל, אין המדובר בלקיחת אחריות מלאה והנאשם עדיין מתקשה לראות באופן ביקורתי את התנהגותו. עדיין קיימת מסוכנות של הנאשם כלפי המתלוננת. הנאשם שהה למעלה מחודש במעצר, ומספר חודשים לאחר מכן בתנאים מגבילים. התקבלה בעניין המשפחה חוות דעת חיובית של האגף לשילוב חברתי בעירייה (נ/2).

21.             באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, הגם שלא ברף העליון אשר הוגדר בהסדר הטיעון. לאור תקופת המעצר המשמעותית שבה שהה הנאשם, הרי שכפי שהסכימו הצדדים מלכתחילה, יש מקום לניכוי ימי המעצר.

22.             בשולי הדברים יצוין כי אין ממש בעתירת ההגנה לאי הרשעה, וממילא לא הוצגה כל ראיה לביסוס הטענה האמורה.

סוף דבר

23.             אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.          5 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו מיום 8.7.15 ועד ליום 9.8.15. עבודות השירות תבוצענה בהתאם להמלצת הממונה. תחילת עבודות השירות ביום 3.4.16.

ב.           4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום כל עבירת אלימות כלפי בת זוג או עבירת איומים שתופנה כלפי בת זוג.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

      זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, בנוכחות הצדדים.