מונחת לפניי בקשה לפסיקת הוצאות ושכ"ט בסכום של 61,500 ₪ בגין הגשת תביעה בהליך לפינוי מושכר בסדין דין מהיר.

מהחומר המונח לפניי השתכנעתי כי לא היה מנוס מפתיחת ההליך וכי אלמלא הוגשה התובענה ספק אם הדירה היתה מתפנה לכל המוקדם ביום 23.12.22 (בעוד שבהתאם לחוזה השכירות מועד הפינוי הנטען הוא 01.09.22).

בפסיקת סכום ההוצאות שקלתי בין היתר את השיקולים הבאים:

מחד:

ראשית, לא התנהל הליך כלל. הצדדים הגישו כתבי טענות בלבד.

שנית, הנתבע פינה את הנכס טרם מועד הדיון שנקבע. בכך נחסך בירור ההליך.

שלישית, כפי הנטען, בין הצדדים קיימת מערכת יחסים מורכבת. שכן הנתבע היה גם הבעלים של אותה דירה ואשר בהתאם למוסכם ביניהם קיימת לו זכות לרכישה חוזרת. (אלו טענות הטעונות בירור והוכחה, אולם ככל שהן נכונות יש בהן כדי לבסס מורכבות המצדיקה שקילה לקולא).

רביעית, בקשת התובע להחזר הוצאות ולשכ"ט בסך של 61,500 ש"ח לא נתמכה בתצהיר. כך גם החשבונית לא היתה מפורטת באופן שניתן היה ללמוד בגין איזה שירות נתנה.

חמישית, הלימה בין כמות העבודה לבין שכר הטרחה. ראוי שתהיה הלימה בין כמות העבודה לבין שכר הטרחה. במקרה זה נראה כי שעות העבודה אשר הושקעו בהכנת כתב התביעה אינן מצדיקות את סכום שכר הטרחה.

מאידך:

ראשית, הסכומים בעסקה זו חורגים מאמות המידה הרגילות במחוזותינו. כך סכום שכה"ד השנתי הינו 750,000 ש"ח. משכך, אך טבעי כי גם סכומי הגשת תביעה בהליך זה יהיו חורגים מאמות המידה רגילות. (באופן כללי ביותר ניתן לאמר כי סכום שכה"ד החודשי במקרה זה הוא בערך פי עשרה משכ"ד חודשי ממוצע לדירה ממוצעת. כך בהתאם שכה"ט בהתאם לתעריף המינמלי המומלץ הוא כ- 5,500 ₪ וכ- 55,000 ₪ שהם פי עשרה).

שנית, תמריץ חיובי להתנהגות שלילית - אין לעודד את הנתבע לפעול שלא במסגרת ההסכם, בשיטת מצליח. כאשר לכל היותר יישלם סכום כלשהו, הנמוך משכר הדירה החודשי.

שלישית, בשים לב למסקנתי כי לא היה מנוס מהגשת התביעה - המצב הראוי הוא כי התובע לא ייצא בחסרון כיס.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הגעתי למסקנה כי הנתבע יישלם לתובע סך של 55,000 ש"ח בגין הצורך בהגשת התביעה. הסכום ישולם תוך 30 ימים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ג, 06 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.