ת"פ 20497/02/20 – מדינת ישראל נגד אסמירה בריק
ת"פ 20497-02-20 מדינת ישראל נ' בריק (עצירה)
|
|
1
|
|
||
המאשימה |
מדינת ישראל
|
||
נגד
|
|||
הנאשמת |
אסמירה בריק (עציר)
|
||
גזר דין |
1.
הנאשמת, ילידת 85', הורשעה על יסוד הודייתה, בעובדות כתב
אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף
2. תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן
א. במועד הרלוונטי לכתב האישום, התגורר א', יליד 00/00/1934 (להלן: המתלונן), בדירה הממוקמת בקומה השנייה בבניין מגורים ברחוב חטיבת גולני בעכו (להלן: הדירה או דירתו והבניין, בהתאמה). בין המתלונן לנאשמת אין היכרות קודמת.
בתאריך 26/1/20 סמוך לשעה 23:00, צעד המתלונן לכיוון ביתו, כשהוא נושא בכיס האחורי-ימני של מכנסיו תעודת זהות ובה סכום כסף מזומן בשווי 3,000 ₪ לערך (להלן: הכסף ותעודת הזהות, בהתאמה); באותה עת שהתה הנאשמת סמוך לבניין, וכאשר הבחינה במתלונן פנתה אליו ושאלה לשלומו; המתלונן שאל את הנאשמת באשר למעשיה בבניין, והנאשמת השיבה כי היא מחכה לאחותה, אשר מתגוררת בבניין.
2
המתלונן נכנס לבניין ועלה לדירתו כשהנאשמת בעקבותיו; לאחר שפתח את דלת הסורג של הדירה והדלת הראשית, ובעודו נכנס פנימה, נכנסה הנאשמת אחריו לתוך דירתו, ללא הסכמתו של המתלונן, וזאת כדי לעבור עבירה. היא ניגשה אליו, חיבקה אותו בחוזקה באופן שהניחה את שתי ידיה על כיסיו האחוריים של מכנסיו, שלפה את תעודת הזהות שלו, התיישבה על הספה בסלון הדירה, והוציאה את הכסף מתעודת הזהות בכוונה לשלול אותו שלילת קבע. המתלונן, אשר הבחין בנעשה, ניגש אל הנאשמת ודרש את כספו בחזרה, אולם היא טענה כי לא לקחה דבר. אז ניסה המתלונן לאחוז בנאשמת על מנת להשיב את כספו. הנאשמת ניסתה להשתחרר מאחיזתו של המתלונן, תוך שהיא מפעילה כלפיו כוח, ובמהלך המאבק ביניהם, השליכה מספר שטרות אל עבר שולחן הסלון. המתלונן, אשר ספר את השטרות, שב ודרש מהנאשמת את מלוא הכסף.
המתלונן אחז בשערותיה של הנאשמת על מנת למנוע ממנה לברוח מהבית, תוך שהיא נאבקת בו ודוחפת אותו על מנת להשתחרר מאחיזתו, עד אשר נפלו השניים יחדיו ארצה. אז בעטה הנאשמת מספר פעמים במתלונן, עד שהצליחה להשתחרר מאחיזתו ולברוח מהבית, כשברשותה סכום של 1,600 ₪, אותו נטלה מהמתלונן. במהלך האירוע צעק המתלונן לעזרת שכנתו, אשר הגיעה למקום והזעיקה את כוחות המשטרה.
כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, נגרמו למתלונן שריטות בפנים, שטף דם באף ושריטות בכף יד שמאל עם הגבלה בתנועה.
ב. במעשיה המתוארים לעיל, גנבה הנאשמת את הכסף מהמתלונן, כאשר בשעת המעשה היא פצעה את המתלונן, הכתה בו או השתמשה באלימת אחרת כלפי גופו, וזאת כדי להשיג את הכסף שנגנב וכדי למנוע התנגדותו לגניבה ולהתגבר עליו. כן נכנסה לדירת המתלונן כדי לעבור עבירה.
3. הסדר הטיעון
הצדדים הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק, במסגרתו הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן ובעבירה המפורטת בו, והורשעה על פי הודאתה.
הצדדים לא הגיעו להסדר לעניין העונש, והוסכם כי כל צד יהא רשאי לטעון לעונש באופן חופשי.
ראיות לעונש
4. לחובתה של הנאשמת הרשעה קודמת אחת, אשר התיישנה, בעבירה של גניבה, אשר בוצעה על ידה בשנת 11'; הרישום התיישן אך לא נמחק.
טיעוני הצדדים
5. טיעוני המאשימה
המאשימה עתרה להשית על הנאשמת עונש מאסר בפועל, המצוי ברף האמצעי של מתחם העונש ההולם, הנע - לשיטתה - במקרה הנדון בטווח שבין 3 ל- 5 שנות מאסר, וכן מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופיצויים למתלונן.
א. בחזרה על עובדות כתב האישום המתוקן, טענה ב"כ המאשימה כי המעשים דוגמת אלו שביצעה הנאשמת פוגעים לא בנפגעי העבירה עצמם אלא גם בתחושת הביטחון של הציבור בכללותו, בשלמות גופו ובקניינו, ובית המשפט העליון עמד לא פעם על הצורך בהטלת עונשים מחמירים ומרתיעים ההולמים את החומרה הרבה הגלומה בעבירת השוד ואת הנזקים הנגרמים בעטיה.
ב. לטענתה, החומרה שבמעשיה של הנאשמת נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, שכן אין מדובר באירוע ספונטני, ובמעשים שנעשו בלהט הרגע, אלא עסקינן בשוד מתוכנן מראש, אשר כוון כלפי אזרח מבוגר, ובהתנהלות המלמדת על התעוזה הרבה של הנאשמת, כמו גם על היעדר מורא.
3
ב"כ המאשימה ביקשה ליתן משקל משמעותי לחומרה לנזקים שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, כמפורט בעובדות כתב האישום המתוקן. לטענתה, יש להביא בחשבון לא רק את הנזק שנגרם מביצוע העבירה, אלא גם את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצועה. מעשים אלו, כך מלמד ניסיון העבר, עלולים להסתיים בתוצאה קשה אף יותר.
ג.
בנסיבות העניין, בהתחשב בשיקולים שנקבעו בתיקון 113 ל
ד. אשר לעונש המתאים לנאשמת, סבורה ב"כ המאשימה כי נוכח חומרת העבירה, התכנון שקדם לה, הפגיעה במתלונן, עברה הפלילי של הנאשמת ומאידך גיסא בהתחשב לקולה בהודייתה, יש להשית עליה עונש מאסר בפועל המצוי ברף האמצעי של המתחם הנטען, לצד ענישה נלווית כמפורט לעיל.
6. טיעוני ההגנה
הסנגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשמת, ולהשית עליה עונש מתון המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה, הנע, לשיטתו, במקרה הנדון בטווח שבין 6 ל- 24 חודשי מאסר.
א. בעומדו על כך שהנאשמת אינה מקלה ראש בחומרת מעשיה ותוצאותיהם, טען הסנגור כי מתחם הענישה לו עותרת ב"כ המאשימה הוא מחמיר מאוד, ואינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה. יתר על כן הפסיקה אליה הפנתה המאשימה (כפי שתפורט להלן), לא זאת בלבד שאינה תומכת בעמדתה, אלא שלא ניתן להסיק ממנה לעניין המקרה הנדון.
ב. הסנגור התנגד לטענת ב"כ המאשימה כי מדובר בשוד אשר תוכנן מראש על ידי הנאשמת. לא זאת בלבד שעובדה זו לא צוינה במפורש בכתב האישום המתוקן וממילא לא ניתן להוכיחה, אלא שעובדות כתב האישום המתוקן מראות שמדובר באירוע "שיכול להתאים גם לאירוע ספונטני".
ג. עוד ביקש להתחשב בכך שאין מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא עם אחר, תוך שימוש או איום בנשק מכל סוג שהוא, וכן בכך שהאלימות שהופעלה כלפי המתלונן אינה מצויה, לתפיסתו של הסנגור, ברף הגבוה. עוד הפנה לתיקון המשמעותי שנעשה בעובדות כתב האישום המתוקן המתייחסות לאלימות, ובמסגרתו גם נמחקה הוראת חיקוק נוספת שיוחסה למאשימה בכתב האישום המקורי (הסגת גבול כדי לעבור עבירה).
לפיכך, בנסיבות העניין עתר, כאמור, הסנגור לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל, והפנה לפסיקה לתמיכה בעמדתו, אשר תפורט להלן.
ד. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, עתר הסנגור ליתן משקל משמעותי לקולה להודאתה של הנאשמת במסדרת הסדר הטיעון, בטרם הוחל בשמיעת הראיות, ולחיסכון המשמעותי בזמן השיפוטי. כן נחסכה מהמתלונן עוגמת הנפש שהיתה כרוכה בחקירתו בבית המשפט. עוד ביקש להתחשב לקולה באחריות שנטלה על עצמה הנאשמת, המלמדת על הפנמת הפסול שבמעשיה.
4
ה. עוד ביקש הסנגור להתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, גרושה ואם ל 3 ילדים - בת בגיל 4 השוהה אצל סבתה (אם אביה), ושני בנים בגילאים 10 ו-15 , השוהים מזה זמן רב בפנימיות, בהן הושמו על ידי הרווחה. עובר למעצרה עבדה הנאשמת כסדרנית ב"רמי לוי".
עוד לטענת הסנגור, עברה הפלילי של הנאשמת אינו מכביד כלל. לחובתה הרשעה אחת בגין עבירת גניבה שבוצעה על ידה בשנת 10', ולמעשה מדובר ברישום פלילי אשר התיישן. מאז שנת 10' ועד לביצוע העבירה בתיק זה, לא ביצעה הנאשמת עבירות נוספות, והדבר מעיד - לשיטתו - כי עסקינן ב"אדם שהוא נורמטיבי מיסודו".
ו.
כן ביקש הסנגור להתחשב בתקופת מעצרה של הנאשמת, מיום 26/1/20, וכי בית המשפט יעשה
שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף
עוד לטענתו, הפגיעה בנאשמת משמעותית ביותר, משלא התאפשר לה להיפגש עמו, סנגורה, בגלל מצב החרום, בני משפחתה מנועם מלבקרה והקשר עמה הוא טלפוני בלבד. כן הדגיש כי עובדה ידועה היא שתנאי מעצר קשים מתנאי מאסר, ובמצב החרום הדברים נכונים שבעתיים.
יצוין כי משהובהר לסנגור, בשלב זה, כי אם הנאשמת מרגישה שזכויותיה נפגעו, ומבקשת להגיע לבית המשפט ולנהל את ההליך כסדרו לא תהיה כל מניעה לעשות כן, עמד על כך כי הנאשמת אינה מבקשת זאת, וכי היא מעוניינת לסיים את ההליך במהירות האפשרית.
ז. נוכח האמור לעיל, עתר הסנגור לגזור על הנאשמת עונש המצוי ברף התחתון של מתחם הענישה המוצע על ידו כמפורט לעיל.
7. דברי הנאשמת
לדבריה, "בעיקרון אין לי הרבה מה לבקש חוץ מזה שתתחשבי במצב, במיוחד בילדים, ואני מצטערת... לפני שנעצרתי עבדתי ברמי לוי בתפקיד של סדרנית. עבדתי בערך שנה וקודם לרמי לוי עבדתי בקופת חולים 8 שנים בתפקיד, משרד, וגם בחדרי אוכל ובמשק. מנהלת משק. במשרד הייתי עושה הזמנת תורים וניהול תורים. לא עבדתי בחדר אוכל, אלא במשק, הכוונה ניקיון. הייתי עובדת קופת חולים. אחרי שמונה שנים אמא שלי חלתה במחלה והייתי צריכה לעזוב את העבודה כדי לטפל בה. אמא שלי נפטרה לפני שנתיים. אחר כך הייתי באבטלה ואחר כך התחלתי לעבוד ברמי לוי". לשאלה מדוע ביצעה את העבירה השיבה "... אני לא יודעת איך להסביר לך את זה. לא הייתי תחת השפעה. הייתי תחת השפעה. השתמשתי בקריסטל. היום אני בסדר ברוך השם. בסדר גמור, תודה. אין לי מה להוסיף, שוב, אני מצטערת" (עמ' 11 לפרוט').
5
8. ב"כ המאשימה התנגדה לטענת הסנגור כי יש לראות במצב החרום הלאומי נסיבה מקלה. לטענתה, מדובר בנגיף עולמי, והמצב בתוך מתקני הכליאה אינו שונה מהמצב מחוצה להם. יתירה מכך, עד כה לא אובחן אף אסיר כחולה בקורונה, וחזקה על שירות בתי הסוהר כי הם פועלים לפי הנחיות משרד הבריאות. משכך, אין, לטענתה, כל סיבה שהדבר ישפיע או ישליך על העונש הראוי במקרה הנדון.
בתשובה לטיעונה זה,חזר ועמד הסנגור על טענתו, ועם זאת הדגיש כי אין בפי הנאשמת טענה לפיה ההליך הפלילי הנדון נוהל באופן שאינו הוגן.
דיון
9. העיקרון המנחה בגזירת הדין הוא קיומה של הלימה בין חומרת העבירות שבוצעו ומידת אשמו של הנאשם העומד לדין, לבין העונש שיוטל עליו; השיקולים לבחינת מתחם העונש ההולם מבוססים על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוען, מידת הפגיעה בהם, ומדיניות הענישה הנהוגה.
בבואו של בית המשפט לגזור את הדין עליו לאזן בין האינטרס הציבורי - ובמסגרתו שיקולי גמול, הרתעה ומניעה, חומרת העבירות ונסיבותיהן, וכן השלכותיהן על קורבן העבירה והציבור בכלל - לבין שיקולים הנוגעים לנאשם העומד בפניו, נסיבותיו האישיות, גילו, עברו הפלילי, עמדתו לגבי העבירה שביצע, שיקולי שיקום ועוד.
חומרת העבירות והערכים החברתיים שנפגעו בעטיה
10. א. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיה של הנאשמת, אשר פעלה בצורה מתוכננת ומחושבת ושדדה את המתלונן, ישיש בן 86, בשעת לילה, בתוך ביתו הנחשב מבצרו, זאת לאחר שעלתה בעקבותיו במדרגות בנין מגוריו ונכנסה אל ביתו ללא הסכמתו. הנאשמת חיבקה את המתלונן בחזקה, שלפה מכיסו את תעודת הזהות שלו, הוציאה משם את כספו וסירבה להחזירו למתלונן. בשלב זה, משנתקלה הנאשמת בהתנגדותו של המתלונן - בו ראתה טרף קל שיתקשה למנוע ממנה לבצע את זממה - ובניסיונותיו למנוע ממנה לגנוב את כספו, הפעילה כלפיו כוח, נאבקה בו ודחפה אותו כדי להשתחרר מאחיזתו; גם משנפלו שניהם יחדיו ארצה, היא לא הרפתה, בעטה בישיש מספר פעמים, עד אשר הצליחה להשתחרר מאחיזתו ולהימלט מביתו, כשברשותה 1,600 ₪ מכספו. שכנתו של המתלונן, אשר שמעה את צעקותיו לעזרה במהלכו של השוד, הגיעה אל ביתו והזעיקה את המשטרה.
כמפורט לעיל, כתוצאה ממעשיה של הנאשמת נגרמו למתלונן שריטות בפנים, שטף דם באף ושריטות בכף יד שמאל עם הגבלה בתנועה.
6
טענת ההגנה לפיה מדובר במעשה ספונטני שנעשה בהחלטה של רגע, אינה מתיישבת עם עובדותיו של כתב האישום המתוקן בהן הודתה הנאשמת; אלה מלמדות כי האחרונה המתינה סמוך לבניין מגוריו של המתלונן, ולא ניתן שלא להתרשם כי בעשותה כן ארבה להזדמנות המתאימה לביצוע זממה, בחרה במתלונן הישיש בן ה- 86, שהלך לבדו, התגנבה מאחוריו, לתוך הבניין ולתוך דירתו, במטרה לגזול ממנו את מעותיו, כנראה מתוך הנחה כי חוסר האונים שלו ביחד עם גורם ההפתעה יקלו על ביצוע העבירה. היא נטלה ממנו את כספו לאחר שחיבקה אותו בחוזקה, הייתה נחושה להשיג את השלל גם במחיר של פגיעה פיזית במתלונן, והתנגדותו לאחר שהבין מה עוללה לו לא הרתיעה אותה. בכל רגע נתון יכולה היתה הנאשמת לחזור בה מהמעשה, להשיב למתלונן את כספו ולהימלט מביתו, אך היא בחרה שלא לעשות כן, בעבור בצע כסף.
ב. הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהעבירה שבצעה הנאשמת הם הגנה על שלומו ובטחונו של הציבור בכללותו, של הקשישים במיוחד ושל המתלונן הישיש בפרט, מפני עבירות אלימות ורכוש, וכן על תחושת הביטחון של אדם בביתו/מבצרו בכלל ובפרט. זאת מעבר להגנה על כבוד האדם וקניינו בכלל ובפרט.
מדובר בערכים אשר קיבלו מעמד חוקתי ב
מידת הפגיעה בערכים המוגנים, הנגזרת - בין היתר, מנסיבות ביצוע העבירה - היא מהותית ומשמעותית, משבחרה הנאשמת בת ה- 35 לבצע את מעשיה השפלים כלפי איש זקן, המבוגר ממנה ב- 51 שנים, אשר כל חפצו היה להגיע אל ביתו בשעת לילה מאוחרת, בשלום ובבטחה, בהניחה שתש כוחו.
אין צורך בדמיון רב כדי לשוות בנפשנו את הבהלה והפחד שאחזו במתלונן, אשר ניצב לבדו למול הנאשמת, אשר הפתיעה אותו עת נכנסה אחריו אל תוך ביתו מבצרו, ללא הסכמתו, גנבה ממנו את כספו, ונאבקה בו בעת שניסה להתנגד למעשיה, תוך שהיא בועטת בו בעודם נאבקים על הרצפה, והוא אינו יודע עד לאן תרחיק לכת. הפסיקה אף התייחסה להשלכות הטראומה של עבירת השוד על הקשישים לאחר ביצועו, והפגיעה בביטחונם האישי וביכולתם לתפקד עצמאית כתוצאה מהחשש להישנותם של מקרים דומים. משכך, מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא משמעותית.
11. התופעה של פגיעה בחלשים - קשישים, נשים וילדים כדי לשדוד את רכושם הפכה תופעה נפוצה להחריד, וניתן לכנותה "מכת מדינה". לא תמיד מתחיל השוד באלימות קשה, וזו עלולה להתפתח לעיתים כאשר הקרבן מתנגד לניסיונו של השודד לגזול את רכושו ומלאכתו אינה קלה כפי שסבר מראש. לא אחת, כאשר השודד אינו מקבל את מבוקשו בקלות, ואין מדובר ב"כסף קל ומהיר", הוא מפליא מכותיו בקורבנו, אם מתוך תסכול, ואם כדי להשלים את הגזל, והאירוע שהתחיל בנטילת ארנק, כסף, תיק, תכשיט או טלפון מתסבך ועלול להסתיים באסון של ממש (ראו ע"פ 517/08, 573 בינייב נ' מ"י (29/6/09), מפי כב' הש' לוי, שם משך בחור צעיר בתיקה של קשישה, אשר עלתה במדרגות ביתה; היא נפלה אחורנית, נחבלה בראשה, איבדה הכרתה, ומתה כעבור כחודש וחצי).
רבות נכתב על חומרתה של עבירת השוד, בין אם נעשה שימוש בנשק ובין אם לאו. מדובר בגניבת רכושו של אחר בכוח הזרוע לצורך עשיית רווח קל, בבחינת "כל דאלים גבר", עבירה הגורמת לציבור להתנהל בתחושה של חוסר בטחון אישי, מבלי דעת היכן תתרגש עליו פורענות (השוו ע"פ 6378/11 מוחמד בסול נ' מ"י (31/7/12), מפי כב' הש' (כתוארה אז) נאור).
בשורה ארוכה של פסקי דין הודגשה הגישה המחמירה שיש לנקוט בענישה כלפי מבצעי שוד, גם בנסיבות בהם לא נעשה שימוש בנשק (ראו ע"פ 4177/06 מ"י נ' מיישריף אבו הוידי (21/6/06), מפי כב' הש' ארבל; (ע"פ 3219/09 פיראס חביבי נ' מ"י ( 7/7/09), מפי כב' הש' רובינשטיין).
7
בית המשפט העליון עמד על החובה להגן על אזרחי המדינה מפני פשיעה, ולהקפיד על זכות היסוד של הנפגעים לשלמות גופם ורכושם, בצד זכויות היסוד של נאשמים וההתחשבות בהם, גם כאשר הם עצמם לוקים בחסרון כיס.
"לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות" (ע"פ 2163/05 הנ"ל, מפי כב' הש' רובינשטיין וכן ע"פ 1257/09 פלוני נ' מ"י (4/6/09), מפי כב' הש' לוי; ע"פ 5034/13 דזלילוב נ' מ"י (17/9/14) מפי כב' הש' שהם).
על כל אלה עולה השפלות בשוד קשישים חסרי ישע, החמורה שבעתיים; יפים לענייננו דבריו של כב' הש' דנציגר בע"פ 1044/13 זידאן נ' מ"י (29/10/13, להלן: עניין זידאן), כדלהלן:
"אין צורך להכביר מלים על השִפלות שבשוד קשישים חסרי ישע. עמד על כך בית משפט זה לא אחת בקובעו כי עבירת שוד חמורה שבעתיים בעת שהיא מופנית כלפי החלש והקשיש, אשר סיכויי התנגדותו נמוכים... על נפגעי עבירה אלו, בכוח ובפועל, מצווה החברה להגן, ובתי המשפט נושאים חובה זו לנגד עיניהם ומייחסים חומרה יתרה לעבירות המכוונות כנגד קשישים. ראוי לחזור ולהדגיש בכל עת:
"שוד או גניבה מקשיש ומחסר ישע, נתפס כמעשה שיש בו כיעור מוסרי גדול יותר מעבירה 'רגילה' של שוד או גניבה, בהיותו הפרה של הציווי 'והדרת פני זקן' הנתפס כמעין חוק טבע בכל חברה אנושית. העבירה של שוד קשישים היא מעשה נקלה ובזוי במיוחד, גם בקוד העברייני, ולא בכדי היא נחשבת לעבירה הנמצאת בתחתית 'שרשרת המזון' של העבירות ושל העבריינים" [ע"פ 1864/11 דוידוב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 לפסק הדין (7.11.2012)].
20. פסיקה ענפה מדגישה את חשיבות ההרתעה והגמול ביחס לעבריינים הפושעים נגד קשישים. בית משפט זה רואה בענישה המחמירה בנושאים אלו את תרומתו להגנה על קשישים וביטוי לרצונו להבטיח כי גם בערוב ימיהם לא יהפכו מי שאינם עוד בשיא כוחם הפקר למעשי בריונות, ולא תפגע איכות חייהם...". (ההדגשה אינה במקור -ד.ס.)
בנסיבות העניין, ראויים מעשיה החמורים של הנאשמת לתגובה עונשית הולמת.
מתחם הענישה
12. העונש המרבי הקבוע בצידה של עבירת השוד הינו 20 שנות מאסר בפועל.
לשם בחינת מתחם העונש ההולם בעניינה של הנאשמת, עיינתי בפסיקה רחבה העוסקת במקרים דומים ואחרים. קשת הענישה בעבירות השוד המבוצעות כלפי עוברי אורח, וביניהם קשישים, היא מגוונת ותלויה בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה.
8
לעניין האופן לקביעתו של מתחם הענישה וההבחנה בין מתחם הענישה לבין הענישה הנוהגת, המהווה רק אחד הפרמטרים לקביעתו, ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מ"י (5/6/13).
באי כוח הצדדים הפנו לפסיקה לתמיכה בעמדתם לעניין מתחם העונש ההולם, זו בכה וזה בכה, כאשר כל אחד מהם הפנה הן למקרים חמורים יותר ופחות מהעניין הנדון בפנינו, וביקש לאבחן את גזרי הדין אליהם הפנה הצד שכנגד, או חלקם.
13. ב"כ המאשימה - אשר עתרה, כאמור, לקביעת מתחם ענישה הנע בין 3 ל- 5 שנות מאסר, וטענה כי יש להשית על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם האמור, הפנתה לפסיקה המשקפת לדידה את מתחם העונש הראוי בעבירות שוד במקרים כגון דא, כדלהלן;
א. בע"פ 10193/09 דניס שץ נ' מ"י (9/12/10), מפי כב' הש' לוי, נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשלושה אירועי שוד, אשר בוצעו על פני תקופה של כחודש ימים, שבהם צעד אחר קורבנותיו שכולן נשים, התקרב לעברן, חטף את תיקיהן ונמלט מהמקום. גילן של שתיים מקורבנותיו היה 79 ו- 80. בנוסף לכך הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה לשם גניבה שבמסגרתה גנב תיק מאישה שהלכה בגינה ציבורית. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לקבוע ענישה מינימאלית של 4 שנות מאסר בגין כל אירוע שוד של אדם המהלך לתומו ברחוב, ובמקרה הנדון השית על הנאשם עונש של 6 שנות מאסר בגין כל אחד משלושת אירועי השוד בהן היה מעורב. כן השית עליו שנתיים מאסר בגין עבירת התקיפה לשם גניבה. נקבע כי חלק מהמאסרים יצטברו זה לזה וחלק אחר ירוצו בחופף, כך שבסה"כ נגזרו על הנאשם 11 שנות מאסר. כן הופעל נגד הנאשם מאסר מותנה בן 10 חודשים, ובהתחשב בעונש המאסר הממושך שהוטל עליו וכן בנסיבות המקלות- הודייתו, גילו הצעיר ומסכת חייו העגומים- נקבע כי הפעלת המאסר המותנה תהיה בחופף לעונש מאסר. בית המשפט העליון קבע כי אכן תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה כלל ועיקר, נוכח גילו הצעיר, ואולם נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, לא נפל פגם בהחלטה לכלוא אותו לתקופה ממושכת.
ב. בע"פ 5958/06 פלוני נ' מ"י (12/7/07), מפי כב' הש' פוגלמן, נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בגדרו של הסדר טיעון בעבירה של נסיון שוד, ונידון ל- 33 חודשי מאסר בפועל ומאסרים מותנים. כן הופעל נגדו מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי נגדו בגין הרשעה אחרת (שלושה חודשים בחופף ושלושה במצטבר) באופן שנקבע כי עליו לרצות מאסר בפועל בן 36 חודשים. באותו מקרה, הנאשם, בן 19, המכור לאלכוהול, נכנס לקיוסק וביקש מבעל הקיוסק (המתלונן) למכור לו בקבוק וודקה. משביקש ממנו המתלונן להציג תעודת זהות שתוכיח שהוא בגיר, שלף הנאשם סכין, ודרש את בקבוק האלכוהול. ניסיון השוד לא צלח, שכן בשעה שהמתלונן נכנס אל תוך הקיוסק על מנת למלא את מבוקשו של הנאשם, הבחין האחרון בקבוצת אנשים קרבה לכיוונו ונמלט מהמקום תוך שהוא מאיים על המתלונן כי ישוב ביום המחרת. הנאשם ביצע את המעשה כחודש בלבד לאחר שחרורו מאסר בפועל בגין עבירת שוד בנסיבות מחמירות ובעת שמאסר מותנה בגין אותה הרשעה תלוי ועומד נגדו. בנתונים אלה, על אף גילו הצעיר ונסיבות חייו הקשות, ובהעדר היתכנות לאופציה טיפולית, קבע בית המשפט העליון כי אין מנוס ממתן משקל לאינטרס הציבור, וכי העונש שהושת על הנאשם אינו חורג מהענישה הראויה בנסיבות העניין.
9
ג. בע"פ 2800/11 מועמר נ' מ"י (18/12/11), מפי כב' הש' ארבל, נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתי במסגרת הסדר טיעון, בטרם הוחל בשמיעת ראיות, בעבירות של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות וכניסה לישראל בניגוד לחוק. הנאשם, צעיר שעברו נקי, יצא מביתו שברשות הפלשתינית ונכנס לירושלים ללא היתר כחוק, הבחין במתלוננת ליד בניין מגוריה, והחליט לשדוד ממנה את כספה. לשם כך, ניגש אליה, שם ידו על פיה והפילה לקרקע, החזיק בה בחוזקה והחל חונק אותה בצווארה. דיירי הבניין ששמעו את זעקותיה חשו לעזרתה וחילצוה מידיו. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 36 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 7,500 ₪ למתלוננת. בית המשפט העליון קבע כי עונשו של הנאשם מצוי במיקום הנכון והראוי ברף הענישה המוטל על מבצעי שוד, בהתאם לנסיבותיו המקלות והמחמירות של המבצעים בכל מקרה ומקרה.
ד. בע"פ 7053/13 אורן ניזרי נ' מ"י (2/4/14), מפי כב' הש' עמית - נאשם, כבן 25, בעל עבר פלילי עשיר, בעבירות רכוש ואלימות, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ניסיון לשוד מזוין, ונידון ל- 32 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל נגדו מאסר על תנאי של שמונה חודשים, כך שבסך הכל נידון ל- 40 חודשי מאסר. באותו מקרה, סמוך לשעת חצות ניגש הנאשם לשתי קטינות שהילכו ברחוב, הוציא מכנסיו "אקדח אויר", כיוון את הנשק לעבר אחת מהן, דרך אותו ודרש מהתלוננות כסף ואת מכשיר הטלפון הסלולרי שבידה. לאחר שזו פרצה בבכי וזעקה לעזרה, נמלט הנאשם מהמקום. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בטווח שבין שנתיים לשש שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע כי העונש של המערער הוא עונש ראוי, אולם ראה להקל בעונשו לנוכח מצבו הנפשי הקשה ונסיבות חייו הקשות מאוד, בהיותו חסר ללא קורת גג וללא פרוטה בכיסו. נקבע כי שישה חודשים מתוך תקופת המאסר על תנאי של שמונה חודשים ירוצו בחופף עם 32 חודשי המאסר שהושתו עליו בגין ניסיון השוד, כך שבסה"כ ירצה 34 חודשי מאסר.
ה. בת"פ (מרכז) 11417-12-12 מ"י נ' צרפתי (3/3/14), מפי כב' הש' רג'יניאנו, הורשע נאשם, בן 24, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של קשירת קשר וניסיון לשוד. הנאשם ונאשם נוסף קשרו קשר לגנוב את פדיונה היומי של חנות בראשל"צ, ולשם כך הצטיידו בין היתר באקדח שהחזיק הנאשם מתוקף עבודתו כמאבטח (ללא מחסנית). השניים נכנסו רעולי פנים לחנות ודרשו את הכסף שבקופה. הניסיון לא עלה בידם של הנאשמים, שכן העובדים בחנות (ואחד הלקוחות) נאבקו בהם ותפסו אותם עד להגעת השוטרים למקום. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 24 ל- 54 חודשי מאסר, וגזר עליו 32 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן.
ו. בת"פ (נצ') 31720-06-11 מ"י נ' בסול (19/7/11), מפי כב' הש' כתילי, הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירות שוד והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. באותו מקרה חטף הנאשם מידה של מתלוננת שעמדה בתחנת אוטובוס את מכשיר הטלפון הנייד שלה, ובהמשך ניסה להימלט מפני כוחות המשטרה שהגיעו לעצרו. בגין מעשיו אלו נגזרו על הנאשם 27 חודשי מאסר בפועל, 13 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 3,000 ₪ וקנס בסך 5,000 ₪. כמו כן הופעל עונש מאסר מותנה בן 5 חודשים שעמד כנגד הנאשם, באופן ששלושה חודשים ירוצו במצטבר וחודשיים נוספים בחופף לעונשים האחרים.
10
ז. בת"פ (חי') 6992-11-08 מ"י נ' טראוב (19/6/09) , מפי כב' הש' גרשון, הורשע נאשם - בן 21, רווק, המכור לסמים - על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד. באותו מקרה, עקב הנאשם אחר המתלוננת, צעירה כבת 32, וכאשר התיישבה על ספסל בסמוך לתחנת אוטובוס התקרב אליה, תפס את תיקה ומשך אותו בחזקה. המתלוננת ניסתה להתנגד ולא הרפתה מאחיזתה בתיק, אך הנאשם המשיך למשוך את התיק בכוח והפיל את המתלוננת ארצה. בהיותה על המדרכה הוציא הנאשם בכוח את התיק מידיה ונמלט מהמקום. כתוצאה מנפילתה נגרמו למתלוננת חבלות בקרסול רגלה ונפיחות ושפשופים באמה. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, וכן הפעיל מאסר מותנה בן 6 חודשים, במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו. הנאשם לא חויב בפיצוי למתלונן בשל נסיבותיו האישיות והכלכליות. ערעורו של הנאשם התקבל חלקית באופן שבית המשפט קבע כי עונש המאסר המותנה (6 חודשים) שהופעל ירוצה כולו בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בגין עבירת השוד. הערעור על חומרת העונש נדחה (ע"פ 7614/09 טראוב נ' מ"י (13/5/10), מפי כב' הש' חיות (כתוארה דאז).
14. ב"כ הנאשמת, התנגד כזכור למתחם הענישה המוצע על ידי המאשימה וביקש לאבחן את הפסיקה שהגישה מהמקרה הנדון, זאת מן הטעם שמדובר במקרים חמורים יותר, ובחלקם גם מדובר בנאשמים שעברם הפלילי מכביד, והופעלו נגדם ענשי מאסר מותנים. כן טען כאמור כי מתחם הענישה ההולם את המקרה הנדון נע בין 6 ל- 12 חודשי מאסר, ולתמיכה בעמדתו הפנה לפסקי הדין, כדלהלן:
א. בת"פ (חי') 17473-07-15 מ"י נ' סביצקי (1/12/15), מפי כב' הש' וינשטיין, הורשע נאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון שוד, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 4,000 ₪ למתלונן. באותו מקרה, הנאשם, בן 41 שעברו נקי, הגיע למקום האירוע לאחר ששתה אלכוהול, ומשהבחין במתלונן כבן 60 הלוקה בפיגור שכלי קל ונעזר במכשיר שמיעה, יושב לו לתומו על ספסל ברחוב, ניגש אליו על מנת לשדוד אותו. הנאשם נתן למתלונן אגרוף בראשו, הכניס יד לכיס מכנסיו כדי להוציא ממנו נרתיק השייך למתלונן, במטרה לגנבו. המתלונן התגונן מפני הנאשם וניסה למנוע ממנו לגנוב את הנרתיק בו היה כרטיס נסיעה רב קו. הנאשם הוציא בכוח את הנרתיק מכיסו של המתלונן, אולם האחרון הצליח לקחתו בחזרה. לבסוף, עזב הנאשם את המקום וכעבור זמן קצר נעצר. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 6 ל- 24 חודשי מאסר, זאת בהתחשב בכך שמדובר בעבירה יחידה, שבוצעה ללא תכנון מוקדם, תוך פגיעה פיזית אלימה אם כי לא בדרגת חומרה גבוהה, וללא שימוש בנשק קר או חם.
ב. בת"פ (חי') 32591-10-14 מ"י נ' רימה נרטין (23/10/14), מפי כב' הש' טובי, הורשעה נאשמת כבת 35, שעברה אינו מכביד, אם ל- 2 ילדים, על יסוד הודייתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת שוד, אשר ביצעה כלפי ילדה כבת 11 שצעדה לתומה ברחוב, כשבידה האחת אחזה באופניה ובשנייה מכשיר טלפון נייד. הנאשמת ניגשה אל הילדה, נטלה את הטלפון מידה ללא הסכמתה, תוך שימוש בכוח וכתוצאה מכך נפלה הילדה על הרצפה והחלה לבכות. לאחר מכן נמלטה הנאשמת מהמקום כשמכשיר הטלפון בידה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבותיו של העניין נע בין שנה לשלוש שנות מאסר, וגזר על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 7,000 ₪ למתלוננת, זאת התחשב בהודייתה של הנאשמת ובנסיבות חייה הקשות, והפגיעה הכרוכה בהטלת עונש מאסר ממושך במשפחתה.
11
ג. בת"פ (חי') 15284-08-13 מ"י נ' כנעאן (30/9/14), מפי כב' הש' ליפשיץ, הורשע נאשם - רווק בן 22, נעדר הרשעות קודמות - על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים, בהם יוחס לו ביצוע של שני מעשי שוד בנסיבות מחמירות בצוותא עם אחרים, נגד שני מתלוננים שונים. לפי האישום הראשון, שדדו הנאשם ואחרים, לרבות קטין, קבלן לעבודות בניין - שהיה מוכר לאחד מהם; במהלך מפגש שיזם עמו הקטין, נטלו את הטלפון הנייד שלו, הכוהו באגרופים, משכו בשערו, חנקוהו, דרשו ממנו כסף, נטלו שלל מרכבו ונמלטו מהמקום. בגין אישום זה ומשחלקו של הנאשם היה קטן מזה של השניים האחרים, נקבע כי מתחם העונש נע בין 10 ל- 24 חודשי מאסר.
השוד השני בוצע על ידי הנאשם בצוותא עם שניים אחרים, מששכנע הנאשם את המתלונן להיפגש עמו פעמיים, והוביל אותו ברכבו לשביל עפר צדדי, שם המתינו שותפיו; אחד השותפים תקף את המתלונן, נטל את מכשיר הטלפון שלו, הנאשם ושותפו נטלו דברי ערך של המתלונן מרכבו, ולאחר מכן זרק אחד השותפים את מפתחות הרכב בחורשה. בגין האישום השני נקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם ושותפיו נע בין 6 ל- 24 חודשי מאסר.
בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 14 חודשי מאסר בגין האישום הראשון ו- 8 חודשי מאסר בגין האישום השני, ובסה"כ 22 חודשי מאסר. כן הושתו על הנאשם מאסרים מותנים לתקופות שונות, קנס ופיצויים למתלוננים.
ד. בת"פ (חי') 801-04-14 מ"י נ' מיטל עמר (26/9/19), מפי כב' הש' פיש, הורשעה נאשמת בניסיון שוד, תקיפות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. הנאשמת התנפלה על המתלוננת, אישה בשנות ה- 50 לחייה, שצעדה ברחוב, הגיחה בריצה מאחוריה, משכה שערותיה, וכשהחלה המתלוננת לזעוק לעזרה, חנקה אותה הנאשמת ואיימה שתהרוג אותה. בהמשך, הנאשמת גררה את המתלוננת על הכביש. בהמשך הגיע עובר אורח כדי לעזור למתלוננת שאותו גם תקפה הנאשמת, ולאחר שהגיעו שוטרים למקום ועיכבו אותה, היא ברחה. מדובר בנאשמת בעלת עבר מכביד, 8 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, שבגינן ריצתה תקופות מאסר מצטברות של למעלה מעשר שנים, והיה תלוי ועומד נגדה מאסר מותנה בן 18 חודשים. בית המשפט, אשר קבע מתחם בין 2-4 שנים, התחשב בכך שבמהלך המעצר היא גילתה שהיא בהיריון, והשית עליה 24 חודשים תוך הפעלת המאסר על תנאי בחופף.
יצוין כי ב"כ הנאשמת הפנה במסגרת טיעוניו לעונש לפסק דין נוסף "ת"פ (חי') 3913-02-15", אולם משלא עלה בידי בית המשפט לאתרו - ככל הנראה בשל מספר הליך שגוי- לא ניתן להתייחס אליו.
15. נוכח העובדה כי מרבית גזרי הדין המנויים בטיעוני ההגנה אינם מתייחסים לשוד קשישים, ועל מנת לשרטט כדבעי את מתחם העונש ההולם בעניינה של הנאשמת אביא להלן פסיקה במקרים נוספים, חלקם חמורים יותר וחלקם קלים יותר מהמקרה שבפני, אליה ראיתי להפנות:
12
א. בע"פ 1233/15 מאג'ד נ' מ"י (19/1/16), מפי כב' הש' ברון, נדחה ערעורו של נאשם כבן 35, נעדר עבר פלילי, אשר הורשע על פי הודאתו במסגר הסדר טיעון בעבירה של שוד בחבורה, ונידון ל- 36 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי. באותו מקרה הנאשם ואדם נוסף (להלן: האחר) עקבו אחרי שתי נשים מבוגרות ובהזדמנות בראשונה בעוד הנאשם מתצפת על האחר, תלש האחר שרשראות מצווארה של אחת הנשים והשניים נמלטו מהמקום. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות, חומרת המעשה והערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממנו, מתחם הענישה ההולם את מעשיהם של הנאשם והאחר נע בין 24 ל- 50 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על הנאשם מאוזן וראוי בנסיבות המקרה, ואישר את מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא.
ב.בע"פ 2257/13 חייפץ נ' מ"י (24/4/14), מפי כב' הש' ג'ובראן, נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של שוד שביצע בשנת 2011 בקשישה ילידת שנת 1927, שעה שחזרה לדירתה מקופת חולים. משביקשה הקשישה לסגור את דלת ביתה, דחף הנאשם את הדלת, נכנס לדירתה ודחף אותה, היא נפלה ארצה והנאשם משך מצווארה שתי שרשראות זהב ונמלט. בית המשפט המחוזי השית עליו חמש שנות מאסר בפועל ושני מאסרים על תנאי לתקופות שונות. בית המשפט העליון דחה את טענת הנאשם כי העונש שהושת עליו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות שוד בנסיבות דומות.
ג.בע"פ 1044/13 זידאן הנ"ל, מפי כב' הש' דנציגר, נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שוד והפרת הוראה חוקית. הנאשם חטף ברחוב תיק של קשישה שבו היה כסף מזומן, ונמלט. בית המשפט המחוזי השית עליו 48 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 3,500 ₪ למתלוננת. כן נדחתה טענתו כי הערכאה הדיונית נהגה עמו בחומרה החורגת מדיניות הענישה המקובלת; נקבע כי הערכאה הדיונית ערכה איזון ראוי בין נסיבותיו האישיות של הנאשם לבין הנסיבות אשר נשקלו לחומרה בעניינו, וזאת בשים לב להרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש אחרות ולעובדה כי ביצע את עבירת השוד בעת שהפר הוראה חוקית ויצא שלא כדין ממעצר הבית בו אמור היה לשהות.
ד. בע"פ 4324/14 מזהר נ' מ"י (16/2/15), מפי כב' הש' רובינשטיין, נדחה ערעורו של נאשם, בעל עבר פלילי מכביד, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירת שוד, מששדד קשישה בת 81 בפתח ביתה על ידי דחיפתה ונטילת תיקה. בית המשפט המחוזי קבע מתים עונש הולם הנע בין 24 ל- 60 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 32 חודשי מאסר וכן הפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים, באופן שהנאשם ירצה שישה חודשים מהם במצטבר, ובסה"כ 38 חודשי מאסר. בית המשפט קבע כדלהלן:
13
"איננו רואים מקום להיעתר לערעור. בית המשפט קמא (ופסק דין זה היה מן האחרונים ממש שניתנו על-ידי השופט שמיע ע"ה) איזן בין השיקולים השונים כראוי, ולא החמיר עם המערער יתר על המידה. מדיניותנו השיפוטית לגבי שוד קשישים חייבת להיות מחמירה; האדם הקשיש הוא חוליה חלשה בחברה, טרף קל, בשל חולשתו הפיסית המלווה לעתים קרובות חוסר ביטחון, שהעבריין השודד ממהר לנצל. בתי המשפט הן אחת מחוליות ההגנה על הקשישים, ועליהם למלא תפקידם. אכן, במקרה דנא היתה האלימות הפיסית שהופעלה ברמה "נמוכה" יחסית, דחיפה חזקה שהפילה את המתלוננת, להבדיל ממכות וחבלות חמורות בדרגות שונות. ואולם, לאדם בגילה של המתלוננת די בכך, לא רק באשר לבהלה ולטראומה שעליהן אין חולק, אלא גם לסיכון פיסי, ורוב מלים אך למותר. ציינו למעלה את עברו המכביד של המערער, וגם את התנהגותו במאסר שאינה מעודדת ללכת לקראתו. איננו מתעלמים גם ממצבו האנושי הקשה כאמור, כדר רחוב חולה סוכרת, אך בשקלול אין מקום להתערב בפסק הדין קמא. השיקול של הגנה על ציבור הקשישים גובר, וכאמור גם לא החמיר בית המשפט עם המערער". (ההדגשה אינה במקור).
ה. בת"פ (נצ') 40637-06-14 מ"י נ' שמאילוב (26/6/16), מפי כב' הש' שטרית, הורשע נאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המקורי - לאחר שתם שלב שמיעת הראיות בתיק - בעבירות של שוד ותקיפת זקן. באותו מקרה, המתלונן בן ה-67 ישב על ספסל סמוך לכניסה לבניין מגוריו, והנאשם, המוכר לו כמי שביקש ממנו בעבר סיגריות, התיישב לידו. לאחר ניסיון שיחה של הנאשם עם המתלונן ובהמשך בקשתו לקבל ממנו מצית, ומשקם המתלונן והחל לעלות במדרגות הבניין לכיוון דירתו, עלה אחריו הנאשם, ובהגיעם לקומה הראשונה משך הנאשם בכוח מכיס מכנסיו של המתלונן מכשיר טלפון סלולרי וארנק בו היו כאלף ₪. כן ניסה לגנוב את שעונו ללא הצלחה. בנוסף, היכה הנאשם את המתלונן, נתן לו מכות אגרוף בפניו ואף חנק אותו. וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות (קלות יחסית) וכאבים. מדובר בנאשם בן 47, רווק, המכור לסמים, שנסיבות חייו קשות, עברו הפלילי מכביד, ואשר ביצע את המעשה שעה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם
העונש ההולם נע בין 20 ל- 50 חודשי מאסר, והשית על הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים לתקופות שונות, ופיצוי למתלונן. כן הופעל נגדו עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, חלקו במצטבר, כך שבסה"כ ירצה 46 חודשי מאסר בפועל.
ו. בת"פ (חי') 14404-01-19 מ"י נ' אזברגה (18/7/19), מפי כב' הש' בש, הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום מתוקן, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ונידון ל -30 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן. באותו מקרה, הנאשם עקב אחרי מתלונן, בן 62, לאחר שנכח עמו בקיוסק; הנאשם עלה אחרי המתלונן למטרונית הנוסעת לכיוון ביתו של האחרון, וירד אחריו ממנה כאשר הגיע המתלונן לאזור בנין מגוריו. משנכנס המתלונן לבניין, נכנס הנאשם בעקבותיו, התנפל עליו מאחור, חנק אותו, הפילו ארצה ותקף אותו באגרופים בעודו שרוע ברצפה, נשך אותו בידו, הכניס ידו אל כיס מכנסיו ושלף משם סכום של 2,600 ₪ לאחר מכן נמלט. מדובר בנאשם בן 35 נשוי ואב לשני ילדים, מכור לסמים, גדל בנסיבות חיים קשות, ולחובתו הרשעות קודמות בעבירות אלימות סמים ועוד, בגינן ריצה עונשי מאסר. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר.
16. במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירה - לרבות החומרה היתירה בכך שהנאשמת, אשר ארבה ל"חוליה החלשה", כיוונה את מעשיה השפלים כלפי אדם זקן מאוד, שדדה אותו בתוך ביתו פנימה, לאחר שהתגנבה לשם, בחרה שלא להניח לדברים עת גילה התנגדות למעשיה, והפעילה כלפיו אלימות פיזית, לרבות בעיטות חוזרות ונשנות בישיש בן ה- 86 בעודו שוכב על הארץ על מנת להשיג את השלל ולהימלט (אם כי ללא שימוש בנשק קר או חם), הנזק המידי שנגרם לו - שריטות בפנים ובכף יד שמאל, שטף דם באפו, והגבלה בכף ידו השמאלית - נוכח מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ובשקלול של מדיניות הענישה הנוהגת לגבי שוד ישישים, אני רואה לקבל את עמדת המאשימה (המדודה ביותר), כי מתחם העונש ההולם נע בענייננו בין שלוש לחמש שנות מאסר.
17. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
14
בבואו של בית המשפט לקבוע את
העונש הראוי לנאשם בתוך המתחם, יתחשב בכך שהענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ויראה
לנגד עיניו גם את השיקולים הנוגעים לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, גילה, עברה,
לקיחת אחריות על ידה, חרטתה, שיתוף הפעולה שלה עם רשויות אכיפת החוק, מאמציה
לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה,
וכן השפעת הענישה עליה ועל משפחתה, לרבות שיקומה (ראו ע"פ 10444/06 עייני
נ' מ"י (25/4/07), מפי כב' הש' ארבל; וכן ע"פ 4890/01 הנ"ל;
וכן סעיף
הנאשמת בחרה להימנע מקבלה של תסקיר שירות המבחן, בטענה כי היא מבקשת לסיים את ההליך הפלילי לאלתר. משכך, אין בפני בית המשפט לעניין נסיבותיה האישיות אלא את טיעוניו של הסנגור ודבריה של הנאשמת, ללא נתונים באשר לנכונותה של הנאשמת לשנות את דרכה, לסיכויי שיקומה, והסיכוי להפחתת הסיכון הנשקף מממנה להישנות עבירות כגון דא בעתיד.
א. לקולה אני רואה להתחשב בהודייתה של הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן, בטרם הוחל בשמיעת הראיות בתיק, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר וכן את הצורך בחשיפתו של המתלונן הקשיש למעמד הקשה של מתן עדות וחקירה נגדית, וכן שיחזור האירוע הטראומטי שחווה.
עוד ייזקפו לזכותה את האחריות שנטלה על עצמה למעשיה והחרטה שהביעה בגינם.
ב. כן יינתן משקל לקולה לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כפי שפורטו על ידי סנגורה ומפיה, וכן לעברה הפלילי הבלתי מכביד - הכולל עבירת גניבה אחת משנת 11' - אשר התיישנה, כאמור לעיל. בקליפת אגוז ייאמר כי הנאשמת בת כ- 35, אם לשלושה ילדים בגילאים 4, 10 ו-15 - אשר הגדולים בהם שוהים בפנימיות והקטנה שוהה בבית סבתה; לדבריה, עבדה לפרנסתה עובר למעצרה בתיק זה, וניהלה אורח חיים תקין במשך כתשע שנים, ולא הסתבכה בפלילים. יחד עם זאת, לדברי הנאשמת עצמה - כפי שנמסרו בסיום הטיעונים לעונש - בעת ביצוע השוד הייתה נתונה תחת "השפעה", ואמרה כי השתמשה בסם מסוכן - קריסטל.
ג. כן אני רואה להתחשב לקולה בכך שהנאשמת עצורה עד תום ההליכים, כנראה מאז ביצוע העבירה, וכי מן המפורסמות שתנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.
ד. לא נעלם מעיני כי שליחתה של הנאשמת תפגע בבני משפחתה,ובעיקר בילדתה בת הארבע, המצויה כיום אצל סבתה, משמסרה כי ילדיה הגדולים הוצאו לפנימיות על ידי הרווחה; זאת, מבלי להידרש לבדיקת ההשלכות של השימוש בסמים מסוכנים על אופן הטיפול בילדה.
ה. דא עקא שבמקרה הנדון, נסיבות ביצוע השוד, בהן הודתה הנאשמת מלמדות על תעוזתה הרבה ועל מסוכנותה לציבור, ובהעדר נימוקים מיוחדים לא מצאתי הצדקה לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם את מעשיה של הנאשמת; לא למותר לציין כי אין ראיה לכך שהסכום שנגזל מהישיש הוחזר לו.
לסיכום, בהתחשב במכלול השיקולים לקולה ולחומרה כמפורט לעיל ובהודייתה המידית, איני רואה למצות עמה את הדין, ועונשה ייגזר ברף הנמוך של המתחם.
15
18. סיכום דברים
נוכח המקובץ לעיל, אני רואה לגזור על הנאשמת עונשים כדלהלן:
א. 3 שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרה בתיק זה, החל מיום 26/1/20 ועד היום.
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי, שהנאשמת לא תישא בהם זולת אם תעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורה עבירה בה הורשעה או כל עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.
19. אני מחייבת את הנאשמת לפצות את המתלונן בסך 16,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו באירוע, אשר ישולמו ב - 16 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1/1/21 כל אחד לחודש לאחריו.
אם לא ישולם סכום כלשהו במועדו, יעמוד הסכום כולו לפירעון מידי, ויתרתו תישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט, ונאסר על הנאשמת או מי מטעמה לפנות למתלונן או מי מטעמו לגביו.
למותר לציין כי אין בפיצויים שהושתו כדי לשקף את מלוא נזקיו של המתלונן, והם נועדו לפיצוי ראשוני בלבד.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020.