בית המשפט המחוזי בבאר שבע

ת"פ 20463-09-16 מדינת ישראל נ' ס (עציר)

בפני

כבוד השופט אהרון משניות

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

ו ס (עציר)

הנאשמים

גזר דין

א. כללי

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של הצתה עבירה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. מכתב האישום עולה כי בתאריך 4.9.2016 הגיע הנאשם אל ביתם המשותף של אימו ובן זוגה (להלן : "המתלונן") ועל רקע כעסם עליו ובקשתם כי יזרוק חתיכות בדים שהביא עימו, בחר הנאשם להצית את רכבו של המתלונן.

בהמשך, ניגש הנאשם אל רכבו של המתלונן, ניפץ את החלון האחורי של הרכב באמצעות אבן, הצית את חלקו האחורי של הרכב באמצעות מצית ונמלט מהמקום. כוחות האש אשר הוזעקו כיבו את השריפה, אשר כתוצאה ממנה נגרם לרכב נזק רב מאוד.

ב. טענות הצדדים

המאשימה עתרה לעונש של 33 חודשי מאסר בפועל ובטיעוניו עמד ב"כ המאשימה על נסיבות החומרה במעשיו של הנאשם ועל עברו הפלילי המכביד. ב"כ המאשימה ציין כי יש לשקול לחובתו של הנאשם את העובדה כי ביצע את המעשים נשוא כתב האישום המתוקן לאחר שנעלב מאמו ובן זוגה, לאחר תכנון מוקדם, תוך גרימת נזק רב לרכב שנשרף, ותוך סיכון שלומם ורכושם של דיירי הבניין שבסמוך לו חנה הרכב. לדבריו, מדובר בעבירה חמורה, שפוגעת קשות בערך המוגן של זכות הקניין, ובנסיבות שלפנינו פוגעת גם בערך של כבוד האדם והאמון בין אנשים, בשל הסיבה שבגינה בוצע המעשה.

באשר לנסיבותיו של הנאשם, הפנה ב"כ המאשימה לתסקיר שירות המבחן, אשר מתאר בין היתר את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, שמילדותו נותק הקשר בינו ובין אביו הביולוגי שמתגורר ברוסיה, ואילו הקשר בינו ובין המתלונן, שנמצא בקשר זוגי ממושך ויציב עם אמו של הנאשם, בעייתי מאוד ומתאפיין במתח וניכור רבים. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם אינו מודע לבעיותיו, מתקשה לשתף פעולה בתוכנית גמילה ואף סירב להצעת שירות המבחן לקבל טיפול של גמילה מסמים ואלכוהול. לדבריו, על פי תסקיר שירות המבחן הנאשם פועל מתוך הצורך במימוש דחפיו וצרכיו באופן מידי ללא בחינת מעשיו והשלכותיהם העתידיות, ובמצבים בהם חש פגיעה בכבודו או חוסר שליטה בסיטואציה מסוימת, הוא עשוי להגיב באופן אימפולסיבי ואלים.

ב"כ המאשימה ציין בטיעוניו גם את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, ובסופו של יום טען כי מתחם העונש ההולם נע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר בפועל, ובנסיבות האירוע שלפנינו עותרת המאשימה להשית על הנאשם 33 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

לעומת זאת, ב"כ הנאשם טענה כי נסיבות ביצוע העבירה אינן מן החמורות בעבירות מסוג זה. לדבריה, התכנון שקדם לביצוע העבירה היה ספונטני ורגעי, ונבע מרגשות הכעס והתסכול שהנאשם חש כלפי המתלונן, ולכן לא ניתן לטעון כי מדובר בתכנון מתוחכם ומשמעותי. ב"כ הנאשם טענה עוד כי הנזק שנגרם כתוצאה מההצתה אינו מצוי ברף העליון, ויש בכוונת הנאשם לפצות את אמו ואת המתלונן על הנזק שגרם.

אשר לנסיבות חייו של הנאשם, טענה ב"כ הנאשם כי הנאשם גדל בנסיבות משפחתיות מורכבות מאוד, אביו נטש את המשפחה בילדותו והוא חי בניתוק גמור ממנו. יחסיו עם בן זוגה של אמו קשים ומתוחים, והנאשם שחי בבדידות קשה ובצל חרדת נטישה, חווה משברים פסיכיאטריים, ואף אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. על רקע כל אלה התדרדר הנאשם לשימוש בסמים ובאלכוהול.

ב"כ הנאשם ביקשה לזקוף לזכותו את גילו הצעיר ואת העובדה כי הנאשם הינו "בגיר צעיר", לקח אחריות מלאה כבר בתחנת המשטרה, הביע חרטה, הודה וחסך בזמן שיפוטי יקר ואת הצורך בעדותם של הוריו. לסיכום טענה ב"כ הנאשם כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להסתפק בימי מעצרו של הנאשם מיום האירוע, 5.9.2016.

ג. דיון והכרעה

לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חומרת העבירה שבה הורשע הנאשם. עבירת ההצתה טומנת בתוכה פוטנציאל לפגיעה ונזק בנפש וברכוש, בהיקף שמטבע הדברים אינו ניתן לשליטה מלאה. בנסיבות שלפנינו, הרכב שהוצת ע"י הנאשם חנה בסמוך למבנה מגורים, בשעת לילה מאוחרת שבה שוהים רוב האנשים בביתם, ולכן הנאשם לא רק גרם נזק ממשי לרכב שהצית, אלא סיכן במעשיו גם את הסביבה המאוכלסת שבה בוצעה העבירה, ואת כל הנסיבות הללו יש לשקול לחובתו של הנאשם.

אשר לרמת הענישה הנוהגת, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שמתייחסת לעבירות דומות. בע"פ 6720/2016 מדינת ישראל נ' פלוני, (פורסם בנבו, 7.3.2017), נדון עניינו של המשיב שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של הצתה ואיומים כלפי המתלונן שקיים קשר עם בת זוגו. מכתב האישום עולה כי המשיב גמר בדעתו להצית את רכבו של המתלונן, לאחר שהבחין ברכבו של המתלונן וברכבה של בת זוגו. הוא נסע לתחנת הדלק, ושב למקום המפגש כשהוא מצויד בבקבוק בנזין, ושפך דלק בתוך נרכב של המתלונן, על כיסא הנהג ובאזור ההגה. לאחר מכן, נכנס לביתו של המתלונן, חבט ברצפה באמצעות מוט ברזל שהביא עמו, קילל את המתלונן, יצא מהבית הצית נייר טואלט והשליך אותו אל תוך רכבו של המתלונן. כתוצאה מכך נשרף רכבו של המתלונן כליל ונגרם נזק קל לרכוש נוסף.

מדובר אפוא בנסיבות חמורות במידה ניכרת מהנסיבות שלפנינו. ובכל זאת, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער ל- 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, לאחר שנתן משקל משמעותי לתהליך שיקום מוצלח שעבר הנאשם. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וגזר על המשיב 12 חודשי מאסר בפועל, תוך שהוא קובע כי שיקולי השיקום אינם חזות הכול, וכי יש לתת משקל משמעותי גם לשיקולי הגמול וההרתעה.

בע"פ 8125/2015 דימטרי פרוקופנקו נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 19.4.2016), נדון עניינו של המערער שהורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של הצתה ואיומים, בכך שאיים המערער על המתלוננת, שהתגוררה עמו בבניין רב דירות. באחת ההזדמנויות הגיע המערער לביתה של המתלוננת כשהוא מצויד בניירות, קרטונים ומצית או גפרורים, הצמיד את הניירות והקרטונים לדלת הדירה והצית אותם, בשעה שהמתלוננת ובתה ישנו בתוך הדירה. כתוצאה מההצתה נגרם נזק לחלקה התחתון של הדלת, ועשן חדר לדירה. המתלוננת ובתה התעוררו לריח העשן, המתלוננת ניגשה לעבר דלת הדירה, פתחה והבחינה במערער שהחל לאיים עליה. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער ל - 22 חודשי מאסר , מאסר על תנאי ופיצוי בסך 1500 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי מתחם העונש שנקבע בין שנה לשלוש שנות מאסר אינו מגלה סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת.

במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם יש לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ולהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם במועד ביצועה, כבן 22, דבר אשר השפיע על יכולתו בנסיבותיו של האירוע נשוא כתב האישום, "להבין את אשר הוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו", כאמור בסעיף 40ט(א)(6) לחוק העונשין. הנאשם הינו "בגיר צעיר", ועובדה זו מהווה שיקול משמעותי בקביעת העונש (ראו לעניין זה ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 25.6.2013)).

בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, נראה כי מתחם העונש הראוי לעבירה ונסיבותיה הוא בין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

לחובתו של הנאשם יש לשקול אפוא את עברו הפלילי המכביד אשר כולל הרשעות קודמות בעבירות סמים ובעבירות אלימות בשנים 2013 - 2015, וכן את חומרת העבירה ונסיבות החומרה כאשר מדובר בהצתה מתוכננת מראש של רכב באזור מגורים. כאמור לעיל, הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר שירות מבחן מיום 1.6.2017 ועולה ממנו כי הנאשם הינו בן 23, אשר גדל במסגרת משפחתית מורכבת: הקשר עם אביו הביולוגי נותק לאחר לידתו, והקשר עם בן זוגה של אמו בשני העשורים האחרונים, אשר לטענת הנאשם נהג כלפיו באלימות רגשית ופיזית, רווי מתח ועוינות. בגלל העוינות שחש, הנאשם עזב את בית אמו בגיל צעיר, עבר להתגורר בבית דודיו, ונחשף שם לסמים ואלכוהול, ואף התחבר לחברה עבריינית. הנאשם הורשע כאמור פעמים אחדות בפלילים, ונדון גם לעונשי מאסר, שאת האחרון בהם סיים לרצות בחודש מרץ 2016, כמחצית השנה קודם האירוע נשוא כתב האישום.

הנאשם סירב בעבר להשתלב בהליך טיפולי, וטען כי אין לו את הכוחות הנדרשים לצורך השתתפות בהליך טיפולי ממושך. לדבריו, המתלונן זלזל בו ודיבר אליו בצורה גסה ומזלזלת, ובעקבות זאת החלו ביניהם חילופי דברים אשר בסופם יצא הנאשם מן הבית כשהוא חש פגוע ודחוי. הוא נתקף בכעס בלתי נשלט, וכך גמלה בליבו ההחלטה לנקום במתלונן באמצעות הצתת רכבו.

שירות המבחן שוחח גם עם הוריו של הנאשם. אמו נתונה במערבולת רגשות כלפיו, כאשר מצד אחד חשה כלפיו אהבה בשל היותו בנה, ומצד שני הוא חוששת מפניו שמא יחזור לצריכת אלכוהול, ויפגע שוב ברכוש בביתה. המתלונן, בן זוגה של האם, אישר כי אכן היו חילופי דברים בינו לבין הנאשם במועד ביצוע העבירה, ולכן ציפה לתגובה חריפה של הנאשם. הוא הביע את כעסו על הנאשם, וציין כי הוא מבין שהוא זקוק לטיפול אולם מביע ספק באשר לסיכויי שיקומו של הנאשם.

נוכח האמור ובהתחשב בחוסר המודעות של הנאשם לדפוסי התנהגותו הבעייתיים בתחום ההתמכרויות ודפוסיו האלימים, העריך שירות המבחן כי נשקפת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק מצדו. שירות המבחן סבור כי טיפול ארוך ואינטנסיבי בתחום ההתמכרויות עשוי לסייע לנאשם להפחית באופן ממשי את הסיכון להישנות מקרים דומים בעתיד, אולם נוכח היעדר מוטיבציה מצדו לטיפול כזה נמנע מהמלצה בעניינו.

מנגד, אל מול שיקולי החומרה יש לשקול לזכותו של הנאשם את נסיבות חייו הקשות כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני בא כוחו. מדובר בנאשם אשר מגיל צעיר התנתק מאביו בעל כורחו, נעדר תמיכה משפחתית משמעותית, מנהל אורח חיים שולי תוך התמכרות לסמים ואלכוהול, לא סיים את לימודיו וכבר בהיותו מגיל צעיר סובל מעזובה קיצונית ומבדידות קשה, כפי שעולה מהערכה פסיכיאטרית בעניינו, שניתנה כבר בשנת 2012, ונזכרת בתסקיר שירות המבחן.

זאת ועוד, הנאשם הודה במעשיו, ובכך לא רק חסך בזמן שיפוטי יקר, אלא גם לקח אחריות על מעשיו. בדברו האחרון הביע הנאשם חרטה על מעשיו, ואת כל השיקולים הללו, וכן את גילו הצעיר, יש לשקול לזכותו של הנאשם.

סוף דבר, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1.      20 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.

2.      12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור בתקופת התנאי עבירה של הצתה או ניסיון של הצתה.

3.      פיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.1.2018.

4.      בנסיבות העניין, נוכח הפיצוי שהוטל על הנאשם, לא ראיתי מקום להשית עליו גם קנס.