1

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של איומים והחזקת סכין.

המדובר באירוע מחודש מאי 2019, שתחילתו בכך שהמתלונן חסם את רכבו של הנאשם באמצעות רכבו. בעקבות המתואר, התגלע ויכוח בין המתלונן לנאשם בנוגע להזזת הרכב, במהלכו הוציא הנאשם מרכבו סכין, והחזיק בה בסמוך לבטנו ולבטנו של המתלונן, כשהם קרובים זה לזה ומבלי להשמיע דברי איום.

בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים התביעה הגבילה עצמה לעתירה ל-3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי. מנגד, ההגנה עתרה לביטול הרשעתו של הנאשם.

יש לזכור כי ככל שעסקינן בנאשם בגיר, הרשעה הינה הכלל, וביטולה הינו החריג. חריג זה יתאפשר כאשר הפגיעה הצפויה בנאשם כתוצאה מההרשעה הינה בעלת משקל גבוה יותר מאשר האינטרס הציבורי בהרשעה.

בענייננו, המדובר בשילוב עבירות של החזקת סכין ואיומים. כבר בכך קיים שוני של ממש לחומרה לעומת מקרים אחרים בהם מתקיימת רק אחת העבירות. אין המדובר רק בהבדל מספרי, אלא בכזה הנובע מהזיקה הנוצרת בין העבירות לבין עצמן. כך, איום באמצעות סכין הינו חמור ומסוכן מאיום ללא אמצעי כלשהו, וכך החזקת סכין למטרת איום חמורה ומסוכנת מהחזקת סכין גרידא.

2

נסיבות האירוע הפרטני מוסיפות נופכים לחומרה. האיום באמצעות הסכין היה כשזו סמוכה למדי למתלונן, ועוד לבטנו, משמע סיכון פגיעה באברים חיוניים. בנוסף, הדברים היו על רקע סכסוך בין נהגים, היינו רקע מוכר לעבירות אלימות, לרבות פציעה באמצעות סכין, כאשר לעניין זה אין חשיבות לשאלה מי הצודק בסכסוך.

לטענת הנאשם, המתלונן צעק עליו והתנהג באופן שגרם לנאשם לחוש מאוים. דברים אלה לא באו לידי ביטוי בכתב האישום בו הודה הנאשם, לאחר תיקונים במסגרת הסדר, כך שלא ניתן להסתמך עליהם. אדרבא, שמעיון בסרטון שצורף לא עולה שהיו פערי כוחות של ממש בין השניים. בתחילת הזיקה ביניהם, שניהם נעים זה לעבר זה, ובהמשך הנאשם לא נראה כמי שעומד לסבול מנחת זרועו של המתלונן. אף אם באופן אינדיבידואלי חש הנאשם אחרת, הרי כשם שניתק מגע מהמתלונן לצורך פתיחת דלת רכבו לשם הצטיידות בסכין, היה באפשרותו לנתק ממנו מגע לחלוטין ולהתרחק מהמקום.

הנאשם אף טען כי אמו המבוגרת מאד וחולה מאד המתינה לו לבדה ביום חם לאיסוף לאחר בדיקה במכון סמוך, אליה הגיעה עם הנאשם מוקדם יותר. לדבריו חש בלחץ נוכח המתנתה ורצונו להגיע במהרה לאספה. דאגתו של הנאשם לאמו מובנת וראויה, אולם הפתרון לכך בשום אופן לא יכול להיות איום בסכין על אדם אחר, גם אם זה מעכבו.

עוד יש לתת את הדעת על הפסיקה בעניין ענישה במקרים של החזקות סכין. אמנם, לא אחת תיקים בעבירה זו מסתיימים בענישה של מאסר מותנה וקנס, אך זאת במקרים של החזקה גרידא, ללא יצירת סיכון באופן שגבוה מעצם החזקת הסכין. כאשר נוצר סיכון מוגבר, אף בנסיבות פחות חמורות משתוארו בענייננו, מיושמת פסיקת בית המשפט העליון הקובעת מתחם ענישה של מאסר בפועל.

שילוב כל האמור מלמד על כך שקיים במקרה זה אינטרס ציבורי של ממש בהרשעה, וקשה לי להעלות על הדעת מקרים שבהם אינטרס הנאשם באי הרשעה יגבר על כך. אדרבא, בעניינו, עת כפי שיפורט, הנאשם לא הצביע על פגיעה קונקרטית ברמה גבוהה מאד.

הנאשם בן 69, גמלאי העוסק באופן עצמאי בעיקר בשירות יעוץ בתחום המחשוב לארגונים וחברות. לטענת הנאשם, הפגיעה הקונקרטית שתיגרם לו כתוצאה מהרשעה היא מניעה מלהשתתף במכרזים למתן יעוץ בתחום המחשוב של מוסדות פיננסיים גדולים ומכרזים ממשלתיים, בהם קיימת דרישה של היעדר עבר פלילי. לעניין זה צורפו מסמכי מכרז מחברת הביטוח "כלל".

3

בכל הכבוד, אין עסקינן בגדיעת מקור פרנסה, או צמצום דרמטי שלו. בנוסף, הנאשם הינו גמלאי וכל ילדיו הינם בגירים בשנות השלושים שלהם, ובכך שונה הוא ממי שעדיין רחוק מגיל פרישה ו/או נדרש לפרנס ילדים קטינים או צעירים מאד.

ברי כי יש להביע צער על כך שאדם בן קרוב לשבעים מסתבך לראשונה בחייו בפלילים, מה עוד שלזכות הנאשם עשייה מבורכת בת שנים בהיבטים שונים. עם זאת, אין בכך בכדי להביא, אף בשילוב עם הפגיעה הקונקרטית שתוארה, למסקנה, לה שותפים שירות מבחן וההגנה, כי אינטרס הנאשם בביטול ההרשעה יגבר במקרה זה. האינטרס הציבורי להרשעה במקרה זה גבוה מידי.

נוכח כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול ההרשעה.

נוסף על כך, סבורני כי טרם גזירת דינו של הנאשם יש מקום לבחון התאמת הנאשם לריצוי עבודות שירות. משכך, הממונה על עבודות שירות יכין חוות דעת מתאימה, כאשר יש ליצור קשר עם הנאשם באמצעות בא כוחו, על פי פרטי התקשרות הקיימים בתיק ושיועברו לממונה על ידי המזכירות.

אין שינוי במועד הדיון הקבוע, 30/5/21 שעה 9:00, כאשר לאחר קבלת חוות דעת הממונה, יהיו רשאים הצדדים באותו מועד להשלים טיעון לעונש.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ולממונה על עבודות השירות, כאשר יש להעביר לממונה גם את כתב האישום המתוקן.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"א, 08 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.