לפני תביעה לפינוי מושכר.

כפי שנאמר בדיון, לנתבעת חוב לתובעת בגין דמי שכירות בסך של 195,000 ש"ח ובנוסף חוב בסך של 37,000 ש"ח עבור דמי ניהול.

הנתבעת הודתה בחובות הנ"ל ואישרה כי מזה מספר חודשים היא חדלה לשלם דמי שכירות.

לטענת הנתבעת, בשל מעשים או מחדלים של התובעת נשללו ממנה רישיון ניהול עסק ואישור כבאות ובוטלה פוליסת הביטוח שלה. לטענתה, בפועל העסק שלה, אולם אירועים, סגור. ב"כ הנתבעת טען כי הנתבעת נכונה לפות את המושכר אך היא זקוקה לצורך זה ל- 30 יום.

אי תשלום דמי השכירות, לא כל שכן אי התשלום כאמור באופן מתמשך על פני מספר חודשים, מהווה הפרה יסודית ומהותית של הסכם השכירות, אשר זיכתה את התובעת בזכות לבטל את הסכם השכירות כפי שעשתה. בהתאם, היה על הנתבעת לפנות את המושכר ללא דחיות.

ככל שהנתבעת סבורה כי התובעת גרמה לה לנזקים כספים כאלה ואחרים, אין בטענתה זו כדי לאפשר לה את המשך החזקה במושכר בכלל או כאמצעי לחץ לקבל את הפיצויים הנטענים על ידה בפרט.

על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תפנה לאלתר את המושכר נושא התובענה אשר פרטיו מופיעים בסעיפים 1 ו- 2 לכתב התביעה, ותחזיר את החזקה בו לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעת.

הנתבעת תשלם לתובעת את אגרת בית המשפט ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 6,500 ש"ח.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.