1

 

האישום וההרשעה

 

1.   הנאשמת הורשעה, על יסוד הודאתה בכתב אישום מתוקן, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

 

2

2.   לפי כתב האישום (המתוקן), הנאשמת וגב' ל' ש' (להלן: "המתלוננת") מתגוררות בשכנות בבית מגורים משותף באילת. בתאריך 5.6.2015 בשעה 3:00 בקירוב, נקשה הנאשמת בחוזקה על דלת דירתה. הנאשמת הייתה תחת השפעת אלכוהול. למשמע הרעש, פתחה המתלוננת את דלת דירתה וביקשה מהנאשמת לשמור על שקט מפני שילדיה הקטינים ישנים. בתגובה לכך, תקפה הנאשמת את המתלוננת, בכך שמשכה בחזקה את שערות ראשה, טלטלה אותה, הלמה אגרופה בחזה וחבטה את ראשה ברצפה. כתוצאה מכך, בתה בת ה-10 של המתלוננת, הקיצה משנתה והבחינה במתרחש (להלן: "הקטינה"). המתלוננת ביקשה מהקטינה להזעיק את הוריה, סבא וסבתא של הקטינה, המתגוררים באותו הבניין. הנאשמת הרפתה אחיזתה מהמתלוננת והחלה לתקוף את הקטינה, בכך שאחזה בשערות ראשה וטלטלה אותה לכל עבר עד שגופה נחבט בשולחן. בתוך כך אמרה הנאשמת למתלוננת: "יא בת זונה אני אהרוג אותך". המתלוננת מצדה ביקשה להגן על בתה הקטינה ונשכה את הנאשמת בידה כדי לגרום לה לשחרר אחיזתה מהקטינה. בעקבות זאת, הרפתה הנאשמת מאחיזתה בקטינה. בנה בן ה-8 של המתלוננת (להלן: "הקטין") התעורר אף הוא לשמע הזעקות והחל לבכות. המתלוננת הורתה לשני ילדיה הקטינים לברוח לדירת הוריה (סבם וסבתם של הקטינים). הקטינים עשו כן והזעיקו את סבם ט' בן ה-74 וסבתם ל' בת ה-64 (להלן: "הסבא" ו"הסבתא"), אשר סרו לדירת המתלוננת, והותירו את הקטינים המבוהלים בדירתם. עת נכנסו הסבא והסבתא לדירת המתלוננת הבחינו בבתם כשהיא שכובה על הרצפה, בשעה שהנאשמת רכונה עליה, ובה בעת משכה בשערות ראשה, חבטה ראשה ברצפה וצעקה: "אני אהרוג אותך". הסבא והסבתא נחלצו לעזרת בתם וניסו להרים את הנאשמת מעל פני המתלוננת. בתגובה לכך, בעטה הנאשמת לכל עבר, פגעה בבטנה של הסבתא ובבטנו של הסבא, אשר נפל ארצה. הנאשמת המשיכה למשוך בשערות ראשה של המתלוננת, כשהיא שכובה על הרצפה, בעוד הסבא והסבתא ממשיכים בניסיונותיהם למשוך את הנאשמת מעל פני המתלוננת. לבסוף, הצליחה הסבתא לשחרר את ידה של הנאשמת משערותיה של המתלוננת, אך אז אחזה הנאשמת בידה של המתלוננת ונשכה אותה בחוזקה עד זוב דם. הסבא ניסה אף הוא לשחרר את המתלוננת מאחיזת הנאשמת, אשר מצידה חבטה את ראשו באמצעות ידה. לבסוף, הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזת הנאשמת וברחה כדי להזעיק את המשטרה. הסבא והסבתא דרשו מהנאשמת לעזוב את דירת המתלוננת, אך היא סירבה לעשות כן, בעת שהמשיכה לשכב על הרצפה, הניפה רגליה לכל עבר ובעטה בחזהו של הסבא מספר פעמים. הסבא והסבתא ניסו להרים את הנאשמת מהרצפה מספר פעמים, ללא הצלחה, בעוד הנאשמת ניסתה לנשוך את הסבא בידו. בלית ברירה, נטלה הסבתא סיר עם מים ושפכה תכולתו על הנאשמת. לאחר מכן, הסבתא והסבא משכו יחדיו את הנאשמת אל מחוץ לדירה וסגרו את הדלת. הנאשמת החלה להלום בחוזקה על דלת הדירה, בעוד הסבא והסבתא תמכו את הדלת מתוך הדירה, על מנת למנוע מהנאשמת לשבור אותה. בהמשך, עת הגיעו השוטרים למקום, אמרה הנאשמת למתלוננת בנוכחותם: "אני אזיין אותה, אני אהרוג אותך, השכנים מהקומה הרביעית אני אזיין גם אותם ... אני לא אוותר לה בחיים ואהרוג אותה". כתוצאה ממעשי הנאשמת נגרמו למתלוננת, חבלות ממשיות בדמות פצע נשיכה באמה השמאלית, כאב ורגישות בראש ובחזה ונתלש חופן שערות מראשה. אף הקטינה נחבלה ונגרם לה פצע שפשוף שטחי באגן שמאל.

 

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

 

3.   ב"כ המאשימה, עו"ד שרית קביץ, עתרה לקביעת מתחם ענישה הולם שבין 12 ל-48 חודשי מאסר בפועל, וביקשה להשית על הנאשמת עונש מאסר ברף גבוה של המתחם, לצד מאסרים מותנים, קנס ופיצוי. נטען כי הנאשמת פגעה בערכים חברתיים של זכות האדם להגנה על שלמות גופו, תחושת הביטחון האישי בביתו ופגיעה בחסרי ישע. נטען כי הנאשמת פעלה באלימות קשה במשך זמן ממושך, ללא הבחנה וללא רסן כלפי כל מי שנקרה בדרכה כולל קטינה וקשיש, מבלי שהתגרו בה. התובעת עמדה על הנזקים הפיזיים והנפשיים שגרמה הנאשמת למתלוננת ולקטינה. לצורך כך הוצגו תמונות של החבלות שנגרמו למתלוננת וחופן שיער שנתלש מראש (ת/4, ת/7); מכתב שחרור מחדר מיון ביחס למתלוננת (ת/3); תצהיר נפגעת עבירה מאת המתלוננת (ת/6) ומכתב שחרור מחדר מיון ביחס לקטינה (ת/5)). התובעת הפנתה לתסקיר נפגע עבירה ולתסקיר שירות המבחן מהם עלו קשיי המתלוננת והקטינים להתאושש מהאירוע האלים ולשוב למסלול חיים תקין. נטען כי הקטינה אבדה ביטחון בסביבתה וסובלת מחרדות. אובחן צורך לשלב את הקטינה ומשפחתה בטיפול פרטני ומשפחתי. הוצג מרשם פלילי של הנאשמת (ת/1), הכולל עבירות אלימות משנת 2013 וגזר הדין בת"פ (עכ') 34384-05-12 (ת/2), במסגרתו נגזר על הנאשמתמאסר בפועל ומאסר מותנה בר הפעלה. נטען כי הנאשמת לא קיבלה אחריות מלאה על מעשיה ונשקף ממנה סיכון לציבור. מנגד, צוין גילה הצעיר ועברה הפלילי שאינו מכביד. התובעת ביקשה לתת ביטוי לשיקולי הגמול וההרתעה. הוצגה פסיקה.

 

3

4.   ב"כ הנאשמת, עו"ד יעל דארבי, לא הקלה ראש בעבירות בהן הורשעה הנאשמת, אך סברה כי תצהיר נפגעת עבירה מטעם המתלוננת ותסקיר נפגעת העבירה ביחס לקטינה העצימו את חומרת האירוע ותוצאותיו באופן לא פרופורציונלי, בהתייחסו גם לפגיעות ביחס ליתר בני המשפחה. נטען כי במועד האירוע נקלעה הנאשמת למצב לא נוח עת ביקשה להיכנס לביתה, אך בן זוגה, עמו התקוטטה בסמוך לכך, מיאן להכניסה. נטען כי הנאשמת התנהלה תחת השפעת אלכוהול ולמעשיה לא קדם תכנון מראש. הנאשמת לא השקיעה מחשבה יתרה להשלכות מעשיה והוציאה תסכוליה וכעסיה על כל מי שנקרה בדרכה. לזכות הנאשמת צוין גילה הצעיר, הודאתה בכתב האישום שתוקן לקולא, הבעת הצער והחרטה מיד לאחר האירוע ועברה הפלילי הלא מכביד. נמסר כי הנאשמת עצורה מאז מועד האירוע. הסנגורית הפנתה לתסקיר שירות המבחן בכל הנוגע לרקעה האישי והמשפחתי המורכב של הנאשמת. הוגשו תמונות של חבלות, חתכים וסימנים אדומים, שנגרמו לנאשמת במהלך האירוע (נ/1) ומכתב שחרורה מחדר מיון (נ/2).

 

5.   הנאשמת עצמה מסרה בדיון, בשפה רפה, כי היא מצטערת. אולם, לאחר מספר ימים, הגישה הנאשמת מכתב לבית המשפט, בהסכמת המאשימה, בו כתבה כי היא הבינה את חומרת מעשיה, סבלם של הנפגעים והכירה בטעותה. הנאשמת ציינה כי בעברה הייתה עדה לאלימות קשה במשפחתה, אך בשל צנעת הפרט אמנע מלפרט. הנאשמת הביעה חשש מכליאתה בבית סוהר והביעה עניין בטיפול פסיכולוגי פרטני על מנת לרכוש כלים שיסייעו לה לשוב למסלול חיים נורמטיבי. הנאשמת ציינה כי ככל שתבקש להשתקם, תזכה לתמיכה וסיוע מסבה וסבתה.

 

 

תצהיר מטעם המתלוננת

 

6.   המאשימה הציגה תצהיר מטעם המתלוננת, במסגרתו גוללה את ההתרחשות האלימה נשוא כתב האישום. המתלוננת ציינה שהיא מתפקדת כאם חד הורית ומוכרת כנכה בשיעור 80%. המתלוננת ציינה כי הנאשמת תקפה אותה ואת ילדיה באופן קשה, הטיחה את ראשה ברצפה ונשכה בכוח את ידה, עד שתלשה פיסת עור ובלעה אותה. המתלוננת מסרה כי נותרה לה צלקת בידה ולבתה נותרה צלקת על בטנה. לדברי המתלוננת, היא וילדיה סובלים מפחדים ומקשיים יומיומיים בשל טראומה נפשית ופיזית שנגרמה להם. נמסר כי הבן הקטין מתקשה להירדם מרוב פחדים ונלחץ מקולות. הבת הקטינה בוכה כל אימת שהיא מתלבשת ונחשפת לסימן שנותר על בטנה. המתלוננת ציינה כי גם הוריה המבוגרים והחולים הותקפו על ידי המתלוננת. נטען כי הנאשמת איימה להרוג את המתלוננת ומשפחה, לא אחת, אף לפני אירוע כתב האישום. נמסר כי הנאשמת שברה את משקפיה של המתלוננת, וילדיה זקוקים לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים.

 

תסקיר נפגע עבירה אודות הקטינה

 

4

7.   הוגש תסקיר נפגע עבירה אודות הקטינה. העובדת הסוציאלית, המשמשת כמפקחת מחוזית בנושא קטינים נפגעי עבירות מטעם שירות ילד ונוער קיימה שיחות עם המתלוננת, הקטינה, אביה ומדריכתה בפרויקט "פותחים עתיד" מטעם הסוכנות היהודית, והעריכה כי הקטינה נפגעה קשות מהאירוע מבחינה פיזית, נפשית, רגשית וחברתית. האירוע נחווה כעצמתי ומטלטל עבור הקטינה והמתלוננת. הקטינה חוותה את האירוע כניסיון להרוג את אמה, ולכן ניסתה להגן עליה. נמסר כי הנאשמת החזיקה את הקטינה "כמו סמרטוט" והיא נפצעה כתוצאה מפגיעה בקצה השולחן, ונגרמו לה כאבים, פצע מדמם ולימים נותר סימן על בטנה, שמטריד אותה והיא מנסה להסתירו באמצעות קישוטים דמוי קעקועים. הקטינה תיארה את רגעי האימה באומרה, בין היתר: "התעוררתי כי שמעתי צעקות של אמא. השכנה היתה עליה ... רציתי לעזור לאמא והיא תפסה אותי, ניערה אותי. נחתכתי מהשפיץ של השולחן ... ירד דם. כאב. גם מכה קלה בראש - גם כאב". מאז האירוע, הקטינה סובלת מחרדה מתמדת לאבד את אמה ולשלומו הנפשי של אחיה, ממחשבות טורדניות ומקשיי שינה וריכוז בלימודים. הקטינה הביעה חששותיה כי הנאשמת תשוב כדי לנקום בהם. היא החלה להתעניין בכתבות העוסקות בפלילים. השירות העריך כי חשיפת ילד לפגיעה באמו מהווה אירוע טראומטי, העלול לפגוע ביכולת לחוש רוגע ובטחון ולתת אמון בסביבה. הקטינה חוותה תחושת חוסר אונים וחוסר שליטה, וכיום מוצפת בתחושות פרנויה סביב חשדותיה כי היא נתונה למעקב ומתקשה לחוש בטחון, המהווה צורך בסיס לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין. השירות העריך כי הקטינה חשה נחיתות בשל הסימן שנותר על בטנה, עד כדי פגיעה בדימוי העצמי שלה. בסופו של דבר, התקבל הרושם כי הקטינה סובלת מפוסט טראומה, וזקוקה לטיפול רגשי ממושך כדי להשתקם, אחרת עשויה להיות מוצפת בחרדה, העלולה להוביל לקושי רגשי ותפקודי ממשי. יתר על כן, השירות חיווה דעתו כי נדרש טיפול פרטני ומשפחתי לכל בני המשפחה, על מנת לשקם את ביטחונם ויכולתם לתת אמון, הכרוך בהשקעת משאבים כלכליים ואישיים.

 

 

דיון והכרעה

 

8.   בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. תחילה, אקבע את מתחם הענישה ההולם למעשי העבירות שביצעה הנאשמת, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לאחר מכן, אקבע את העונש המתאים לנאשמת, בהתחשב בנסיבותיה, בצורך בהרתעתה ואחרים כמותה, ובכלל זה אבחן האם ראוי כי ענישת הנאשמת תחרוג ממתחם הענישה (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)).

 

 

מתחם הענישה ההולם

 

5

9.   הנאשמת ביצעה את העבירות בהן הורשעה ברצף, כך שיש ביניהן קשר הדוק, ויש לראותן כאירוע אחד, לצורך קביעת מתחם הענישה (ראו: ע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.10.2014); ע"פ 2519/14 ענאד אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2014); סעיפים 40יג(א) ו-40ג(א) לחוק העונשין).

 

10. מתחם הענישה ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימה כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. לצורך כך יובאו בחשבון הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם; נסיבות הקשורות בביצוע העבירות, מידת אשמה של הנאשמת ומדיניות הענישה הנוהגת (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.2013)).

 

11. בביצוע עבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לצדן קבע המחוקק ענישה מרבית של שנתיים ושלוש שנות מאסר בהתאמה, פגעה הנאשמת בזכות המוקנית לכל אדם לשלמות גופו, הגנתו מפני כל סוג של אלימות וזכותו החוקתית לשמירה על בטחונו האישי וכבודו. למותר לציין כי בימים אלה, כאשר האלימות גואה ברחבי הארץ, בשל סיבות של מה בכך, החל מוויכוח על סכומי כסף פעוטים או שימת ליבה של בחורה ועד למלחמות עבריינים המוציאים להורג אלה את אלה, על בתי המשפט להרים את תרומתם למלחמה בתופעות האלימות על כל גווניהן. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד לאינטרס הציבורי ולהעביר מסר ברור כדי שידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות כדרך לפתרון סכסוכים, כי הוא עשוי לשלם על כך בחרותו. בביצוע העבירות, פגעה הנאשמת בערכים אלו פגיעה של ממש, במרום חומרתם, עת הפנתה זעמה לכל מי שנקרה בדרכה, גרמה למתלוננת, לילדיה הקטינים ולהוריה המבוגרים, חבלות גופניות ונפשיות, בביתם מבצרם באישון הלילה, ורמסה את כבודם, ללא כל סיבה.

 

12. בביצוע עבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, לצדה קבע המחוקק ענישה מרבית של חמש שנות מאסר, פגעה הנאשמת בחסר ישע, בכבודה, בביטחונה, בשלמות גופה ובשלוות נפשה של קטינה בת 10. מידת הפגיעה הינה רבה והשלכותיה ילוו את הקטינה עוד שנים רבות.

 

6

13. בבחינת נסיבות ביצוע העבירות יש לציין את חלקה הבלעדי של הנאשמת, שתקפה וחבלה במתלוננת, ילדיה הקטינים והוריה המבוגרים, בהתקף חייתי של זעם ואלימות, ללא כל קנטור או התגרות מצדם, משל מדובר בתסריט לסרט אימה. מדובר במסכת אלימה, קשה לעיכול ולהבנה, שנמשכה דקות ארוכות, במהלכה תקפה הנאשמת בברוטאליות את המתלוננת, אך בשל בקשה לחדול מלהקים רעש בחדר המדרגות הציבורי בשעה 3:00 בבוקר. הנאשמת התפרצה באלימות חסרת רסן, ובין היתר משכה ותלשה את שערות ראשה של המתלוננת, הלמה בחזה, הכתה אותה במכת אגרוף, חבטה את ראשה ברצפה, רכנה מעליה ואיימה להרוג אותה. כתוצאה מהמהומה, הקיצה בתה הקטינה וחזתה במראה כה נורא, שבו אימה מוטלת על הרצפה ומעליה הנאשמת בהתפרצות זעם והשתוללות שלוחת רסן רוכנת מעליה, חובטת ראשה ברצפה ומאיימת להרוג אותה. הנאשמת מצדה לא נרתעה למראה הקטינה המפוחדת, אלא ראתה בה מטרה נוספת, תפסה בשערותיה, טלטלה אותה לכל עבר עד שגופה נחבט בשולחן. המתלוננת בחוסר אונים נשכה את הנאשמת כדי לשחרר את בתה מאחיזתה. גם בנה הקטין של המתלוננת הקיץ משנתו והחל לבכות. המתלוננת, מתוך חשש לילדיה ולעצמה, הורתה לשניים להזעיק את הוריה, המתגוררים באותו בניין מגורים. לאחר שהגיעו הסבא והסבתא לזירה, הנאשמת לא חמלה עליהם, פגעה בבטנם, הפילה את הסבא, חבטה בראשו ובעטה בחזהו מספר פעמים. הנאשמת מיאנה לדרישות לצאת מהדירה ובחרה לשכב על הרצפה ולהניף רגליה לכל עבר, ובדרך זו בעטה מספר פעמים בבטנה של הסבתא בת ה-64, ובחזהו ובבטנו של הסבא בן ה-74, ואף הפילה אותו ארצה. הסבא והסבתא ניסו להרים את הנאשמת מהרצפה מספר פעמים, ללא הצלחה, בעוד הנאשמת ניסתה לנשוך את הסבא בידו. בלית ברירה, נטלה הסבתא סיר עם מים ושפכה תכולתו על הנאשמת. לבסוף, הצליחו הסבתא והסבא למשוך את הנאשמת אל מחוץ לדירה ולסגור אחריה את הדלת. אך הנאשמת, סברה ככל הנראה שלא די בכל האלימות האכזרית שהפגינה וניסתה לשוב לתוך הדירה, הלמה בחוזקה על דלת הדירה, בעוד הסבא והסבתא נאלצו לתמוך בדלת מתוך הדירה, על מנת למנוע מהנאשמת לשבור אותה. בהמשך, עת הגיעו השוטרים למקום, אמרה הנאשמת למתלוננת בנוכחותם: "אני אזיין אותה, אני אהרוג אותך, השכנים מהקומה הרביעית אני אזיין גם אותם ... אני לא אוותר לה בחיים ואהרוג אותה". כתוצאה ממעשי הנאשמת נגרמו למתלוננת, חבלות ממשיות בדמות פצע נשיכה ללא חסר עורי באמה השמאלית, כאב ורגישות בראש ובחזה ונתלש חופן שערות מראשה. לקטינה נגרם פצע שפשוף שטחי באגן שמאל. השתיים פונו לבית החולים. המתלוננת טופלה בזריקה, אנטיביוטיקה ומשככי כאבים (ת/3). המתלוננת מסרה בתצהירה כי נותרה לה צלקת בעקבות הנשיכה ומשקפיה נשברו (ת/6). הקטינה טופלה בחיטוי וחבישת הפצע (ת/5) ונותרה לה צלקת על בטנה שגורמת לה סבל ופגיעה תדמיתית. נמסר כי הקטינה מנסה לטשטש את הצלקת באמצעות מדבקות קעקוע. למתלוננת ולילדיה נגרמו נזקים נפשיים. נמסר כי הקטינים מפוחדים. הקטינה חוותה את האירוע כניסיון להרוג את אמה לנגד עיניה. הנזק הפוטנציאלי ממעשיה של הנאשמת, היה עשוי לעלות בחיי אדם ככל שלא היה עולה בכוחם של הסבא והסבתא לגרור את הנאשמת אל מחוץ לדירה עד לבוא השוטרים. נמסר כי הנאשמת הייתה תחת השפעת אלכוהול, אך לא נטען לסייג לאחריות פלילית ולמעשה ההתנהלות הכוללת של הנאשמת מצביעה על יכולתה להבין את אשר עשתה, את הפסול שבמעשיה והיא יכלה להימנע מהם. מדובר במסכת אלימה ואכזרית כלפי קרבנות חלשים ותמימים שכל מבוקשם היה לישון שנת ישרים בביתם באישון הלילה.

 

14. נוכח ייחודיות הנסיבות והשתלשלות האירוע מושא כתב האישום נמצא קושי רב לאתר מקרים דומים לאירוע בו עסקינן, לצורך בחינת מדיניות הענישה הנהוגה. עם זאת, בחינתאירועים קרובים בחלקם, ככל הניתן, הכוללים חלק מהעבירות שביצעה הנאשמת, מלמדת על מנעד ענישה רחב תלוי נסיבות המעשה, העושה ומקבץ העבירות שבוצעו. כך למשל:

 

      א.  ברע"פ 7734/12 טימור מגידוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.10.2012), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם, על פסק דין שדחה את ערעורו על חומרת העונש. הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שתקף סועדים במסעדה, במכות אגרוף ובאמצעות בקבוק, גם בשעה שהמותקף שכב על הרצפה, חבול וחסר אונים. לנפגעים נגרמו חבלות והם נזקקו לטיפול רפואי. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

 

      ב.   ברע"פ 4883/12 שלום דוד הררי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28.6.2012), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם על פסק דין, במסגרתו התקבל ערעור המאשימה על העונש. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפרת הוראה חוקית, בכך שעל רקע סירוב נהג מונית להכניס 5 נוסעים לרכבו, חסמו הנאשם וחבריו את דרכו, הכו אותו והשליך עליו אבן שפגעה ברגלו. לנהג המונית נגרמו חבלות שונות שמנעו ממנו לשוב לעבודה במשך 13 ימים. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פיצוי וצו מבחן לשנה.

 

      ג.   ברע"פ 1578/06 האני כילאני ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.8.2006), נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה ערעורם של נאשמים, אשר הורשעו לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת קטין (לנאשם אחד), בכך שעל רקע חוב כספי, תקפו אחרים ביניהם קטין, בעזרת מוט. לקטין נגרמה נפיחות בקרקפת; לבגיר נגרמה פציעה מדממת בפניו. על הנאשמים, בעלי עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

 

7

      ד.   בע"פ (מח' ב"ש) 40528-08-13 דוד אביטבול נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.12.2013) התקבל חלקית ערעור שהגיש נאשם, שהורשע על יסוד הודאתו, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, בכך שעל רקע סכסוך שכנים, דחף את המתלוננת בשתי ידיו, משך בשערות ראשה, הפילה לרצפה ודחף אותה עד שהתגלגלה במדרגות, אחז בסכין מטבח ואיים לפגוע בה. למתלוננת נגרמו המטומות ושפשופים. בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה הולם שבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו מאסר מותנה וקנס.

 

      ה.  בע"פ (מח' חי') 55104-02-13 יאסר שולי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.4.2013), הורשע נאשם בעבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה חמורה, בכך שנגח בפניו של תלמיד בבית הספר וגרם לו לשבר באף. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, פיצוי וצו מבחן.

 

      ו.   בע"פ (מח' מרכז) 16160-10-11 יניב טבנציק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.12.2011) הורשע נאשם, לאחר שמיעת הוכחות, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים, בכך שעל רקע ויכוח בעניין תשלום לוועד בית, משך ותלש את זקנו של המתלונן, אחז בחולצתו, חבט בעיניו, הכה בלסתו באגרופו וכופף את אצבעות ידו. למתלונן נגרמו סימנים אדומים, שריטות וחתכים. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ופיצוי.

 

      ז.   בעפ"ג (מח' ב"ש) 51864-05-10 דגנה אדנאו אינגידה נ' מ.י. פרקליטות אשקלון (ניתן ביום 28.6.2010) התקבל ערעורו של נאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע עבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, בכך שבשעת חצות, ברחוב, בהיותו בגילופין עקב אחרי קטינה בת 16. לאחר שהקטינה התעלמה מהנאשם, הוא תפס אותה בצווארה וחנק אותה. הקטינה נשכה את הנאשם בכדי להשתחרר מאחיזתו. הנאשם משך את ידו מפיה ובתוך כך נעקרה לה שן קדמית ונגרמו לה לחבלות נוספות. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי.

 

      ח.  בת"פ (י-ם) 23075-05-14 מדינת ישראל נ' דוד טוביה קיל (ניתן ביום 20.12.2015) הורשע נאשם על יסוד הודאתו בביצוע עבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, בכך שבעת נהיגה הופתע מקטין בן 10 שרכב על אופניו ונפגע מרכבו. הנאשם יצא מרכבו, תפס את הקטין בצווארו והכה אותו בגבו ובראשו. הקטין נפל, רעד והטיל מימיו מפחד. לקטין נגרם סימן אדום בצווארו. נקבע מתחם ענישה שבין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטל צו של"צ בהיקף של 250 שעות, מאסר מותנה ופיצוי.

 

8

      ט.  בת"פ (אי') 19140-10-11 מדינת ישראל נ' חוסיין זכריה (ניתן ביום 20.1.2015) הורשע נאשם לאחר שמיעת הוכחות, בביצוע עבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שעל רקע ויכוח, חבט בפניו של אחר, פגע בעינו באמצעות מנעול, הפילו ארצה ובעת שהיה שרוי על הרצפה, חבט בגבו באמצעות מקל. לנפגע נגרמו נפיחות והמטומות שהצריכו טיפול רפואי. נקבע מתחם ענישה שבין מאסר מותנה ל-12 חודשי מאסר. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו מאסרים מותנים, פיצוי, קנס והתחייבות.

 

      י.   בת"פ (אי') 16322-08-11 מדינת ישראל נ' רן הרשקוביץ' (ניתן ביום 27.7.2014) הורשע נאשם לאחר שמיעת ראיות, בשני אירועים: האחד, איומים ותקיפה סתם; השני, איומים בלבד, בכך שאיים ותקף את מעסיקו לשעבר, הכה בראשו באמצעות קסדת אופנוע ואיים להמשיך לפגוע בו. לאירוע התקיפה והאיומים נקבע מתחם ענישה הולם שבין 5-15 חודשי מאסר. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, פיצוי, קנס והתחייבות.

 

      יא. בת"פ (י-ם) 20802-08-13 מדינת ישראל נ' מיכאל מגלשוילי (ניתן ביום 10.2.2014) הורשע נאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ניסיון תקיפה ואיומים, בכך שעל רקע ויכוח במקום עבודתו, השליך אבנים על רכב מאוכלס ולמשרד שבו ישב מנהל המקום. בהמשך איים לפגוע בנוכחים. למתלונן נגרמו חבלות בסנטר, אדמומית בצוואר והמטומה באמה. נקבע מתחם ענישה שבין מספר בודד של חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 5 חודשי מאסר בפועל לצד הפעלת מאסר מותנה ומאסרים מותנים.

 

      יב. בת"פ (ב"ש) 18619-11-13 מדינת ישראל נ' רושל זאורוב (ניתן ביום 22.1.2014) הורשע נאשם על יסוד הודאתו בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם, בכך שבעקבות ויכוח במהלך מסיבה, תקף את המתלוננת, שפך עליה משקה, אחז בשערות ראשה, דחף את ראשה לקיר ובעט בגבה. למתלוננת נגרמו שריטות ונפיחות בפנים. בהמשך, בעט הנאשם באחרת שניסתה להפריד בינו לבין המתלוננת והיא נשכה אותו. נקבע מתחם ענישה שבין 6 ל-14 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, בעל עבר פלילי, הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל,הפעלת מאסר מותנה, כך שתקופת המאסר הועמדה על 11 חודשים, מאסרים מותנים ופיצוי.

     

9

      יג.  בת"פ (י-ם) 4372/09 מדינת ישראל נ' חגי בן שימול (ניתן ביום 3.12.2013) הורשע נאשם בעבירה של תקיפת קטין, בכך שבתפקידו כמאבטח במועדון, אחז בחוזקה ביד המתלונן והכה בפניו. נקבע מתחם ענישה שבין מאסר בעבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל. בשל הליך שיקומי, סטה בית המשפט לקולא מהמתחם, והטיל על הנאשם 250 שעות של"צ, מאסרים מותנים ופיצוי.

 

      יד. בת"פ (עכ') 13266-12-11 מדינת ישראל נ' ג'מיל עוסמאן (ניתן ביום 3.7.2013) הורשע נאשם בעבירה של תקיפת קטין חסר ישע, בכך שבתפקידו כנהג הסעות לבית ספר, הכה קטין בן 17 באמצעות ידיו בצווארו ובפניו, זרק עליו תיק, הטיח אותו על הרצפה, בעט ברגליו והכה אותו וגרם לו שריטות וסימנים אדומים בצוואר. על הנאשם, ללא עבר פלילי, הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסרים מותנים, קנס ופיצוי.

 

      טו. בת"פ (אשד') 27510-07-12 מדינת ישראל נ' אושנגי גדבנישוילי (ניתן ביום 26.5.2013) הורשע נאשם, על יסוד הודאתו, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שעל רקע ויכוח עם לקוח בן 70 אליו הגיע לשם הרכבת ריהוט, הכה אותו בכל חלקי גופו בבעיטות ובמכות אגרוף. המתלונן נזקק לטיפול רפואי. נקבע מתחם ענישה שבין מאסר מותנה לבין 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט חרג מהמתחם לחומרה, משיקולי שלום הציבור לנוכח גילו הצעיר של הנאשם וגילו המבוגר של הנפגע, והטיל על הנאשם, בעל עבר פלילי, 6 חודשי מאסר בפועל לעבודות שירות, מאסר מותנה, קנס, פיצוי והתחייבות.

     

      טז.            בת"פ (ת"א) 10650/01 מדינת ישראל נ' ספורי פייסל ואח' (ניתן ביום 24.12.2003) הורשעו שני נאשמים בביצוע עבירה של תקיפת קטין הגורמת חבלה של ממש, בכך שעל רקע חשדם שהקטין גנב תכשיטים מבית ידידתם, תקפו אותו וגרמו לו חבלות של ממש. על הנאשמים, בעלי עבר פלילי, הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, כאשר בעניינו של הנאשם 2 הופעל מאסר מותנה ולכן תקופת מאסרו הועמדה על 18 חודשים, מאסר מותנה ופיצוי.

 

15. מכל המקובץ, לאור ריבוי העבירות, הקורבנות והנסיבות הייחודית במקרה דנא, באתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות שביצעה הנאשמת הינו בין 10 לבין 36 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנית וענישה כלכלית.

 

 

האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחמי הענישה ?

10

 

16. לא מצאתי הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם, היות והנאשמת דחתה את הצעת שירות המבחן לשלבה במסגרת טיפולית ייעודית לגמילה מצריכת אלכוהול וסמים ובשל קשייה להבין את חמרת מעשיה. מנגד, לא מצאתי לחצות את רף מתחם הענישה לחומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור. אי-לכך, מכלול השיקולים, לרבות שיקולי הרתעת הנאשמת ואחרים כמותה ינחוני בקביעת העונש המתאים בגדר מתחם הענישה (סע' 40ו ו-40ז לחוק העונשין).

 

 

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

 

17. בגזירת העונש המתאים לנאשמת, בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין, יובאו בכלל חשבון נסיבותיה האישיות, שאינן קשורות בביצוע העבירות. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009)).

 

 

 

 

11

18. שירות המבחן חיבר תסקיר ביחס לנאשמת, במסגרתו סקר את קורות חייה ורקעה המשפחתי, אך מפאת צנעת הפרט אמנע מלפרט מעבר לנדרש. הנאשמת, רווקה בת 20, התקשתה להשתלב במסגרות לימודיות ועד לאירוע כתב האישום עבדה כקופאית ברשת מזון באילת. ברקעה ניסיונות אובדניים, הרשעות בפלילים בשלן ריצתה מאסר בפועל, ולכן לא גויסה לצבא. בעקבות הליך משפטי שהתנהל בעניינה, שולבה הנאשמת בהליך טיפולי, אך שיתפה פעולה באופן חלקי. הנאשמת שללה בעיית התמכרות לסמים ולאלכוהול, ולא הביעה עניין בהליך גמילה. נמסר כי הנאשמת הביעה חרטה וצער על מעשיה, אך הכחישה שפגעה בקטינה ובסבא. הנאשמת מסרה כי פעלה על רקע שתיית אלכוהול מופרזת לאחר מריבה קולנית עם בן זוגה והשליכה את כעסה על המתלוננת. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת אינה מקבלת אחריות מלאה למעשיה ואינה מסוגלת לבחון את חומרת העבירות והשלכות מעשיה. התקבל הרושם כי הנאשמת מתקשה לווסת רגשותיה ותגובותיה, כך שללא טיפול מתאים, קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה ופוגעת מצדה כלפי הסביבה. נמסר כי על אף שהנאשמת נידונה בעברה בגין עבירה דומה, בהיותה קטינה, הוטלו עליה עונשי מאסר ומאסר מותנה והיא אף שולבה במסגרת טיפולית, אך לא היה בכל אלה כדי להרתיעה ממעורבות חוזרת בפלילים. בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן להציב בפני הנאשמת גבולות מרתיעים וסמכותיים בדרך של מאסר. הוצע כי במסגרת תקופת השליש במאסר, תיבחן האפשרות לשכן את הנאשמת בהוסטל שיקומי המיועד לאסירות משוחררות.

 

19. בבסיס השיקולים לחומרה עומדת המדיניות המשפטית הנהוגה בעבירות שביצעה הנאשמת. עבירות אלימות בכלל, ובפרט אלה המבוצעות כלפי קטינים וגורמות לחבלות מחייבות נקיטת ענישה הולמת שתבטא את

 

      על אף שהנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום ובביצוע העבירות שיוחסו לה, הסתבר כי לפני שירות המבחן המעיטה הנאשמת באחריותה למעשים ושללה פגיעה בקטינה ובסבא. לא נמסר כי הנאשמת ביקשה לתקן את תוצאות מעשיה, לפצות או להתנצל בפני קרבנותיה.

 

20. הנאשמת הורשעה בעברה בביצוע עבירות אלימות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם ע"י שנים או יותר והחזקת אגרופן או סכין, בשלן הוטלו עליה חודשיים מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי. על אף זאת, הנאשמת לא נרתעה מלשוב ולבצע עבירות אלימות נוספות, במהלך תקופת התנאי. בנסיבות אלה, מצאתי להביא בכלל חשבון, בקביעת העונש המתאים לנאשמת את הצורך להציב בפניה גבולות ברורים ולהרתיעה, כמו גם אחרים כמותה, לבל תשוב לבצע עבירות כה קשות ואלימות בעתיד.

 

21. לזכות הנאשמת הבאתי בכלל חשבון את גילה הצעיר, הודאתה בכתב האישום שתוקן לקולא, החיסכון בזמנו של בית המשפט והבעת צער וחרטה, גם אם לא הייתה משכנעת במיוחד. הבאתי בחשבון את נסיבות חייה הקשות של הנאשמת, כפי העולה מתסקיר שירות המבחן וממכתבה לבית המשפט (סעיף 40יא(8) לחוק העונשין). כמו כן, לא נעלמו מעיני החבלות שנגרמו למתלוננת במהלך האירוע, ביניהן פצע נשיכה, כפי העולה מהתמונות וממכתב השחרור מחדר מיון (נ/1, נ/2).

 

12

22. כאמור הנאשמת ביצעה את העבירות בעת שעמד נגדה עונש מאסר מותנה בר הפעלה למשך 7 חודשים, שהוטל עליה ביום 14.1.2013 בבית משפט השלום בעכו, במסגרת ת"פ 34384-05-12. בהתאם לסעיף 55(א) לחוק העונשין, נאשם שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יופעל המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. מונח "העבירה הנוספת" לצורך הפעלת עונש מותנה, הינה עבירה אשר ביצועה מפר את התנאי ומקימה בסיס להפעלת העונש המותנה ואין לערכאה המרשיעה את הנאשם בשל ביצוע העבירה הנוספת, שיקול דעת לגבי אורך התנאי. עם זאת, סעיף 56 לחוק העונשין מתיר לבית המשפט שיקול דעת להאריך את תקופת המאסר המותנה או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים בנסיבות המנויות בו. לאור המקובץ עד כה, ונוכח עברה של הנאשמת, לא מצאתי הצדקה להימנע מהפעלת המאסר המותנה. חומרת מעשי העבירות בהן הורשעה הנאשמת וביצועם בתקופת התנאי שהוטל עליה, מחייבים הפעלת המאסר המותנה. הנאשמת הועמדה לדין זמן קצר לפני האירוע והיה עליה לדעת כי כל סטייה מדרך הישר תגרור אחריה הפעלת העונש המותנה.

      עם זאת, נוכח גילה הצעיר ונסיבות חייה הקשות, לא מצאתי למתוח את שורת הדין עם הנאשמת ועל כן עונש המאסר המותנה ירוצה ברובו בחופף לתקופת המאסר שאגזור על הנאשמת.

 

23. מצאתי להשית על הנאשמת פיצוי ראוי לטובת קרבנותיה, על אף גילה הצעיר, נוכח הפגיעות הפיזיות והנפשיות שגרמה להם, ונזקקותם, בעיקר של הקטינים, למסגרת טיפולית פרטנית ומשפחתית על מנת לסייע להם להתגבר על הטראומה הקשה, ולשוב לנהל אורח חיים שלו ורגוע.

 

 

העונש המתאים לנאשמת

 

24. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, מצאתי להשית על הנאשמת עונש כדלקמן:

 

      א.  מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, אשר תמנה מיום מעצרה - 5.6.2015.

 

      ב.   הפעלת מאסר על תנאי - מופעל בזאת מאסר על תנאי בן 7 חודשים, שהוטל על הנאשמת ביום 14.1.2013 בת"פ 34384-05-12 בבית משפט השלום בעכו, כאשר חודשיים ירוצו במצטבר לעונש המאסר שנגזר לעיל והיתרה בחופף.

 

            סך הכל תרצה הנאשמת 20 חודשי מאסר בפועל, שמניינם ממועד מעצרה.

 

      ג.   מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה תבצע עבירת אלימות מסוג פשע.

 

13

      ד.   מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה תבצע עבירת אלימות מסוג עוון, למעט תגרה.

 

      ה.  פיצוי למתלוננת ולקטינים (ע.ת.1) בסכום כולל של 12,000 ₪ אשר ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט בתוך 6 חודשים ממועד שחרורה. המזכירות תעביר את דמי הפיצוי לידי המתלוננת, לפי כתובת עדכנית שתמסור המאשימה למזכירות בתוך 30 יום.

 

      ו.   פיצוי לסבא והסבתא בסכום כולל של 3,000 ₪ אשר ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט בתוך 6 חודשים ממועד שחרורו. המזכירות תעביר את דמי הפיצוי לידי ע.ת.2, לפי כתובת עדכנית שתמסור המאשימה למזכירות בתוך 30 יום.

 

      ז.   קנס - בסכום של 2,000 ₪, או מאסר למשך 45 ימים תחתיו. הקנס ישולם בתוך 8 חודשים ממועד שחרורה. פיגור בתשלום יחייב את הנאשמת בתוספת פיגורים כחוק.

 

25. השב"ס יבחן, לפי שיקול דעתו, את האפשרות לשלב את הנאשמת במסגרת טיפולית-שיקומית במהלך ריצוי עונשה.

 

26. המוצגים יושמדו/יחולטו/יושבו לשיקול דעת המאשימה.

 

27. העתק יישלח לשירות המבחן, למתלוננת ולהוריה.

 

 

 

 

 

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום. 1

 

 

 

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הצדדים.

 

                                                           

 

 

15

14