1

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד טל אדיר כהן

הנאשם 1 וב"כ עו"ד מיכה גבאי

 

 

גזר דין

 

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), נסיון ייצור נשק- עבירה לפי סעיפים 144(ב2) ו-25 לחוק, נהיגה בזמן פסילה- עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח- עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970.

 

על פי כתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 19.3.15, קשר הנאשם קשר עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למאשימה, לייצר נשק למטרה שאינה ידועה למאשימה.

2

במסגרת הקשר קיבל הנאשם לחזקתו רכב מסוג "מזדה" (להלן- הרכב), אשר נגנב מבעליו ביום 10.12.14, מספרי השלדה והמנוע שלו הושחתו, והורכבו עליו לוחיות זיהוי של רכב אחר, והחביא את הרכב בלול נטוש במשק 56 במושב זוהר.

במסגרת הקשר, הנאשם או מי מטעמו, הכניס לרכב רכיבים שונים במטרה להפכו לנשק, כמפורט להלן: בחלק האחורי של הרכב, בין מושב הנוסעים האחורי למושב הקדמי, הונח מכל מתכת המכיל גז פחמימני מעובה (בלון גז בישול) במשקל 12 ק"ג, על גבי מושב הנוסעים האחורי הונחו מכל פלסטיק גדול המכיל בנזין וארבעה שקי חול, כששמיכה מכסה אותם, ובדופן הימנית של הרכב, היינו בתוך דופן דלת ימנית קדמית ובתוך דופן דלת ימנית אחורית, הוסלקו חמישה מכלי מתכת המכילים גז פרופן, ושנים עשר גרביים שלתוכם הוכנסו בסך הכל למעלה מ-500 ברגים ואומים.

 

במסגרת הקשר, בתאריך 19.3.15, בסמוך לשעה 17:20, הגיע הנאשם למשק יחד עם חברו, התניע את הרכב בסיוע החבר, ובסמוך לשעה 18:06 יצא מהמשק כשהוא נוהג ברכב לכיוון קרית גת, וזאת למרות שנפסל מנהיגה. מספר דקות לאחר מכן, החנה הנאשם את הרכב ברחוב רחבת הרימונית 1 בקרית גת, ומיד לאחר מכן נעצר על ידי שוטרים בסמוך לרכב, ויחידת חבלה משטרתית פירקה את הרכב בסיוע רובוט, והוציאה מתוכו את הרכיבים שתוארו לעיל.

 

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום כחלק מהסדר טיעון שהושג בין הצדדים, לאחר שמיעת חלק מהראיות, במסגרתו תוקן כתב האישום, והוסכם בין הצדדים כי המאשימה תגביל עתירתה לעונש של 7 שנות מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי, ואילו ההגנה תטען לעונש באופן חופשי, לאחר שיתקבל תסקיר של שירות המבחן.

 

תסקיר שירות המבחן

בתסקיר שירות המבחן פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, בן 39, אב לשני ילדים קטינים, אשר התגרש מאשתו במהלך מעצרו הנוכחי, שגילה במהלך חייו קושי להסתגל למסגרות לימודיות ותעסוקתיות.

שירות המבחן ציין, כי הנאשם מוכר להם מקשר טיפולי שהתקיים בשנים 2012-2014, בעקבות עבירת אלימות במשפחה ועבירות על חוק מע"מ, במסגרתו שולב בטיפול במסגרת "דיאלוג מחודש", אך בחודש ינואר 2014 נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות המע"מ, ובהמשך ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, שלא הספיק לבצע בגין מעצרו בתיק הנוכחי. שירות המבחן ציין, כי במסגרת אותו טיפול, הנאשם רכש הבנה בסיסית למחירים שגבתה ממנו התנהגותו האלימה ורכש כלים לשליטה עצמית, הגם שהעריך קיומה של אמביוולנטיות ביחס לניתוק מהעולם העברייני.

3

 

הנאשם הודה גם בפני שירות המבחן בעובדות כתב האישום המתוקן, וטען כי במסגרת ההליך הטיפולי ערך מאמצים רבים לשנות את התנהלותו וניתק את קשריו החברתיים השוליים, אך כאשר איבד את עבודתו הוא נקלע למצוקה כלכלית קשה ומצבו המשפחתי התדרדר, ועל כן פנה לביצוע העבירה. עם זאת, טען הנאשם כי הוא לא עסק בהכנת הרכב ולא ידע דבר על מהותו, אלא רק העבירו למקום שהתבקש, כשהבין באופן עקיף שהרכב מיועד לביצוע עבירה כלשהי.

הנאשם ביטא בפני שירות המבחן חרטה ובושה לגבי חזרתו לביצוע עבירה לאחר ההליך הטיפולי הקודם, וציין כי על אף המחיר הכבד שהוא משלם כיום, הוא חש הקלה מסוימת על כך שנתפס בטרם התרחשה פגיעה באחר.

 

להתרשמות שירות המבחן, הנאשם בעל דימוי עצמי נמוך וקושי לקבל גבולות, סמכות ומחויבות, שלאורך השנים התנהל באופן שולי, על פי מערכת ערכים עבריינית ואלימה כלפי סביבתו. מנגד, התרשם כיום מתחושות קשות של בושה, חרטה וכאב, ומאבקים פנימיים של הנאשם עם עצמו ועם סביבתו החברתית.

במסגרת גורמי הסיכון ציין שירות המבחן את מאפייניו האישיים של הנאשם, קיומן של נורמות עברייניות מופנמות, דימוי עצמי נמוך, התנהלות כוחנית, מעורבותו הפלילית החמורה בתיק זה, וקשייו להתנתק מסביבה שולית.

לגבי גורמי הסיכוי התייחס שירות המבחן להליך הטיפולי שעבר הנאשם, אינטליגנציה גבוהה, חרטה וקבלת אחריות, יכולת לבקש עזרה וליצירת קשר.

בשקלול הדברים העריך שירות המבחן שעדיין קיים סיכון להמשך התנהגות פורצת גבול.

לאור כל האמור לעיל ולאור חומרת העבירה, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, אך המליץ כי בשיקולי הענישה יובאו בחשבון ההליך הטיפולי שעבר, הבעת החרטה ורצונו של הנאשם להמשיך בהליך שיקומי בכלא.

 

ראיות וטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה הגישה כראיות לעונש את גליון הרישום הפלילי של הנאשם, ממנו עולה כי לנאשם 10 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, לרבות עבירת חטיפה, רכוש ומע"מ, חלקן ישנות. בשנת 2009 נדון הנאשם פעמיים בגין עבירות של היזק לרכוש במזיד, העלבת עובד ציבור והתנהגות פסולה במקום ציבורי, בשנת 2014 נדון בגין עבירות של ידיעה כוזבת לפי חוק מע"מ (עבירות מ-2009) למאסר למשך 7 חודשים וקנס בסך 15,000 ₪, ב-4.3.15 נדון בגין עבירות של נסיון תקיפה ואיומים ל-6 חודשי עבודות שירות וענישה נלווית, וב-29.7.15 נדון לענישה מותנית בגין עבירת איומים.

4

בנוסף, הגישה ב"כ המאשימה תמונה של הרכיבים שהוצאו מן הרכב.

 

במסגרת הטיעונים לעונש, הפנתה ב"כ המאשימה לחומרת העבירות שביצע הנאשם, לעונש הקבוע לצד העבירה של נסיון ייצור נשק, ולחריגותו של המקרה גם יחסית למקרים חמורים של שימוש בחומרי חבלה למטרות פליליות. עוד הפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, לתכנון, ולנזק הפוטנציאלי הרב לחיי אדם, שנמנע רק כתוצאה מפעילות משטרתית ולא מחמת חרטה של הנאשם, כאשר לדבריה היה חסר רק נפץ, פתיל וכמות זעירה של חומר נפץ כדי להפוך את הרכב לרכב תופת.

לדבריה, מדובר באירוע פלילי ראשון מסוגו, ולכן לא ניתן להציג פסיקה בנסיבות דומות, אלא רק פסיקה במקרים קלים יותר, ממנה ניתן ללמוד על העונש הראוי בענייננו. בהתחשב בכל הנסיבות עתרה ב"כ המאשימה לקביעת מתחם ענישה שבין 7 ל-11 שנות מאסר בפועל.

 

אשר לגזירת עונשו של הנאשם, הפנתה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל גם עבירות אלימות, לעובדה שנדון בעבר לעונשי מאסר, ולעולה מהתסקיר כי הנאשם טבוע עמוק בעולם העברייני, וכי נשקף ממנו סיכון להמשך התנהגות פורצת גבול, כל זאת למרות הליך טיפולי שעבר. בנוסף, הפנתה ב"כ המאשימה לדברי הנאשם בפני שירות המבחן לגבי העבירה הנוכחית, מהם ניתן ללמוד על העדר הפנמה ממשי, ועל כך שביצע את העבירות בשל בצע כסף.

על כן טענה ב"כ המאשימה, כי העונש אותו מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם במסגרת ההסדר הוא שקול ומדוד, ועתרה להטיל עליו עונש של 7 שנות מאסר, מאסר על תנאי מרתיע שיחול על מגוון פעילויות עברייניות, פסילה ארוכה של רישיון הנהיגה, פסילה על תנאי וקנס משמעותי שיעקר את כדאיות ביצוע העבירה.

 

ב"כ הנאשם טען, כי על בית המשפט לדון את הנאשם בהתאם לעובדות בהן הודה, ולא בהתאם לתחושות המשטרה או המאשימה בנוגע לחומרת האירוע וחריגותו. לדבריו, יש להביא בחשבון את העובדה שכתב האישום אינו מייחס לנאשם כוונה לפגוע בכלל או באדם ספציפי, אלא מתייחס למטרה שאינה ידועה בבירור למאשימה, את העובדה שמחוות דעת המומחה שניתנה בתיק עולה כי חסר מכשיר ההפעלה על מנת שיהא מדובר במטען (יצוין כי חוות הדעת לא הוגשה), ואת העובדה שהנאשם הינו היחיד מתוך חברי הקשר הפלילי שנותן את הדין על המעשה.

5

לדבריו, פסקי הדין שהגישה ב"כ המאשימה עוסקים בעבירות חמורות יותר, והעונשים שהוטלו במסגרתם נמוכים מהמתחם לו עתרה. בנוסף, הפנה הסנגור לפסקי דין שעסקו במקרים שייצרו נשק במטרה לפגוע, על רקע סכסוכים בין עבריינים, או במקרים בהם נגרמו פגיעות, ובהם הוטלו עונשים קלים משמעותית מהמתחם לו עתרה המאשימה, ועל כן עתר לקביעת מתחם עונש ראוי הנע בין 15 ל-40 חודשי מאסר.

 

אשר לגזירת עונשו של הנאשם, הפנה הסנגור לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כעולה מהתסקיר, לטענה שהתגרש בעקבות ההליך הפלילי בתיק זה, להודאתו, לרגשי הבושה והחרטה שהביע, ולהליך הטיפול שעבר במסגרת התיק הקודם. לדבריו, מבלי להקל ראש, עברו הפלילי אינו מעיד על היותו מסוכן, והוא ריצה רק עונש אחד של מאסר בפועל ממש, בתיק המע"מ. עוד הפנה הסנגור להמלצת שירות המבחן לשלב את הנאשם בהליך שיקום, ולכך שכיום מצוי הנאשם בקשר עם העובדת הסוציאלית בכלא שקמה.

לאור כל האמור, עתר הסנגור להטיל על הנאשם עונש המצוי ברף התחתון של המתחם ולמעשה להסתפק בתקופת מעצרו.

 

הנאשם עצמו הביע חרטה ובושה על מעשיו, ביקש כי בית המשפט ייתן לו הזדמנות, ואמר שלא ישוב על מעשיו, שכן די לו בדברים שעבר בחייו ובכך שהפסיד את משפחתו.

 

דיון והכרעה

בסימן א1 לפרק ו' לחוק, שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" נקבע עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה, היינו, ניתן משקל בכורה לשיקולי הענישה של גמול, ונקבע כי בראש ובראשונה, על העונש להלום את חומרת העבירה בנסיבותיה ואת מידת אשמו של הנאשם.

 

העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות מאד, אשר הערכים המוגנים בגדריהן, הם ההגנה על חיי אדם, על שלמות גופו, שלומו, בטחונו ורכושו של הציבור, וכן ההגנה על המורל ועל תחושת הבטחון של הציבור.

התופעה של שימוש בנשק חם, ובכלל זה חומרי נפץ ומטעני חבלה, או נשק שייעודו לשימוש צבאי, במסגרת סכסוכים עברייניים, הינה תופעה קשה ומסוכנת לשלום הציבור ולבטחונו, כאשר למרבה הצער התופעה של "פיגועים פליליים" המבוצעים בלב אזורי מגורים, הלכה והפכה נפוצה בשנים האחרונות, והביאה לא פעם לפגיעות בנפש, לרבות באזרחים תמימים שנקלעו לזירת האירוע.

בענייננו, מדובר בעליית מדרגה של ממש, שכן מדובר למעשה בנסיון לייצר מכונית תופת, תוך שימוש ברכיבים מעצימי פגיעה, כגון ברגים, אומים ומיכלי גז, כאשר עד כה השימוש בנשק קטלני ומתועב זה, הטומן בחובו פוטנציאל פגיעה הרסני בהיקף גדול לחיי אדם ולרכוש, היה מוכר רק מפיגועים על רקע לאומני.

 

6

על כן, בית המשפט מחויב לתרום את תרומתו בדרך של הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, אשר תביע את שאט הנפש מתופעה זו, ומתוך תקווה שיהא בכך להביא למיגורה או למצער לצמצום היקפה.

בהקשר זה ראוי להפנות לדברים שנקבעו בע"פ 6210/13 גונן נ' מדינת ישראל (14.11.13):

"אין צורך להכביר מילים על מסוכנותם הרבה של חומרי נפץ ומטעני חבלה. מדובר בסכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. יש למגר תופעה של סחר, נשיאה והובלה של נשק. אין ניתן להתפשר. מידת הרחמים צריכה להיות מופנית יותר אל הציבור הרחב, מאשר כלפי המערער ואחרים שכמותו, שמסכנים חיי אדם בצורה שכזו."

 

 

 

יפים לעניין זה גם דבריו של חברי השופט א.ביתן בת"פ (מחוזי ב"ש) 56232-12-14 מדינת ישראל נ' מכלוף ואח' (8.9.15):

"מטעני חבלה מטבעם אינם משמשים את העבריינים להגנה עצמית, אלא למעשי תקיפה אלימים אכזריים ומסוכנים מאין כמותם. בהקשר זה אין כל מקום להתחשבות, הבנה או סלחנות ויש לטפל בתופעה ביד קשה ולמצות את חומר הדין כלפי כל אחת מהחוליות בשרשרת ההכנה, ההספקה והשימוש במטעני החבלה. ולדידי, אין להירתע מהטלת עונשי המאסר המרביים האפשריים".

 

ב"כ המאשימה הפנתה לפסקי הדין הבאים, מהם ביקשה ללמוד מקל וחומר על הענישה הראויה:

- ת"פ (חיפה) 14049-06-11 מדינת ישראל נ' סאלח (4.1.12), בו בעניינו של נאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, שהודה והורשע בעבירות של נשיאת נשק וירי מנשק חם במקום מגורים, לאחר שירה 6 כדורים מאקדח שנשא ללא רישיון, והוגש בעניינו תסקיר חיובי, הטיל עליו בית המשפט 42 חודשי מאסר בפועל.

עם זאת, ומעבר לכך שגזר הדין אינו רלוונטי לענייננו, ראוי לציין כי בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון הופחת העונש ל-28 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 1357/12 סאלח נ' מדינת ישראל (7.3.13)).

- ת"פ (י-ם) 420/09 מדינת ישראל נ' עזאם (12.4.10), בו בעניינו של נאשם בעל עבר לא מכביד, שהודה והורשע בעבירה של סחר בנשק, לאחר שסיפק לאחרים מטען חבלה שכלל מעטפת ובה שני זוגות צינורות, חומר פירוטכני, מערכת הפעלה אלחוטית ושלט אלחוטי תמורת סך של 4,000 ₪, הסביר לאחרים כיצד להפעיל את המטען, ערך לו בדיקת תקינות, ואף שמע מהם כי בכוונתם להניחו מתחת לכנף רכב, הטיל עליו בית המשפט 5 וחצי שנות מאסר בפועל, הרף העליון בהסדר הטיעון.

עם זאת, ראוי לציין כי בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, ובין היתר לאור העונשים שהוטלו על שותפיו, הופחת עונשו ל-42 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 2971/10 עזאם נ' מדינת ישראל (14.4.11)).

7

 

מנגד, הפנה הסנגור לאסופת פסקי דין, מהם ביקש ללמוד על הענישה הראויה לענייננו, ואולם חלקם הגדול של פסקי הדין ניתן במסגרת אימוץ הסדר טיעון "סגור", וברובם הצהירו הצדדים כי ההסדר הושג על רקע קשיים ראייתיים, כך שלא ניתן ללמוד מהם על מדיניות הענישה הנוהגת או הראויה.

על כן, ייסקרו להלן פסקי הדין הרלוונטיים בלבד, הגם שעניינם בעבירות קלות יותר מבענייננו:

- ע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (1.3.11), בו בעניינו של נאשם נעדר עבר פלילי, שהודה והורשע בעבירה של החזקת נשק, לאחר שהחזיק בדירתו לבנת חבלה ואצבע חבלה המכילות חומר נפץ מרסק, והעבירן לאחר שנשא אותן ברכבו, שהוגש בעניינו תסקיר חיובי, והתביעה הגבילה טיעוניה ל-12 חודשי מאסר בפועל, הקל בית המשפט העליון בעונשו מ-9 חודשי מאסר בפועל, ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות.

- ע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל (22.1.02), בו בעניינו של נאשם בעל עבר פלילי, שהורשע בעבירות של הכנה ונשיאה של נשק והכנת עבירה בחומרים מסוכנים, וזוכה ע"י בית המשפט העליון מעבירות של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה ונסיון הצתה, לאחר שבעקבות הפיגוע בדולפינריום, הגיע לאזור מסגד חסן בק בתל אביב, הכין 10 בקבוקי תבערה, הטמין 8 מהם במקום סמוך ופנה לעבר המסגד כששני בקבוקי תבערה בכיסיו, אך כשראה שהמקום מכותר בשוטרים ואין בו ערבים, החליט שאין טעם לזרוק אותם, הוחלט להקל בעונשו, לאור הזיכוי מ-15 ל-12 חודשי מאסר בפועל.

- ת"פ (חיפה) 5006/06 מדינת ישראל נ' אחסאן (28.1.07), בו בעניינו של נאשם בעל עבר פלילי ומאסר מותנה בר הפעלה, שהורשע בעבירה של נשיאת נשק, לאחר שנשא מטען צינור מתכת שבתוכו אבקת שריפה, הטיל עליו בית המשפט 24 חודשי מאסר בפועל והפעיל את המאסר המותנה כש-9 חודשים מתוכו במצטבר.

- ת"פ (מרכז) 7658-05-14 מדינת ישראל נ' דאוד (8.6.15), בו בעניינו של נאשם צעיר, שבעברו הרשעה בעבירת אלימות, שהודה והורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע ונסיון לייצור נשק בצוותא חדא, לאחר שחבר לאחרים במטרה להקים חולית טרור, שתבצע פיגועים בנשק חם נגד מטרות ישראליות ויהודיות, והם ניסו לייצר מטען חבלה ללא הצלחה, ונעצרו ע"י הבטחון המסכל הפלסטיני, כאשר חלקו בנסיון ייצור המטען היה מצומצם מאד, קבע בית המשפט מתחם עונש הולם שבין 15 ל-40 חודשי מאסר, והטיל עליו 28 חודשי מאסר.

- ת"פ (חיפה) 5128/06 מדינת ישראל נ' סת (20.6.07), בו בעניינו של נאשם בעל עבר בעבירת סמים, שהורשע בעבירות של יבוא נשק, החזקת אביזר לנשק, ונסיון להחזיק, להוביל ולייצר נשק, לאחר שבארגז ששלח מארה"ב נתפסו מוסלקים כלי נשק, תחמושת, אביזרים וכלים להכנת תחמושת, לרבות 2 ליטר אבק שריפה, הוטל עונש של 30 חודשי מאסר.

 

8

אין ספק כי העבירות שנדונו בפסיקה שהציגו ב"כ הצדדים, קלות באופן משמעותי מהעבירות בענייננו, הן מבחינת סעיפי העבירות, הן מבחינת נסיבות ביצוען והן מבחינת טיב הנשק.

 

עוד ראוי להזכיר את ע"פ 3396/09 אלהיב נ' מדינת ישראל (5.9.11), בו בעניינו של נאשם צעיר, בעל עבר פלילי קל, שהורשע בעבירות של ייצור נשק, סחר בנשק, החזקת נשק, נסיון לקשירת קשר לפשע, זיוף ושימוש במסמך מזויף, לאחר שבשלוש הזדמנויות מכר לסוכן משטרתי מטעני חבלה מאולתרים שייצר בביתו מצינור, ראשי גפרורים ופתיל השהייה, המכיל חומר פעיל מסוג דינמיט ונפץ, תמורת 1,500-2,500₪ למטען (ובסך הכל מכר 9 מטענים), וכן החזיק בביתו רכיבים של מטעני חבלה, שכללו חומרי נפץ מסוגים שונים, חומרים פירוטכניים, ופתילי השהייה, והחזיק במקום מסתור מטען חבלה מאולתר שהכין, אושר עונש מאסר בן 7 שנים, אך נקבע כי מדובר בעונש קל יחסית לחומרת העבירות, אשר הביא בחשבון שיקולים "כבדי משקל" לקולא, לרבות שיקולי שיקום.

בעת בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות בענייננו, יש להביא בחשבון לחומרא את החבירה יחד עם אחרים לביצוע עבירות חמורות של ייצור נשק ואת רמת התכנון המוקדם, שהתבטא בקשירת הקשר לייצור הנשק, בשימוש ברכב גנוב שאמצעי הזיהוי שלו הוסוו, ובמידת התחכום והירידה לפרטי פרטים בהכנת הרכב, תוך שימוש ברכיבים מעצימי פגיעה, כגון ברגים, אומים, בנזין ומיכלי גז, ובשקי חול לצורך מיקוד ההדף, ותוך הסלקה מתוחכמת של הרכיבים האמורים בתוך הרכב, כך שלא ייראו מבחוץ.

עוד יש להביא בחשבון את טיב הנשק שהנאשם והאחרים ניסו לייצר, מכונית תופת, המהווה הסלמה בנוף הפיגועים הפליליים; וכן את הנזק המסיבי לחיי אדם, לשלום הציבור ולרכושו, ולתחושת הבטחון של הציבור, בין היתר בשים לב לכך שהרכב הוצב ע"י הנאשם בשכונת מגורים, נזק שעלול היה להגרם לולא תפיסת הרכב ע"י המשטרה.

יצוין, כי גם אם ניתן היה לקבל את טענת הנאשם כי הוא נקלע לביצוע העבירות אך בשל מצבו הכלכלי הקשה (טענה שלא הוכחה), לא ניתן היה להביא טענה זו כשיקול לקולא, לאור חומרת העבירות ולאור נכונותו להשתתף בעבירות פליליות כה חמורות, שיכולות היו להסתיים בתוצאה טרגית. זאת ועוד, אינני יכולה לקבל את הטענה שיש להקל בעונשו של הנאשם מאחר ושותפיו לקשר לא נתפסו ולא הואשמו, שהרי כעולה מכתב האישום המתוקן, מדובר באנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה (וסביר להניח כי היא ידועה לנאשם דווקא), ובכתב האישום המתוקן לא נטען כי חלקו של הנאשם היה קטן או שולי יחסית לאחרים, אלא הוא אחד מקושרי הקשר וחלקו היחסי בפרשה לא מבוטל.

 

9

לקולא יש להביא בחשבון את העובדה שבסופו של יום העבירה לא הושלמה ולא נגרמו פגיעות בגוף או בנפש, לא רק משום פעולת הסיכול של המשטרה, אלא גם מאחר ועדיין לא הוכנס לרכב מנגנון ההפעלה.

 

לאור מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לאור דרגת הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים, ובשים לב לפסיקה שהובאה לעיל, בשינויים המחויבים לענייננו, ובעיקר נוכח השוני בין חומרת המקרה בענייננו לבין אותם מקרים והשוני בטיב הנשק, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם נע בין 5 ל-10 שנות מאסר בפועל וענישה נלווית, הכוללת גם עונשי פסילה מאחר ובמסגרת האירוע הנאשם נהג בזמן פסילה.

 

מאחר ולא הובאו בפניי נסיבות המצדיקות חריגה לקולא או לחומרא ממתחם העונש ההולם, יש לגזור את דינו של הנאשם בתוך המתחם.

 

במסגרת זו, יש להביא בחשבון לקולא את הודאת הנאשם, לקיחת האחריות (גם אם חלקית) והבעת החרטה על מעשיו, תוך הכרה בנזק הרב שנמנע, וכן את שאיפותיו של הנאשם לשיקום במסגרת מאסרו, כהמשך להליך השיקומי בו החל בתיק קודם.

עוד יש להביא בחשבון את השפעת המאסר על הנאשם ועל ילדיו, לאור העובדה שמדובר בעונש המאסר המשמעותי הראשון אותו אמור הנאשם לרצות, וכן את הנזק שנגרם לנאשם עקב מעורבותו בעבירה, כשלטענתו הוא התגרש מאשתו עקב ניהול התיק.

 

לחומרא, יש להביא בחשבון במידה מסוימת את עברו הפלילי של הנאשם, אם כי למרות ריבוי ההרשעות, אין מדובר בעבירות המצויות ברף גבוה של חומרה. עוד יש להביא בחשבון את התרשמות שירות המבחן ממאפייניו האישיותיים של הנאשם, את הסיכון להמשך התנהגות פורצת גבול, ואת העובדה שביצע את העבירות, המהוות הסלמה משמעותית ממעשיו בעבר, זמן קצר לאחר שסיים הליך טיפולי, וימים ספורים לאחר שנדון לעונש מאסר בעבודות שירות בעקבות אותו הליך.

בנוסף, יש להביא בחשבון במידה מסוימת את שיקולי הרתעת הרבים והיחיד לאור חומרתן הרבה של העבירות, והצורך בנקיטת יד קשה לשם מיגורן.

 

במצב דברים זה, ראוי היה להציב את עונשו של הנאשם בסמוך מעל אמצע המתחם, ואולם לאור עמדת המאשימה במסגרת ההסדר, אשר אף הציבה את הנאשם בתחתית המתחם לו עתרה, ולאור סיכויי השיקום, גם אם אינם מובהקים, החלטתי להטיל עונש המצוי בשליש התחתון של המתחם.

10

 

אשר לקנס, למרות שיש טעם בדברי ב"כ המאשימה כי יש לעקר את הכדאיות של העבירות בהן הורשע הנאשם בדרך של הטלת קנסות מכבידים, בעיקר כאשר נטען כי הנאשם ביצע את העבירות בשל קשיים כלכליים, מצאתי להטיל על הנאשם קנס סמלי יחסית, לאור משך המאסר הצפוי, ולאור מצבו הכלכלי כמתואר בתסקיר.

 

לאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.     מאסר בפועל למשך 6 שנים. המאסר יימנה מיום מעצרו 19.3.15.

 

2.     מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירת נשק, או עבירת רכוש מסוג פשע, או עבירת אלימות מסוג פשע, או עבירה של קשירת קשר לפשע.

 

3.     מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.

המאסר המותנה יופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור הנאשם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

 

4.     קנס בסך 3,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם ביום 1.1.17. אם לא ייפרע אחד התשלומים במועד, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

 

5.     פסילה בפועל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים.

          הפסילה בפועל תחל מיום שחרורו של הנאשם, ועליו להפקיד במזכירות רשיון נהיגה או תצהיר מתאים עובר לאותו מועד.

 

6.     פסילה על תנאי מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

          הפסילה על תנאי תופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו יעבור הנאשם עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

11

 

שב"ס יבחנו אפשרות לשלב את הנאשם בהליך טיפולי במסגרת מאסרו.

המזכירות תעביר העתק הפרוטוקול לשירות המבחן

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

 

ניתנה והודעה היום ט"ו אדר א' תשע"ו, 24/02/2016 במעמד הנוכחים.

 

 

הוקלד על ידי שולמית אברהם