1

1.              בתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגוררו הנאשמת והמתלוננים, כדורי פתחי (להלן: "מתלונן 1") ויגאל גמזו (להלן: "מתלונן 2") בשכנות זל"ז בשכונה בחולון והייתה ביניהם היכרות מוקדמת לאירועים, המפורטים באישומים נשוא כתב האישום המתוקן.

2.              כתב האישום מתאר שני אירועים נפרדים, שכל אחד מהם נוגע לאחד המתלוננים.

על פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 2.11.2011, תקפה הנאשמת את מתלונן 1, יליד 1940, בכך שהכתה בו באמצעות אגרופה לפניו וגרמה לו לפצע מדמם מעל עין ימין.

על פי המתואר באישום השני בתאריך 30.5.2011, תקפה הנאשמת את מתלונן 2, יליד 1940, בכך שהכתה אותו באמצעות מטאטא בראשו, ובכך גרמה לו לפצע מדמם בראשו.

2

בגין אישומים אלו מואשמת הנאשמת בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

3.              במענה לכתב האישום לא חלקה ב"כ הנאשם על מעורבותה של הנאשמת בשני האירועים הנטענים אך טענה כי מעשיה של הנאשמת נעשו לשם הגנה עצמית מאחר שהמתלוננים הציקו לה ובכל מקרה היא לא גרמה לחבלות, כנטען בעובדות כתב האישום.

4.              מטעם המאשימה העידו שני המתלוננים, הוגשו תצלומי החבלות, שלטענתם נגרמו להם על ידי הנאשמת, וכן תעודה רפואית על החבלה שנמצאה בראשו של מתלונן 2.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת.

5.              כל אחד מהמתלוננים תיאר את הנסיבות בהן הותקף על ידי הנאשמת.

על פי גרסת מתלונן 1 הותקף מספר פעמים על ידי הנאשמת על רקע סירובו להיעתר לדרישתה לנסוע עמה לבאר שבע על מנת שידבר עם "מישהו ערבי מרהט, להגיד לו להתחתן עמה", כשבפעם האחרונה, ביום האירוע, המתינה לו שייצא מביתו, על מנת להכותו, וכשיצא תקפה אותו וכדבריו "היא נתנה לי אגרוף במצח ופתחה לי אותו".

בחקירתו הנגדית הוטחה בו טענת הנאשמת לפיה דיבר עמה על כישופים והיא חשבה שהוא רוצה לכשף אותה. אף שהמתלונן שלל מכול וכול את הטענה כי עיסוקו בכישוף, לא הופתע מהשאלות כשלדבריו הנאשמת סיפרה לו שמישהו אמר לה שהוא עושה כל מיני כישופים, אלא שלדבריו "אני לא עשיתי לאף בנאדם כישוף. שתראה לי. אני לא יודע מי אמר לה".

3

לא למותר לציין שלא הובאה כל ראייה, על ידי ההגנה, לפיה המתלונן עוסק או עסק בכישוף בדרך כזו או אחרת.

גם טענת הנאשמת לפיה רדף אחריה והציק לה במועד האירוע נשללו על ידי המתלונן שסיפר כי באותה תקופה עבר הקרנות נגד סרטן הערמונית וחזר על גרסתו כי הרקע לתקיפתו היה רצונה של הנאשמת ב"בחור ערבי".

מתלונן 2, שאף הוא, לטענתו, חולה בסרטן, סיפר בעדותו שעל אף שהכיר שנים רבות את הנאשמת מהשכונה, לא החליף עמה מילה. לדבריו ביום האירוע ישב מול שער ביתו כשהנאשמת הגיעה ואמרה לו לעזוב את המקום. משסרב, הלכה, חזרה עם מטאטא בידה והכתה באמצעותו בראשו.

המתלונן עמד על גרסתו גם במהלך החקירה הנגדית, דחה את טענות ב"כ הנאשמת לפיה אמרה לו הנאשמת ללכת כי הציק לה וניסה להתקרב אליה, חרף בקשותיה ממנו שירחק ממנה, ואף לא נגרר לפרובוקציה שניסתה לעורר הנאשמת, כשהתפרצה לדבריו והטיחה בו כי חיכה לאשת אחיה כדי "להתחיל איתה".

זה המקום לציין כי גרסה זו הועלתה על ידי הנאשמת לראשונה, בעת שהתפרצה לדברי המתלונן במהלך עדותו הראשית.

6.              הנאשמת מסרה את גרסתה, לגבי כל אחד מהאירועים, בשתי הזדמנויות, לראשונה בחקירתה במשטרה ומאוחר יותר בעדותה בבית המשפט.

בהתייחסה, בהודעתה במשטרה, לתלונת מתלונן 1 נגדה, טענה כי הלה רדף אחריה כי רצה "לעשות עלי עין רעה [...] הוא רצה לקחת לי את העין ממש והעפתי אותו ממני אבל לא נתתי לו מכות [...] הוא עושה כישופים".

גם בעדותה בבית המשפט חזרה הנאשמת על טענתה שהרקע לאירוע נעוץ בכך שהמתלונן "עושה כישופים" והוסיפה שמטרת הכישופים "שבחורות יבואו אליו [...] שבחורות יימשכו אליו".

4

בחקירתה הראשית חזרה בקווים כלליים על גרסתה במשטרה לגבי יום האירוע, לפיה רדף אחריה המתלונן, אך הוסיפה "הוא נגע בי, אז העפתי אותו ממני וברחתי".

בחקירה נגדית מבולבלת תיארה אותו בתחילה כ"איש טוב. כמו משפחה" כשלשאלה מדוע ביום האירוע "העיפה" אותו השיבה בתחילה כי "הוא עושה כישופים [...] הוא עושה דברים שתרגיש רע". בהמשך הכחישה שנגעה בו בכלל, כשעל פי גרסתה, בתגובה לבקשתה ממנו לא לבוא אליהם "הוא הביא לי מכה ובא להרביץ לי. מי נגע בו בכלל?".

בהתייחסה, בהודעתה במשטרה, לאירוע המייחס לה את תקיפתו של מתלונן 2, הודתה הנאשמת שמתלונן 2 קיבל מכה מהמטאטא שהחזיקה בידה.

על פי גרסתה, שם, המתלונן מסתכל עליה כל הזמן ועל כן אמרה לו שילך ממנה אולם "הוא לא הלך, אז הוא קיבל מכה כי הוא התקרב אלי, העפתי אותו עם המטאטא ומזה הוא קיבל מכה". יחד עם זאת הכחישה שהחבלה שנמצאה על ראשו נגרמה על ידה, כשלטענתה "זה היה לו מלפני בטח".

בעדותה בבית המשפט, אישרה כי ביום האירוע ישב המתלונן בחצר הבית, כפי שלדבריה נהג לעשות, כל זאת "כדי לעשות לאשתו של אחי מעשים מגונים".

בהמשך חקירתה הראשית, בגרסה מבולבלת, לא מאורגנת וחסרת הגיון, סיפרה כי בעת שמתלונן 2 ישב בחצר פנתה אליו ושאלה אותו מה הוא רוצה ממנה ושיעזוב אותה ולא יסתכל עליה והוסיפה "הוא זמם עליי ורצה לקרוא לי, הוא ישב המון זמן, אפילו שעה, אמרתי לו 'מה אתה רוצה, למי אתה מחכה, לאשתו של אחי?". על פי גרסה זו כשסרב לזוז ואמר לה בכעס שתלך הזיזה אותו עם המטאטא "והמטאטא נגע לו בפנים".

ככל שנרצה לתת משמעות לגרסתה המוזרה, ההזויה משהו והלא קוהרנטית של הנאשמת לא ניתן ללמוד ממנה יותר מאשר שלאחר שתקפה את מתלונן 2 עם המטאטא ניסה האחרון להכותה והיא ברחה לביתה.

5

כך או כך לא עומדת לנאשמת טענה של הגנה עצמית, כמשמעותה בסעיף 34י' לחוק העונשין, גם לא עפ"י גרסתה, ככל שיש גרסה אחת מובילה בדבריה.

לא בתקיפתה את מתלונן 1, שבגרסה אחת סיפרה שהעיפה אותו מעליה ובגרסה אחרת טענה שכלל לא נגעה בו, ולא בתקיפתה את מתלונן 2, שכאמור גם על פי גרסתה המחמירה על פיה ניסה לתקוף אותה, היה זה אחרי שתקפה אותו.

הנאשמת לא עמדה בנטל להוכיח שעמדה בפני סכנה מוחשית, או סכנה בכלל, של פגיעה בגופה, על ידי איש מהמתלוננים ומעשיה לא היו דרושים כדי להדוף תקיפה שלא כדין.

7.              ראוי לציין ששני המתלוננים הינם קשישים, שכל אחד מהם מבוגר מהמתלוננת במעל ל-20 שנה, חולים, אשר תלונותיהם הוגשו ללא קשר בין האחד לשני, בהפרש של מספר חודשים, בגין אירועים שונים ובמועדים שונים.

ניכר היה שהמתלוננים חוו את האלימות מצדה של המתלוננת כלפיהם, כפי שתוארה על ידם, כשגרסתם ולפיה נגרמו להם חבלות כתוצאה ממעשי התקיפה מקבלת חיזוק בתמונות החבלות שצולמו ביום האירוע וגרסתו של מתלונן 2 נתמכת גם בממצאי הבדיקה הרפואית, שבוצעה יום למחרת האירוע, על החבלה שנמצאה בראשו.

8.              בשולי הדברים אתייחס בקצרה לטענות שהעלתה ב"כ הנאשמת, בסיכומיה, לגבי השונות והמוזרות של הנאשמת, מהן ביקשה ללמוד כי מעשיה נעשו על רקע "מה שהתחולל בראשה", ולקבוע כי התיאור שמסרה על מה שאירע בכל אחד מהאירועים, כך נראה בעיניה.

בנקל ניתן היה להבחין שמדובר בנאשמת שהתנהלותה מוזרה, בין אם נאמר שתקפה את המתלוננים ללא כל הסבר, כטענתם, ובין אם נקבל את הסבריה ההזויים למעשיה.

6

עם זאת לא הונחה בפני בית המשפט כל חוות דעת המלמדת כי מעשיה של הנאשמת נעשו על רקע ליקוי נפשי או ליקוי שכלי ממנו היא סובלת, היכול להוות סייג לאחריותה הפלילית.

9.              לסיכום:

לאור התרשמותי ממהימנות גרסתם של המתלוננים, שנתמכה בראיות חיצוניות, מחד גיסא, ומאידך גיסא מעדותה המבולבלת והתמוהה של הנאשמת, שגם אם נקבלה כלשונה אין בה כדי לבסס טענה של הגנה עצמית, הגעתי למסקנה שהמאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשמת ביצעה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב במכלול הראיות, אני מרשיעה את הנאשמת בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה , 05 ינואר 2015, במעמד הצדדים