1

ביום 10/1/22 התייצב בפניי הנאשם ביחד עם בא כוחו והודה בביצוע שתי עבירות מתוך שלוש העבירות המיוחסות לו בכתב האישום; החזקת סמים לצריכה עצמית והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. לעומת זאת בעבירה של החזקת סכין הנאשם כפר ולבקשת הצדדים התיק נקבע לתזכורת במעמדם בכדי לאפשר לסניגור לבוא בדברים עם המאשימה.

במועד הדיון שהיה קבוע לתזכורת, התייצב הנאשם ביחד עם בא כוחו וביקש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ובבקשה שהוגשה בכתב ביום 10/4/22 נימק הנאשם את בקשתו בכך שביהמ"ש טרם הרשיע את הנאשם וכי הנאשם עומד על כך כי הוא לא ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי ברצונו לנהל את משפטו עד תום בכדי להוכיח את חפותו המוחלטת מכל העבירות.

לבקשת הנאשם צורף תצהיר.

הנאשם הוסיף כי מאחר וממילא התיק צפוי להיקבע להוכחות לעניין העבירה בה הוא כפר אין בחזרתו מההודאה כדי לגרום לאובדן זמן שיפוטי או להכבדה על ניהול התיק.

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה בקצרה כי הנאשם היה מיוצג, הבין את תוכן הודאתו וחומר החקירה היה בידיו לפני ההודאה.

2

לאחר שעיינתי בבקשה ובהתנגדות, אני מקבלת את הבקשה ומתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו. להלן נימוקי ההחלטה:

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982, מתיר לנאשם בכל שלב משלבי המשפט לחזור בו מהודייתו, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים.

הפסיקה הכירה במספר שיקולים שיש בהם להטות את הכף לקבלת הבקשה. גם כאשר לא נפל פגם בהודאת הנאשם אבל רצונו לחזור בו מהודייתו הוא רצון אמיתי להילחם על חפותו, יש בכך נימוק המצדיק היעתרות לבקשתו. מתצהירו של המבקש עולה כי הוא מאמין בחפותו ובקשתו לחזור בו מהודייתו נובעת מכך.

לשיקול זה מצטרף השיקול של העיתוי; ההליך המשפטי עודו בתחילתו, ללא הרשעה ובטרם ניהול הוכחות בהתייחס לעבירה השלישית.

מכל אלה, אני נעתרת לבקשה ומתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו.

בתיק קבוע דיון ליום 11/5/22.

הנאשם והסניגור יהיו ערוכים למתן תשובה מפורטת לכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשפ"ב, 26 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.