1

ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא מיום 9.6.2020.

נגד המערער ואח' הוגש כתב אישום שעניינו שלושה אישומים :

הראשון- ביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר, זאת ללא היתר, עבירה לפי הסעיפים 145,204,205,208 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965( להלן: "החוק")

השני -אי קיום צו מנהלי עבירה על סעיפים 208,237 לחוק.

השלישי -אי קיום צו הפסקה שיפוטי עבירה על סעיפים 208 240 לחוק.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר הוגש לבית המשפט, לפיו המערער יודה ויורשע במיוחס לו בכתב האישום, "יינתן צו המורה לו להרוס ו/או לאטום בהתאמה את הבנייה נשוא כתב האישום" ויוטלו עליו קנס והתחייבות.

בגזר הדין מיום 9.6.20 קבע בית משפט קמא כי הוא מאמץ את ההסדר ובה בעת מנה בגזר הדין רכיבים שונים אשר אינם מנויים בהסדר, זאת ללא הנמקה כלשהי.

2

מכאן הערעור אשר בפניי.

אני יוצא מתוך הנחה כי ככל הנראה סבר בית משפט קמא כי זו רוח הדברים של ההסדר או שמדובר בפועל יוצא של ההסדר.

הלכה היא כי ככלל יש לאמץ הסדרי טיעון ככתבם וכלשונם, ומקום בו בית המשפט סבור כי יש לקבל הבהרות, עליו להודיע על כך מבעוד מועד לצדדים. ראה לעניין זה ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.2012)

סוף דבר-הערעור מתקבל במובן זה שהסיפא לגזר הדין המתחילה במילים " אני מצווה על הנאשם 2 " ומסתיימת במילים "וביטול פיצולי הדירות" תבוטל, ותחתיה תבוא ההסכמה בין הצדדים כמפורט לעיל.

יתר רכיבי גזר הדין, יעמדו על כנם.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.