1.       החלטה בבקשת הנאשמת 1, אלונה יוסופוב לביטול כתב האישום נגדה נוכח טענתה להפרת חובת היידוע כלפיה, המעוגנת בסעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982.

2.       כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת 1 מושא בקשה זו, מונה חמישה נאשמים. כתב האישום מייחס לנאשמת 1, עבירות של תגרה לפי סעיף 191 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, איומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק וחבלה במזיד במרכב, לפי סעיף 413ה לחוק. כתב האישום מתאר תגרה בין הנאשמים לבין מתלונן ומעורבים נוספים הקשורים אליו, במהלכה נעשה שימוש באלימות, בין היתר תוך שימוש במקל ובקבוק זכוכית.

3.       לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום, בנסיבות המקרה דנא, להורות על מחיקת הנאשמת 1 מכתב האישום, כפי בקשתה.

4.       מטיעוני התביעה עלה כי "המאשימה פעלה בהתאם לחובתה הקבועה בדין וביום 17.1.2021 בעת קבלת חומרי החקירה הנוגעים לעבירת פשע, שלחה למבקשת הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה". התביעה הוסיפה כי מכתב הידוע נשלח בדאר רשום, וטענה כי גם אם ארעה "תקלה" אין בכך כדי להצדיק את ביטול כתב האישום, וניתן להסתפק בעריכת שימוע, שיתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה.

5.       על פני הדברים, ולאור תשובת התביעה, לא נראה שנפל פגם בהתנהלותה כלפי הנאשמת 1; כמו כן, הבאתי בחשבון את העובדה שהטענה הועלתה בחלוף למעלה מחצי שנה מאז הוגש כתב האישום. ממילא, גם אם תאמר שנפל פגם בהתנהלות התביעה נגד הנאשמת 1, וראיתי לנגד עיני בעניין זה את טענת ההגנה כי מועד שליחת מכתב הידוע היה לאחר שהוגש כבר כתב האישום, הרי שניתן לרפאו (למרות שלא הוכח), על דרך הבטלות היחסית, באופן שהתביעה תערוך שימוע לנאשמת 1, על אף שכתב האישום כבר הוגש נגדה, ותאזין לטענותיה ברב קשב.

6.       כפי שציינתי בעניינם של נאשמים אחרים בפרשה, ברור שאם, חלילה, יגיע עניינה של הנאשמת 1 לשלב טיעונים לעונש, הרי שפגם זה גם יובא בחשבון בקביעת גזר הדין, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין .

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ג, 20 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.