ת"פ 16827/01/16 – מדינת ישראל נגד יעקב חנוכה
בית משפט השלום בראשון לציון |
||
ת"פ 16827-01-16 מדינת ישראל נ' חנוכה
|
|
03 ינואר 2017 |
1
|
|
|
בפני כב' סגן הנשיאה, שמעון שטיין |
|
|
המאשימה |
מדינת ישראל
|
||
נגד
|
|||
הנאשם |
יעקב חנוכה
|
||
נוכחים:
ב"כ המאשימה, עו"ד אוראל צבע רוזנצויג
הנאשם וב"כ, עו"ד יזהר קונפורטי
גזר דין |
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן,
במסגרת הסדר טיעון, והורשע, על סמך הודאתו, בעבירה של סיוע לגניבת רכב לפי סעיף
הסדר הטיעון כלל אף הסכמה לעניין העונש לפיה על הנאשם יוטל מאסר על תנאי וכן יחויב בתשלום פיצוי למתלונן ובחתימה על התחייבות.
הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין גובה הפיצוי למתלונן וביקשו לטעון בעניין זה באופן "פתוח".
2
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין התאריך 7.5.14 לבין התאריך 20.5.14, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשעת הצהריים בחנייה הסמוכה לחנות "יינות ביתן" ברחוב שמוטקין בראשון לציון (להלן- "המקום") סייע הנאשם לגניבת רכב מסוג אאודי מ.ר ......... (להלן- "הרכב") השייך לעמית דקל (להלן גם- "הבעלים"), בכך שהגיע למקום ברכב גרר מ.ר ............. וגרר באמצעותו את הרכב מהמקום.
הואיל ואני מקבל הסדר הטיעון שהוצג לפני,
וככל שמדובר בהסדר טיעון "סגור" , הרי אין צורך ללכת אחר המתווה שנקבע
בתיקון 113 ל
המחלוקת בין הצדדים נסבה, אפוא, על שאלת גובה הפיצוי למתלונן, ועל שאלה זו בלבד, לפי שבנוגע ליתר רכיבי העונש הושגה ביניהם הסכמה.
בדיון שהתקיים לפני ביום 22.11.16 הציגו הצדדים ראיותיהם וטיעוניהם לעניין גובה הפיצוי למתלונן.
בא כוח המאשימה הגיש תצהיר מטעם בעליו של הרכב- המתלונן, לגביו הוריתי כי הגשתו תותר בכפוף לכך שלא יהא בו להרחיב את המסגרת העובדתית שבכתב האישום, וכן ביקש להעידו. כמו כן הגיש דו"ח פרטי הרכב הגנוב מהמערכת הממוחשבת שברשות המשטרה המכונה "שירת הסירנה". בא כוח הנאשם ביקש להעיד את מר יעד אוחנה, בעל מוסך שמוסכו נמצא בסמוך למקום חניית הרכב טרם גרירתו. כמו כן העיד הנאשם והשיב לשאלות בית המשפט.
בא כוח המאשימה טען כי יש להשית על הנאשם חובת תשלום פיצוי בסכום משמעותי ההולם את העבירה אשר בוצעה ממניעים כלכליים, בסך של 30,000 ₪, כפי אומדן הנזק עליו הצהיר המתלונן, בצירוף פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה למתלונן ולכל הפחות בגובה הפיקדון שהפקיד הנאשם בתיק המעצר שהוא הסך של 5,000 ₪.
3
בא כוח הנאשם טוען, מנגד, כי יש להתחשב לעניין גובה הפיצוי בכך שהנאשם אינו המבצע העיקרי אלא מי שנתבקש על ידי המבצע העיקרי שמקומו לא נודע לגרור את הרכב וכל חטאו היה בכך שלא בדק כי מבקש הגרירה הינו בעליו של הרכב או בעל זיקה חוקית אחרת לרכב. על כן לטענתו אין הנאשם צריך לשאת במלוא הפיצוי למתלונן אלא בשיעור אשמו התורם. כמו כן טען הסניגור, כי המדובר ברכב שהיה גרוטאה בעת שנגרר, "יד שמינית", נזנח במקום ללא שימוש על ידי בעליו, וכי אין להעריכו אלא ככזה. לטענתו, המאשימה לא הציגה ראיה בדמות שומה אודות שווי הרכב ולא הציגה נתונים המאפשרים הערכה של שווי הרכב, וכי אף משום כך טענתה לפיצוי בגובה שווי הפיקדון אינה ראויה, מה גם שפיקדון זה הופקד לטובת שחרורו של הנאשם ממעצר על ידי אחיו.
עיינתי היטב בתצהיר שהוגש מטעם המתלונן בעניין ערך נזקיו הממוניים והבלתי ממוניים ושמעתי עדותו לפני, ואולם לא מצאתי שיש בעדותו כדי לבסס את הנטען על ידו באשר לערך הרכב והחפצים שהיו בו.
כשאני בוחן מהימנות דברי המתלונן, מתעורר ספק רב באשר לכנות ואמיתות דבריו. המתלונן טען כי החנה את הרכב במשך כחודש ימים וחצי ואולם כשנשאל האם ידוע לו כי לרכב אין "טסט" מתאריך 6.10.12 השיב תחילה "זה אתה אומר" (פ' ע' 7 ש' 18-20), ובהמשך כשנשאל מדוע לא העביר את הרכב "טסט" השיב "לא זוכר באותו זמן" (פ' ע' 8 ש' 7-10). המתלונן טען כי הותיר ברכב ציוד דייג, ציוד גינון ומערכת אודיו בשווי של כ- 10,000 ₪, ואולם תמוה כי מצא לעשות כן עת הותיר את הרכב נטוש באזור של מוסכים, כשלדבריו הגיע לבדוק את הרכב כל שלושה עד ארבעה ימים. המתלונן טען כי בעלותו ברכב היא "יד חמישית" (פ' ע' 7 ש' 24-26) ואולם ממסמך שהציג בא כוח המאשימה אודות פרטי הרכב עולה כי המתלונן הינו בעלים שמיני. אין חולק על כך, שהרכב משנת יצור 2000 דהיינו בעת הרלבנטית בשימוש כ- 14 שנה.
אל מול עדות המתלונן, שמצאתיה בעייתית ביותר, עומדת עדות הנאשם. מעדותו עולה כי המדובר ברכב חסר כל ערך, גרוטאה, שחלונותיו היו שבורים (פ' ע' 10 ש' 9-13), כי על פניו נראה נטוש וכי ערכו יוכל ויהיה שווי המתכת שלו. עד ההגנה חיזק בעדותו דברי הנאשם. לפי דברי עד זה, פנה אליו הנאשם באחד הימים והזכיר לו כי בסמוך למוסכו היה רכב נטוש כגרוטאה. העד אישר כי אכן היה רכב מסוג אאודי בצבע כחול שנראה נטוש ועליו נזקים רבים.
בהינתן כל אלה, כמו גם העובדה כי מדובר ברכב שיוצר בשנת 2000, כבן 14 שנים ביום גניבתו, יד שמינית, שלא בוצע לו מבחן כשירות תנועה כשנתיים קודם לכן, אני סבור כי הכף נוטה לטובת הקביעה כי המדובר היה ברכב חסר ערך ממשי וכי הגדרתו כ"גרוטאה" לא רחוקה מתיאור המציאות.
4
עם זאת, אין בידי הנתונים הנדרשים להעריך את
שווי הרכב במועד גניבתו ובמצבו, אם כ"רכב" ואם כ"גרוטאה",
ובהתאם להוראת סעיף
יחד עם זאת, על פי היגיון הדברים ונסיבות העניין, דהיינו שהנאשם גרר את הרכב מהמקום על פי בקשת אדם אחר, ממילא עולה כי ערך כלשהוא יש לרכב. הערך שאני מוצא בנסיבות המקרה לרכב הוא כערך גרוטאה או שוויו כמתכת. אני אומד את ערך הרכב בסך של 500 ש''ח.
יוער כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגיש בא כוח המאשימה תדפיס מחיר רכב מסוג אאודי שנת ייצור 2002 מאתר "יד 2". לא מצאתי לייחס כל משקל למסמך זה כמלמד על שווי הרכב בעת גניבתו, בין היתר, משום שלא הוכחה זהות בין נתוני הרכב ומשום השונות בשנת הייצור.
בשולי גזר הדין מצאתי לציין כי אין בקביעה לעיל, כדי לחסום המתלונן להגיש תביעה אזרחית, ובהליכים מתאימים על פי סדרי הדין והראיות להוכיח שוויו של הרכב, כפי טענתו.
ואלה העונשים שאני משית על הנאשם:
5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע.
אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 2,000₪ לפיה יתחייב שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה בה הורשע.
לא יחתום על ההתחייבות יאסר למשך 7 ימים.
נוכח המפורט לעיל, אני מחייב הנאשם לפצות את המתלונן בסך של 500 ש''ח. הסכום יקוזז מסכום ההפקדה הכספית בתיק זה (תיק מ"י 961-06-14), והיתרה אם תהיה כזו תוחזר לאדם שהפקיד ההפקדה.
מוצגים: ייעשה בהם כפי הוראות הדין.
מובהר ומודגש בזאת כי גזר דין זה ניתן ע"י סגן הנשיא, כב' השופט אברהם הימן אולם בשל כך שהוא מונה לבית המשפט המחוזי, הקראת גזר הדין נעשתה על ידי.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
5
ניתנה והודעה היום ה' טבת תשע"ז, 03/01/2017 במעמד הנוכחים.
|
שמעון שטיין , סגן נשיאה |
הוקלדעלידיאורלישיליאן