1

החלטה

בפניי בקשה להורות על ביטולו של כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקש בתיק זה, או לחילופין, להורות על הזמנת חוות דעת מצבית בעניינו של הנאשם לצורך בחינה מחודשת של העמדתו לדין על ידי המאשימה.

רקע כללי:

ביום 17.1.16 הוגש כנגד המבקש כתב אישום מתוקן במסגרתו יוחסה לו עבירה של השארת ילד ללא השגחה ראויה, עבירה לפי סעיף 361 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

במרכזו של כתב האישום המתוקן ניצב אירוע אשר התרחש ביום 22.1.15 בסמוך לבית הכנסת אשר מצוי ברחוב ברסלב בעיר צפת (להלן: בית הכנסת).

2

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, הנאשם הגיע בנסיעה ברכב לאזור בית הכנסת כאשר באותה העת הייתה עמו ברכב ביתו הקטינה (ר.נ.) ילידת 23.12.14 (להלן: הפעוטה).

עם הגיעו לבית הכנסת, כך נטען, החנה הנאשם את הרכב והותיר בתוכו את הפעוטה כאשר חלונות הרכב סגורים.

בסמוך לשעה 11:10, הבחין עובר אורח בפעוטה כשהיא בוכייה ומבוהלת והזעיק את משטרת ישראל למקום.

כוחות המשטרה ומגן דוד אדום הגיעו למקום האירוע בסמוך לשעה 11:36, ניפצו את שמשת הרכב וחילצו ממנו את הפעוטה אשר הועברה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

טענות המבקש:

בפתח הדיון אשר התקיים בתיק זה ביום 14.3.16, טען הסנגור כי יש להורות על ביטולו של כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקש בתיק זה.

טענתו המרכזית של הסנגור הינה, כי לאור העובדה שהמדובר בנאשם נעדר כל עבר פלילי הרי, שבעקבות תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: תיקון 66) יש מקום להחיל לגביו הסדר מותנה.

הסנגור ציין עוד, כי המדובר בעבירה אשר ניתן להחיל לגביה הסדר מותנה אך זאת בכפוף לקבלת עמדת שירות המבחן.

לדבריו, פניה ברוח זו הועברה לפרקליטה המטפלת אשר טענה כי בשלב זה שירות המבחן אינו מתערב בהליך ההסדרים המותנים ומשכך, לא ניתן להחיל בעניינו של המבקש דנן הסדר מותנה.

לפיכך, עתר כאמור הסנגור להורות על ביטולו של כתב האישום או לחילופין, להורות על הזמנת חוות דעת מצבית בעניינו של המבקש ולאחר קבלתה תשקול המשיבה בשנית את עמדתה.

במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה חזר הסנגור על טענותיו אלה תוך שעתר לעשות שימוש בדוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים.

הסנגור פירט את נסיבות המקרה לפי גרסת הנאשם וטען, כי המדובר היה בפרק זמן קצר תוך שהנאשם העדיף להותיר את הפעוטה ברכב בשל וירוס בו לקתה והצורך למנוע מגע בינה לבין אנשים.

3

הסנגור עמד על מהותו של תיקון 66 לחוק וציין, כי ביום 1.3.16 תוקנה הנחיית היועמ"ש לעניין תחולת תיקון זה, כך שנכללו במסגרת התיקון כל העבירות מסוג עוון אשר הגשת כתב אישום בעניינן מסורה לפרקליטות.

כן נטען, כי במסגרת ההנחיה נקבע כי ניתן לערוך הסדר מותנה בעבירה לפי סעיף 361 רישא לחוק, ככל שהמדובר בהורה או בבן משפחה, וזאת בכפוף להכללת תנאי של תכנית טיפול, תיקון ושיקום וככל שתינתן הודעה לעניין זה על ידי שירות המבחן.

הודעה כאמור, ניתנה אך ורק ביחס למחוזות תל - אביב והמרכז.

הסנגור ציין, כי בהמשך הדברים נקבע כי חרף האמור לעיל, ניתן יהיה לערוך הסדר מותנה אף ללא חוות דעת שירות המבחן וזאת, במידה ומצא פרקליט כי בנסיבות האמורות קיימת הצדקה לערוך הסדר מותנה אף ללא מעורבות שירות המבחן.

לטענת הסנגור, הנחיית היועמ"ש מחייבת את המאשימה לשקול עריכת הסדר מותנה גם במחוזות בהם לא ניתנה הודעת שירות המבחן וכי הפעלת שיקול הדעת נדרשת בכדי למנוע אפליה בין נאשמים במחוזות תל-אביב והמרכז ביחס ליתר הנאשמים בשאר חלקי הארץ.

הסנגור פירט את השיקולים המצדיקים, כך לשיטתו, עריכת הסדר מותנה עם המבקש דנן ובכללן נסיבותיו האישיות של המבקש, נסיבות האירוע (שהינו חד פעמי), תוצאות העבירה וכן, התנהלותו של המבקש לאחר האירוע.

טענות המשיבה:

בתגובתה במסגרת הדיון מיום 14.3.16 ציינה ב"כ המשיבה, כי בקשה אשר הגיש המבקש לעיכוב ההליכים בעניינו נדחתה.

כן ציינה ב"כ המשיבה, כי בין הסנגור לבין הפרקליטה המטפלת בתיק והפרקליטה הממונה עליה נערכה פגישה במהלכה ניתנה לסנגור האפשרות לשטוח את מכלול טענותיו ובסופה הוחלט, שלא לקבל את בקשתו לביטול כתב האישום.

במסגרת תגובתה בכתב שבה המשיבה על התנגדותה לבקשה ועתרה לדחייתה על הסף.

בפתח דבריה ציינה המשיבה, כי ככל רשות מנהלית אחרת נהנית היא מחזקת התקינות של המעשה המנהלי והדגישה, כי בתי המשפט אף נוטים למעט בהתערבות בהחלטות התביעה בעניין העמדה לדין.

4

כן ציינה המשיבה, כי במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 15.12.15 הודה המבקש כי השאיר את הפעוטה ברכב אך כפר במשך הזמן הנזכר בכתב האישום.

לעניין תיקון 66 ציינה המשיבה, כי התיקון מסמיך את רשות התביעה להחיל את הוראות התיקון על עבירות ונסיבות, בדרך של הנחיה, אשר תאושר על ידי היועמ"ש.

הנחיית היועמ"ש מס' 4.3042 היא ההנחיה המסדירה את מדיניות התביעה ותחולת התיקון לעניין סוגי העבירות ונסיבותיהן.

בעניינו של המבקש, כך לטענת המשיבה, פעלה היא בהתאם לקבוע בהנחיה לפיה לא ניתן להחיל הסדר מותנה ביחס לעבירה לפי סעיף 361 רישא ביחס לחלופה של העמדה בסכנה ככל שהמדובר בהורה או בבן משפחה.

לטענת המשיבה, החלק בהנחיה אליו מפנה הסנגור הינו החלק של העבירות אשר יכללו בכפוף לכניסת שירות המבחן.

קריאת ההנחיה במלואה, כך לטענת המשיבה, מלמד כי לאור העובדה ששירות המבחן טרם נכנס לעניין זה אזי לא ניתן להחיל הסדר מותנה בעניינו של המבקש.

עוד הוסיפה המשיבה וציינה, כי אף אם ניתן היה להחיל הסדר מותנה בעניינו של המבקש הרי שלא היה בכך לשלול את מן המשיבה את סמכותה להעמיד לדין חשודים כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת וזאת, כקבוע בהוראות סעיף 9 לחלק ב' של הנחיית היועמ"ש.

בהמשך תגובתה עמדה המשיבה על האינטרס הציבורי שבהעמדתו לדין של המבקש תוך שהיא מפנה להנחיית פרקליט המדינה מס' 2.13 העוסקת במדיניות העמדתם לדין של הורים בעבירות של הזנחת ילדים.

בנסיבות המקרה דנן, כך לטענת המשיבה, אין המדובר ברף רשלנות גבוה אלא במקרה בו היסוד הנפשי אשר התקיים במבקש הינו של מודעות, עת היה המבקש לכל הפחות קל דעת להעמדתה של הפעוטה בסיכון ממשי.

בהקשר זה ציינה המשיבה, כי המבקש ידע ואף הודה בכך בפני בית המשפט כי הוא משאיר את הפעוטה ברכב סגור ובכך נטל סיכון בלתי סביר לסיכון חייה ובריאותה.

בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבה, עתירת ההגנה לקבלת חוות מצבית בעניינו של המבקש נוגדת את האינטרס הציבורי.

5

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, על כל רבדיה, להידחות ואנמק.

סעיף 67 י לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) קובע, כי רשות תביעה תהא מוסמכת להחיל את הוראות התיקון על סוגי עבירות ובתנאים כפי שיקבעו בהנחיות באישור היועץ המשפטי לממשלה.

במסגרת הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.3042 נקבעו סוגי העבירות עליהן יחול התיקון וכן, נקבעו מספר עבירות אשר יכללו בתיקון בכפוף לכניסת שירות המבחן.

ככל הנוגע לענייננו, הרי שבמסגרת ההנחיה נקבע כי עבירה לפי סעיף 361 רישא לחוק - חלופה של העמדה בסכנה ככל שהמדובר בהורה או בבן משפחה, תיכלל במסגרת התיקון בכפוף לכניסת שירות המבחן.

אין חולק, כי שירות המבחן טרם החל לטפל בנושאים הקשורים לתיקון ומשכך, הרי שניתן כבר כעת לקבוע כי בשלב זה לא חל התיקון על העבירה אשר יוחסה למבקש במסגרת תיק זה.

לעניין טענתו של הסנגור לפיה שירות המבחן נכנס לתמונת יישום התיקון במחוזות אחרים ובכך, למעשה, נוצרת אפליה בין הנאשם כאן לבין נאשמים אחרים להם מיוחסת עבירה דומה במחוזות בהן נכנס שירות המבחן הרי, שטענה זו נטענה בעלמה ומבלי שהוצגו כל ראיות להוכחתה.

ודוק, לצורך הוכחתה של טענת אכיפה בררנית אין די שהטוען לה יוכיח כי הופלה לעומת אחרים אלא, עליו להוכיח כי הדבר נעשה מתוך שיקול זר או לצורך השגת מטרה פסולה - מה שלא נטען כלל על ידי הסנגור ואף בכך יש כדי להביא לדחיית טענה זו.

למעלה מן הצורך אעיר, כי אף אם היה מקום להחיל את הוראות התיקון על העבירה המיוחסת למבקש בתיק זה, הרי שלא היה בכך כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי ואנמק.

מטיעוני הצדדים עולה כי חרף העובדה שטרם הוחל התיקון על העבירה המיוחסת למבקש הרי, שבאו הם בדברים לעניין האפשרות להחיל על המקרה דנן את הוראות התיקון.

6

ואולם, לאחר בחינת נסיבות ביצועה של העבירה סברה המשיבה כי מקרה זה אינו מתאים לעריכת הסדר מותנה שכן, כך לשיטתה, נסיבות ביצועה של העבירה בתיק זה אינו מאפשר בלאו הכי ביצוע הסדר מותנה עם המבקש.

עיון בהוראות התיקון מעלה, כי שיקול הדעת האם מקרה מסוים מתאים לעריכת הסדר מותנה מסור לרשויות התביעה השונות.

סבורני, כי בקשתו של הסנגור להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה אשר נהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי, הינה מרחיקת לכת בעיניי ואין בידי לקבלה.

עוד ראוי לציין, כי לנוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן הרי שתמונת נסיבות ביצועה של העבירה אינה מצויה כולה בפני בית המשפט ואף מטעם זה, לא ניתן לקבוע כלל ועיקר כי נפל פגם מהותי בשיקול דעתה של המשיבה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כאמור לדחות את הבקשה על כל רבדיה.

נקבע לתזכורת במעמד הצדדים ליום 16.6.16 שעה 08:45.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.