1

מונחת לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 22.6.17, במסגרתה דחיתי בקשת המאשימה להעברת הדיון למותב אחר. אמנם, מדובר בבקשה שהוגשה שלא ע"פ סדרי הדין הקיימים, אך מצאתי לבוחנה ולקבל עמדת ב"כ הנאשם בעניינה.

כאמור בהחלטתי הקודמת, התנהל לפניי הליך גישור, במסגרתו הוצעה לצדדים הצעה כוללת לתיקון לקולא של אחד מכתבי האישום וכפועל יוצא מכך מתחם עונשי. עוד עולה מפרוטוקול הדיון, כי בבואי להציע הצעה עונשית קונקרטית, ביקש ב"כ הנאשם להימנע מכך והודה בשם מרשו בשני כתבי האישום ככתבם וכלשונם. (שם, ש' 11-12).

בנסיבות קונקרטיות אלו דומה, שאין להחיל את הוראת סעיף 143א(ה) והלכת ע"פ 4877/13 עווידה נ' מדינת ישראל, הרלוונטיים לסיטואציות בהם התקיים דיון מקדמי אך לא הושג הסדר טיעון מלא בנוגע להודאה בעובדות, באופן המחייב קביעת התיק לשמיעת ראיות שלא בפני אותו מותב (ראו גם ע"פ 1061/06 ודברי ההסבר להצ"ח - תיקון 48 לחסד"פ).

2

בענייננו, משהוצעה הצעה לתיקון כתב האישום לקולא ומתחם ענישה תלוי התיקון, הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, הצעה עונשית נוספת לא הוצעה בשל בקשת ב"כ הנאשם, והנאשם הודה מיוזמתו בכתבי האישום ללא כל תיקון, סברתי כי אין מניעה בידי מלגזור דינו של הנאשם. למותר לציין, כי כל טענה ראייתית שעלתה בהליך המקדמי (ראו סע' 4-5 לבקשה) לא תוכל להטען במסגרת הטיעונים לעונש ללא חוו"ד מומחה מטעם ההגנה.

עוד אוסיף, שלא מצאתי בחומרי החקירה שהוצגה לפניי, בדגש על תמונות המעבדות, כל בעייתיות. ברגיל המאשימה מציגה תמונות אלו בפני בית המשפט בטיעוניה לעונש בתיקים דומים.

עיינתי בתגובת ב"כ הנאשם (יותר ממצער שלא ניתנה ע"י ב"כ הנאשם שנכח בדיון עצמו), במסגרתה הסכים, מהותית, לבקשת המאשימה אך ביקש לדחותה מטעמים פרוצדורליים שונים. אכן יש ממש בטיעוני ב"כ הנאשם אלא שלאחר ששקלתי כלל השיקולים, נוכח הסכמתה העקרונית של ההגנה לבקשה, הגם שאינני סבורה שנופלת בגדרי הוראת סעיף 143א (ה) לחוק, ולו למען יעילות הדיון, מצאתי להיעתר לה ואני מורה כי דיון הטיעונים לעונש יישמע לפני כב' השופט קרשן ביום 13.09.17 שעה 12:00.

הדיון שנקבע ליום 11.7.17-מבוטל.

הנאשם יובא ע"י שב"ס.

ככל שיגיעו הצדדים להסכמות, כאמור בסיפת תגובת ההגנה, תוגש בקשה מתאימה.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ז, 06 יולי 2017, בהעדר הצדדים.