1

משיבה                                                מדינת ישראל

דרכו של המבקש תמוהה בעיניי, העובדה כי ניתן להגיש בכל עת בקשה אינה מצדיקה הגשת בקשה שלישית באותו נושא במהלך יומיים, תוך התעלמות מהחלטותיי.

ביום 29.6.2014 ניתן גזר דין עם הוראת פסילת רישיון נהיגה, המבקש יכול היה לפעול מאותו יום בדרך של הפקדת רישיון או תצהיר, לפי תוכן בקשותיו הוא לא עשה דבר עד ליום 18.10.2015.

ביום 18.10.2015 הגיש המבקש בקשה בה נטען כי צורף אליה תצהיר אך בפועל תצהיר לא הוגש לבית המשפט. באותו יום ציינתי בהחלטתי כי תצהיר לא צורף, אם באמת מדובר בתקלה הייתי מצפה מהמבקש לתקנה לאלתר כבר באותו יום לאחר החלטתי.

המשיבה בתגובתה מיום 19.10.2015 הפנתה כי מניין הימים יהיה ממועד הפקדת רישיון או תצהיר ובהחלטתי מאותו יום התבקש המבקש למסור תגובתו עד ליום 1.11.15.

בפועל עד ליום 1.11.15 לא הופקד תצהיר וגם לא נמסר תגובת המבקש בהתאם לשתי החלטותיי.

אם הייתה תקלה שהביאה לאי הפקדת תצהיר, אך טבעי היה כי לכל המאוחר ביום 1.11.15 היה מסדיר/מבהיר המבקש את הנושא.

המבקש לא עשה דבר, חיכה ליום 13.6.2017!!! ונזכר לטעון כי הוא חתם על תצהיר אך בשל תקלה הוא לא הוצג עד היום, אין למבקש הסבר ענייני מדוע מהחלטותיי לאורך כל הדרך.

2

מאחר ואיני סבור כי התעלמות גורפת זו ואי הפקדת תצהיר לבית משפט מצדיקים מניין הפסילה מיום תאורטי בו בוחר המבקש, דחיתי את בקשתו. אין הצדקה לראות בתצהיר שהוחזק בידי המבקש או בידי בא כוחו, כאילו נמסר לבית המשפט.

לא ברור לי מדוע הוגשו שתי בקשות זהות באותו נושא ומה רלבנטית דעתה של פקידה במשרד הרישוי על פסקי הדין של בית המשפט העליון או הייעוץ המשפטי שהיא נותנת למבקש, אם בכלל.

רישיון או תצהיר לא הופקד ולכן גם הבקשה השלישית נדחית.

לפנים משורת הדין לא אחייב את המבקש בהוצאות משפט אך אם בכוונת המבקש להגיש בקשה רביעית באותו נושא מבלי שחל שינוי בנסיבות מיום 18.10.15 ועד היום, אשקול לעשות כן.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ז, 15 יוני 2017, בהעדר הצדדים.