1

מבוא

1.           בהכרעת דין מיום 6.6.18, הורשע הנאשם, לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ובעבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

לפי כתב האישום המתוקן, ביום 6.1.18, בשעות הלילה, הגיע הנאשם למקום בו שהה המתלונן, שהינו קטין, בחברת שתי ידידות, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, פנה אל המתלונן והחל לשאול אותו שאלות. בהמשך אמר הנאשם למתלונן שיעוף מהמקום ותקף אותו כך שהיכה בפניו באמצעות מכות אגרוף. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן חבלה בדמות חתך קטן מדמם ליד עין ימין ושטף דם קטן בעין ימין. בהמשך לכך, הגיעו למקום שני שוטרים שעיכבו את הנאשם לתחנת המשטרה. בדרכם לתחנה, קילל הנאשם את השוטר דניאל באומרו "יא בן זונה, יא תמני טיפש, אתה וכל מי שהביא אותך. יא מטומטם אחד, אל תדאג, אחרי שתוריד את המדים אני אפגוש אותך ואטפל בך באופן אישי, יא בן זונה, יא נאצי, אתה תקבל את החשבון שלך, אני אדאג לתפוס אותך ולזיין אותך". עת שהה הנאשם בתא המעוכבים בתחנת המשטרה, ירק הנאשם על השוטר ניב ופגע בבגדיו ובראשו.

2

2.           לפי הסדר טיעון, נשלח הנאשם לעריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו, ללא הסכמה עונשית. כן הוסכם, כי הנאשם יפצה את השוטר בסכום של 300 ₪.

תסקיר שירות מבחן

3.           שירות המבחן, בתסקירו מיום 28.10.18, ציין כי הנאשם סיים 11 שנות לימוד והתגייס לצה"ל ביום 9.8.18. הנאשם טען בפני שירות המבחן, כי על רקע מעורבותו בפלילים, לא גויס לשירות קרבי, ושובץ בתפקיד נהג. הנאשם החל לעבוד מגיל צעיר לצורך מימון צרכיו וסיוע כלכלי למשפחתו שהתמודדה עם קשיים כלכליים לא פשוטים. הנאשם תיאר את קשיי המשפחה, בעת שאביו היה נתון מספר פעמים במאסר בשל אלימות כלפי אמו והתמכרותו לאלכוהול. בשנים האחרונות אביו פועל לשיקומו באמצעות טיפול ייעודי. עוד הוסיף שירות המבחן, כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות, הודה במיוחס לו אולם לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, הואיל ואינו זוכר את פרטי האירוע בהיותו תחת השפעת אלכוהול.

להתרשמות שירות המבחן, הנאשם נעדר מאפיינים עבריינים מושרשים, בעל יכולות תפקוד תקינים ושואף למקד כוחותיו ומשאביו בשירותו הצבאי. עוד התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מתקשה להתייחס לחלקיו התוקפניים, ומשליך אחריותו להתנהלותו האלימה על השפעת האלכוהול. בה בעת העריך שירות המבחן, כי העבירה בה הורשע הנאשם היא חריגה להתנהלותו ותפקודו של הנאשם, וכי ההליך הפלילי היווה גורם מרתיע עבורו.

שירות המבחן הוסיף, כי נוכח גיוסו של נאשם לצה"ל, אין באפשרותו להתחייב להליך טיפולי, עם זאת, קיימת חשיבות להמשך שירותו בצה"ל, כמסגרת מארגנת ובעלת גבולות ברורים בפן התפקודי והמשמעתי. לאור אמור, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה ופיצוי למתלונן.

טענות הצדדים

4.           לטענת באת כוח התביעה, בקביעת מתחם העונש ההולם יש לקחת בחשבון, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים החברתיים של הגנה על גופו של אדם והגנה על עובדי ציבור הממלאים תפקידם כדין. לטענתה, לאור החבלות שגרם הנאשם למתלונן, המלל המעליב, והיותו של הנאשם תחת השפעת אלכוהול, הפגיעה הערכים החברתיים היא ברמה בינונית.

3

5.           עוד טענה, כי מתחם העונש ההולם את העבירות מושא כתב האישום, בנסיבות העניין, נע בין מאסר על תנאי ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים, שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

6.           עוד הוסיפה באת כוח התביעה, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירות: הנאשם הודה במיוחס לו, נטל אחריות על מעשיו וחסך זמן שיפוטי; הנאשם נעדר עבר פלילי; מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם חייל בשירות חובה, לקח אחריות חלקית על מעשיו, ומסר כי אינו זוכר את פרטי האירוע.

7.           לטענתה, הנאשם לא נמצא מתאים להליך טיפולי בשל שירותו בצה"ל, ומכאן שאין לסיים ההליך ללא הרשעה.

8.           לאור האמור, עתרה באת כוח התביעה, להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

9.           בא כוח הנאשם טען, כי יש לבטל את הרשעתו של הנאשם, הואיל ומתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת.

10.       עוד טען בא כוח הנאשם, כי נסיבות ביצוע העבירות אינן מן החמורות, ומכלול נסיבותיו האישיות מצדיקות ביטולה של הרשעה, לרבות גילו הצעיר, הודאתו והיעדר עבר פלילי.

11.       עוד הוסיף בא כוח הנאשם, כי שירות המבחן הצביע על נזק קונקרטי באי גיוסו של הנאשם לשירות קרבי, וישנו אינטרס ציבורי לאפשר לנאשם להתגייס לשירות קרבי.

12.       לטענתו, גם בהיעדר הוכחה לפגיעה קונקרטית, לאור גילו הצעיר של הנאשם, יש לבטל את הרשעתו.

דיון והכרעה

13.       עיקר המחלוקת בין הצדדים היא שאלת הרשעתו של הנאשם.

14.       כידוע, בעניינו של בגיר, הרשעה היא הכלל וביטולה הוא החריג, וזאת לפי ההלכה אשר נקבעה זה מכבר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997).

15.       עוד נקבע בפסיקה, כי סיום הליך באופן חריג ללא הרשעה יהא אפשרי בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: האחד, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה; השני, ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם (ראו גם: ע"פ 8528/12 צפורה נ' מדינת ישראל (3.3.13); רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (1.1.13); ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין (4.9.09); ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.07)); השלישי, הותרת ההרשעה על כנה תפגע בנאשם באופן קונקרטי (רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14); רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל (4.3.13); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל (31.12.12)).

4

16.       עם זאת, בעניינו של נאשם צעיר, חלה הקלה מסוימת בדרישה להראות נזק קונקרטי, וזאת משום שנאשם צעיר טרם גיבש דרכו המקצועית והאישית, ומטבע הדברים, ישנו קושי מובנה בהוכחת הנזק (ע"פ 821/16 פלוני נ' מדינת ישראל (19.7.16); רע"פ 1721/12 איראשי נ' מדינת ישראל (30.3.14); ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.14); ע,פ 4605/13 פלוני נ' מדינת ישראל (25.2.14); ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל (22.2.01)).

17.       הנאשם ביצע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והעלבת עובד ציבור. את העבירות ביצע הנאשם בהיותו תחת השפעת אלכוהול. במעשיו, פגע הנאשם בערכים החברתיים של הגנה על שלמות גופו ובטחונו של אדם והגנה על עובדי ציבור.

18.       אמנם, הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף בינוני, לאור החבלה שגרם הנאשם למתלונן והמלל המעליב שהפנה כלפי השוטרים שביצעו תפקידם. עם זאת, אין מדובר בנסיבות חמורות במיוחד, שבהן לא ניתן, בעבירות מעין אלו, לשקול כלל סיום ההליך ללא הרשעה (לסיום ההליך ללא הרשעה גם בתיקי תקיפה הגורמת חבלה, ראו: ע"פ (מרכז) 13540-01-18 כהן נ' מדינת ישראל (29.5.18); ת"פ (חי') 32717-11-16 מדינת ישראל נ' דקל (8.7.18); ת"פ (כ"ס) 38233-02-17 מדינת ישראל נ' קטאוי (3.6.18); ת"פ (ת"א) 48478-04-14 מדינת ישראל נ' מנסור (7.10.15)).

19.       רובן המוחלט של הנסיבות האישיות נוטות לטובת הנאשם: הנאשם צעיר בן 18, שהתגייס לאחרונה לצה"ל, והוא מבקש לשרת ביחידה קרבית. ניתנה גם המלצת מפקדיו למעבר לשירות קרבי (ענ/1); הנאשם נעדר הרשעות קודמות וזו הסתבכותו הראשונה עם רשויות החוק; הנאשם הודה במיוחס לו ונטל אחריות על מעשיו. כן הביע הנאשם חרטה על מעשיו; הנאשם שילם פיצוי למתלוננים; מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם גדל במערכת משפחתית מורכבת, וכי אביו היה נתון במספר תקופות מאסר בשל עבירות אלימות כלפי אמו. בה בעת עולה מהתסקיר, כי אביו של הנאשם התגייס להליך טיפולי ייעודי ממושך; מצבה הכלכלי של משפחת הנאשם קשה והנאשם נרתם לסייע בפרנסת המשפחה מגיל צעיר; הנאשם הביע רצון לניהול אורח חיים תקין.

20.       שירות המבחן התרשם, כי הנאשם אינו מחזיק בערכים עבריינים וכי העבירות מושא כתב האישום חריגות להתנהלותו ולתפקודו של הנאשם. עוד התרשם שירות המבחן, כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע עבור הנאשם.

הנאשם אמנם לא שולב בהליך טיפולי, אולם לא ניתן לזקוף זאת לחובתו, משום שזו היתה החלטת שירות המבחן. שירות המבחן עמד על כך, כי לא ניתן לשלב הנאשם בהליך טיפולי בשל גיוסו לצה"ל ואף ציין כי די בכך על מנת להוות מסגרת מארגנת בעלת גבולות ברורים הן בפן התפקודי והן בפן המשמעתי. מכאן המליץ שירות המבחן לסיים ההליך ללא הרשעה לצד צו מבחן ופיצויים.

5

21.       אמנם, לא עלה בידי הנאשם להוכיח בוודאות גבוהה נזק קונקרטי, בשל גילו הצעיר הקרוב לגיל הקטינות. עם זאת, כל עתידו של הנאשם לפניו ומכאן סביר כי עלול להיגרם לו נזק כתוצאה מהרשעתו. כך סבר גם שירות המבחן. יתר על כן, קיים חשש כי הנאשם לא יוכל לעבור לשירות קרבי כרצונו.

22.       לאור האמור, ולמרות שאין מדובר בעבירות ברף הנמוך ביותר, לאור גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי ושירותו בצה"ל, מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סיום ההליך ללא הרשעתו.

23.       יש לקוות כי הנאשם ינצל ההזדמנות שניתנה לו ואמנם יבקש לעבור לשירות קרבי, כפי שהדגיש בפני בית המשפט. יש לקוות גם כי רשויות הצבא ישקלו בחיוב בקשתו בהקשר זה.

24.       לפיכך, אני קובעת כי הנאשם ביצוע את העבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והעלבת עובד ציבור, אולם ההליך יסתיים ללא הרשעה. לצד זאת, יוטל על הנאשם:

א.      צו מבחן למשך שנה.

רשמתי לפני נכונות הנאשם לבצע צו המבחן. מובהר לנאשם כי אם לא ייבצע הצו בהתאם להוראות שירות המבחן, ניתן יהיה להרשיעו ולגזור את דינו.

ב.       פיצוי בסכום של 300 ₪ עבור עד תביעה 4 ופיצוי בסכום של 800 ₪ עבור עד תביעה 1. הפיצוי הופקד בקופת בית המשפט ויועבר לעדים כאמור.

ג.         התחייבות בסכום של 1,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה מהסוג בה הורשע וזאת לתקופה של 12 חודשים מהיום. לא יחתום יאסר לתקופה של 3 ימים.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים.

עותק ההחלטה יומצא לידי שירות המבחן.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, במעמד הצדדים.