1

 

 

 

כתב האישום והשתלשלות הדיון

 

הנאשם שלפני עומד לדין בגין עבירות כדלקמן:

·        איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (שתי עבירות);

·        תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בניגוד לסעיף 273 לאותו חוק (שתי עבירות);

·        הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לאותו חוק (שתי עבירות);

·        היזק לרכוש במזיד, בניגוד לסעיף 452 לאותו חוק (עבירה אחת).

 

2

בהתאם לעובדות האישום הראשון בכתב האישום, בתאריך 22/09/11, סמוך לשעה 11:01, הגיע הנאשם ללשכת היועמ"ש בעירית ערד, בנוגע להליך משפטי שהעיריה מנהלת מולו. עם הגיעו ללשכה, החל הנאשם לצעוק ובתגובה התקשר היועץ המשפטי של העיריה, אשר היה בפגישה אחרת, וביקש להזמין משטרה.

 

הנאשם החל שוב להשתולל, תוך שצועק ומתרעם על כך שתובעים אותו, וטוען שהוא מטופל פסיכיאטרית.

 

הנאשם איים על היועץ המשפטי לעיריה בכך שיהרוג אותו ושאף אחד לא יוכל לעשות לו שום דבר בשל כך. עוד איים הן על היועץ המשפטי והן על עובדים נוספים במקום, כי ידקור אותם.

 

כאשר ניסה היועץ המשפטי לברר עם הנאשם מה הבעיה בגינה הגיע למקום, החל הנאשם שוב להשתולל; השליך תיקים שהיו על השולחן ארצה; הפיל צג מחשב שהיה על השולחן ואשר נחת על כיסא; הרים את השולחן באויר וגרם לכך שכל הפריטים שהיו עליו נפלו על הארץ. לאחר מכן, השליך הנאשם כוס קפה חם שאחז בידו, אשר פגע בכיסא והנוזל אשר היה בתוכו ניתז לכל עבר לרבות על קירות המשרד ועל התקרה.

 

בשלב זה, הגיעו למקום שני שוטרים. לשאלת אחד השוטרים מה קורה, נצמד הנאשם לגופו ואמר לו שהוא חולה פסיכיאטרי. הנאשם סירב לשעות להוראת השוטר לשבת ולהירגע והשוטר אמר לו, שאם לא ישב וירגע, יעוכב.

 

בשלב זה, החל הנאשם ללכת מהמקום וסירב לשעות להוראת השוטרים לעצור. השוטרים חסמו את דרכו והודיעו לו כי הוא עצור, תוך שהם מבקשים שיתלווה אליהם לתחנת המשטרה.

 

בתגובה, תקף הנאשם את השוטרים בכך שדחף אותם; החל להשתולל ובעט באחד השוטרים תוך שמניף ידיו; צועק; מתנגד למעצרו.

 

לאחר מאבק, עלה בידי השוטרים להשתלט על הנאשם ולהשכיבו על הרצפה, אך הנאשם המשיך להשתולל ולא אפשר לאזוק אותו. רק כאשר הגיע שוטר נוסף, עלה בידי השוטרים לאזוק אותו.

 

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו לשוטרים חבלות בדמות שריטות במצחם ובידיהם.

3

 

בהתאם לעובדות האישום השני בכתב האישום, בתאריך 29/09/11, נכנס הנאשם עם חברתו למלון באזור ים המלח.

הנאשם וחברתו נכסו לבריכת המלון חרף כך שלא היו אורחי המלון ולא היה ברשותם אישור להיכנס לבריכה.

 

קצין הביטחון הראשי וכן סדרן החוף נגשו אל הנאשם וחברתו ובקשו אותם לצאת מהמקום. הנאשם השיב להם, כי אינו מתכוון לצאת מהבריכה היות שיש לו אישור משף המלון. לאחר שהוזמנה משטרה על ידי קצין הביטחון, פנו הנאשם וחברתו לצאת מהמלון. ביציאה מהמלון, פגש בהם שוטר שהגיע למקום, וביקש מהנאשם תעודה מזהה.

 

מבדיקה אל מול המסוף המשטרתי הוברר כי הנאשם אמור להמצא במעצר בית ולפיכך הודיע לו השוטר על עיכובו וביקש כי יתלווה אליו לנקודת המשטרה הקרובה על מנת לבדוק הענין.

 

הנאשם סירב להיכנס לנידת חרף בקשות השוטר, והסכים לכך רק כאשר שלף השוטר את אקדח ה"טייזר".

 

כשהגיע הנאשם לתחנת המשטרה, בעוד השוטר בודק את מצבו, קם הנאשם מכיסאו, ניגש לדלת של נקודת המשטרה, הוציא את המפתחות שהיו בה והשליכם לעבר השיחים, תוך שיוצא מהנקודה. השוטר הלך אחריו, צעק לו כי הוא עצור ותפס אותו בידו. הנאשם תקף את השוטר בכך שדחף אותו בידיו מספר פעמים. השוטר תפס את הנאשם בצווארו תוך שהנאשם מתנגד. תוך כדי מאבק, נפלו שניהם על השיחים.

 

הנאשם קם והחל לרוץ לכיוון עין בוקק. השוטר דלק אחריו וקרא לו לעצור, אך הנאשם לא שעה לו. בשלב זה, ירה השוטר באמצעות אקדח "טייזר" לכיוון גבו של הנאשם. הנאשם נפל ארצה ונאזק על ידי השוטר.

 

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נפצע השוטר באזור המצח והסנטר וכן נגרם נזק למשקפיו של השוטר.

4

 

לנוכח טענת ההגנה, כי הנאשם סובל ממצוקה נפשית, הופנה לפסיכיאטר המחוזי על מנת שיבדוק אחריותו למעשיו וכשירותו לעמוד לדין.

 

הפסיכיאטר המחוזי מציין כי בעבר אובחן הנאשם במצב דכאוני וזכה לטיפול בהתאם, ואולם אין התרשמות על דיכאון מג'ורי; לנאשם רמת אינטליגנציה מתאימה לגילו ולהשכלתו; לנאשם שיפוט ותובנה שמורים ובוחן מציאות תקין. עוד התרשם הפסיכיאטר המחוזי, כי הנאשם מכיר את ההליכים המשפטיים ואת תפקידי בעלי הדין.

 

הפסיכיאטר המחוזי קבע, כי הנאשם אינו לוקה במחלת נפש, אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. הנאשם אובחן כמי שלוקה בהפרעת אישיות מורכבת עם קוים גבוליים.

 

לאחר קבלת חוות הדעת מהפסיכיאטר המחוזי, כפר הנאשם באשמה. בנוגע לאישום הראשון, הודה רק בזריקת המפתח לשיחים וכפר בכל יתר ההשתלשלות העובדתית.

 

בנוגע לאישום השני, טען הנאשם, כי מעצר הבית שלו בוטל וכי השוטרים הם שהשתמשו בכוח ותקפו אותו.

 

סקירת התמונה הראיתית

 

מטעם התביעה העידו ע.ת. 1 - היועץ המשפטי של עירית ערד; ע.ת. 2 - התובע העירוני בעיריה; ע.ת. 3 - אזרחית שהיתה בפגישת ראיון עם היועץ המשפטי בזמן האירוע נושא האישום הראשון; ע.ת. 4 - אשר בתקופה הרלוונטית היה רכז הסיור בתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 5 - ראש משרד הסיור בתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 6 - סייר בתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 7 - חוקרת מתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 8 - קצין הביטחון במלון (בנוגע לאישום השני); ע.ת. 9 - חוקר מתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 10 - חוקר בתחנת המשטרה בערד; ע.ת. 11 - חוקר בתחנת ערד אשר שימש, בזמן הרלוונטי, כסגן מפקד נקודת המשטרה בים המלח.

 

5

כן הוגשו, מטעם התביעה תעודת רופא בענין החבלות שנגרמו, לכאורה, לשוטר ע.ת.4 (ת/1); דוח מעצר אשר נערך על ידי קצין המשטרה ע.ת. 5 מתאריך 22/09/11 שעה 12:30 (ת/2); תעודת רופא בענין החבלות שנגרמו, לכאורה, לקצין המשטרה ע.ת. 5 (ת/3); צילומי החבלות שנגרו לשוטרים ע.ת. 4 ו-ע.ת. 5 (ת/4); אמרת הנאשם מתאריך 30/09/11 שעה 17:01 אשר נגבתה על ידי החוקרת ע.ת. 7 (ת/5); אמרת הנאשם מתאריך 29/09/11 שעה 20:19 אשר נגבתה על ידי החוקר ע.ת. 9 (ת6); אמרת הנאשם מתאריך 22/09/11 שעה 15:44, אשר נגבתה על ידי החוקר ע.ת. 10 (ת/7); דוח מעצר אשר נערך על ידי החוקר ע.ת. 11 מתאריך 29/09/11 שעה 17:10 (ת/8); צילומי משרד היועץ המשפטי של עירית ערד מתאריך 22/09/11 שעה 12:40 (ת/9).

 

מטעם ההגנה העידו הנאשם - ע.ה. 1 וכן מי שהיתה, בזמן האירועים נושא כתב האישום, חברתו - ע.ה. 2.

 

לא הוגשו מוצגים מטעם ההגנה.

 

להלן יובאו עיקרי העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, ככל שהן רלוונטיות להכרעה

 

6

ע.ת. 1 - היועץ המשפטי לעירית ערד סיפר, בחקירתו הראשית, בנוגע לאישום הראשון, כי כאשר הגיע הנאשם למשרדו שהה בחדרו כשהוא מראיין מועמדת למשרת מזכירה (ע.ת.3). המשרד בנוי מארבעה חדרים - חדר מזכירות; שני חדרי עו"ד; חדר למבקר העיריה. כן קיים במשרד מטבחון. כאשר הנאשם נכנס היתה המולה והוא הבחין שקורה משהו. העד התקשר למזכירת ראש העיר ואמר לה שעומד להיות בלגן. בחלוף מספר דקות נכנס הנאשם לחדרו בצעקות, הטיח בעד שהוא (העד) תובע אותו ורוצה ממנו כסף. הנאשם נעמד במרחק של חצי מטר ממנו ופתח בצעקות "אני אדקור אתכם, ארצח אתכם..." העד ניסה להסביר לו, שהוא באמצע ראיון ויתפנה אליו מיד עם סיומו. באותו רגע, איבד הנאשם את העשתונות והחל להשתולל תוך שהופך כל מה שהיה במשרד; עוקר את השולחן מהמקום; מטיח את כוס הקפה בשולחן. הכוס פגעה בריבוע של גומי שהיה על השולחן ועפה על הקיר, הקפה גרם לכתמים בקירות וברצפה. העד קם וביקש מהנאשם שיאפשר לו ללוות החוצה את המרואינת שישבה במשרדו. הנאשם עמד בדרכו של העד והעד נאלץ לעבור בין הארונות לשולחן. כשפתח העד את הדלת, כבר היו שני שוטרים בכניסה שהחלו לשוחח עם הנאשם ולנסות להרגיעו ולעכב אותו. עברו דקות רבות עד שהצליחו להרגיע אותו, כאשר הגיע שוטר נוסף בנידת וסייע להם לכבול אותו.

 

לדברי העד, לא הכיר את הנאשם קודם לכן ורק לאחר מכן נודע לו, שהוגש נגד הנאשם כתב אישום בתחום רישוי העסקים בנוגע למוסך שניהל.

 

העד סיפר, כי הנאשם איים לפגוע בו ובאחרים במקום באמצעות דקירות והוא שהוא לא ישב על כך יום אחד, כי הוא "פסיכיאטרי".

 

בחקירתו הנגדית, סיפר כי נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אשום, הן בתחום רישוי העסקים והן בתחום התכנון והבניה. העד עמד על כך , כי כאשר ביקש להזמין משטרה, הנאשם לא שמע זאת. העד סיפר, כי הנאשם לא נגע פיסית בו או במי מצוות המשרד. העד לא זכר, מה בדיוק נאמר בין הנאשם לבין השוטרים, אך זכר שהנאשם אמר גם להם שהוא "פסיכיאטרי".

 

העד שלל אפשרות, כי הקפה שהחזיק הנאשם נשפך שלא במכוון כשהנאשם הניח את הכוס על השולחן והפנה לסימנים מהקפה שניתז.

 

ע.ת. 2 - תובע עירוני אשר יושב במשרד היועץ המשפטי לעיריה סיפר, בחקירתו הראשית, כי הבחין בנאשם מנסה להיכנס למשרד באופן שאינו מכובד תוך גרימת נזק לדלת. העד פתח את הדלת לנאשם אשר נכנס, לא הציג את עצמו ופנה מיד למטבחון להכין לו קפה. העד פנה לנאשם ואמר לו, כי אם חפץ בקפה יכול היה לבקש זאת. כוס הקפה שהנאשם הכין נשפכה לו והוא פנה להכין קפה שוב. העד חזר למשרדו ולאחר מכן שמע צעקות ויצא לראות במה מדובר. העד הבחין ביועץ המשפטי ע.ת. 1 מדבר עם הנאשם בצורה נינוח ומנומסת כאשר הנאשם אינו מפסיק לצעוק, לאיים ולומר מספר פעמים, כי אם יגרום נזק - לא יעשו לו דבר היות שהוא עם בעיות נפשיות.

 

7

העד הבחין בנאשם עומד במרחק של כמטר וחצי מהיועץ המשפטי עם הכוס בידו ומאיים. הנאשם העיף כל מה שהיה על שולחנו של היועץ המשפטי, כולל צג המחשב. העד שבר את השולחן וזרק את כוס הקפה. כל המשרד היה מלא בקפה ובשברי זכוכית. העד היה בהלם. הקפה ושברי הכוס התפזרו בכל המשרד. העד לא הבין מדוע הנאשם החל לנקוט באלימות מידית בלא שניסה להסביר עצמו.

 

למקום הגיעו שוטרים, ניסו לשוחח עם הנאשם ולהרגיעו אותו, אך הוא לא הקשיב ולא שמע להם. השוטרים הסבירו לנאשם, כי הוא יעוכב, והוא החל להתפרע, היה מאוד אלים כלפיהם, התנגד לכל דבר שהם ניסו לעשות. שני השוטרים לא הצליחו להשתלט עליו היו שהיה אגרסיבי בצורה יוצאת דופן. רק כשהגיע שוטר נוסף, אשר אזק אותו. לאחד השוטרים ירד דם מהמצח וגם דם מהיד. אמו של הנאשם הגיע גם היא והחלה לצעוק שיעזבו את הבן שלה ואז השוטרים לקחו אותו.

 

בחקירתו הנגדית עמד העד על כך שבתחילה ניסו השוטרים לדבר עמו בצורה עדינה ומכובדת, ושלל, כי ניסו להתסיס אותו.

 

העד לא זכר, כי הנאשם איים לרצוח מי מהנוכחים במשרד, אך זכר איום של הנאשם, כי ישבור לו את הפנים עם הכוס.

 

לשאלה, כיצד ע.ת. 1 שמע איומים אחרים, ואף המרואינת שמעה גם היא איומים אחרים, השיב כי יתכן שכל אחד ישמע דברים אחרים וזאת משום שאם הוא (העד) בלחץ - המיקוד שלו הוא על דבר אחד ואדם אחר יכול להיות ממוקד בדבר אחר.

 

העד עמד על כך, כי לאחד השוטרים ירד דם רב מהמצח והסביר, כי ישנם כאלה שנפצעים ואינם מודעים לכך כתוצאה מהלחץ באירוע.

 

ע.ת. 3 - המרואינת ספרה, בחקירתה הראשית כי ישבה אצל היועץ המשפטי כדי להתראין למשרה. הנאשם נכנס. היא לא הבינה בדיוק את הקשר שבין הנאשם לבין ע.ת. 1 אך הבינה, כי עומד להיות ויכוח ולכן העדיפה לצאת מהמשרדלדברי העדה שהתה במהלך האירוע, מספר שניות בלבד.

 

לדברה, יצאה מחדרו של היועץ המשפטי כאשר התחילו חילופי דברים לא נעימים ואינה זוכרת מה היה ומה נאמר שם.

 

8

לאחר שרוענן זיכרונה של העדה, סיפרה, כי שמעה שהנאשם שופך כוס קפה; שמעה שהיועץ המשפטי ע.ת. 1 מזמין משטרה; הנאשם התעצבן מכך שהוזמנה משטרה ואמר שאביו הוא מפכ"ל המשטרה ושיעזרו לו.

 

לאחר שיצאה מהחדר שמעה העדה מה שנשמע כמו דפים שעפו ודברים שנזרקו באוויר.

 

בחקירתה הנגדית, ספרה, כי אינה זוכרת שהמראין ע.ת.1 קם ללוות אותה כאשר יצאה מחדרו.

 

העדה שללה, כי ע.ת. 1 שוחח עם הנאשם טרם שהנאשם נכנס לחדר.

 

העדה לא יכולה היתה להיזכר כיצד ובאיזה שלב הוזמנה המשטרה.

 

העדה אשרה, כי הנאשם אמר שהוא חולה; שאביו נפטר; ושהוא רוצה שיעזרו לו.

 

העדה מסרה, כי לא שמעה איומים מצדו של הנאשם כשעומתה עם כך שבחקירתה במשטרה אמרה שהנאשם איים לשפוך את קפה על ע.ת. 1, השיבה, כי אינה זוכרת, היות שכל הסיטואציה היתה מספר שניות.

 

ע.ת. 4 שימש, בזמן האירועים, כרכז סיור בתחנת המשטרה בערד. בחקירתו הראשית סיפר העד, כי נתקבלה קריאה לגבי אדם שמשתולל בעירית ערד. העיריה נמצאת סמוך לתחנת המשטרה, מעבר לכביש, ולכן יצאו למקום העד ביחד עם ראש משרד הסיור, ע.ת. 5. השניים הגיעו למחלקה בה השתולל הנאשם, ראו במקום שולחן הפוך ועוד כמה דברים שפוזרו במשרד. הנאשם סירב לעיכוב, השתולל, צרח, נופף עם הידיים. הם חסמו אותו בגופם היות שסברו כי הוא עומד לתקוף את אחד מהעובדים במקום. העד והקצין שהתלווה אליו לא מיהרו לעצור הנאשם וניסו להרגיע את המצב, אך הדבר לא עלה בידם, ובסופו של דבר נאלצו לעצור אותו.

 

העד סיפר, כי נגרמו לו שריטות וכך גם לקצין הסיור, ע.ת. 5.

 

9

העד סיפר, כי במהלך הנסיון להרגיע הנאשם בקשו ממנו לשבת, אך הוא לא היה מוכן והמשיך להשתולל, לצעוק ולגרום לפרובוקציות.

 

העד אישר, כי היה צורך להשתמש בכוח על מנת לכבול את הנאשם.

 

בחקירתו הנגדית סיפר, כי לא היו צריכים לתחקר את החשוד כדי להבין מה קרה ומספיק היה מה שראו שם כדי להבין, כי אם לא היו עוצרים את הנאשם היה ממשיך לתקוף.

 

העד לא זכר, מה היו המילים שאמר הנאשם בזמן שהשתולל והאם השמיע איומים.

 

לדברי העד, כשהגיעו למקום הנאשם היה נראה כמי שאינו שולט בעצמו. לאחר שנעצר והגיע לתחנה - נרגע.

 

העד אישר, כי גם הנאשם נשרט תוך כדי כך שהשוטרים נאלצו להשתלט עליו . העד לא זכר, כי נדף מהנאשם ריח אלכוהול.

 

ע.ת. 5 - ראש משרד הסיור בתקופה הרלוונטית סיפר, בחקירתו הראשית, כי נתקבלה הודעה על אדם שמשתולל מלשכת ראש העיר. היות שתחנת המשטרה נמצאת בסמוך לעיריה, רץ לעיריה ביחד עם ע.ת. 5 והם הבחינו במי שאותו זיהו מאוחר יותר כנאשם, יוצא מהלשכה תוך כדי שהוא צועק ומאיים אל מול עובד של העיריה שבניהם היה דין ודברים. העד חצץ בין הנאשם לבין אותו עובד עיריה על מנת שלא יתפתח עימות פיסי. לדברי העד, הנאשם אמר: "תעצרו אותי, לא מענין אותי, לא מפריע לי שתעצרו אותי", העד הודיע לנאשם כי הוא מעוכב והנאשם החל ללכת. העד נאלץ לחסום את דרכו, הנאשם הניף את ידיו ופגע בעד בפנים, תוך שגורם לו לשריטות. העד, הודיע לנאשם כי הוא עצור בגין תקיפת שוטרים. הנאשם המשיך להשתולל. ע.ת. 4 סייע לעד להשתלט על הנאשם ואף ביקש סיוע בקשר. הנאשם נרגע רק אחרי שהשתלטו עליו והורידו אותו לקרקע. אחרי שנרגע הגיעה אמו והחלה להעיר הערות פרובוקטיביות. בתחנת המשטרה נרגע הנאשם לחלוטין ואז הורידו לו את האזיקים מהידיים והשאירו אותו אזוק ברגליו.

 

10

העד סיפר, כי שמע איומים, אך אינו זוכר מה בדיוק מה היה תוכן האיומים.

 

לדברי העיד, האירוע כולו - מרגע הגיע השוטרים למקום ועד שהנאשם הובא לתחנה, ארך כ-10 דקות לכל היותר. העד סיפר, כי הנאשם פגע בו פיסית, שרט אותו בפנים וכי היה מאבק של כדקה וחצי על מנת להשתלט עליו.

 

לדברי העד, לאחר שהנאשם נחבל, אמו הגיעה למקום ואז החלו שוב דחיפות מצדו, אך היה קל יותר להתמודד עמו כי היה כבר אזוק.

 

בחקירתו הנגדית מסר, כי אינו מכיר את זהות המתלונן, אך זוכר כי נכנס בין הנאשם לבין אחד מעובדי העיריה שהיו במקום.

 

לדברי העד, הבין שעומד להיות עימות פיסי לנוכח הצורה בה הנאשם נופף ידיים כלפי האדם עמו דיבר.

 

העד אישר, כי הודיע לנאשם שיעצור אותו אם ילך מהמקום וכי אז הנאשם דחף אותו.

ע.ת. 6 - סייר בתחנת המשטרה בערד סיפר, בחקירתו הראשית, כי קיבל קריאה להגיע לעיריה לאזור המשרדים של ראש העיר היות שיש שם אדם משתולל. כשהגיע למקום, ראה את הנאשם, אותו הכיר קודם לכן, כששני שוטרים מעליו היות שהוא השתולל. הקצין (ע.ת.5) ביקש ממנו לאזוק את הנאשם והוא עשה כן. השוטרים, ביחד עם העד הובילו אותו לניידת. בדרך פגש את אמו ושוב החל להשתולל, בתחנה הוא נרגע.

 

בחקירתו הנגדית, הסביר כיצד השתלטו על העד ואישר, כי יתכן שהקצין ע.ת. 5 נאלץ לרתק את הנאשם כשרגלו (של ע.ת. 5) על גב הנאשם.

 

ע.ת. 7 - חוקרת מתחנת המשטרה בערד, גבתה את אמרת הנאשם ת.5. חקירת העדה אינה רלוונטית לצורך ההכרעה ולכן לא יתעכב בית המשפט על תוכן הדברים שמסרה.

 

11

ע.ת. 8 - קצין הביטחון במלון, הובא להעיד בנוגע לאישום השני בכתב האישום. בחקירתו הראשית הסביר, כי הינו אחראי על מערך האבטחה במלון. קיבל קריאה לגבי מספר אנשים שנכנסו לבריכה במלון ללא תשלום. הגיע למקום. אותם אנשים יצאו למעט זוג (בהמשד הוברר כי המדובר בנאשם ובחברתו) שטען, שיש לו אישור מהשף של המלון. העד בדק את הנושא אל מול שף המלון, והוא שלל את טענת בני הזוג. העד ביקש מבני הזוג לצאת החוצה. הם עמדו בסירובם. העד צין בפניהם, כי אם לא יצאו - יזמין משטרה, היות שמדובר במקום פרטי. הנאשם השיב, כי אינו מפחד ואין לו בעיה עם זה. העד הזמין משטרה. כאשר הגיעה המשטרה, בני הזוג כבר יצאו מהמים לכיוון הכניסה הראשית מהלובי.

 

השוטר שהגיע (ע.ת. 11), ביקש לזהות את הנאשם, אך הנאשם מסר שאין עליו תעודה מזהה. הדין ודברים בין הנאשם לבין השוטר התנהל תוך הרמת קול ומה שנראה כתוקפנות משני הצדדים. העד שמע, כי הנאשם מסרב להיכנס לנידת וכי השוטר אומר לו שהוא מעוכב.

 

בחקירתו הנגדית, השיב העד, כי אינו זוכר שהשוטר הכניס את הנאשם לנידת בכוח ולמעשה לא ראה כיצד נכנס הנאשם לנידת, כמו כן אינו סבור, כי קימות מצלמות המתעדות את האירוע.

 

ע.ת. 9 - חוקר בתחנת המשטרה בערד, גבה את אמרת הנאשם (ת/6). חקירתו הראשית התמצתה בהסבר על תפקידו ובהגשת אמרת הנאשם שנגבתה על ידו.

 

בחקירתו הנגדית, מסר, כי אין ידוע לו על מצלמות המתעדות את נקודת המשטרה בים המלח.

 

לדברי העד, אין אפשרות לבדוק בשטח האם מעצר בית המופיע במסוף בוטל ולכן נאלץ השוטר להביא את הנאשם לתחנה. לדעתו, זו הדרך הנכונה לטפל במקרה כזה.

 

העד הוסיף, כי הנאשם לא נעצר בשל הפרת מעצר הבית.

 

ע.ת. 10 - חוקר בתחנת ערד. חקירתו הראשית התמצתה בהסבר על תפקידו ובהגשת אמרת הנאשם (ת/7) שנגבתה על ידו.

12

 

בחקירתו הנגדית הסביר, כי ישנם פרטים שניתן לבדוק גם במסוף שנמצא בנידת, אך יתכן שביומן התחנה רשומים יותר פרטים, כגון מדוע אדם במעצר בית.

 

ע.ת. 11 - חוקר בתחנת ערד וסגן מפקד נקודת המשטרה בים המלח, סיפר, בחקירתו הראשית, כי קיבל קריאה מקצין הביטחון של המלון בו שהה הנאשם, על כך שיש אנשים המסרבים לצאת מהבריכה במלון למרות שנתבקשו לעשות כן. כשהגיע למקום, פגש בזוג, אשר כבר יצא מהבריכה, מחוץ למלון בחניה. בן הזוג, שהתברר לאחר מכן כי מדובר בנאשם, היה ללא חולצה ונדף ממנו ריח אלכוהול. מבירור מול תחנת המשטרה, נמסר כי אמור לשהות במעצר בית. העד הודיע לנאשם על מעצרו אך הוא סירב להיכנס לנידת. העד שלף את מכשיר ה"טייזר" ואז הנאשם נרתע ונכנס לנידת. כשהגיעו לנקודת המשטרה בים המלח, התקשר העד לחוקר תורן בתחנת האם בערד על מנת לברר לעומק את שאלת מעצר הבית. לפתע, קם הנאשם ממקומו, שלף את צרור המפתחות שהיה בדלת הנקודה ויצא החוצה. העד דלק אחריו, קרא לו לעצור, ראה שהשליך דבר מה מהיד והמשיך ללכת תוך שאינו שועה לקריאה. העד תפס את הנאשם ביד אך הנאשם דחף אותו. העד תפס את הנאשם בשנית והנאשם דחף אותו שוב וזרק אותו לשיחים. העד נחתך בפניו כתוצאה מהנפילה ומהמאבק. הנאשם זינק ממנו, השאיר את נעליו על הרצפה ורץ יחף. העד דלק אחריו, צעק לו לעצור, אך הנאשם לא עצר. העד ירה בגבו של הנאשם באמצעות מכשיר ה"טייזר". הנאשם נפל על הרצפה, ניסה לקום. העד הזהיר אותו כי יאלץ לירות שוב אם הנאשם ימשיך להתנגד. הנאשם נרתע ואז אזק אותו העד בידיו וברגליו והוביל אותו בחזרה לנקודת המשטרה. בנקודה, קיבל הנאשם טיפול. העד שלף מגופו את החיצים וביקש תגבור על מנת להובילו לתחנה.

 

בחקירתו הנגדית סיפר העד, כי באותה תקופה לא היה מסוף משטרתי בנקודת המשטרה והוא נאלץ לבדוק הדברים מול יומן התחנה בערד בטלפון או במירס.

 

העד סיפר, כי בעקבות התנהגותו החריגה של הנאשם, החליט לעכב אותו ולבדוק בתחנה את מעצר הבית, וזאת חרף כך, שהנאשם טען, שאינו במעצר בית.

 

13

העד סיפר, כי הנאשם התנהג בפראות בל תתואר, כולל דפיקות הראש בקירות הגבס של הנקודה, והעד אף חשש כי ישבור שם את הכול. עוד סיפר העד, כי השתמש במכשיר ה"טייזר" היות שהנאשם נמלט לאחר שהודיע על מעצרו.

 

לדברי העד הפעיל את מכשיר ה"טייזר" במרחק של כ-2 עד 3 מ' מאחורי הנאשם.

 

עד כאן ראיות התביעה.

 

ע.ה. 1 - הנאשם מסר, עם מעצרו באירוע נושא האישום הראשון, שארע ביום 22/09/11, כדלקמן (דוח מעצר ת/2): "אני מצטער אין לי ענין עם המשטרה אלא עם העיריה עשיתי טעות ואני מצטער לא הייתי צריך להתנהג כמו שהתנהגתי".

 

בחקירתו בתחנת המשטרה מאותו היום (ת/7) פתח את דבריו במילים: "אני לא בסדר אני טעיתי" (גליון מס' 1 ש' 2) מסר, כי כאשר נכנס למשרדו של היועץ המשפטי לעיריה היה בהתקף חרדה. "היה מלא" על זה שעשו לו סתם בעיות וסגרו לו את העסק. בהמשך מסר (גליון מס' 2 ש' 9 - 11): "התעצבנתי נכנסתי לשמה, כעסתי והוא לא רוצה לטפל, לקחתי את השולחן, היו על השולחן ניירות, העפתי אותם על הרצפה חלק לא הייתי נסער, ואת הקפה שהיה לי ביד זרקתי אותו על הרצפה ושהסתובבתי הוא עמד מולי הזזתי אותו כי הוא עמד מולי...".

 

בהמשך החקירה, כאשר הציג חוקר המשטרה לנאשם את קובץ התמונות ת/9, בהם ניתן להבחין בכתמי קפה על הקירות ועל התקרה, צג מסך המחשב זרוק על כיסא וחפצים רבים, לרבות ניירות ותיקים, מפוזרים על כל פני הלשכה, השיב (שם, ש' 27 - 30): "אני עשיתי את כל הבלגן הזה שהראית לי בתמונות, עשיתי זאת כי האדון הזה בגלל שהכנתי קפה הוא רצה לזרוק אותי מהמשרד".

 

כאשר נשאל לגבי תקיפת התובע העירוני שהיה בלשכה השיב (שם ש' 31 - 33): "...שאני רציתי לצאת החוצה והוא עמד לי בדרך ואני הזזתי אותו".

 

14

כאשר נשאל מדוע הפך את המשרד, השיב (שם, ש' 34 - 39): "באתי לשמה, נכנסתי מאוד כעסתי... אני הייתי נסער שולט במצב שלי עקב המצב שלי שאני חולה בחרדות נשפך לי, אני ניקיתי ואני אמרתי לו בגלל שאני עשיתי קפה אתה מזמין לי אנשים ואני נהייתי יותר נסער ובגלל זה הפכתי לו את המשרד שלו".

 

הנאשם הכחיש, כי איים על הנוכחים במקום.

 

בנוגע להפרעה לשוטרים ולתקיפתם, השיב (גליון מס' 3 ש' 45 - 52): "אני השתוללתי הייתי בהתקף חרדה חריף, לא שלטתי בעצמי, כתוצאה מכך שהייתי בקוצר נשימה השתוללתי וזעקתי לעזרה. ברגע שהגיע השוטר השלישי אותו אני מכיר מהעסק שלי שלצערי נסגר על ידי העורכי דין של העיריה קמתי ונתתי את עצמי והסגרתי את עצמי". בהמשך, אף אישר כי ככל הנראה נגרמו לשוטרים חבלות - ושריטות כתוצאה מהשתוללותו (שם, ש' 60 - 63).

 

בהמשך חקירתו, סיפר הנאשם כי באותה תקופה נהג להתעצבן בלי כל סיבה על אנשים שהוא הסתכל עליהם בצורה לא יפה (שם, ש' 71 - 73).

 

הנאשם סיים את אמרתו בהתנצלות כלפי השוטרים ויחס את התנהגותו למצבו הנפשי (שם ש' 75 - 78).

 

עם מעצרו בנוגע לאירוע נושא האישום השני בכתב האישום, מיום 29/09/11, מסר (דוח המעצר ת/8): "עשיתי טעות אני רוצה לבקש סליחה ולסגור את הסיפור".

בחקירתו במשטרה מאותו היום, אישר, כי נכנס לבריכה במלון וכי נתבקש על ידי קצין הביטחון לצאת משם וזאת היות שאינו אורח המלון. קצין הביטחון הזמין משטרה והנאשם יצא את המלון ופגש בשוטר. כשהשוטר בדק את פרטיו, אמר לו שהוא אמור להיות במעצר בית, אך הנאשם הסביר לאותו שוטר כי אינו אמור להיות במעצר בית ולמרות זאת נלקח לנקודת המשטרה. בהמשך (גליון מס' 2 ש' 7 - 10), מסר: "... אני הלכתי לדלת לקחתי את המפתח שלו [של השוטר - התוספת אינה במקור] וזרקתי אותו לשיחים, הוא שאל אותי איפה המפתח ואני לא אמרתי לו, כי אמרתי כמו שהוא זורק אותי לזבל אני אזרוק את המפתח לזבל. והוא תפס אותי ואני נפלתי אחורה והוא נפל אחרי לשיחים ואני קמתי ורציתי לברוח והוא רץ אחרי מסביב לאוטו וירה בי באקדח חשמל".

15

 

בהמשך הוסיף (שם, ש' 18 - 24): "לא, זה לא היה ככה, אני יצאתי אחרי שהשוטר שחרר אותי ואני אמרתי לו אין לי איך ללכת תיקח אותי לערד, פתחתי את הדלת עם המפתח לקחתי אותה וזרקתי אותה לשיחים ואני יודע שעשיתי טעות".

 

הנאשם הכחיש, כי דחף את השוטר.

 

באמרה נוספת שמסר הנאשם במהלך חקירתו למחרת היום, בתאריך 30/09/11 (ת/5), אישר הנאשם, כי אמר לסדרן החוף במלון - לאוניד, "אל תדאג אני כבר יטפל בך", אם כי מסר, כי אמר זאת לא בקשר עם בקשתו של אותו לאוניד שהנאשם יצאה מהבריכה, אלא בשל כך שאותו לאוניד לקח ממנו מסך מחשב לפני הרבה שנים והנאשם לא ראה אותו מאז, וכי התכוון לטפל בו באופן חוקי.

 

עוד מסר, כי הגיע בעבר "המון פעמים" לאותו מלון ובכל פעם אמר לשומר שהוא מכיר את ה"חברים" ונתנו לו להיכנס. כך גם, חברתו הכירה משהו מהמלון בשל כך קיבלו מגבות לשימוש בבריכה.

 

16

בחקירתו הראשית בבית המשפט סיפר, כי סובל מחרדות בעטין קיים לו קושי "נורא" לצאת מהבית. הגיע ללשכת היועץ המשפטי בעיריה על מנת לדרוש הנחה לתשלומים העירוניים, בשל כך שזכה, לדבריו, להיות מוכר כנכה בשיעור 100% מהמוסד לביטוח לאומי. הנאשם דפק, תחילה ואחר כך דפק בחוזקה. כשפתחו לו את הדלת ראה אשה שממתינה בתור, אך לא יכול היה להמתין בתור בגלל מצבו הנפשי. הכין לעצמו קפה והתחיל לשתות אותו, אבל הקפה נשפך לו על השולחן. לקח נייר, ניגב את הכל והלך להכין לעצמו עוד קפה. אחד הנוכחים במשרד פנה אליו ואמר לו שאינו רשאי להכין קפה במקום, היות שזה אינו בית קפה. כתוצאה מאותם מילים, חש הנאשם "מעורער", נכנס, לדבריו, "למצב פסיכוטי של חרדה", וזאת היות שהוא (הנאשם) חיכה בסבלנות ואותו עובד מהמשרד פנה אליו והיו לו טענות. לאחר מכן, נכנס עם הקפה הנוסף שהכין למשרדו של היועץ המשפטי כדי להסביר לו שמגיע לו הנחה. הבחין שהיועץ המשפטי "מסתכל עליו ברוע". באותו רגע, אינו יודע מה עבר לו בראש, הוא הבין שהיועץ המשפטי אינו מעונין לעזור לו. אינו יודע מדוע, אבל זרק את הקפה על הרצפה, והקפה "קפץ לגג". לדברי הנאשם, אינו זוכר מה אמר באותו מעמד. לאחר מכן, הזיז את השולחן (בצורה של כעס). היועץ המשפטי רצה לצאת אך הנאשם החל לרוץ אחריו כדי שיפתור לו את הבעיה. כשיצא החוצה, הגיעה המשטרה. הנאשם אמר לשוטר, שהוא במצב נפשי לא טוב, אך השוטר לא האמין לו.

 

בהמשך, הובא לתחנת המשטרה ושם דפק את הראש בקיר כי לא היו לו כדורים וכי, לטעמו, אסור לשים אותו במעצר של 24 שעות בגלל מצבו. אמו הביאה לו כדורים למעצר ואז הוא נרגע.

 

הנאשם הכחיש, כי איים על מי מהנוכחים במשרד ואמר: "אם הייתי רוצה להרוג אותו, הייתי מרביץ לו והורג אותו".

 

17

בנוגע לאירוע נושא האישום השני בכתב האישום סיפר הנאשם, כי לאחר ששהה 4 ימים במעצר בית בהמשך לאירוע נושא האישום הראשון, רצה לצאת לנשום אויר, ולכן הגיע לבריכה של המלון. לדבריו, חרף כך שאינו אורח המלון, נכנס לבריכה זו המון פעמים, היות שיש לו חברים שעובדים שם. בת זוגו הכירה את מי שמחלק את המגבות והוא נתן להם מגבות. הנאשם ישב בבריכה ו"התאוורר" לאחר מכן, חפץ "להשתחרר" ולכן קפץ לבריכה בצורה קצת לא נכונה. במקום לומר לו, שלא יעשה זאת שוב - פנה אליו הסדרן, שהיה לו דין ודברים אתו בעבר ואותו סדרן לקח ממנו מסך מחשב מספר שנים קודם לכן, ואמר שיזמין את המשטרה. לדברי הנאשם, באותו רגע אסף את דבריו ויצא מהמקום ביחד עם בת זוגו. ביציאה פגש בשוטר, אשר בדק את פרטיו וטען שהוא אמור להיות במעצר בית. "הנאשם נכנס למצב חרדתי", סירב להיכנס לניידת ועשה כן רק כאשר השוטר איים עליו באמצעות אקדח הטייזר. חרף בקשותיו של הנאשם, סירב השוטר לקחת גם את בת זוגו, למרות שהנאשם אמר לו, שאין לה איך לחזור לביתה. בנקודת המשטרה, היה עליו לחכות שעה עד שהשוטר, אותו כינה בסרקזם "כבודו", התפנה לחייג ולבדוק שהוא כבר אינו במעצר בית. לאחר שהשוטר סיים את הבדיקה, סירב לבקשת הנאשם להסיע אותו מים המלח לערד. לדבריו, השוטר אמר לו: "תלך תלך לפסיכיאטרית" ואז "החרדות קפצו במאה שמונים מעלות" והנאשם יצא תוך שלוקח עמו את צרור המפתחות בדלת הפלדלת של נקודת המשטרה וזורק אותו לשיחים, זה היה בשל "קצת כעס פנימי", בשל כך שהשוטר לקח אותו לתחנת המשטרה, לא לקח את חברתו ולאחר מכן "זרק אותו החוצה". לדבריו, השוטר רץ אחריו החוצה כדי לתפוס אותו. הנאשם ניסה לחמוק ממנו. שניהם נפלו בין השיחים וככל הנראה אז השוטר נשרט. לאחר מכן, קם הנאשם והחל לרוץ והשוטר ירה עליו באקדח הטייזר "בשנאה כזאתי".

 

בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם, למה מתכוון שנוקט במונח "חרדה" והשיב, כי מדובר במצב בו הראש שלו אינו חושב והוא אינו יכול להתרכז. הנאשם מסר, כי מטופל בכדורים מזה חמש שנים וכי לעולם אינו מאוזן. לטענת הנאשם, מקור ההפרעות הנפשיות שלו בהפסדים כספיים בתביעות שמנוהלות נגדו לאחר שבעבר גלגל רבע מיליארד ₪, עשרה עד חמישה עשר מיליון ₪ בכל פעולה.

 

 

 

חרף כך שהנאשם חזר שוב ושוב, כי סובל מבעיות בתחום בריאות הנפש, לא יכול היה להציג מסמך כלשהו זולת הפניה לפסיכיאטר, כאשר לא הובררה מה היתה תוצאת ההפניה כלל. כשנשאל, אם לא היה חשוב, לדעתו, להציג אישורים מתאימים, השיב "אם הייתי במצב בריא הייתי יודע להביא את האישור".

 

כשנשאל על כך, שהוא נראה מאוד חד בדיבורו והדבר אינו תואם את דבריו, כי מטופל בכדורים באופן שוטף, השיב "היום לא לקחתי כדורים".

 

כשנשאל כמה כדורים נוהג לקחת, מסר פעם חמישה ופעם שבעה. לא יכול היה להסביר את הסתירה. כמו כן, לא יכול היה ליתן פרטים על השעות בהם היה נוטל את הכדורים, או באיזה כדורים מדובר.

 

הנאשם עמד על טענתו, כי לא איים על מי מהנוכחים בלשכת היועץ המשפטי, חרף כך שלדבריו אינו זוכר מה אמר באותו היום. עם זאת, כאשר נשאל על כך שוב, לא שלל כי יתכן שאיים (ע' 80 ש' 29 - 30 לפרו').

 

כשנשאל, על סמך מה התיר לעצמו להכין קפה במטבחון שבמשרד היועץ המשפטי, השיב כי עשה זאת כדי להתרכז, "שלא יקרה מה שקרה וכי על מכונת הקפה לא היה כתוב שאסור להשתמש בה".

18

 

כשנשאל מדוע זרק את מפתוחות נקודת המשטרה לשיחים, השיב, כי השוטר "רומס לי את הכבוד" ובשל כך הוא נכנס למצב "מעורפל".

 

כשעומת עם כך, שבאמרתו ת/7, אישר שהשתולל כאשר הגיעו השוטרים לעכבו לחקירה בעיריה, השיב "עמדתי למות".

 

כשטענה בפניו התובעת, כי אין לו כל ליקוי נפשי אלא שהוא פשוט "עצבני", השיב שהוא מבקש להתלונן על התובעת וגם על השוטר שעצר אותו ללא בדיקה רפואית. לטענתו, עבר כבר ארבעה שופטים וכולם ראו את מצבו הנפשי. בהמשך, הטיח את אגרופיו על דוכן העדים ואמר: "ניצחת איזה כייף לך כל הכבוד לך" (ע' 83 ש' 1 - 9 לפרו').

 

כשנשאל האם התנגד להוראת העיכוב שקיבל מהשוטר במהלך האירוע נושא האישום השני בכתב האישום, השיב (ע' 83 ש' 31 - ע' 84 ש' 3 לפרו'): "סליחה??? אם שוטר [צ"ל: אומר] להיכנס לניידת, אתה שואל אותו על מה, ואם הוא עונה לך משהו על מה שלא עשית, אז אתה לא נכנס. את עושה לי עצבים כשאת אומרת דברים לא נכונים ולא ישרים ומטיחה שקרים בפני כב' השופט".

 

ע.ה.2 - אשת הנאשם היתה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברתו.

 

בנוגע לאירוע נושא האישום השני בכתב האישום סיפרה, בחקירתה הראשית, כי הנאשם הציע לה להיכנס למלון, מאחר שמכיר חבר במקום. באזור הספא של המלון, פגשה בחור שהיא מכירה, למדה עמו יחד באולפן, והוא נתן להם מגבות. לאחר שנכנסו לבריכה, והנאשם קפץ לתוך הבריכה, הגיע בחור שהיה מוכר לנאשם עם אדם נוסף, והם אמרו לנאשם ולעדה, כי אם אין להם חדר במלון - עליהם לצאת החוצה.

 

19

כשיצאו מהמלון, פגשו בשוטר אשר, לאחר שהנאשם מסר לו את מספר תעודת הזהות (הנאשם לא החזיק במסמך מזהה כלשהו), ביקש ממנו להתלוות אליו היות שלפי בירור שערך אמור להיות במעצר בית. לדבריה, הנאשם השיב, שאינו במעצר בית ולכן אין סיבה שיעלה לניידת (ע' 84 ש' 29 - 30 לפרו'). השוטר היה עצבני, אך הנאשם לא היה עצבני. השוטר הוציא אקדח ואיים על הנאשם שיעלה לניידת. העדה אמרה לנאשם "בוא נעלה אני מפחדת", אך השוטר דחף אותה ולקח רק את הנאשם עמו.

 

בחקירתה הנגדית מסרה, כי באותה תקופה לא הבינה עברית טוב, לא הבינה במאה אחוז. לדבריה, חרף זאת, הייתה מבינה מה מדברים, אך לא הייתה יכולה לענות. לדבריה, הבינה מפניית אנשי המלון, כי "אנחנו לא שייכים למלון בעצם, שאין לנו חדר, אז לצאת מהבריכה".

 

עד כאן ראיות ההגנה.

 

טענות הצדדים

 

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

התביעה עותרת לאמץ עדויותיהם של עדי התביעה, הן הנוכחים במשרדו של היועץ המשפטי לעיריה והן השוטרים שהגיעו למקום, אשר נתמכות בתמונות שצולמו בזמן אמת, ומתעדות את תוצאות התנהגות הנאשם.

 

התביעה טוענת כי, צירוף כל העדויות מתיישב יחדיו בתצרף הגיוני ומצביע לכיוון אשמת הנאשם.

 

ההגנה טוענת, כי בנוגע להתנהגות הנאשם במשרד היועץ המשפטי - ניתן להגדירה כהתפרעות במקום ציבורי ולא ליחס לו בגינה עבירות חמורות יותר.

 

ההגנה מיחסת התנצלותו של הנאשם באמרותיו במשטרה לעצם ההתנהגות הלא ראויה.

 

ההגנה טוענת, כי דבריה של ע.ת. 3 כי לא שמעה איומים, סותרים את גרסותיהם של ע.ת. 1 - 2.

 

20

ההגנה טוענת, כי לא ניתן ליחס לנאשם עבירה של היזק לרכוש במזיד, משלא הוכח כי נגרם נזק לרכוש. לטענת ההגנה, כי עצם הזזת השולחן והפלת חפצים על הרצפה אינה מביאה למסקנה, כי נגרם להם נזק.

 

לגבי העבירה שענינה תקיפת השוטרים מחוץ ללשכת היועץ המשפטי, טוענת ההגנה, כי אין המדובר בתקיפה מכוונת, כי אם בהתנגדות למעצר ותו לאו.

 

ההגנה טוענת, כי עיכובו של הנאשם על ידי השוטר באירוע נושא האישום השני, היתה שלא בסמכות. לטענת ההגנה, ניתן היה לבדוק בתוך זמן קצר האם המעצר בית של הנאשם היה בתוקף ועל השוטר היה לעשות כן בטרם עיכובו. עוד טוענת ההגנה, כי השוטר פנה לנאשם באופן אגרסיבי וכי חרף כך שהנאשם לא החזיק בתעודה מזהה, מסר את פרטיו בעל פה לשוטר.

 

עוד טוענת ההגנה כי כאשר יצא הנאשם מנקודת המשטרה בים המלח תקף אותו השוטר באמצעות האקדח החשמלי שלא כדין, וכי זריקת המפתחות על ידו לשיחים לא הצדיקה שימוש בכח כנגדו. לאור כך, מבקשת ההגנה לטעון לקיומה של "הגנה מן הצדק".

 

 

דיון והכרעה

 

לאחר שבית המשפט שמע את עדי הצדדים ועיין בראיות שהוגשו מטעם התביעה - מוצא ליתן אמון בדבריהם של עדי התביעה, בנוגע לכל אחד מהאישומים.

 

אשר לאירוע נושא האישום הראשון - גרסאותיהם של עדי התביעה 1 - 2 מחוזקות בעדויות השוטרים, שהגיעו למקום מיד לאחר האירוע וכן בעדותה של האזרחית ששהתה במשרד לצורך ראיון עבודה, ע.ת. 3. כן מתחזקות הן באופן ממשי בראיות החפציות - התמונות המתעדות הן את החבלות שנגמרו לשוטרים והן את מצבו של המשרד מיד לאחר המהפכה שגרם בתוכו הנאשם.

 

21

למעשה, הודה הנאשם, כבר בחקירתו במשטרה במרבית המכרעת של העובדות הנוגעות לאישום הראשון וראו סקירת קטעים מאמרותיו בפרק המתעד את התמונה הראיתית לעיל. באמרתו ת/7 הודה הנאשם בכך שהעיף את השולחן; זרק את הקפה שהיה לו ביד על הרצפה; הפך את המשרד; השתולל; כן אישר, כי "הבלאגן" שנגרם במשרד, כפי שמתועד בקובץ התמונות ת/9 - נגרם על ידו.

 

אמנם, הכחיש הנאשם האיומים, אך אישר, כי היה טעון (בלשונו: "מלא") על היועץ המשפטי על רקע סגירת המוסך שהיה בבעלותו. וכן כעס על כך, שלא התירו לו להכין קפה לעצמו בלשכת היועץ המשפטי (למרות שבפועל נטל לעצמו את החירות להכין את הקפה).

 

הנאשם אף התנצל מספר פעמים, באמרותיו, על מה שעשה.

 

הנאשם אף סיפר, כי לא שלט בעצמו. הנאשם הגדיר את מצבו כ"התקף חרדה", אך יצוין, כי מחקירתו הנגדית עלה שהמצב אותו מגדיר כחרדה הוא מצב בו פועל ללא שיקול דעת, כלומר - משתולל.

 

דבריו אלה של הנאשם - מבחינת המניע שהיה לו להתנהג כפי שהתנהג - מחזקים טענות עדי תביעה בדבר האיומים שהשמיע והתקיפה שתקף את השוטרים.

 

בנוגע לתקיפת השוטרים, החבלות שנגרמו, כפי שמתועדות במוצגים שהוגשו (ת/2, ת/3, ת/4) מדברות בעד עצמם, ובהעדר הסבר אחר לשאלה, כיצד נגרמו אותן חבלות טריות; משהודה הנאשם כי השתולל והתנגד למעצר - אין אלא לקבוע, כי החבלות נגרמו בעטיו.

 

22

העובדה, כי ע.ת. 3. האזרחית ששהתה במשרד, לא שמעה איומים - אינה פוגעת במשקלן של עדויות ע.ת. 1 - 2, אותן מוצא בית המשפט כמהימנות. זאת, משהעדה עצמה מאשרת כי היתה נוכחת במהלך האירוע, שניות ספורות בלבד. גם השוני המסוים בתיאור המילולי המדויק של האיומים בין הדברים שמסרו עדי התביעה בבית המשפט לבין הדברים שמסרו במשטרה ובין כל אחד מעדי התביעה - אינו פוגע במהימנותם. המדובר בתיאורים שונים במעט של המלל שנאמר, אך המהות - דומה. אדם אינו רשמקול ואין לצפות כי יוכל לתאר בדיוק ובעקביות מלל שנאמר לפני שנים. עם זאת, לאור חוסר הבהירות בנוגע לתוכן המדויק של האיומים, הדומים זה לזה, אין בית המשפט מוצא להרשיע הנאשם בשתי עבירות שונות של איומים, כלפי היועץ המשפטי עצמו וכלפי יתר עובדי הלשכה, אלא בעבירה אחת כוללת של איומים כלפי כל הנוכחים שהתמצתה בכוונה לפגיעה פיסית ממשית ומסכנת חיים, כגון דקירה או ביטוי הקרוב לכך.

 

על כן, בית המשפט אינו מוצא רלוונטיות ממשית לשאלה, האם אמר הנאשם, כי "יהרוג" את ע.ת. 1. או כי "ידקור אותו". המדובר בהתבטאויות קרובות המעידות על כוונה לפגיעה פיסית ממשית ומסכנת חיים.

 

אשר לטענת ההגנה בנוגע להיעדר המחשבה הפלילית הנדרשת בעבירה של תקיפת השוטרים - מלכתחילה בחרה התביעה שלא להעמיד הנאשם לדין בחלופה המחמירה יותר, של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, במטרה למנוע מהם לבצע את תפקידם, והסתפקה בהעמדת הנאשם לדין בגין עבירה של תקיפת שוטרים בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין, תשל"ז 1977, עבירה שלצורך הוכחתה די במחשבה פלילית רגילה מסוג מודעות.

 

אין טענה, כי הנאשם לא היה מודע למעשיו בעת שהתנגד לשוטרים וגרם להם לחבלות.

 

החבלות שנגרמו מוציאות את מעשיו של הנאשם מגדר התנגדות למעצר בלבד, ומעשיו מהווים תקיפה ממשית של השוטרים, הגם שבוצעה תוך כדי התנגדות למעצר והתפרעות.

 

התפרעותו של הנאשם וסירובו לציית להוראות השוטרים אף מקימה הבסיס להרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

 

אשר לטענת ההגנה בנוגע לעבירה של היזק לרכוש במזיד - מקבל בית המשפט את הטענה, כי לא הוכח, שמעשיו של הנאשם גרמו בפועל, נזק לרכוש.

 

23

עם זאת, הפיל הנאשם שולחן ועליו מחשב ומיטלטלין שונים, השתולל והתפרע במשרד, העיף חפצים לכל עבר, ובכך עלול היה לגרום לנזק לאותם חפצים, חלקם בעלי שווי לא מבוטל; משגם בנוגע לעבירה זו די בהוכחת מודעות לעצם מעשיו של הנאשם העלולים לפגוע ברכוש - יזוכה מהעבירה של היזק לרכוש במזיד, ותחתיה יורשע בנסיון לעבור עבירה זו.

 

גם בנוגע לאישום השני, מאשר הנאשם עצמו, הן בדוח המעצר ת/8, והן באמרותיו במשטרה (ת/5 - ת/6), כי איים על סדרן החוף במלון; וכן, כי "יטפל" בו אם כי, לטענתו, התכוון לטיפול באופן חוקי. עוד אישר כי בעת שיצא מנקודת המשטרה בים המלח, נטל את צרור המפתחות שהיה בדלת וברח עמו.

 

בבית המשפט אישר, כי סירב להיכנס לניידת, ושב ואישר כי נטל את המפתחות וזרק אותם לשיחים בשל "קצת כעס פנימי" וכן בשל כך שחש שהשוטר "רומס לי את הכבוד".

 

הנאשם אף ציין, בריש גלי, כי לא יציית להוראת שוטר להיכנס לניידת משטרה אם אינו סבור שעשה משהו שמצדיק זאת.

 

אם כן, גם באישום זה מוצא בית המשפט להעדיף את גרסאותיהם של עדי התביעה, הנתמכות באמרותיו של הנאשם.

 

אין בידי בית המשפט לקבל טענת ההגנה, כי עיכובו של הנאשם לא היה בסמכות. ראשית, הגיע השוטר למקום בשל פנית קב"ט המלון למשטרה היות שהנאשם הפר את הסדר במקום ונמנע מלצאת את המלון. שנית, הנאשם התהלך במקום בעירום חלקי וללא תעודה מזהה. שלישית, מבירור ראשוני שנערך מול תחנת המשטרה עלה, כי הנאשם נתון בתנאים מגבילים ולכאורה מפר אותם. די בכל אחת מהעובדות הללו כדי להצדיק עיכובו ולהצדיק בדיקת מעשיו במקום.

 

העובדה, כי מעצר הבית בוטל - נודעה אחרי בירור קצר, שנערך בנקודת המשטרה במקום, המצויה בקרבה לבתי המלון. עם זאת, אין בה כדי לאיין את החשד הסביר שהצדיק העיכוב בזמן אמת.

 

24

טענת ההגנה, כי הנאשם הסביר לשוטר מידית, שמעצר הבית אינו תקף, אף היא אינה מאיינת החשד. שהרי, העובדה כי מי שנחשד בעבירה כלשהי מכחיש אותה אינה מבטלת חשד סביר. השוטר ע.ת. 11 פעל כדין כאשר עיכב הנאשם לנקודת המשטרה במקום לצורך בירור השאלה האם הפר תנאים מגבילים.

 

העובדה כי חשד מסוים יתברר, בסופו של דבר, כלא מבוסס - אינה שוללת את קיומו בדיעבד.

 

ברי, כי כל עוד קיים חשד שהנאשם הפר תנאים מגבילים - שוטר הממלא את תפקידו אינו צריך, ואף אינו רשאי, לשחררו מבלי לברר הדבר לאשורו.

 

אשר לטענת ההגנה כנגד השימוש בכח כלפי הנאשם, גם כאן אין בידי בית המשפט לקבל, כי המדובר בשימוש בכח שנעשה שלא כדין, ובוודאי לא, כי מקים לנאשם הגנה כלשהי מפני עבירות שעבר.

 

כאשר אדם נוטל לעצמו החירות ליטול צרור מפתחות של תחנת משטרה ברי, כי קמה לשוטרים הזכות ואף החובה, לדלוק אחריו ולהשיב הצרור לידיהם. המדובר בענין שאינו רק בבחינת גניבת רכוש, אלא יש בו גם סיכון בטיחותי לאותה נקודת משטרה, כאשר אדם שאינו מוסמך מחזיק בצרור מפתחות הפותח את הנקודה ואף יתכן שפותח מכלולים שונים בתוכה. יתר על כן, אין להתעלם מההתרסה במעשה כזה כלפי עצם סמכות המשטרה ומכאן גם הפגיעה בהשלטת החוק.

 

גם העובדה, כי הנאשם זרק את המפתחות בשלב מסוים, בעת מנוסתו - אינה מבטלת את הצורך לרדוף אחריו. ראשית, היות שאין ברור עד כמה היה ע.ת. 11 מודע לזריקת המפתחות ומודע למקום הימצאם ויתכן שהיה צורך לעצור את הנאשם כדי שיתן המידע הנדרש היכן זרק אותם והיכן ניתן יהיה למצוא אותם. שנית, משעצם נטילת המפתחות מהווה, כאמור, עבירה, הן בתחום הרכוש והן בתחום ההפרעה לאנשי המשטרה לבצע את תפקידם, ומשכך קמה החובה לתפוס העברין, להביאו לחקירה ולהביאו לדין.

 

משבחר הנאשם לברוח מאיש המשטרה ואף להיאבק עמו כאשר תפס אותו - בדין הפעיל איש המשטרה, שהיה בודד באירוע, כח, לרבות השימוש באקדח החשמלי. והא ראיה, שרק צעד זה עצר את הנאשם בסופו של דבר.

 

25

משגם במקרה זה נגרמו לשוטר חבלות בעת מאבקו עם הנאשם ונסיונו לעצור אותו - קמה התשתית להרשעת הנאשם בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ומובן, כי מעשיו של הנאשם הן בהתנגדות לעיכוב והן בעת יציאתו מנקודת המשטרה, מקימים הבסיס להרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

 

בנוגע לשני האירועים - לא הותירה עדותו של הנאשם רושם חיובי על בית המשפט.

 

הנאשם העיד באופן שאינו עקבי, ניסה ליתן פרשנויות מיתממות למעשים ולהתבטאויות ברורות שיצאו מפיו.

 

בית המשפט התרשם מהנאשם כמי שנוטל חירות לעצמו להשתולל ולנקוט בהתנהגות פוגענית, הן במישור המילולי והן במישור הפיסי, כל אימת שנתקל במצב דברים כלשהו שאינו משביע את רצונו, תוך התעלמות מוחלטת מכל זכות שקיימת לזולת, הן במקרקעין; הן ברכוש והן בגוף.

 

עוד התרשם בית המשפט, כי הנאשם מנסה להצדיק מעשיו בתואנה, כי סובל ממצב נפשי בעיתי, תוך העצמה והגזמה במידה ניכרת של הבעיות מהן סובל, אם סובל. בניגוד לדבריו, נמצא הנאשם כשיר לחלוטין לעמוד לדין ואחראי למעשיו על ידי הפסיכיאטר המחוזי, אשר התרשם, מבעיות בתחום האישיות בלבד.

 

הנאשם אף לא הציג כל אישור, בנוגע למצבו הנפשי הבעיתי והסתבך בסתירות משמעותיות בתשובה לשאלה, האם נוטל טיפול כלשהו. ניכר, כי הנאשם מנסה להציג עצמו באופן שאינו תואם את המציאות כמי שסובל מליקויים משמעותיים בתחום בריאות הנפש ובכך להצדיק כל התנהגות פוגענית כלפיי הזולת. במהלך עדותו, התרשם בית המשפט, כי בוחר להתפרץ ולהשתולל, באופן מתוזמן, בנקודות בהן סבור, כי יעלה בידו להסיט הדיון מהענין הנדון, למרות ששולט באופן מלא בהתנהגותו.

 

 

סיכום

 

לאחר שבית המשפט שמע את העדים מטעם הצדדים; עיין בראיות שהוצגו מטעם התביעה; שמע את טענות הצדדים - מוצא לקבל את עדויותיהם של עדי התביעה כמהימנות ולהרשיע הנאשם בעבירות כלדקמן:

 

א.        בנוגע לאישום הראשון - בעבירה אחת של איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; עבירה של תקיפת שוטרים בניגוד לסעיף 273 לאותו חוק; עבירה של הפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם בניגוד לסעיף 275 לאותו חוק; עבירה של ניסיון לגרימת היזק לרכוש במזיד בניגוד לסעיף 452 ביחס עם סעיף 25 לאותו חוק;

ב.         בנוגע לאישום השני - בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - בניגוד לסעיף 273 לאותו חוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לאותו חוק.

 

 

ניתנה היום, ט"ו אדר א' תשע"ו, 24 פברואר 2016, במעמד הצדדים.