1

[פרוטוקול הושמט]

גזר-דין

הנאשם הורשע על-פי הודאתו בשתי עבירה של פריצה לרכב, בהתאם להוראת סעיף 413(ו) לחוק העונשין.

לאחר ששמעתי נימוקי הצדדים להסדר מצאתיו סביר והנני לאמצו. כתב האישום תוקן, הנאשם הודה, חסך זמן שיפוטי יקר. המעשים בהם הורשע הנאשם, גם אם אינם מצויים ברף בנמוך, בוודאי שאינם מצויים במדרג הגבוה של עבירות בכגון דא. מדובר בעבירות שלא בוצעו בתחכום רב, כאשר על-פי המתואר הנאשם נכנס לכלי רכב שדלתם היתה סגורה אך לא נעולה, וזאת עשה בעצמו, מבלי שנגנב רכוש כלשהו. הנאשם ירצה תקופת מאסר שאינה מבוטלת, אף מעבר לתנאי, ויש בה כדי לתת מענה לשיקולי הענישה השונים, לרבות עברו הפלילי המכביד באופן יחסי. ההסדר לקח בחשבון גם קושי ראייתי מסוים.

2

מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        12 חודשים מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו, 2.12.15;

ב.         מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים מת"פ 15141-06-14 כך ששישה חודשים ממנו יהיו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף א' לעיל, ושישה חודשים יהיו בחופף. בסך-הכול יהיה על הנאשם לרצות 18 חודשים מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו;

ג.         ארבעה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון;

ד.         שמונה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.

ניתן צו כללי למוצגים: להשמיד, לחלט, ולהשיב לבעלים, לפי שיקול דעת היחידה החוקרת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן והודע היום, כ"ח באייר התשע"ו, 5/6/2016, במעמד הנוכחים.