בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 12269-06-20 מדינת ישראל נ' פלוני

בפני

כבוד השופט ארנון איתן

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

פלוני

גזר דין

כתב האישום

1.      ביום 6.5.21 הורשע הנאשם בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין (להלן: "חוק העונשין") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.      עפ"י המתואר בכתב האישום במועד האירועים שתוארו בכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת בני זוג מזה 9 שנים ולהם 3 ילדים. ביום 3.8.19, לאחר שהתגלע בין בני הזוג וויכוח, היכה הנאשם את קיר חדר השינה באגרופיו וכתוצאה מכך נשבר הקיר.

3.      ביום 14.6.19 איים הנאשם על המתלוננת באומרו, כי הוא רוצה למות לפני שיהרוג מישהו. עוד אמר כי אם תלך עם אחר, והוא יתקרב לילדיו, אזי יהיה "שישו ושמחו", "את המקרים הכי קיצוניים בישראל את תשמעי בסיפור הזה, את המקרים הקיצוניים את תשמעי". "בא לי לנפץ לך את כל הדברים שלך, בא לי לשרוף את הכול, בא לי להצית את הבית". "אפשר ללכת לשבור משהו? מה אני יכול לשבור לך? שהכי יכאב לך? בא לי להרים אותה, לרסק אותך, לשרוף את הכול, להצית אותך, לראות אותך עולה בלהבות זה מה שבא לי. תקליטי אותי, זה מה שאני רוצה שיקרה". הנאשם ביקש מהמתלוננת לעזוב את בנם הקטין ולהיות אתו שאם לא כן "אני מוציא אותך מפה וקושר אותך פה ונועל אותך בשירותים". "אני אסייבר אותך, אני אדאג שכל דבר קטן שאת עושה אני אדע".

4.      בין הצדדים לא היה סיכום לעניין העונש, אלא לקבלת תסקיר מבחן טרם הטעון לעונש, שיבחן גם את סוגיית ההרשעה.

ראיות ההגנה

5.      נ/1- מכתבו של מנהלו של הנאשם בעבודה בו מתואר, כי הנאשם עובד מסור וחרוץ בחברה ומועד לקידום בעתיד הקרוב. צוין כי הנאשם עובד מצטיין ואינו בעל מאפיינים תוקפניים בעבודתו. עוד צוין כי להרשעתו בדין יכול ותהא השלכה שלילית על קידומו בחברה.

6.      נ/2 - אישור המרכז למניעת אלימות במשפחה בו צוין כי הנאשם נוטל חלק קבוע ושבועי בטיפול ייעודי במרכז החל משנת 2019.

7.      נ/3 - צילום הקיר שניזוק באירוע שתואר באישום.

תסקיר שירות המבחן

8.      בתסקיר שירות המבחן תואר הנאשם כגרוש בן 40, אב ל-3 ילדים בטווח הגילאים שבין 4-9. הנאשם עובד כסוכן מכירות בחברת משקאות. הנאשם תואר כיתום מאב בעוד אמו סובלת מדמנציה. תוארו קשרים טובים עם משפחת המקור, אך הנאשם התקשה להרחיב אודות מורכבויות ביחסיו עם משפחתו. ילדותו של הנאשם תוארה באופן מיטיב, חרף העובדה שסבל ככל הנראה מהפרעות קשב. לנאשם בגרות מלאה. הנאשם חש תחושות החמצה מסוימות מכך שלא המשיך ללימודים אקדמאים וכן תוארה תחושת החמצה משירותו הצבאי. הנאשם התקשה להרחיב אודות הנושא וכמו כן התקשה להסביר את התהליכים הדתיים שעבר במהלך השנים.

9.      בהתייחסו לקשר עם המתלוננת תיאר הנאשם את נישואיהם כטובים וקרובים, יחד עם זאת, לטענתו, המתלוננת נקטה כלפיו אלימות במהלך הנישואין. הנאשם תיאר כי כיום הוא מצוי בקשר זוגי יציב ותומך. באשר לעבירה הראשונה תיאר, כי אירעה לאחר שהמתלוננת החליטה שלא לקיים מצוות בביתם והיא המשיכה לדבר בטלפון אל מול פניו לאחר כניסת השבת, לתחושתו במטרה להתריס. הנאשם תיאר כי בשל תחושת הזלזול שחש מהמתלוננת כלפיו הוא הכה באגרופו את הקיר. באירוע השני תיאר, כי הוא אירע על רקע גילויי חוסר נאמנות של המתלוננת כלפיו וכי האיומים נאמרו על רקע פגיעתו, ללא שהנאשם מתכוון לממש את איומיו. מעבר לכך הכחיש הנאשם גילויי אלימות נוספים מצדו.

10.  שירות המבחן התרשם כי חרף העובדה שהאירועים המתוארים הינם חריגים להתנהלותו של הנאשם, ועל אף שהנאשם מביע חרטה על המעשים, הרי שהוא נוטה להשליך את האחריות גם על המתלוננת. הנאשם ציין כי מיד לאחר האירועים שתוארו הוא פנה למרכז למניעת אלימות במשפחה בויצ"ו והחל בקבלת טיפול בו הוא מצוי עד ליום זה. מגורמי הטיפול במרכז נמסר כי הנאשם נטל אחריות מלאה למעשים, שיתף פעולה באופן מלא בטיפול ויודע לזהות גורמי סיכון להתנהלות דומה ולהימנע מהתנהלות אימפולסיבית בעתיד. עוד צוין השיפור שחל ביחסיו עם המתלוננת בעקבות הטיפול. צוינה גם התרשמות גורמי הטיפול כי מערכת היחסים האלימה הייתה הדדית.

11.  בשיחה עם המתלוננת מסרה כי אכן מערכת היחסים כללה צורות שונות של אלימות מהנאשם כלפיה, אך היא שללה אלימות פיזית. המתלוננת תיארה שהתנהגות הנאשם הסלימה לאחר מות אביו. המתלוננת תיארה כי היא אינה חוששת עוד מהנאשם וכי הוא עומד במחויבויותיו כלפיה וכלפי הילדים.

12.  שירות המבחן תיאר כי אמנם מערכת היחסים בין הצדדים אופיינה בתלות ובמאפייני שליטה ואלימות אך להתרשמותו, מאז פרידת הצדדים פחת הסיכון להישנות העבירות. עוד תואר שאמנם הנאשם נטה לצמצם את חלקו באירועים והתקשה לפרט אודות עברו. מצד שני תואר כי הנאשם שיתף באופן כנה אודות רגשותיו וניכר כי חל שינוי רב בתובנותיו והבנתו לגבי המניעים שעמדו ברקע לביצוע העבירות אשר נבעו בעיקר מצורך בשליטה ומקושי שחש בעקבות תחושת אובדן השליטה. כל אלו תוארו כגורמי סיכוי לצד העובדה שהנאשם פנה באופן עצמאי לטיפול משמעותי העוסק בתחום אלימות במשפחה.

13.  בשים לב לשיקולים שנמנו - מחד הגישה המצמצמת כלפי האירועים, הקושי בנטילת אחריות והסיכון הבינוני להישנות המקרים, לעומת ההשתתפות הוולונטרית בטיפול והשינוי שחל בנאשם, מצא שירות המבחן להמליץ על ענישה חינוכית בדמות צו של"צ בהיקף 150 שעות לצד צו מבחן לשנה.

14.  באשר לסוגיית ההרשעה ציין שירות המבחן כי הנאשם נמנע מהצגת מסמכים אודות פגיעה בהעסקתו וזאת לטענתו משום שהוא מועמד לקידום בחברה והוא חושש לחשוף את מעסיקו להליך המנהל נגדו. בנסיבות אלו, נוכח חומרת העבירה, לא מצא שירות המבחן להמליץ על ביטולה.

15.  בתסקיר נוסף שעסק בסוגיית ההרשעה ציין שירות המבחן כי הנאשם ממשיך להשתתף באופן פורה בטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה וכן כי לשירות המבחן הוצג מכתב ממעסיקו של הנאשם אשר בו צוין כי הוא מועמד לקידום בחברה וכי הרשעתו בדין עלולה לפגוע בהמשך עיסוקו. שירות המבחן לא התרשם מכך שלהרשעת הנאשם תהא השפעה מיידית או משמעותית על עיסוקו של הנאשם, ועל כן לא שינה מעמדתו בעניין זה.

תמצית טיעוני הצדדים

16.  בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה לתוכנו של התסקיר הראשון שהוגש בעניינו של הנאשם, וכי הביע עמדה נוקשה ומצמצמת, ולא לחינם נקבע כי הסיכוי להישנות המקרים בהיעדר טיפול הינו בינוני. הוסף, כי בתסקיר השני נקבע באופן חד משמעי, כי לא ייגרם לנאשם נזק ממשי לעיסוקו של הנאשם מהרשעתו בדין.

17.  נטען ביחס להרשעה, כי כמדיניות ציבורית על בית המשפט להותיר את ההרשעה וזאת מפאת חומרת המעשה. עוד צוין שהמדובר בשני אירועים שונים ולא באירוע אחד. בשים לב לאמור ביקשה המאשימה להותיר את ההרשעה על כנה ולהטיל על הנאשם עונש של צו מבחן לשנה, 150 שעות של"צ ומאסר מותנה.

18.  במענה לטיעוניה המאשימה השיבה ההגנה שהאירועים אירעו בסמיכות זמנים, בתקופת מצוקה וקושי בחיי הנישואין של בני הזוג. הנאשם אמנם הפנה אמירות קשות, אך היה זה משום יחסה המשפיל של המתלוננת כלפיו, ובעידנא דריתחא, כאשר המתלוננת נהגה להקליט את הנאשם תדיר. נטען כי ההיזק לקיר היה מזערי והפגיעה בקיר כמעט ואינה נצפית כפי שניתן לחזות בתצלום שהוגש לעיון בית המשפט.

19.  ההגנה ציינה, כי די בניהול הליך משפטי ארוך כנגד הנאשם כדי להוות גורם עונשי כלפיו. הוכח שהנאשם מתפקד באופן נורמטיבי והקשר הבעייתי בינו לבין המתלוננת נותק. ההגנה טענה כי במקרה זה עבר הנאשם טיפול משמעותי וארוך ואף אין צורך בהמשך הטיפול במסגרת צו מבחן. על רקע האמור לא ברורה המלצת שירות המבחן שלא לבטל את ההרשעה כפי שמתרחש לרוב באירועים דומים. ההגנה הוסיפה, שבשים לב לנתוני הנאשם יש להורות על ביטול ההרשעה תוך הטלת עונש של"צ.

20.  בתום הדברים ביקש הנאשם להוסיף, כי הוא נטל חלק משמעותי בטיפול, עמד בכל ההסכמות בינו לבין המתלוננת, משלם מזונות ומקיים את הסדרי השהות כי שנקבע. עוד ציין כי הוא חי חיים נורמטיביים ומבקש להתקדם בעבודתו כדי לשפר את הכנסתו.

מתחם העונש ההולם

21.  מתחם הענישה ההולם בגין עבירות איומים עומד לרוב על מאסר מותנה וצו של"צ כאשר המדובר באירוע איומים בודד ללא עבירות נלוות (ראו לדוגמה ת"פ 43163-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (12.12.18)), ומספר מועט של חודשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר כאשר נלוות לאיומים עבירות תקיפת סתם או כשהמדובר באיומים חמורים (ראו לדוגמה: עפ"ג 3328-05-15 פלוני נגד מדינת ישראל (6.9.15); עפ"ג 5601-09-17 אמגד אגרוף נ' מדינת ישראל (09.04.18); עפ"ג (מרכז) 1079-04-14‏ נגוסה יטזב נ' מדינת ישראל (17.6.14); רע"פ 9704/06 גרמן סלונים נ' מדינת ישראל (28.11.06); ועוד).

22.  באשר לעבירת ההיזק לרכוש הרי שמתחם הענישה נע בין עונש של פיצוי וקנס ועד לעונש מאסר מותנה.

23.  אף והמדובר בעבירות של איומים והיזק לרכוש, במקרה דנן, אופי האיום שהפנה הנאשם כלפי המתלוננת הינו ברף חומרה גבוה. הנאשם תיאר בפירוט רב כיצד הוא מעוניין לפגוע בגופה של המתלוננת, להצית אותה, לחזות בה נשרפת. המדובר בדברי איום שמטרתם הטלת אימה על האחר, כך גם ביחס לפגיעה בקיר, והן אכן מטרידים ומאיימים עד מאוד.

24.  בשים לב לאמור לעיל, ראיתי לקבוע את מתחם העונש ההולם החל ממאסר מותנה וצו שירות לתועלת הציבור ועד למספר בודד של חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

סוגיית ביטול ההרשעה

25.  במקרה שלפני הצדדים אינם חלוקים בשאלת העונש, אלא בשאלת ההרשעה בלבד.

26.  הכלל במשפט הפלילי קובע כי נאשם שהוכחה אשמתו ונקבע כי ביצע עבירה, יורשע בדין ויישא בעונשו. הימנעות מהרשעה, הינה חריג לכלל זה, והשימוש בו נעשה במשורה בהתאם לכללים שהתוו בפסיקת בית המשפט העליון. נפסק, כי ניתן להגיע בגזר דין לתוצאה של אי הרשעה "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לחומרתה של העבירה" (ר"ע 432/85 גדעון רומנו נגד מדינת ישראל (21.8.85)).

27.  בפסק הדין המנחה בעניין זה: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3)337, נקבעו שני תנאים מצטברים, המאפשרים להימנע מהרשעה ביחס לנאשם שנקבע לגביו כי ביצע עבירה. "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...".

28.  בפסיקה מאוחרת יותר נקבע שאי הרשעתו של נאשם, שאשמתו הוכחה, היא חריג לכלל שכן יש בה מימד של פגיעה בעקרון השוויון בפני הדין. לפיכך נקבע שבתי המשפט מצווים לעשות שימוש מושכל וזהיר בסמכות שניתנה להם על פי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין ולהימנע מהרשעת נאשם רק במקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, וזאת בכדי למנוע פגיעה מהותית בעקרון השוויון בפני החוק ובשיקולי ענישה אחרים (ראו בהרחבה: ע"פ 1082/06 מיכאל שוראקי נ' מדינת ישראל (20.6.06); וכן השוו אודות השימוש החריג בסעיף אי ההרשעה: רע"פ 1666/05 יאיר סטבסקי נ' מדינת ישראל (24.03.05); ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, נח(1) 721 (2003)).

29.  בספרו על סדר הדין בפלילים (חלק שני, תשס"ג, 1105) ציין המלומד קדמי כי "בנסיבות נדירות ביותר, כאשר יש בעצם ההרשעה משום תגובה חריפה באורח קיצוני למעשה העבירה מחד גיסא, ובנסיבות העניין אין מקום לענישה אלא להעמידה במבחן. נסיבות נדירות כאלה נוצרות בדרך כלל על רקע נסיבות אישיות - כגון: גיל, מצב בריאות, מוצא משפחתי - כאשר ההרשעה כמוה כ'מכת מוות' לנאשם."

30.  עוד נקבע בפסיקה שאחד השיקולים המהותיים שייטו את הכף לטובת אי הרשעה הינו כאשר בית המשפט משתכנע שהנאשם הפנים את חומרת מעשיו והביע חרטה לגביהם (ראו: ת"פ 40200/99 מדינת ישראל נ' שלמה איזנברג (10.02.04).

31.  הצדדים כאמור חלוקים בשאלת ההרשעה, כאשר כל צד עותר לאמץ את עמדתו. מחד, טענת ההגנה, לפיה המדובר בנאשם שהודה במעשה, נעדר עבר פלילי, שזו הסתבכותו הראשונה והיחידה בפלילים ומצד שני עמדת המאשימה לפיה נוכח חומרת המעשים אין להורות על ביטול ההרשעה.

32.  בפסיקת בתי המשפט השלום ניתן למצוא מקרים רבים בהם בוטלה הרשעת נאשם בגין עבירות אלימות במשפחה. ראו לדוגמה: ת"פ 26766-10-14 מדינת ישראל נ' מאור נאומן (נבו 21.02.2016); ת"פ 6326-12-15 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 19.04.2017) ועוד.

33.  עם זאת במקרים רבים נוספים נקבע שנוכח חומרתן של עבירות אלימות במשפחה, לאור הסיכון הרב הנובע מהן, באופן כללי אין מקום לבטל הרשעה בסוג עבירות זה. כך לדוגמה: ת"פ 30739-05-15 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 10.11.2016); ת"פ 6990-03-13 מדינת ישראל משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' פלוני (נבו 02.10.2014); וכן- ת"פ 30031-09-15 מדינת ישראל נ' ויטלי גרין (נבו 01.06.2017) בו נקבע כי: "סבורתני כי בשים לב למעשים האמורים, נדרש גם נדרש כי יוטל על הנאשם אותו כתם פלילי, וטוב שידע כי בית המשפט לא ינקוט בסבלנות ובסובלנות כלפי הנוהגים באלימות כלפי בנות זוגם, לא כל שכן באלימות כה חמורה".

34.  אציין עתה, כי לזכות הנאשם עומדים גורמי הסיכוי עליהם עומד שרות המבחן, ובנוסף היותו נעדר עבר פלילי. כאמור, הנאשם פנה מיוזמתו לטיפול עצמאי, והוא מצוי בטיפול משך תקופה ארוכה. הדיווח שנמסר לשרות המבחן בעניין זה, הינו חיובי. בנוסף, מאז האירועים לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים. הקשר בין הנאשם לבין המתלוננת השתפר, הנאשם עומד בכל מחויבויותיו כלפיה וכלפי ילדיו, והיא אינה חוששת מפניו.

35.  עוד יש לציין לטובת הנאשם את ניסיונו הכן לשפר את חייו, את אורח החיים הנורמטיבי אותו הוא מנהל, וכן תפקודו התקין מבחינת תעסוקה ועוד.

36.  במקרה דנן, איני סבור כי ניתן לסיים את ההליך בלא להרשיע את הנאשם. המדובר אומנם במקרה שאין לצדו פגיעה ממשית במתלוננת, אלא עבירות של היזק לרכוש ואיומים כלפיה. ואולם, אופי האיום שהופנה כלפי המתלוננת, הינו כזה המציב את האירוע ברף חומרה מיוחד. לכך מתווסף אירוע קודם נוסף של שבירת הקיר (נ/3), שנעשה במהלך ויכוח עם המתלוננת, ואף בו קיים ממד של איום והטלת מורא עליה. בעניין זה ראו גם תסקיר עמוד 3 פסקאות 5 -6.

37.  סבורני, כי אין גם די במסמך שסומן (נ/1) כדי לבסס מסקנה מספקת, כדרישת הפסיקה, אודות הוכחת נזק מוחשי וקונקרטי לעתידו התעסוקתי של הנאשם. אף שרות המבחן, הביע דעתו בשני תסקירים שאין מקום לסיים את ההליך מבלי להרשיע את הנאשם, נוכח אופי העבירות, העדר טיפול, ובנסיבות בהן לא הוכחה פגיעה קונקרטית ממשית בעיסוקו של הנאשם. על עמדה זו חזר כאמור שרות המבחן, גם במסגרת תסקיר משלים, ולאחר שהונח בפניו מסמך מטעם מעבידו של הנאשם.

38.  אוסיף, כי לטעמי נוכח חומרת האיום כמפורט בכתב האישום המתוקן, ומטעמים הנוגעים גם בהרתעת הרבים, יש לכלול רכיב של מאסר מותנה בין רכיבי הענישה.

39.  בשים לב לשיקולים אלו ראיתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.    100 שעות שירות לתועלת הציבור.

ב.     מאסר למשך חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע.

ג.       התחייבות על סך 2000 ₪ שלא יעבור את העבירות בהן הורשע וזאת למשך שנתיים מהיום.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשרות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.