1

1. בפני בקשת המאשימה מיום 19/7/18 לצרף ראיה נוספת בדמות פרוטוקול וועדת תכנון ובניה העוסקת בהסמכת המתלוננת כמפקחת בניה.

2. המאשימה בבקשתה סבורה כי יש מקום לאפשר הגשת המסמך שכן המתלוננת העידה בדבר הסמכתה לתפקיד בפני בית המשפט ובמהלך עדותה אף הוצג המסמך. לטענת ב"כ המאשימה, רק מחמת תקלה היא לא ביקשה במועד הדיון להגיש הפרוטוקול ועל כן, משהנושא נדון בבית המשפט והמסמך הוצג לבית המשפט, סברה המאשימה כי מדובר בפגם טכני בלבד ועל כן ביקשה להגיש המסמך אשר צורף לבקשה .

2

3. ביום 23/7/18 הגיש ב"כ הנאשם תגובתו בו התנגד לבקשה. בתגובתו הבהיר כי המסמך לא היה מצוי בתיק החקירה ולא הועבר מבעוד מועד לידי ההגנה. מה גם שטען כי עיון בפרוטוקול הדיון סותר הטענה כאילו המסמך הוצג במהלך הדיון בבית המשפט.

4. ביום 24/7/18 ניתנה החלטה על ידי "כמבוקש" על גבי בקשת המדינה. ברי כי מדובר בטעות קולמוס שהרי בהחלטה זו התעלמתי לכאורה מעמדת ב"כ הנאשם לבקשה. לפיכך, בהחלטה זו אתן החלטה מנומקת לבקשה.

5. ראשית אציין כי על אף החלטתי מיום 24/7/18 ולאחר שבחנתי הבקשה, התגובה ופרוטוקול הדיון, אינני נעתרת לבקשה ואינני מתירה הגשת המסמך לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק.

6. ראשית, כעולה מתגובת ב"כ הנאשם מסמך זה לא היה מצוי בתיק החקירה ולא הועבר מבעוד מועד לידי ההגנה. ודוק, ברי כי מסמך זה הינו מסמך מהותי ביותר לניהול התיק זאת בשים לב לטענות הנאשם שנטענו עוד מיום חקירתו, טענות הנוגעות להיותה של המתלוננת מפקחת אם לאו. טענות ממין זה אף נטענו באופן מפורש על ידי ב"כ הנאשם בשלב המענה. לא יעלה על הדעת כי לאחר שנאשם חושף כך את קו הגנתו, תערוך המאשימה מקצה שיפורים ותבקש להגיש מסמכים שכלל לא היו בחומר החקירה ולא הועברו מבעוד מועד לידי ההגנה. במיוחד לא בשלב זה, בו הסתיימה מלאכת הבאת הראיות על ידי הצדדים.

ערה אני לעובדה כי בית המשפט אפשר הצגת תעודות על ידי המתלוננת עת העידה בבית המשפט אך זה נעשה כתשובה לשאלות שנשאלה על ידי ההגנה בשלב החקירה הנגדית.

שנית, אין ספק כי שאלת הכשרתה והסמכתה עלתה כנושא מרכזי בשלב הבאת הראיות אך לא עולה מפרוטוקול הדיון כי פרוטוקול הוועדה הוצג בשלב כלשהו בפני העדה או בית המשפט כך שלמעשה פרוטוקול זה ככל הנראה מעולם לא הוצג להגנה עד מועד כתיבת הבקשה.

7. באת כח המאשימה הפנתה לפסק דין קניר כתמיכה לביסוס בקשתה אלא שפסק דין זה עסק בעניין אחר לחלוטין ובוודאי לא נוגע למקרה בו המאשימה לא חקרה כדבעי אחת מטענות ההגנה העיקריות של הנאשם ובשלב הסיכומים מבקשת לערוך מקצה שיפורים בראיותיה. מה גם שגם בפסק דין זה הבהיר בית המשפט העליון כי יש לעשות שימוש נדיר בסמכות זו.

3

ראו: ע"פ 951/80 קניר נגד מדינת ישראל, פ"ד לה(3 ) 505, סעיף 5 לפסק הדין של כבוד השופט י. כהן.

8. סוף דבר, אני דוחה הבקשה.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ח, 23 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.