1

1.         הנאשמת הורשעה עפ"י הכרעת דין מ-1.12.15 (בדיון הקראה בפני כב' השופט א. שגב).

הנאשם הורשע עפ"י הכרעת הדין מ-26.6.16 ב-3 האישומים שבכתב האישום.

2.         ביום 28.6.16 טענו הצדדים לעונש:

2

המאשימה טענה ביחס לאי העברת נכויי השכר ביחס לעובדת ולעובד ("העובדים"; כהגדרתם בהכרעת הדין), 3 חדשים כ"א - כי מדובר ב-6 עבירות עצמאיות ונפרדות, כשיש אף לקבוע פיצוי לקורבנות העבירה (2 העובדים) עפ"י ס' 77 לחוק העונשין (2,649.64 ₪ לעובד ו- 1,824.60 ₪ לעובדת).

ביחס לאישום הראשון - משמדובר ב-6 עבירות (כאמור, 3 חודשים לעובד ו-3 חודשים לעובדת), עומד הקנס המקסימלי לנאשמת על 6,780,000 ₪ ולנאשם 565,000 ₪ , כשהנאשמת באמצעות הנאשם, החליטה לא לשלם לעובדים ומשכך, יש להחיל החזקה בדבר נסיבות מחמירות ויש לקבוע הקנס המקסימלי (226,000 ₪) במכפלה של 6 פעמים לכל עבירה.

באשר לאישום השני - העונש המקסימלי לנאשמת עומד ע"ס 75,300 ₪ ולנאשם 37,650 ₪.

באשר לאישום השלישי - הקנס המקסימלי לנאשמת עומד ע"ס 14,400 ₪ וכך גם לנאשם, תוך שעתרה אף לפיצוי לקורבן העבירה (העובד), בשיעור הסכום שלא שולם לו כפדיון.

עוד טענה המאשימה כי הנאשמת בהליך פירוק ומשכך, עתרה המאשימה להטיל עונש כספי סמלי בהתחשב בנשייה כפי שיסביר המפרק, תוך שתחוייב בפיצוי לקורבן העבירה.

כן טענה כי הנאשם בהליך פש"ר ומשכך, עתרה לקנסות בשיעור 60% -80% מהמפורט לעיל ובפיצוי לקורבן העבירה וכן בחיובו בחתימה על התחייבות לפי סעיף 172 לחוק העונשין.

המפרק של הנאשמת, רוה"ח ירקוני, טען כי עפ"י תביעות החוב - היתרה בקופה היא לתשלום חוב בדין קדימה למל"ל.

ב"כ הנאשם טען כנגד האכיפה הבררנית שבטיעוני המאשימה, שהיא אחת מיסודותיה של הגנה מן הצדק כנגד הנאשם, לפי סעיף 149 (10), לניהול ההליך, ודאי משהוא מצוי בהליך פש"ר.

אי אפשר לטעון לכפל פיצוי, משאי אפשר לדעת שלא קיבל העובד דבר מהמל"ל ואי אפשר לבקש שגם הנאשמת וגם הנאשם יפצו אותו.

הנאשם לא יכול לעמוד בסכומים הבלתי הגיוניים בעליל, שהמאשימה דרשה.

יש לקחת בחשבון שעסקי הנאשם קרסו והותירו אותו בחובות כבדים ובמיוחד לעניין סיכויי שיקומו הכלכלי, משהוא עובד בשתי עבודות במקביל ע"מ להחזיר חובותיו וע"מ לשלם הסכום שהתחייב בו בהליך הפש"ר (3,000 ₪). חלקים ניכרים מהסכומים שנתבעו לעובד, היו חלק מההליך האזרחי שניהל העובד וזה כפל דרישה כספית.

יהא זה נכון וראוי לחייב הנאשם רק בהתחייבות להמנע מביצוע עבירות אלה, מה גם שלא נראה כי יהיה בעתיד מעסיק.

3

3.         לאחר ששבתי ושקלתי טיעוני הצדדים ומשלא מצאתי טעם משפטי (למעט,"מעשי") לשוני בעתירה ביחס לנאשמת והנאשם, משודאי אין בפניי טעמים ל"הגנה מן הצדק" עתה, הריני גוזרת כדלקמן:

א.        הנאשמת, היא המעסיקה של העובדים, תשא בקנס בסך של 100,000 ₪ בגין האישום הראשון, 15,600 ₪ בגין האישום השני ו-3,000 ₪ בגין האישום השלישי.

            הנאשם ישא בקנס בסך 40,000 ₪ בגין 3 האישומים יחדיו.

ב.         באשר לפיצוי לקורבן (וביחס לכל האישומים יחדיו) - תשא הנאשמת במחצית הסך 2,649.64 ₪ לעובד ובמחצית הסך 1,824.60 ₪ לעובדת , והנאשם בסך 12,489 נטו לעובד ובצרוף מחצית מ הסך 2,649.64 ₪ לעובד ובמחצית הסך 1,824.60 ₪ לעובדת.

ג.         כן יחתום הנאשם על התחייבות להמנע מביצוע עבירה במהלך 3 השנים מיום מתן גזר הדין עפ"י סעיף 72 לחוק העונשין, לעבירות כדוגמת העבירות שבכתב האישום, בסך של 1,180,000 ₪, כך עד ליום 20.7.16.

ד.         הסכומים שנקבעו ישולמו ע"י הנאשמת למאשימה ב-20 תשלומים שווים חדשיים ורצופים החל מ-1.8.16.

הסכומים שנקבעו לעובדת ולעובד ישולמו עד ליום 1.9.16.

הסכומים שנקבעו ישלמו ע"י הנאשם למאשימה ב-22 תשלומים שווים חודשיים ורצופים החל מ-15.8.16 לפי שוברי תשלום שיקבל הנאשם במזכירות ביה"ד, עד ליום 20.7.16.

הסכומים שנקבעו לעובד ישולמו ב-5 תשלומים שווים חודשיים ורצופים החל מ-15.8.16, לפי שוברי תשלום שיקבל הנאשם במזכירות ביה"ד, עד ליום 20.7.16.

הסכום שנקבע לעובדת ישולם ב-2תשלומים שווים חודשיים ורצופים החל מ-15.8.16 לפי שוברי תשלום שיקבל הנאשם במזכירות ביה"ד, עד ליום 20.7.16.

ה.        כמוסכם - יידע ב"כ המאשימה את ב"כ הנאשם עם קבלת גזה"ד.

            במקביל, גזה"ד יישלח לצדדים.

4

ניתן היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.