1

2

1.         נאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.         לפי המתואר בכתב האישום, במהלך החודשים ינואר-פברואר 2015, במכון הרישוי "בסט טסט" בירושלים (להלן: "מכון הרישוי"), שם עובד נאשם 1 כבוחן, על רקע ויכוח בין נאשם 1 למר משה ביטון (להלן: "המתלונן"), אשר עובד כנהג במכון, איים נאשם 1 על המתלונן באומרו לו: "אל תדאג, אני אשלח אנשים לבית שמש שיזיינו אותך". כשבועיים וחצי לאחר מכן, שב נאשם 1 על איומיו כלפי המתלונן.

3.         בהמשך לאמור, ביום 20.04.15 הגיע הנאשם יחד עם נאשם 3 והאחר למכון הרישוי וניגשו אל נאשם 1. לאחר מכן, ניגשו למתלונן והנאשם אמר לו: "אני אראה לך מה זה להתעסק עם עמי", שם את ידו על צווארו של המתלונן וניסה למשוך אותו אל מחוץ למכון הרישוי. המתלונן התנגד בגופו והצליח להשתחרר מאחיזתו של הנאשם. בתגובה, רדף אחריו הנאשם ותקף אותו במכת באגרוף שפגעה בפניו. נאשם 3 והאחר רצו אחר המתלונן, הצטרפו לתקיפה, בעטו בגופו של המתלונן, השליכו אותו על אחד הרכבים שבמקום, ומשנפל המתלונן על הרצפה, הם בעטו בו במשך דקה. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן המטומות רבות ואדמומיות במצחו, בצווארו, בידו השמאלית, בבטנו וברגליו.

4.         נתבקש והוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם.             בתסקיר נסקרו קורות חייו הלא קלים של הנאשם. באשר לאירוע בגינו הורשע, ציינה קצינת המבחן כי הנאשם מקבל על עצמו אחריות פורמאלית לביצועה. לדבריו, הוא פעל כפי שפעל לאחר שפירש את התנהגותו של המתלונן כמזלזלת ופוגעת, ולא היו בידיו כלים להתמודד עם פגיעה זו. בשל התסכול והלחץ הוא הגיב באלימות. בשולי התסקיר באה קצינת המבחן בהמלצה להורות על צו מבחן ולהשית על הנאשם מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות לצד עונש מותנה כגורם מרתיע.

3

5.         בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המאשימה כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם היה הרוח החיה שעמדה מאחורי ביצוע התקיפה. לדבריו, העונש הראוי במקרה זה הוא מאסר בפועל, נוכח חומרת העבירה, שכיחותה והצורך במיגורה. מתחם הענישה ההולם בנסיבות מקרה זה נע בין 7 חודשי מאסר ל-20 חודשים, ותמך טיעוניו בפסיקה. בשים לב להרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירת הימורים ובעבירה של החזקת סכין ונטילת האחריות באופן פורמאלי בלבד, מצדיקה השתת 8 חודשי מאסר על הנאשם לצד עונש מותנה ופיצוי למתלונן. ב"כ המאשימה ציין כי אכן על נאשם 3 הושת עונש של 6 וחצי חודשי מאסר, אך כאמור, הנאשם היה הרוח החיה אחרי המעשים ולכן יש להחמיר בעונשו.

6.         מנגד ב"כ הנאשם טען כי עמדת המאשימה מנוגדת לכלל בדבר אחידות הענישה. לדבריו, עתירתה של המאשימה לעונש חמור מזה שהוסכם על ידה ביחס לנאשם 3 אשר בניגוד לנאשם הינו בעל עבר פלילי מכביד, עומדת בסתירה להגינות בסיסית ואינה מידתית. כתב האישום גם אינו מצביע על כך שחלקו של הנאשם היה משמעותי יותר משל נאשם 3. גם אין יסוד לטענה כי הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו. לדבריו, מתחם העונש ההולם במקרה זה בנסיבותיו עומד על עונש של של"צ או מאסר בעבודות שירות, והוא ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

7.         הנאשם ציין כי הוא לוקח אחריות על מעשיו.

8.         אין מחלוקת כי העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה. בביצוע התקיפה פגע הנאשם בגופו של המתלונן, בביטחונו, בשלוותו, ובכבודו כאדם. חומרה מיוחדת יש במקרה זה, הן בשל תוצאות התקיפה אשר הותירו חבלות בגופו של המתלונן והן בשל העובדה כי היא נעשתה בצוותא חדא עם אחרים.

4

9.         עקרון ההלימה, תוך בחינת נסיבות ביצוע העבירה, ובחינת הענישה הנוהגת בבתי המשפט בנסיבות דומות, מלמדים כי מתחם העונש ההולם בנסיבות מקרה זה נע בין עונש מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד מאסר בפועל לחודשים בודדים לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלונן במקרים מתאימים. המאשימה ביקשה לתמוך יתדותיה בפסק הדין בעניין בן עמי (רע"פ 558/17 בן עמי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.01.17)), במסגרתו אישר בית המשפט העליון עונש מאסר לשמונה חודשים שהשית בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) על נאשם שהורשע בעבירת תקיפה שגרמה לחבלה של ממש. דא עקא, שבאותו מקרה, מדובר היה בעונש שהושת בגין שני אישומים שכללו גם עבירת איומים ועבירת תקיפה נוספת, ומדובר היה בתקיפה של מספר אנשים. באותו עניין, בניגוד למקרה זה, הנאשם גם סרב לשתף פעולה עם שירות המבחן.

10.       צודק ב"כ הנאשם כי יש לתת את הדעת גם על עקרון האחידות בענישה, לפיו "יש להחיל שיקוליענישהדומיםעלמישביצעועבירותדומות, ובאותןנסיבות (ראו: רע"פ 5619/12 חמאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.08.13); ע"פ 2400/13 חמור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.03.14)), ויש להבטיח "קיומושליחסהולםביןעונשיהםשלשותפיםלאותו מעשהעבירה או פרשיהעבריינית, כךשמדרגהענישה - שביןהשותפיםלביןעצמם - ישקףאתחלקםהיחסי בפעילותהעבריינית" (ע"פ 4597/13 פיצו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.09.14). וראו גם: ע"פ 6544/16 ניסנצויג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.02.17)). אכן, עקרוןאחידותהענישהאינו חזותהכול (ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.01.13), אך במקרה זה, המאשימה לא הצביעה על הצדקה לדרישה לענישה מחמירה של הנאשם ביחס לנאשמים האחרים, ומאידך נסיבותיו האישיות של הנאשם שונות משמעותית מנסיבותיו של נאשם 3 לגביו הסכימה המאשימה על עונש מקל יותר.

5

11.       עיון בכתב האישום אינו מלמד כי לנאשם חלק משמעותי יותר מאשר נאשם 3, גם אם תיאור הדברים מלמד כי נאשם 2 פעל ראשון והיה מעט יותר דומיננטי. בכל מקרה אין מדובר בהבדל משמעותי בינו לבין נאשם 3. מאידך, יש לזכור כי לנאשם 3 היה עבר פלילי מכביד הכולל עבירות אלימות רבות, כולל איומים, וכן עבירות רכוש ועבירות סמים, והוא ביצע את עבירת התקיפה כשמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו. חרף כל זאת המאשימה בקשה מבית המשפט להשית על נאשם 3 עונש מאסר לתקופה של 6 חודשים וחצי ולאחר הפעלת תנאי של 6 חודשים נוספים, חציים במצטבר וחציים בחופף, נאשם 3 ריצה 9 וחצי חודשי מאסר. גם ביחס לנאשם 1 - אשר למעשה הוא זה אשר היה הרוח החיה מאחורי המעשים ולמעשה הבסיס לכל האירוע הוא הסכסוך בינו לבין המתלונן ואיומיו עליו - ביקשה המאשימה להשית עונש של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. אכן, נאשם 1 לא נטל חלק בתקיפה עצמה אך הוא הורשע לצד עבירת האיומים שמומשו בתקיפה שנעשתה על ידי הנאשם ונאשם 3 גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע של עבירת התקיפה בה הורשעו הנאשם ונאשם 3. נכון גם כי לנאשם 1 לא היה כל עבר פלילי אך מאידך הוא ביצע את העבירה במסגרת עבודתו שיש לראותו כעובד ציבור בה. בנסיבות אלו, עתירת המאשימה להשתת עונש מאסר של 8 חודשים על הנאשם, שעה שלנאשם אין עבר פלילי מכביד, הוא אינו מרצה עונש מאסר ואינו במעצר, בניגוד לנאשם 3, אכן עומדת בסתירה לעקרון בדבר אחידות הענישה, ולא היה מקום לטיעון זה.

ובאשר לנאשם.

12.       הנאשם, יליד 1982, כיום בן כ-35, נשוי ואב לילד בן שנתיים. הוא שירת שירות צבאי מלא. נסיבות חייו אינן פשוטות והוא גדל בבית הורי אמו. חרף הקשיים בהם גדל הוא לא היה מעורב בפלילים בבגרותו והצליח לשמור על אורח חיים יציב ותקין. אכן, בעברו הרשעה בעבירה של משחקים אסורים והרשעה בעבירה של החזקת אגרופן, אך גם מביצוע עבירות אלו חלפו למעלה מ-5 שנים. בנסיבות אלו אין מקום לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.

13.       הנאשם גם הודה במיוחס לו ונטל אחריות על מעשיו ויש לזקוף גם עניין זה לזכותו. אכן הנאשם ציין בפני קצינת המבחן כי פעל באלימות מאחר והמתלונן זלזל ופגע בו, ואולם בכך אין כדי ללמד כי נטילת האחריות למעשה על ידו הינה חלקית או מן השפה ולחוץ. הנאשם ציין כי לא היה מקום לנהוג כפי שנהג גם אם המתלונן פגע בו ולדבריו באותה עת לא היו בידיו הכלים להתמודד עם סיטואציה זו.

לאחרשהבאתיבחשבוןאתמתחםהעונשההולם, אתהנסיבותשאינןקשורותבביצועהעבירות, ושארהנסיבותהרלוונטיותלעניין, לקולאולחומרא, אנימשיתעלהנאשםאתהעונשיםהבאים:

א. 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה ובכפוף לה.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 28.07.17 בשעה 09:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות,

מפקדת מחוז דרום, באר שבע.

ב. 6 חודשימאסרשלאירוצואלאאםהנאשם יעבורתוך 3 שניםמהיום עבירת אלימות, כולל

איומים.

ג. פיצוי למתלונן בסך של 4,000 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום.

ד. צו מבחן למשך שנה.

6

בטרם חתמתי על גזר הדין, ציינה ב"כ הנאשם כי הנאשם שהה במעצר במשך 15 יום וביקשה לנכות ימים אלו מימי המאסר בעבודות שירות. ב"כ המאשימה התנגדה. לא ניתן לנכות ימי מעצר מעונש עבודות שירות. עם זאת, מן הדין היה כי המאשימה תציין במסגרת טיעוניה לעונש כי הנאשם היה עצור ותפרט את ימי מעצרו. גם ב"כ הנאשם לא ציין עניין זה בטיעוניו. כפועל יוצא מכך, עניין זה לא נשקל על ידי במסגרת גזר הדין. משנוכחתי לדעת כי הנאשם היה עצור 15 ימים יש לתת את הדעת גם לעניין זה. לפיכך עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות יעמוד על 3 חודשים וחצי.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן.

זכותערעורלביתהמשפטהמחוזיבירושליםבתוך 45 יוםמהיום.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ז, 3/7/2017, במעמד המתייצבים.